האנטומיה של #השקר (5) – והפעם דרמה קומית בכיכובם של נדב איל וסקר הסרבנות.

איל פרסם בבטאון ההון-עיתון-שלטון ידיעה על תוצאות סקר שכביכול מגלה תמיכה עצומה במילואמיניקים הסרבנים.
הכותרת זעקה: "תמיכה חסרת תקדים בסרבנות המילואימניקים: הסקר והנתונים המלאים".
.
כותרות המשנה הדגישו:
"לפי סקר של מכון אקורד, כ-70% מהאזרחים מהמרכז הפוליטי תומכים בסירוב המילואימניקים לשרת אם המהפכה המשפטית תעבור. בימין תומכים כ-31% במהלך, בשמאל כ-87%. 60% מהימנים מסכימים שבתנאים קיצוניים - יש לסרב. "הציבור מזהה פה מהלך מהותי למשטר בישראל", אמר אחד מעורכי הסקר"
.
אני כבר לא מתווכח ישירות עם נדב, כי הוא לא מנהל ויכוחים בצורה הוגנת, ונוטה ליטול גלולת ויברח, ברגע שהעובדות לא נוחות לו, אבל חשבתי שמין הראוי להעיר את תשומת ליבם של הבלתי מעורבים לכך שמשהו כאן לא יושב טוב. אז בסגנון המעודן הרגיל שלי צייצתי שזה נראה לי חרטא, לא סקר רציני. מה שהתברר כמובן כנכון, כפי שנראה מיד. אבל בינתיים נדב צייץ כך את הדבר הבא:
.
"שילוב של עצלות ונבזיות. לא נכנסת ללינק? זה סקר של מרכז אקורד ב*אוניברסיטה העברית*. זה מקום העבודה הפורמלי שלך, הלא כן? "פח אשפה" הא? כך או כך- אשמח לקבל את תגובתם".
ולסיום הוא תייג את האוניברסיטה העברית ואת רון גרליץ.
.
אז אחרי שראינו את כל האקדמיה בערך מגייסת את סמכותה ומחקריה כדי לבלום את הרפורמה בלהטוטים וגם בכזבים ממש, אני אהיה מופתע עם מישהו שמוחו בראשו עדיין חושב שתו התקן של האקדמיה מבטיח איכות. אבל באותה הזדמנות, בלי להתבלבל, נדב שלף אקדח קפצונים ותייג את האוניברסיטה. אולי הוא חשב שהוא יאיים לי על הפרנסה או משהו. ואולי הוא חשב שהוא יקבל פרס מהמורה. לא בטוח שהבנתי.

אשר לעצלות הנזכרת לעיל, בכתבה שלו לא היה שום לינק לסקר. אז רון גרליץ, שהצטרף לשרשור העליז, שלח לי לינק למין מצגת של הסקר. המצגת לא מבהירה לגמרי את המתודולוגיה שמאחורי הסקר, אבל יש בה מספיק כדי לאשר שזה אכן סקר פח – תעלול תעמולה, לא עבודה אקדמית (ראו למטה שקף מהמצגת של הסקר).

נתחיל מזה שמדובר בסקר של אירגון שאמנם פועל תחת הגג של האוניברסיטה העברית – שבה אני אכן חבר סגל (עם קביעות וחופש אקדמי, נדב. תתרכז בפעם הבאה) – אבל הוא מגדיר את עצמו כ"אירגון חברתי-אקדמי". ארגון חברתי זה אומר אג'נדה, ואז זה נחמד אם מוסיפים את "אקדמי", אבל זה בערך כמו להוסיף את "בידיוני" לארגון מדעי. ואכן מדובר באירגון שמאל, כמובן. והשמאל נוטה משחר נעוריו לעטף את דגיו האידיאולוגיים בז'ורנלים אקדמיים, במקום בדפי עיתון כנהוג אצל אנשים שיש להם פחות מה להסתיר.
אז מה הבעיות כאן?
ראשית: כתוב ש 764 איש ואישה ענו לסקר. אבל לא כתוב לכמה פנו. כי אם שיעור העונים הוא קטן יחסית למספר האנשים שאליהם פנו, זה אומר שיש כאן אפקט של בחירה עצמית, שנוטה לתת ייצוג יתר לאלה שהסוגיה בוערת בהם. במקרה הזה, אפשר לשער, תומכי הסרבנים.
שנית: לא כתוב מהו המאגר שאליו נשלח הסקר. אבל ברור שמה שעלה בחכה לא מייצג.
א. המדגם לא כולל חרדים.
ב. אם המדגם מכיל 32% ימנים אז יש בו תת ייצוג בולט לימין. הימין הוא מעל 50% או לפחות זו הדמוגרפיה המקובלת על רוב הסוקרים. הטבלה יוצרת מצג שווא של רוב גדול, כמעט 65% לתומכי הסרבנות (בלי חרדים ועם ימין מוקטן).
ג. סקרי אינטרנט יש להם מה שנקרא הטיה טכנולוגית: היא מנפה את מי שפחות משתמשים במחשבים וברשת (השכלה, גיל, אמונה ועוד). ייתכן שהמדגם מוטה עוד יותר (למשל אם המאגר נשען על אוניברסיטאות או אירגוני עובדים מסוימים). נחכה להבהרות.
ד. באווירה הנוכחית לא בטוח שאנשים משיבים ביושר. אנחנו יודעים שגם סקרים המתחייבים לאנונימיות לא משכנעים את כולם שהם אכן כאלה.
לכן הרבה יותר סביר שהנתונים מהדגימה של דיירקט פולז מתקרבים לאמת, שאמנם פחות משרתת את האג'נדה של האירגון החברתי-אקדמי הזה ושל נדב איל, נער הבר-מצווה הנצחי של האליטה. הוא הרי לא יפרסם שום דבר שלא מתיישב עם המאבק של האליטה לשימור שלטון השופטים. אז הנה הנתונים של דיירקט פולז לקינוח (כפי שהציג אותם שלמה פילבר), שמעידים על שפיות רבה יותר בקרב רוב הישראלים:
"גם אנחנו הצגנו שבוע שעבר סקר בעכשיו 14, שרוב הציבור נגד סרבנות. בימין 96% נגד ובמרכז שמאל כ 58% נגד. ואכן כ 40% בעד סרבנות (לדעתי בעיקר בגלל לגיטימציה של 2 ראשי ממשלה ושני רמטכלים)."

האנטומיה של #השקר (6) - איזו דיקטטורה בראש שלכם?

וגם: למה אני חושב שצריך לדבר על התפקיד של פרופסורים למשפטים בהונאת הציבור, וליבוי ההיסטריה. הניסיון לצייר את הביקורת שלי כאישית הוא מופרך, ותפקידו להסיח את הדעת מהטיעונים. אז הנה הטיעונים. את השמות – רוזנאי, נבות, קרמניצר – אפשר להחליף. כי יש גם אחרים. זה חל גם עליהם.
.
אז קחו קפה. זה לא קצר.
.
אנשים אשכרה שיכנעו את עצמם – אני לא צוחק – שהרפורמה שעד אתמול היו תומכים בה או בדומה לה, לפיד וסער, היא ראשית בדיקטטורה והפשיזם. קשה לתאר כמה הדבר הזה מופרך (ומיד אחזור לאופן שבו מנמקים זאת). כל אדם סביר עם השכלה בסיסית במדעי המדינה, שהיה רואה את הרפורמה הזאת כפי שהיא, בלי שיגלו לו באיזו מדינה מדובר, היה חושב שזו עוד דמוקרטיה פרלמנטארית, רגילה למדי. כל אדם כזה שהיה מביט בשיטה הנהוגה עכשיו בישראל, לפני הרפורמה, בלי שהיו מגלים לו באיזו מדינה מדובר, היה יודע בקלות שה #בגצוקרטיה המטורללת של ישראל איננה דמוקרטיה, והשמצב שבו מיעוט קטן ותקיף כופה את דעתו בטענות בעלות צליל משפטי מכס העליון, בלי אף הגדרה סבירה של גבולות סמכותה של הרשות השופטת, הוא סוג של עריצות, כהגדרתה הפורמלית בלקסיקונים למדעי המדינה.
איך הגיעה הטרללת למחוזות כאלה דימיוניים, ולמה נדמה למפעילי האזעקות שיש ממש בהיסטריה שלהם? ובכן, זה לא קרה לנו במקרה. יש שיטה ויש כוונת מכוון. וצריך לומר: קשה שלא להתפעל מהמכונה המשומנת שהביאה עשירית, אולי אפילו חמישית, מהציבור הישראלי לפסיכוזה הקולקטיבית הזאת שמהבהבים בה חרדה ושינאה בשיעורים שווים. הגענו לשם על בסיס הונאה שאת התוכן שלה אפשר, אפילו לא כל כך קשה, לפענך. צריך רק להניח שיש בדרך מי שמוכנים לשקר במצח נחושה, ולגייס לצורך כך קרדיט מקצועי כבד – אצל חלקם קרדיט אקדמי, אצל אחרים קרדיט עיתונאי.
על הצד הסוציולוגי של ההונאה, מקורות התקציב, משרדי הפרסום, המבנה האירגוני, ההסעות, הסינכרון המופתי בין ה"עיתונות" לבין אירגוני החברה האזרחית ומטה המאבק, על כל אלה יש לי מעט מה להגיד. אבל על צד אחד של כל זה יש לי בהחלט מה לומר, כי עקבתי אחרי הדברים מקרוב, יומיום, במדיה החברתית והמסורתית. הצד הזה הוא ההיררכיה הרעיונית שיש לה, עד כמה שאני יכול לראות, שלוש שכבות: יוצרי המניפולציה, מפיצי הנרטיב, ועדת המאמינים – תמימים ועצובים בחלקם, שטופי שינאה יוקדת, בלפוריסטית, בחלקם האחר, ולעיתים מיטלטלים, אין אונים, באקטזה קולקטיבית בין תמימות לשינאה. הקורבנות של הפסיכוזה הקיבוצית הזאת הם השכל הישר, ועצם האפשרות לקיים דיון רציונאלי, עם מילים שמשמעותן לה התמוססה, או גרוע מזה התהפכה כמו גרב פנים חוצה, במסדרים בעלי אסטטיקה פשיסטית, שם צועקים בקצב, בחיתוך צבאי ובהקשב מתוח "ד-מוק-ר-טיה! ד-מוק-ר-טיה!"
כשעוצרים לחשוב רגע על גודל ההונאה, מבינים את תעוזתה: אנשים בעלי מקצוע, שיודעים שהם מוליכים את הציבור שולל, משתמשים ביוקרתם המקצועית, כדי להפיץ מה שלא יכול להיות שהם אינם מבינים שהוא שקר: התגייסות המונית להצלת שילטון המיעוט האוליגרכי מפני הדמוקרטיה, תחת הדגל ההפוך: הצלת הדמוקרטיה. בדימיונם של רבים הנרטיב הוא פשוט וקליט: הציבור הנאור בעיני עצמו, מתגייס כדי למנוע את הסרת כל החסמים מדרכה של קואליציה דתית, גזענית וחשוכה, שתרמוס בדי 9 את מערכות הבקרה ששמרו על הדמוקרטיה הליברלית בישראל. קמה קליט, ככה מפחיד. כמעט הייתי אומר, שרשרת טענות מצלצלות שהיא המקבילה הרעיונית של שיר בחרוזים. או אם תרצו, שרשרת חרוזי רעל.
מאחר שמדובר יותר במנגינה מבטיעון, החוט שעליו ומשחלים החרוזים חשוף להפרכה בטיעונים. ומדהים לראות איך האנשים ששליחותם המקצועית היתה אמורה להיות בהבהרה, השאילו אותה, במסירות גדולה למען הטישטוש. הם הכינו ערכות טיעונים מדומים כנגד כל מה שיכול לפרום את צעיפי האשליה. כל אלה – אבל בישראל אין חוקה! לנו אין פרלמנט של שני בתים! אצלנו הממשלה והכנסת הם ראשות אחת! – מנסים להצדיק את שאינו ניתן להצדקה. צורת שלטון מופרכת, בלתי דמוקרטית, שאין בשום מדינה מתוקנת בעולם: מצב שבו הריבונות עצמה, כלומר זכות ההכרעה האחרונה בכל עניין, מסורה בידי 15 איש שרובם מייצגים את עמדתה של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה. נוסף לזה חבר שם מביא חבר, כך שמועדון הריבונות הסגור אטום בפועל באמצעות הוועדה למינוי שופטים, לכניסה של דעות זרות ל"משפחה" כפי שקרא אהרן ברק לבית המשפט העליון. הנה ציוץ של יונתן יעקובוביץ' שזיקק את גודל האבסורד בחמישים מילים:
"לא יודע מה יש בקנדה, דנמרק או צרפת. אני כן יודע בוודאות שאין אף מדינה שבה בית המשפט ממציא את החוקה, קובע שאיננו כפוף לחוקה שהמציא, ממנה שופטים, יוזם בעצמו מדיניות ע"י ביטול זכות העמידה, שולט על הרשות המבצעת ע"י שליטה בקידום היועמ"ש לשפיטה ועוד. אין. ואף מתנגד לרפורמה לא צייץ".

האנטומיה של #השקר (7) – והפעם: איך מפחידים אתכם בנושא מינוי שופטים.
.
.
תסתכלו טוב על הטבלה פה למעלה. זו מניפולציה מא' עד ת'. אחת מיני רבות שאותם מהנדסים אקדמאים שבגדו בשליחות ועמלים על הטעיית הציבור בשירות הנצחת שלטון השופטים. כך הם מספקים טוקינג פויינטס שהם למעשה לא תשובות אלא תשובות מדומות, מטעות, לטענות המרכזיות של תומכי הרפורמה. במקרה הזה הטבלה נועדה לטשטש את העובדה שכמעט בכל מדינות ה OECD נבחרי ציבור ממנים את השופטים ושיש בכך הגיון דמוקרטי עמוק (ראו סרטון בתגובות). מיד אסביר. אבל הרשו לי להתחיל דווקא בפרטים כדי להדגים איך עובדים עליכם בעיניים. נלך סעיף סעיף.

1.שני בתי פרלמנט.
א. לכאורה טיעון הגיוני: צריך יותר כוח לבית המשפט בישראל, כי הבלם שמהווה הבית העליון על הרשות המחוקקת חסר אצלנו. מה שלא מספרים לכם הוא שהבית העליון הוא גם בלם המאזן את בית המשפט. בארה"ב הוא מאשר את המינויים לעליון. בבריטניה הוא היה, עד 2009, ערכאת הערעור העליונה של מערכת המשפט, וגם הוא מעורב, גם היום, בתהליך המינוי של השופטים. בית הלורדים הבריטי גם לא יכול פסול חוק של בית הנבחרים – הוא יכול רק לעקב את תהליך חקיקתו.

בשוודיה, איסלנד או ניו זילנד אין בתים עליונים. הם לא מופיעים בטבלה. וזה לא בגלל שאלה לא דמוקרטיות, אלא בגלל שהטבלה רוצה ליצור רושם מטעה בכוונה.

ב. אבל גם בלי כל זה, יש פה קפיצה לוגית ששומטת את ההיגיון מתחת לכל המהלך: אם המסקנה מהעדר שני בתים היא שצריך יותר כוח לבית המשפט העליון בישראל, למה מגנים על כוח *בלי הגבלה* לבית המשפט העליון בישראל? אם התחלנו מהרעיון שאסור להשאיר גוף שלטוני בלי בלמים ואיזונים למולו, איך סיימנו בהצדקה להעדר גמור של בלמים ואיזונים מגוף שלטוני? זה טיעון שנשען כולו על הטעיה – עשן, מראות והסחת דעת.

2. שיטה נשיאותית עם זכות וטו לנשיא.
א. בשיטה פרלמנטארית אין שום משמעות לטענה הזאת. מה הם רוצים, שלהרצוג יהיה זכות וטו על חקיקה? טיעון סרק.

ב. ראו 1ב.

3. משטר פדרלי.
א. משטר פדרלי הוא אכן בלם כנגד ריכוזיות השלטון. אבל הוא גם מבזר את הריכוזיות של מערכת המשפט. אצלנו אין שום ביזור. הג'ינג'י יכול לנהל את המדינה ישירות. בארה"ב עתירות עוברות שורה של ערכאות נמוכות יותר עד שהן מגיעות לעליון. אצלנו יש ערכאה אחת לעטירות – והיא ראשונה ואחרונה, אין לפניה ואין אחריה.

ב. שיטה פדרלית אינה רלוונטית לישראל כלל. היא קטנה מידי. אולי נחזור לבדוק את זה, אם המוחים יצליחו לחלק אותנו לשתי מדינות – מדינת תל אביב, ומדינת כל האלה, נו, איך קוראים להם? הבבונים, המשחיים, הבוטים, הביביסטים, הלא-טייסים האלה.

ג. ראו 1ב.

4. בחירות אזוריות.
השיטה האזורית יכולה גם לפגוע בזכויות מיעוטים ולהגביר את סכנת עריצות הרוב. איך העדרן יכול להצדיק כוח בלי ריסון או הגבלה לשופטים? ראו 1ב.

5. חוקה נוקשה שקשה / לא ניתן לשנות.
א. העדר חוקה הוא סיבה להימנע מפסילת חוקים בידי בית משפט. כי במצב זה אין לשופטים קריטריונים מוסכמים לפסול חוקים והסכנה היא שהם יעשו זאת איש איש לפי אמונותיו הפרטיות.

ב. הניסוח חמקמק. הוא לא אומר שבישראל אין חוקה. כי מנסחי הטבלה הם חסידי אהרן ברק. ואהרן ברק טען שחוקי היסוד הם חוקה, ולכן, הוא טען בלי כל בסיס בחוק, יש לו סמכות לפסול חוקים של הכנסת.

6. הפרדה בין ממשלה לפרלמנט.
בשיטה פרלמנטרית בהגדרה אין הפרדה בין הממשלה לפרלמנט. כך זה צריך להיות. אבל זה לא אומר שאין איזונים ובלמים. בניגוד למה שאומרים לנו מתנגדי הרפורמה, הבעיה היא לא שיש "רשות אחת" (הממשלה) ששולטת ברשויות האחרות. האמת הפוכה. בישראל הממשלה חלשה מידי ותלויה מידי בפרלמנט, לכן מפלגות קטנות יכולות לסחוט אותה, ולהפיל אותה (כפי שקורה לעיתים מידי קרובות), ולעיתים חברת כנסת אחת יכולה להפיל ממשלה. זכור לי משהו כזה, תיכף זה יחזור אלי. ואכן, זו הסיבה שהדמגוגיה של האופוזיציה מדלגת באופן מבלבל בין "נתניהו הדיקטטור" לבין "נתניהו החלש והסחיט".

7. כפיפות לבתי דין בינלאומיים.
א. טוב מאד שאנחנו לא כפופים לבתי דין בינלאומיים. מספיק שאנחנו כפופים לבית המשפט העליון של ישראל. דבר בלתי דמוקרטי בעליל. ליבת הדמוקרטיה היא שאנשים חיים תחת חוקים שהם עצמם מחוקקים, ורק הם מחוקקים. זה נקרא ממשל בהסכמת הנמשלים. בתי-דין בינלאומיים, כולל אלה של האימפריה ההאבסבורגית החדשה שנקראת איחוד אירופה, מפרים את העקרון הזה, והם מכשיר בידי הניידים האנטי-דמוקרטים כדי לכפות את דעתם על אזרחים שלא נשאלו לרצונם.

וזו הסיבה האמתית שהאליטה הישראלית רוצה בית משפט שיכול להכניע את הרשויות הנבחרות. הניידים עמלים לשחרר עצמם ממדינת הלאום ומנגנוניה הדמוקרטיים, כי הם מקדמים סדר יום שלעולם לא יוכל לשכנע את הרוב, ובעצם שואף להשתחרר מעולם.

#הרוזנאי_היומי או האנטומיה של #השקר (8).
ובכן, פה למעלה בתמונות, זו המניפולציה החדשה. נסביר כיצד היא מוליכה אתכם שולל מיד. אבל קודם מילת הקדמה: בעיני יש חשיבות גדולה להמשך חשיפת האופנים שבהם פרופ' יניב רוזנאי ואחרים מטעים את הציבור. אמשיך לעשות זאת למרות שפרופ' רוזנאי חסם אותי. הונאת הציבור היא דבר מסוכן וחמור. כך דוחפים ישראלים ישרים וטובים לאקסטזה של שינאה וזעם מוסרי יוקד כנגד אחיהם, על בסיס כלום ושום דבר. הזעם הזה משתק את הדיון, ודחוף אותנו צעד צעד לתהום. כדי שלא נגיע לשם, צריך לחשוף את המניפולציות.
אז המניפולציה החדשה מבוססת על סרטון, הטוען שחוץ מפולין אין מדינה שבה הקואליציה לבדה ממנה את השופטים. אם תעבור הרפורמה, אומר הסרטון, אנחנו נדמה לפולין. את הסרטון הפיק "המכון הישראלי לדמוקרטיה", אירגון שמאל העמל לבצר את שלטון השופטים *מפני* הדמוקרטיה. וכבר אמרתי שיחסו של האירגון הזה לדמוקרטיה היא כמו יחסו של מכון סרטן לסרטן.
המניפולציה שבסרט מהלכת בין הטיפות באמצעות ניסוח פתלתל שנועד להוליך את הצופה שולל, ככל האפשר בלי לשקר במפורש. מאחר שראיתי את רוזנאי נאחז באדיקות בניסוח הזה בחדשות 14 אצל @MaggieTabibi ו @sharongal, ברור היה לי שההונאה נשענת בין השאר על חודן של כמה מילים זהירות. שהרי אם אתה אומר רק ש"פולין היא המדינה היחידה בה אין מגבלות על כוחו של הרוב הקואליציוני בהליך בחירת שופטים" אז פוטנציאלית אתה מוציא מן הכלל משטרים נשיאותיים שאין בהם קואליציה. יש כל מיני כאלה. לי מוכרת הדוגמא האמריקאית, שדווקא מופיעה במחקר המשווה שעליו מבוסס הסרטון. בארה"ב אם הנשיא והרוב בסנאט הם מאותה מפלגה, אז למפלגה אחת יש אפשרות למנות שופטים בלי שיריביה הפוליטיים יוכלו להתערב. אם הם לא, לנשיא יש קושי למנות שופטים, ולעתים קרובות הוא דוחה זאת. אז מהותית, מינוי השופטים באמצעות נשיא ורוב בסנאט מאותה מפלגה, זה אותו דבר כמו כוח לא מוגבל לקואליציה. אבל פורמלית המכון הישראלי לדמוקרטיה מסווג את ארה"ב כמקרה של "שיתוף בין שתי רשויות הנבחרות באופן עצמאי". הניסוח המצמצם הזה, כמובן משאיר את ישראל יחד עם פולין, כי למרות שגם אצלנו ההליך מערב שתי רשויות (ממשלה וכנסת), אפשר לומר שהן לא נבחרות באופן עצמאי. כך, על חודו של פלפול, מפרידים מצבים שהם בעצם די דומים. אצלנו ובשיטות פרלמנטריות אחרות הממשלה והכנסת אינן נבחרות באופן נפרד. אבל מנגד אפשר היה לומר שבניגוד לארצות הברית, אצלנו הקואליציה היא מלכתחילה מגוונת, ולכן יש מתח – או, אם תרצו, בלמים – בין חלקים מתוכה לחלקים אחרים. כמובן שהמכון הישראלי לדמוקרטיה לא מתעניין בניואנסים כאלה, אלא אם כן אפשר להשתמש בהם כנגד הרפורמה, שאז הם נעשים חשובים מאד.
או קחו למשל את המקרה של קנדה. שם יש וועדה הממליצה על מועמדים, והמחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה עושה עניין רב מן העובדה שהמועצה הזאת מסננת, וממליצה. אבל ההמלצות של המועצה לא מחייבות. יתרה מזאת, קיומה של המועצה אינו מעוגן בחקיקה, אלא בהחלטת ממשלה, כך שבפועל הממשלה שולטת בכל חלקי הליך המינוי, כולל ההמלצות. זו וועדת איתור *של הרשות המבצעת*. כלומר כל אדם הגון היה מסווג את זה כמקרה דומה למצב שבו "אין מגבלות על כוחו של הרוב הקואליציוני". אלה שהמכון הישראלי לדמוקרטיה אינו הגון. הוא מכון תעמולה. מה שאני מניח לא חדש לאיש.
שנית, הסרטון והמחקר מוליכים שולל לגבי הצד השני של המשוואה. זה לא נכון שאם הרפורמה בוועדה למינוי שופטים תעבור בישראל לא יהיו מגבלות על כוחו הרוב הקואליציוני בהליך מינוי שופטים. הרפורמה נותנת לאופוזיציה וטו על המינויים, החל מהמנוי השלישי ואילך בכל קדנציה.
שלישית, בישראל כרגע יש בית משפט מוטה בחדות לצד אחד. כשהשמאל זועק "פוליטיזציה" הוא מתכוון למה שאהרן ברק התכוון כשהוא אמר על פרופ' רות גביזון, כלת פרס ישראל לחקר המשפט, ש"יש לה אג'נדה". הוא התכוון שלו יש אג'נדה, ושאסור שאף אחד שאינו שייך לאותה מפלגה – סליחה, לאותה משפחה – ייכנס להיכל.

#הרוזנאי_היומי. הנה #השקר המרכזי: "רשות אחת שאין גבול לכוחה".

מתנגדי הרפורמה שבים וחוזרים לטענה שגם כך בישראל יש רשות כמעט כל יכולה, זו הממשלה, ש"שולטת בכנסת" ואם הרפורמה תעבור היא "תשלוט גם בבית המשפט" שהוא "הבלם היחיד" לכוחה.

במציאות ההפך כמובן נכון.

הממשלה בישראל חלשה מידי מול הכנסת. ולכן הכנסת מפילה אותה לעיתים קרובות מידי. 4 פעמים ב 4 שנים, רק לאחרונה. בצדק כינה בן-דרור ימיני את המשטר הישראלי "מיעוטוקרטיה", שלטון המיעוטים. כוון שהשיטה יוצרת מצב שבו הממשלה תלויה *בכל פעולותיה* ברצונן הטוב של מפלגות הקואליציה.

זוכרים שרק לפני רגע אמרו לכם שנתניהו "חלש וסחיט" ו"תלוי בבן גביר" ו"שבוי של החרדים"? זה הרבה יותר קרוב למציאות מהשקר הזה, על רשות מבצעת כל יכולה.

הבוקר ב"שומר סף" בגלי ישראל נדבר על עדות ארדן בתיק 4000, שגופתו המתפוררת חטפה עוד מכה (גופתו של התיק, לא של ארדן יבדל"א). ובינתיים הנה תזכורת על העיקר: דומה שגם בית המשפט רומז רמזים עבים שלאישום השוחד לא תהיה תקומה. פה בלינק הזה לשרשור האנטומיה של #השקר (3):

האנטומיה של #השקר (9) – הונאת הסבירות.

כמה קליט!

אומרים לכם: הממשלה רוצה להגביל את עילת הסבירות על החלטות של נבחרי ציבור, כדי שתוכל להחליט החלטות לא סבירות! מה יותר ברור מזה?

אז זהו שלא.

יש לשופט שפע כלים לפסול באמצעותן החלטות לא סבירות: עילת החוקיות, המידתיות, ניגוד העניינים, העדר תום הלב, שיקולים זרים, אפליה, חריגה מסמכות, ועילת תקינות ההליך. החלטה שעומדת בכל אלה היא כנראה סבירה בעליל. ולכן החלטות לא סבירות – ההבל האחרון ששמעתי: אתה רוצה שימנו את יאיר נתניהו למפכ"ל? – לא יעברו את כל המבחנים האלה.

השופטים ותומכיהם, אקדמאים, פובליציסטים, ועורכי דין תאבי כוח זורים חול בעיניכם כדי שלא תשימו לב על מה המאבק: הוא לא על החלטות סבירות או בלתי סבירות, הוא על למי תהיה המילה האחרונה בעניינים הדורשים שיקול דעת – נבחרי ציבור שהחוק נתן להם את הסמכות הזאת, או שופטים שיוכלו להתגבר על החלטות שלא מוצאים חן בעיניהם, ללא שום עילה בחוק. כפי שהעיר בצדק עו"ד דוד פטר, עילת הסבירות היא בעצם הסמכות להתערב כשאין שום עילה לעשות זאת.

כל מנגנון התעמולה המשומן, ממעשי ההטעיה הנכלוליים פרופסורים ומשפטנים, דרך המגפון של עיתונאים צייתנים שנטשו את משמרתם לטובת אקטיביזם בשירות המעמד המושל בישראל – שהם כמובן שייכים אליו – הופעל כדי לנסות לצייר דבר סביר לחלוטין כאילו הוא ראשיתה של דיקטטורה. אנשים ישרים לא משתפים פעולה עם השקר המאורגן הזה. וכרגיל – הנשק האפקטיבי ביותר של הימין הוא האמת. דברו אמת. בסוף חומת שקר תקרוס, כמו שקרסו כל קודמותיה.

הסיבה שאפשר לעבוד ככה על העדר של מפגיני קפלן, היא שהאנשים האלה נעשו בחסות עיתונאי ההבל נטולי אוריינות פוליטית, ותחת מתקפת ההסתה, חצי פסיכוטיים. זה פשוט טירוף קולקטיבי. פסיכולוגיה של עדר. מול זה כאמור - עומד לנו האמת. אסור לאבד אותה.

הרי באף מדינה דמוקרטית אין עילת סבירות מורחבת כמו שלנו.
הסיבה פשוטה.
זה לא דמוקרטי.
וזו ההזדמנות להפריך בקצרה את השקרים אודותיה, לרבות "רק ממשלה שרוצה לעשות דברים לא סבירים תבטל את עילת הסבירות". כך עובדים עליכם בעיניים.
האנטומיה של השקר #3 (גרסת הוידאו)
#השקר