#הרוזנאי_היומי.
פרופ' יניב רוזנאי אמנם חסם אותי בטוויטר אבל ראיתי אותו בערוץ 14. ושם הוא ניצל את סמכותו האקדמית כדי להטעות את הציבור ולומר שרק בישראל הקואליציה שולטת במינוי השופטים. האמת? הנה בסרטון.

#הרוזנאי_היומי או האנטומיה של #השקר (8).
ובכן, פה למעלה בתמונות, זו המניפולציה החדשה. נסביר כיצד היא מוליכה אתכם שולל מיד. אבל קודם מילת הקדמה: בעיני יש חשיבות גדולה להמשך חשיפת האופנים שבהם פרופ' יניב רוזנאי ואחרים מטעים את הציבור. אמשיך לעשות זאת למרות שפרופ' רוזנאי חסם אותי. הונאת הציבור היא דבר מסוכן וחמור. כך דוחפים ישראלים ישרים וטובים לאקסטזה של שינאה וזעם מוסרי יוקד כנגד אחיהם, על בסיס כלום ושום דבר. הזעם הזה משתק את הדיון, ודחוף אותנו צעד צעד לתהום. כדי שלא נגיע לשם, צריך לחשוף את המניפולציות.
אז המניפולציה החדשה מבוססת על סרטון, הטוען שחוץ מפולין אין מדינה שבה הקואליציה לבדה ממנה את השופטים. אם תעבור הרפורמה, אומר הסרטון, אנחנו נדמה לפולין. את הסרטון הפיק "המכון הישראלי לדמוקרטיה", אירגון שמאל העמל לבצר את שלטון השופטים *מפני* הדמוקרטיה. וכבר אמרתי שיחסו של האירגון הזה לדמוקרטיה היא כמו יחסו של מכון סרטן לסרטן.
המניפולציה שבסרט מהלכת בין הטיפות באמצעות ניסוח פתלתל שנועד להוליך את הצופה שולל, ככל האפשר בלי לשקר במפורש. מאחר שראיתי את רוזנאי נאחז באדיקות בניסוח הזה בחדשות 14 אצל @MaggieTabibi ו @sharongal, ברור היה לי שההונאה נשענת בין השאר על חודן של כמה מילים זהירות. שהרי אם אתה אומר רק ש"פולין היא המדינה היחידה בה אין מגבלות על כוחו של הרוב הקואליציוני בהליך בחירת שופטים" אז פוטנציאלית אתה מוציא מן הכלל משטרים נשיאותיים שאין בהם קואליציה. יש כל מיני כאלה. לי מוכרת הדוגמא האמריקאית, שדווקא מופיעה במחקר המשווה שעליו מבוסס הסרטון. בארה"ב אם הנשיא והרוב בסנאט הם מאותה מפלגה, אז למפלגה אחת יש אפשרות למנות שופטים בלי שיריביה הפוליטיים יוכלו להתערב. אם הם לא, לנשיא יש קושי למנות שופטים, ולעתים קרובות הוא דוחה זאת. אז מהותית, מינוי השופטים באמצעות נשיא ורוב בסנאט מאותה מפלגה, זה אותו דבר כמו כוח לא מוגבל לקואליציה. אבל פורמלית המכון הישראלי לדמוקרטיה מסווג את ארה"ב כמקרה של "שיתוף בין שתי רשויות הנבחרות באופן עצמאי". הניסוח המצמצם הזה, כמובן משאיר את ישראל יחד עם פולין, כי למרות שגם אצלנו ההליך מערב שתי רשויות (ממשלה וכנסת), אפשר לומר שהן לא נבחרות באופן עצמאי. כך, על חודו של פלפול, מפרידים מצבים שהם בעצם די דומים. אצלנו ובשיטות פרלמנטריות אחרות הממשלה והכנסת אינן נבחרות באופן נפרד. אבל מנגד אפשר היה לומר שבניגוד לארצות הברית, אצלנו הקואליציה היא מלכתחילה מגוונת, ולכן יש מתח – או, אם תרצו, בלמים – בין חלקים מתוכה לחלקים אחרים. כמובן שהמכון הישראלי לדמוקרטיה לא מתעניין בניואנסים כאלה, אלא אם כן אפשר להשתמש בהם כנגד הרפורמה, שאז הם נעשים חשובים מאד.
או קחו למשל את המקרה של קנדה. שם יש וועדה הממליצה על מועמדים, והמחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה עושה עניין רב מן העובדה שהמועצה הזאת מסננת, וממליצה. אבל ההמלצות של המועצה לא מחייבות. יתרה מזאת, קיומה של המועצה אינו מעוגן בחקיקה, אלא בהחלטת ממשלה, כך שבפועל הממשלה שולטת בכל חלקי הליך המינוי, כולל ההמלצות. זו וועדת איתור *של הרשות המבצעת*. כלומר כל אדם הגון היה מסווג את זה כמקרה דומה למצב שבו "אין מגבלות על כוחו של הרוב הקואליציוני". אלה שהמכון הישראלי לדמוקרטיה אינו הגון. הוא מכון תעמולה. מה שאני מניח לא חדש לאיש.
שנית, הסרטון והמחקר מוליכים שולל לגבי הצד השני של המשוואה. זה לא נכון שאם הרפורמה בוועדה למינוי שופטים תעבור בישראל לא יהיו מגבלות על כוחו הרוב הקואליציוני בהליך מינוי שופטים. הרפורמה נותנת לאופוזיציה וטו על המינויים, החל מהמנוי השלישי ואילך בכל קדנציה.
שלישית, בישראל כרגע יש בית משפט מוטה בחדות לצד אחד. כשהשמאל זועק "פוליטיזציה" הוא מתכוון למה שאהרן ברק התכוון כשהוא אמר על פרופ' רות גביזון, כלת פרס ישראל לחקר המשפט, ש"יש לה אג'נדה". הוא התכוון שלו יש אג'נדה, ושאסור שאף אחד שאינו שייך לאותה מפלגה – סליחה, לאותה משפחה – ייכנס להיכל.

#הרוזנאי_היומי
אם תהיתם איזו "דמוקרטיה" תהיה כאן אם זה יהיה תלוי ביריב רוזנאי, אז לא אז הנה כמה הבהרות. רוזנאי רוצה לבצר את ריבונות השופטים מפני כל אפשרות של רוב, מזדמן או קבוע, או נצחי, שירצה חלילה, משהו שאדוניו לא מסכימים לו.
לא מאמינים? אז הנה, תשמעו סיפור (ובסוף מצורף גם סרטון) פרופ' רוזנאי נהקדיש את כל הקריירה האקדמית שלו הוא לניסיון להצדיק את זכותו של בית המשפט להתערב בתיקון החוקה.
בעוד שבדמוקרטיות ליברליות בעלות חוקה ברור שהחוקה היא הסמכות שבשמה דן בית המשפט בחוקים, רוזנאי רוצה שבית המשפט ידון גם במסמך שמעניק לו סמכות, כלומר ישלוט בעיצוב החוקה.
כמה קיצוני רוזנאי? מצידו השני יש רק תהום. הנה פוסט שכתב שמעון נטף לפני ארבע שנים בדיוק בשלב שבו רוזנאי חזר בו ממגבלות על כוחו של בית המשפט העליון, שפעם הוא חשב שהן ראויות:
"למתעניינים בסוגיית התיקון החוקתי הלא-חוקתי", כותב נטף, "מצורף קטע קצר ומעניין שבו ד"ר יניב רוזנאי מתייחס לנושא הביקורת השיפוטית על תיקוני חוקה שנוגעים לבית המשפט עצמו.
בספרו החשוב, טען ד"ר [עכשיו פרופסור] רוזנאי כי על בית המשפט להימנע ככל שניתן מהעברת ביקורת על תיקונים הנוגעים לסמכויותיו עצמו, בגין החשש שביקורת כזו עלולה ליצור תדמית של בית משפט שמגן על עצמו מפני ביקורת.
כפי שד"ר רוזנאי מציין בקטע המצורף, הוא חזר בו לאחרונה מהדברים, ומחזיק כעת בדעה שלא רק שבית המשפט לא צריך להיות מסוייג בביקורת כזו, אלא שעליו להיות נחרץ ונכון הרבה יותר לפסול תיקונים לחוקה הנוגעים לסמכות בית המשפט, בגין החשש לפגיעה ביכולתו של בית המשפט להעביר ביקורת על השלטון.
https://www.facebook.com/arty.duck.duck/videos/2314079341956142

#הרוזנאי_היומי. הנה #השקר המרכזי: "רשות אחת שאין גבול לכוחה".

מתנגדי הרפורמה שבים וחוזרים לטענה שגם כך בישראל יש רשות כמעט כל יכולה, זו הממשלה, ש"שולטת בכנסת" ואם הרפורמה תעבור היא "תשלוט גם בבית המשפט" שהוא "הבלם היחיד" לכוחה.

במציאות ההפך כמובן נכון.

הממשלה בישראל חלשה מידי מול הכנסת. ולכן הכנסת מפילה אותה לעיתים קרובות מידי. 4 פעמים ב 4 שנים, רק לאחרונה. בצדק כינה בן-דרור ימיני את המשטר הישראלי "מיעוטוקרטיה", שלטון המיעוטים. כוון שהשיטה יוצרת מצב שבו הממשלה תלויה *בכל פעולותיה* ברצונן הטוב של מפלגות הקואליציה.

זוכרים שרק לפני רגע אמרו לכם שנתניהו "חלש וסחיט" ו"תלוי בבן גביר" ו"שבוי של החרדים"? זה הרבה יותר קרוב למציאות מהשקר הזה, על רשות מבצעת כל יכולה.

#הרוזנאי_היומי.
הונאת רוזנאי עומדת על טריק רטורי:

1. אומרים שבישראל אין מנגנונים מספיקים של איזונים ובלמים.

2. מתארים את בית המשפט כבלם, לא כרשות. ואז נדמה שאין צורך בבלמים או איזונים מולה.

3. וכך קופצים להצדקת שלטון בית משפט שאין גבול לכוחו, ודבר לא מאזן או בולם אותו. בקיצור, #בגצוקרטיה
.
אבל
1. ו 2. לא נכונים. ו 3. לא נובע מהם גם לו היו נכונים.

זיכרו והזכירו: פרופ' רוזנאי הוא יריב מר של הדמוקרטיה, וטיעוניו הנכלוליים נועדו למנוע דמוקרטיזציה של שלטון השופטים. מאמריו האקדמיים נועדו לקדם *הרחבה* של שלטון השופטים האוליגרכי, לא דמוקרטיה או איזון בין רשויות. המטרה היא אסטרטגית: לקבע בחוקה את השקפת עולמם של רוזנאי וחבריו, על ידי חוקה שתיכתב עכשיו, ותשוריין ברוב כזה, שגם כשהם יהיו מיעוט קטן, לרוב לא תהיה אפשרות לשנותה.
.
יש אידיוטים שימושיים שמאמינים לשקר "הצלת הדמוקרטיה". אבל יש חכמים מהם שחושבים שזו הדרך היחידה להציל את הליברליזם מפני הברברים (חרדים, מזרחים, משיחיים, ביביסטים, צ'חצ'חים - או כל אלה יחד). ראו בתגובות ראיון עם פרופ' ברק מדינה, מחסידי הבגצוקרטיה, שפתאום נזכר שאכן יש דיפ סטייט (בתגובות).

#הרוזנאי_היומי. והנה תרומתו של ידידי א"ש למדור הזה, והפעם בנושא החביב עלי - בריטניה (שבה בית המשפט לא רשאי לפסול חוקים כלל, והיא בכל זאת דמוקרטיה). אבל... אומרים לנו, שם יש שני בתים בפרלמנט! שם יש בלמים ואיזונים. אז בוא נעיין רגע בטוקינג פויינט החלוש הזה, באדיבות א"ש שכתב לי: .
"עוד שלוש טענות חלולות של רוזנאי ושות' על השיטה הבריטית שיש לה לכאורה בלמים ואיזונים שאין בישראל (ולכן אפשר לחיות שם ללא ביקורת שיפוטית):

1. הבריטים ׳כפופים׳ לבית המשפט האירופי לזכויות אדם.
אבל במציאות, הממשלה הבריטית הריבונית מצפצפת על החלטותיו (ראה למשל בכתבה הזו).
.
2. יש שם שיטת בחירות אזורית שמאזנת את המשמעת המפלגתית במחויבות לבוחר לאזור מימנו נשלח חבר הפרלמנט. מעשית, בניגוד לשיטה שלנו (שגם בה יש מחויבות לבייס, כי יש פריימריז) שיטה אזורית מקנה למפלגה השולטת רוב מעל ומעבר למספר מצביעיה. אפשר לקבל רוב של 60% עם רק 35% קולות המצביעים. זאת הסיבה שהמפלגה השמרנית תעביר את החוק המוצע ללא בעיה בפאלמנט (שבכתבה המצורפת).
.
3. יש שם בית עליון - נכון, אבל ב-1918 חשבה ממשלת אסקוויט שזה לא דמוקרטי שקבוצה לא נבחרת תטיל וטו על החלטות של הפרלמנט הריבוני. אז הוא ביטל את הוטו.
למה שלא נעניק לבית המשפט העליון שלנו זכויות דומות? מעתה ואילך. לורד פוגלמן וליידי אסתר יוכלו להעביר ביקורת בונה על חוקים ולעכב אותם קצת, אבל לא יהיה להם וטו ואם הפרלמנט לא ירצה להתחשב בביקורת, הוא לא יצטרך. אני חושב ששמות כמו לורד וליידי מתאימים מאד לאצולה המשפטית שלנו. זה הולם את דימויים העצמי."
.
כך אמר א"ש, וחזר לעסוק בענייניו (הוא רופא).
https://www.express.co.uk/news/politics/1761556/Braverman-ignore-European-judges-start-Rwanda-flights