בימים אלה אני עורך סיורים בכל בתי המשפט בארץ, ואיני יכול שלא להתפעל מהמקצועיות ומתחושת השליחות של עובדי המערכת ושל הרשמים והשופטים, שפועלים תחת עומס עבודה שאין דומה לו בעולם המערבי, לעתים תחת אילוצים קשים. בהקשר זה אזכיר שבתי המשפט נותרו פתוחים לכל אורך ימי המלחמה, והמשיכו לספק שירות לבעלי הדין חרף הקשיים הרבים שהתעוררו.
העובדה שמערכת בתי המשפט נמצאת בעומס רב ובתת-תקינה חמורה, אינה פוטרת אותנו מביקורת עצמית – ואנו בוחנים כל העת דרכים להתייעל ולהשתפר. אמירה רווחת בעולם המשפט היא שצדק דחוי הוא אי-צדק, ובמקורותינו נאמר "חרב באה לעולם על עינוי הדין". עלינו לשים לנגד עינינו את בעל הדין, את הנאשם או את נפגע העבירה שחייהם "תלויים להם מנגד" כל עוד לא ניתן פסק דין בהליך שנוגע להם.
אמנם, יש סיבות אובייקטיביות רבות להתארכות ההליכים המשפטיים, שאינן תלויות רק ברשות השופטת עצמה, אך המשימה שלנו היא לתת את השירות המיטבי גם בהינתן האילוצים הקשים שתחתם אנו פועלים. ברוח זו, אנו חותרים לקידום מהלכים רוחביים לשיפור השירות לציבור. בתחום המשפט האזרחי כבר הושקו תקנות סדר הדין החדשות; ובתחום הדין הפלילי – מזה למעלה מעשרים שנה, מאז שהתחלתי לשבת בהרכבי פשע חמור בבית המשפט המחוזי, אני קורא לשינויי חקיקה על מנת לייעל ולקצר את ההליך הפלילי ולשפר את ניהולו. בינתיים איננו פוטרים את עצמנו ממעש, ומזה זמן יושבת על המדוכה ועדה בין-משרדית שתפקידה למפות את צווארי הבקבוק בהליך הפלילי על מנת להשיג מטרה זו.
תת-התקינה של מערכת בתי המשפט – על עובדיה, רשמיה ושופטיה – היא אך אחד הביטויים לכך שהרשות השופטת אינה נהנית מעצמאות מוסדית מלאה, בניגוד למוסדות אחרים כמו הכנסת, מבקר המדינה, בית הנשיא ובנק ישראל. לכן יש לחזק את עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת – שמשמעותה היכולת לנהל את ענייני המערכת באופן עצמאי, ולהקצות בעצמה את המשאבים הנחוצים להבטחת שירות משפטי איכותי ויעיל לציבור.
ועיקרו של דבר: על מנת שמערכת בתי המשפט תוכל למלא את תפקידה בשירות הציבור, יש לפעול לחיזוק העצמאות השיפוטית המקצועית של כלל שופטי ורשמי ישראל.
הרשות השופטת היא צלע חיונית במשולש רשויות השלטון. היא אינה ניצבת מעל הרשויות האחרות אלא פועלת לצדן, כשותפה שוות-מעמד במארג הדמוקרטי של איזונים ובלמים. תפקידה של הרשות השופטת במארג הזה הוא שימור שלטון החוק והגנה על זכויות הפרט מפני פגיעה שלא כדין, בין מצד פרטים אחרים ובין מצד השלטון. בכך פועל בית המשפט כנאמן הציבור, והוא נאמן לציבור – ולוֹ בלבד. על כן, יש לשמור מכל משמר על ליבת העצמאות השיפוטית, שהיא הסמכות והחובה לפסוק ללא תלות, ללא השפעות חיצוניות, ללא מורא, וללא מרות, זולת מרותו של הדין.
אין זה סוד שהשיח בין שלוש הרשויות בישראל ידע עליות ומורדות לאורך השנים – אך יש לזכור כי המוסדות הדמוקרטיים במדינה אינם קיימים עבור עצמם, אלא עבור הציבור ולמענו. חובתנו כלפי הציבור היא לחזק ולשפר את השיח הממלכתי והמכבד בין הרשויות. בשם הרשות השופטת אומר כי אנו נכונים להידברות, לשיח ולשיתוף פעולה ענייני, ששם את הציבור והשירות לאזרח בראש מעייניו – ואני מקווה כי נפגוש בהקשר זה יד אחות. גם זו הפעם אחזור ואפנה קריאה לשר המשפטים לקיים את פגישות העבודה הסדירות שנהגו מאז ומתמיד בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון, כפי שנדרש על מנת שאזרחי ותושבי המדינה ימשיכו לקבל שירות איכותי ויעיל ממערכת בתי המשפט.
רצה הגורל והיום שבו אני מצהיר אמונים כנשיא בית המשפט העליון, הוא יום ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות, שאגב הוא גם יום הולדתה של כנסת ישראל. חג הנטיעות, הצמיחה וההתחדשות מצוין דווקא באמצע החורף, שאז הטבע כולו מתחיל להתכונן לבוא האביב, בעוצמה שקטה שטרם נראית לעין.
על רקע אירועי התקופה האחרונה, יש בעיניי משום נחמה בידיעה שהימים הקרים, הקודרים והחשוכים ביותר עשויים לטמון בחובם את הזרעים לצמיחה מחודשת, אם רק נתאזר בסבלנות ונתמיד בדרכנו.
אכן, שנה קשה ביותר עברה עלינו כחברה וכמדינה. עם זאת, ניצנים ראשוניים של ריפוי מתחילים להיראות בארצנו, עם שובם של מפונים לבתיהם ושובם של חלק מהחטופים לארצם ולמשפחותיהם – ומי ייתן כי תהא זו תקופה של צמיחה, התחדשות ודרך חדשה. אני משוכנע, כי כל עוד נמשיך ללכת לאורם של ערכי היסוד של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, נזכה לקצור את הפירות שעוד יבואו במהרה בימינו.
פתחנו דברינו בדברי השופט חשין זכרו לברכה על השופט כאיש מקצוע, כבעל מלאכה, ואסגור מעגל ואסיים אפוא בדבריו:
"שופט לא יֵדע, לא לבנות בית לא להקים גשר לא לשתול גן-פלא. [...] זה דברו של שופט: טובל בקסת עטו וכותב משפט וצדק וחסד".
משפט, וצדק, וחסד.
תודה רבה.
העובדה שמערכת בתי המשפט נמצאת בעומס רב ובתת-תקינה חמורה, אינה פוטרת אותנו מביקורת עצמית – ואנו בוחנים כל העת דרכים להתייעל ולהשתפר. אמירה רווחת בעולם המשפט היא שצדק דחוי הוא אי-צדק, ובמקורותינו נאמר "חרב באה לעולם על עינוי הדין". עלינו לשים לנגד עינינו את בעל הדין, את הנאשם או את נפגע העבירה שחייהם "תלויים להם מנגד" כל עוד לא ניתן פסק דין בהליך שנוגע להם.
אמנם, יש סיבות אובייקטיביות רבות להתארכות ההליכים המשפטיים, שאינן תלויות רק ברשות השופטת עצמה, אך המשימה שלנו היא לתת את השירות המיטבי גם בהינתן האילוצים הקשים שתחתם אנו פועלים. ברוח זו, אנו חותרים לקידום מהלכים רוחביים לשיפור השירות לציבור. בתחום המשפט האזרחי כבר הושקו תקנות סדר הדין החדשות; ובתחום הדין הפלילי – מזה למעלה מעשרים שנה, מאז שהתחלתי לשבת בהרכבי פשע חמור בבית המשפט המחוזי, אני קורא לשינויי חקיקה על מנת לייעל ולקצר את ההליך הפלילי ולשפר את ניהולו. בינתיים איננו פוטרים את עצמנו ממעש, ומזה זמן יושבת על המדוכה ועדה בין-משרדית שתפקידה למפות את צווארי הבקבוק בהליך הפלילי על מנת להשיג מטרה זו.
תת-התקינה של מערכת בתי המשפט – על עובדיה, רשמיה ושופטיה – היא אך אחד הביטויים לכך שהרשות השופטת אינה נהנית מעצמאות מוסדית מלאה, בניגוד למוסדות אחרים כמו הכנסת, מבקר המדינה, בית הנשיא ובנק ישראל. לכן יש לחזק את עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת – שמשמעותה היכולת לנהל את ענייני המערכת באופן עצמאי, ולהקצות בעצמה את המשאבים הנחוצים להבטחת שירות משפטי איכותי ויעיל לציבור.
ועיקרו של דבר: על מנת שמערכת בתי המשפט תוכל למלא את תפקידה בשירות הציבור, יש לפעול לחיזוק העצמאות השיפוטית המקצועית של כלל שופטי ורשמי ישראל.
הרשות השופטת היא צלע חיונית במשולש רשויות השלטון. היא אינה ניצבת מעל הרשויות האחרות אלא פועלת לצדן, כשותפה שוות-מעמד במארג הדמוקרטי של איזונים ובלמים. תפקידה של הרשות השופטת במארג הזה הוא שימור שלטון החוק והגנה על זכויות הפרט מפני פגיעה שלא כדין, בין מצד פרטים אחרים ובין מצד השלטון. בכך פועל בית המשפט כנאמן הציבור, והוא נאמן לציבור – ולוֹ בלבד. על כן, יש לשמור מכל משמר על ליבת העצמאות השיפוטית, שהיא הסמכות והחובה לפסוק ללא תלות, ללא השפעות חיצוניות, ללא מורא, וללא מרות, זולת מרותו של הדין.
אין זה סוד שהשיח בין שלוש הרשויות בישראל ידע עליות ומורדות לאורך השנים – אך יש לזכור כי המוסדות הדמוקרטיים במדינה אינם קיימים עבור עצמם, אלא עבור הציבור ולמענו. חובתנו כלפי הציבור היא לחזק ולשפר את השיח הממלכתי והמכבד בין הרשויות. בשם הרשות השופטת אומר כי אנו נכונים להידברות, לשיח ולשיתוף פעולה ענייני, ששם את הציבור והשירות לאזרח בראש מעייניו – ואני מקווה כי נפגוש בהקשר זה יד אחות. גם זו הפעם אחזור ואפנה קריאה לשר המשפטים לקיים את פגישות העבודה הסדירות שנהגו מאז ומתמיד בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון, כפי שנדרש על מנת שאזרחי ותושבי המדינה ימשיכו לקבל שירות איכותי ויעיל ממערכת בתי המשפט.
רצה הגורל והיום שבו אני מצהיר אמונים כנשיא בית המשפט העליון, הוא יום ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות, שאגב הוא גם יום הולדתה של כנסת ישראל. חג הנטיעות, הצמיחה וההתחדשות מצוין דווקא באמצע החורף, שאז הטבע כולו מתחיל להתכונן לבוא האביב, בעוצמה שקטה שטרם נראית לעין.
על רקע אירועי התקופה האחרונה, יש בעיניי משום נחמה בידיעה שהימים הקרים, הקודרים והחשוכים ביותר עשויים לטמון בחובם את הזרעים לצמיחה מחודשת, אם רק נתאזר בסבלנות ונתמיד בדרכנו.
אכן, שנה קשה ביותר עברה עלינו כחברה וכמדינה. עם זאת, ניצנים ראשוניים של ריפוי מתחילים להיראות בארצנו, עם שובם של מפונים לבתיהם ושובם של חלק מהחטופים לארצם ולמשפחותיהם – ומי ייתן כי תהא זו תקופה של צמיחה, התחדשות ודרך חדשה. אני משוכנע, כי כל עוד נמשיך ללכת לאורם של ערכי היסוד של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, נזכה לקצור את הפירות שעוד יבואו במהרה בימינו.
פתחנו דברינו בדברי השופט חשין זכרו לברכה על השופט כאיש מקצוע, כבעל מלאכה, ואסגור מעגל ואסיים אפוא בדבריו:
"שופט לא יֵדע, לא לבנות בית לא להקים גשר לא לשתול גן-פלא. [...] זה דברו של שופט: טובל בקסת עטו וכותב משפט וצדק וחסד".
משפט, וצדק, וחסד.
תודה רבה.
השופט עמית מספר על קורות משפחתו בשואה וחזרתה של אמו ליהדות כאשר יש דמעות בעיניו.
בג"ץ דחה את העתירה לחשיפת ההסכם של ישראל וחמאס בנוגע לשחרור החטופים.
קבלו סיפור 'מקסים' על שיטור אחראי וטוב לב:
אזרח יהודי הגיע ביום שישי האחרון לשערי הר הבית במטרה להיכנס אל ההר, תוך תיעוד הסיטואציה.
לאחר שהשוטרים עצרו אותו ואמרו לו כי הכניסה הינה למוסלמים בלבד, האזרח אמר להם: "מה זאת הגזענות הזאת? מה זה, יודנריין? אתם כמו הוואקף הירדני, שלטון עותמאני, המנדט הבריטי, הרומאים אתם".
מהלך האירוע אחד השוטרים איים על האזרח כי במידה וימשיך לדבר הוא יעצור אותו על העלבת שוטר. למרות זאת, האזרח המשיך ואמר "משטרת הוואקף הירדני", אך לא נעצר והלך לדרכו. הסרטון של האירוע, פורסם בקבוצות ווטסאפ של פעילי הר הבית כאשר האזרח היה בדרכו לביתו באשקלון.
תיעוד האירוע מצורף לציוץ הזה.
כאשר האזרח היה בביתו שבאשקלון, שעות ספורות לפני כניסת השבת, האזרח, שומר מצות ושבת, נעצר בחשד להעלבת עובד ציבור ובילה את השבת כולה בתא מעצר.
כן כן, שבת שלמה בגלל פרסום סרטון שלא נעים למשטרה. אירוע מוצדק ביותר.
במוצאי שבת, האזרח הובא להארכת מעצר בבית משפט השלום בירושלים לפני השופטת מיכל הירשפלד.
המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו של האזרח בשלושה ימים. כך נציגת המשטרה נימקה את ההחלטה לעצור למשך השבת את האזרח שומר המצוות לאחר ששוחרר לדרכו: "אחרי האירוע כשהמשיב התרחק מהמקום, הוא לא עוכב בשטח כי לא צפו את פרסום הסרטון שבוא מתבטא בצורה הזו. המשיב הפיץ את הסרטון. יש משמעות גדולה להתבטא בפני אדם אחד או רבים ולכן המסוכנות עולה".
טענת המשטרה היא כי עצם הפרסום של הסרטון מקים עילת מעצר בשל מסוכנות, הנובעת מחשד כי האזרח העליב את השוטרים. "להגיע להר הבית בימים של מלחמה, ולומר לשוטרים שהם עובדים בשביל הירדנים אז יש פה מסוכנות של הפצה", אמרה נציגת המשטרה. בנוסף, המשטרה טענה כי יש חשד לשיבוש החקירה ולכן יש להשאיר את האזרח במעצר, בנוסף לשבת, לשלושה ימים נוספים.
עו"ד משה פולסקי מארגון 'חוננו' המייצג את היהודי טען בבית המשפט כי היהודי לא ביצע כל עבירה וכי נעצר רק בשל נקמנות המשטרה על פרסום הסרטון המציג אותה כגזענית כלפי יהודים ודרש לשחררו: "איזו עבירה זה לפרסם סרטון? זאת לא עבירה. הוא לא נעצר במקום. המשיב נעצר כי הוא פרסם איך השוטרים מתנהלים בהר הבית? זו עבירה? זו עילת מעצר?".
השופטת מיכל הירשפלד דחתה את בקשת המשטרה ומתחה אל התנהלותה ביקורת: "המשיב לא נעצר במקום אלא לאחר שנודע למבקשת על פרסום הסרטון. לא ברור עדיין היכן בדיוק פורסם הסרטון וכיצר הגיע לידי המבקשת. לאחר שצפיתי בסרטון הגעתי למסקנה כי על אף הדברים שנשמעו בו, קשה לבסס אף לא בחשד סביר את ביצוע העבירות המיוחסות למשיב".לגבי החשש לשיבוש החקירה, ציינה השופטת כי המשטרה הייתה יכולה לבצע את הפעולה הניתנת לשיבוש, "ובכל מקרה לא ברור מה ניתן לשבש בפעולה זו". בעקבות כך, הורתה השופטת על שחרורו של האזרח.
ביקשנו את תגובת המשטרה.
ומה נראה לכם, מה הייתה שם - קבלת אחריות או ניסיון לטעון שאני משקר, למרות התיעוד ולמרות הפרוטוקול המאוד ברור מדיון הארכת המעצר?
אז זאת תגובת המשטרה: "בניגוד למתואר, מעצרו של החשוד היה בשל התנהגות חמורה אשר הפרה את החוק ואת הנוהג הקיים במקום, שרגישותו ומורכבותו ידועים ומוכרים. מבלי להידרש לפרטי המקרה משיקולים של פרטיות, הרי שבמקרים של הפרת הכללים, מבוצעת אכיפה מקצועית נגד המפרים. במקרה זה, החשוד ניסה להיכנס לשטח ההר ולהפר את הנוהג הקיים במקום למרות שהתבקש לחדול ממעשיו, התעמת עם השוטרים וגידף אותם. המשטרה פועלת כל העת לשמירת הביטחון והסדר במקומות הקדושים ובהר הבית, והיא תמשיך לעשות כן במקצועיות וללא משוא פנים".
האם האזרח שבילה שבת שלמה במעצר אכן ניסה להיכנס לשטח הר הבית? ואם הוא ניסה, למה הוא לא נעצר במקום אלא רק לאחר פרסום הסרטון?
התיעוד מצורף, תשפטו אתם.
לתפארת משטרת ישראל.
אזרח יהודי הגיע ביום שישי האחרון לשערי הר הבית במטרה להיכנס אל ההר, תוך תיעוד הסיטואציה.
לאחר שהשוטרים עצרו אותו ואמרו לו כי הכניסה הינה למוסלמים בלבד, האזרח אמר להם: "מה זאת הגזענות הזאת? מה זה, יודנריין? אתם כמו הוואקף הירדני, שלטון עותמאני, המנדט הבריטי, הרומאים אתם".
מהלך האירוע אחד השוטרים איים על האזרח כי במידה וימשיך לדבר הוא יעצור אותו על העלבת שוטר. למרות זאת, האזרח המשיך ואמר "משטרת הוואקף הירדני", אך לא נעצר והלך לדרכו. הסרטון של האירוע, פורסם בקבוצות ווטסאפ של פעילי הר הבית כאשר האזרח היה בדרכו לביתו באשקלון.
תיעוד האירוע מצורף לציוץ הזה.
כאשר האזרח היה בביתו שבאשקלון, שעות ספורות לפני כניסת השבת, האזרח, שומר מצות ושבת, נעצר בחשד להעלבת עובד ציבור ובילה את השבת כולה בתא מעצר.
כן כן, שבת שלמה בגלל פרסום סרטון שלא נעים למשטרה. אירוע מוצדק ביותר.
במוצאי שבת, האזרח הובא להארכת מעצר בבית משפט השלום בירושלים לפני השופטת מיכל הירשפלד.
המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו של האזרח בשלושה ימים. כך נציגת המשטרה נימקה את ההחלטה לעצור למשך השבת את האזרח שומר המצוות לאחר ששוחרר לדרכו: "אחרי האירוע כשהמשיב התרחק מהמקום, הוא לא עוכב בשטח כי לא צפו את פרסום הסרטון שבוא מתבטא בצורה הזו. המשיב הפיץ את הסרטון. יש משמעות גדולה להתבטא בפני אדם אחד או רבים ולכן המסוכנות עולה".
טענת המשטרה היא כי עצם הפרסום של הסרטון מקים עילת מעצר בשל מסוכנות, הנובעת מחשד כי האזרח העליב את השוטרים. "להגיע להר הבית בימים של מלחמה, ולומר לשוטרים שהם עובדים בשביל הירדנים אז יש פה מסוכנות של הפצה", אמרה נציגת המשטרה. בנוסף, המשטרה טענה כי יש חשד לשיבוש החקירה ולכן יש להשאיר את האזרח במעצר, בנוסף לשבת, לשלושה ימים נוספים.
עו"ד משה פולסקי מארגון 'חוננו' המייצג את היהודי טען בבית המשפט כי היהודי לא ביצע כל עבירה וכי נעצר רק בשל נקמנות המשטרה על פרסום הסרטון המציג אותה כגזענית כלפי יהודים ודרש לשחררו: "איזו עבירה זה לפרסם סרטון? זאת לא עבירה. הוא לא נעצר במקום. המשיב נעצר כי הוא פרסם איך השוטרים מתנהלים בהר הבית? זו עבירה? זו עילת מעצר?".
השופטת מיכל הירשפלד דחתה את בקשת המשטרה ומתחה אל התנהלותה ביקורת: "המשיב לא נעצר במקום אלא לאחר שנודע למבקשת על פרסום הסרטון. לא ברור עדיין היכן בדיוק פורסם הסרטון וכיצר הגיע לידי המבקשת. לאחר שצפיתי בסרטון הגעתי למסקנה כי על אף הדברים שנשמעו בו, קשה לבסס אף לא בחשד סביר את ביצוע העבירות המיוחסות למשיב".לגבי החשש לשיבוש החקירה, ציינה השופטת כי המשטרה הייתה יכולה לבצע את הפעולה הניתנת לשיבוש, "ובכל מקרה לא ברור מה ניתן לשבש בפעולה זו". בעקבות כך, הורתה השופטת על שחרורו של האזרח.
ביקשנו את תגובת המשטרה.
ומה נראה לכם, מה הייתה שם - קבלת אחריות או ניסיון לטעון שאני משקר, למרות התיעוד ולמרות הפרוטוקול המאוד ברור מדיון הארכת המעצר?
אז זאת תגובת המשטרה: "בניגוד למתואר, מעצרו של החשוד היה בשל התנהגות חמורה אשר הפרה את החוק ואת הנוהג הקיים במקום, שרגישותו ומורכבותו ידועים ומוכרים. מבלי להידרש לפרטי המקרה משיקולים של פרטיות, הרי שבמקרים של הפרת הכללים, מבוצעת אכיפה מקצועית נגד המפרים. במקרה זה, החשוד ניסה להיכנס לשטח ההר ולהפר את הנוהג הקיים במקום למרות שהתבקש לחדול ממעשיו, התעמת עם השוטרים וגידף אותם. המשטרה פועלת כל העת לשמירת הביטחון והסדר במקומות הקדושים ובהר הבית, והיא תמשיך לעשות כן במקצועיות וללא משוא פנים".
האם האזרח שבילה שבת שלמה במעצר אכן ניסה להיכנס לשטח הר הבית? ואם הוא ניסה, למה הוא לא נעצר במקום אלא רק לאחר פרסום הסרטון?
התיעוד מצורף, תשפטו אתם.
לתפארת משטרת ישראל.
שר המשפטים יריב לוין פותח בהליכי ההדחה של היועצת המשפטית לממשלה. כעת מדובר על הצבעת אי אמון.
פחות מחודשיים לאחר הפרסום במעריב על הקבצים של לוין נגד היועמ"שית, לוין אכן מתניע את המהלך. ממה שאני מבין לא מדובר במפגן לריצוי הבייס, אלא אירוע אמת שבסופו לוין מתכנן הצבעה בממשלה על הדחת היועמ"שית.