המפתח לריבונות ושגשוג פשוט:
ממשלה קטנה שמפעילה בצורה חזקה את שלטון החוק. מול החרדים מול הערבים מול השמאלנים מול הימנים פשוט מול כולם דרוש דבר אחד - שוויון בפני החוק.
כאשר הממשלה עושה הנחות לקבוצות לחץ התוצאה היא ויתור על שלטון החוק.
מי שמוותרים לו רוצה עוד. ואז נוצרת אנרכיה.
ממשלה קטנה שמפעילה בצורה חזקה את שלטון החוק. מול החרדים מול הערבים מול השמאלנים מול הימנים פשוט מול כולם דרוש דבר אחד - שוויון בפני החוק.
כאשר הממשלה עושה הנחות לקבוצות לחץ התוצאה היא ויתור על שלטון החוק.
מי שמוותרים לו רוצה עוד. ואז נוצרת אנרכיה.
Forwarded from עקיבא ביגמן הישן והממלכתי
טורי הבוקר בישראל היום:
התחביר הפנימי של האוטובוס הבוער
לאוטובוסים בוערים יש תחביר פנימי. דקדוק מיוחד. מעין צליל בלעדי שנתנו לו מציתיו, חבריו ופובלציסטיקיו. ויש להם גם את הלקחים החברתיים שלהם וכמובן - את הפוליטיקה. במקרה של מהומות בני ברק, האוטובוס הבוער בא ללמד אותנו שיעור מאלף במיוחד. והפעם - על גבולות הגזרה של הרב־תרבותיות, על הקווים האדומים של הסבלנות ועל האמת מאחורי יחסו של השמאל לעוני.
שנים לימדו אותנו שאסור להיות שיפוטיים כלפי אוכלוסיות מוחלשות. אסור לבקר את סדרי העדיפויות שלהן, אסור להעיר על הרגלים תרבותיים. אסור לבוא עם הדעות הקדומות שלנו. לא ולא: את ה"חיים בעוני" צריך לשפוט מתוך עיניהם שלהם, לא מתוך ערכיה של התרבות ההגמונית הבורגנית השבעה.
והנה, השבוע גילינו שגם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל. "למה אנשים שגרים בדירת 60 מטר צריכים להביא לעולם 12 ילדים?" שאלה בטוויטר אשת "הארץ" נעמה ריבה, "ולמה אני צריכה לממן את זה?" שאלה טובה מאוד, שליברלים שואלים על מדינת הרווחה מאז ימיו של כצנלסון. התמיכות הממשלתיות יוצרות תמריצים מעודדי עוני, "מלכודת עוני", דבר שמשבש לחלוטין את המנגנונים החברתיים. החרדים מלמדים את השמאל שלנו קורס מזורז בניאו־ליברליזם. כמו ההתנגדות הקולנית השבוע לחלוקת הכספים של הליכוד (שמכונה באורווליאנית "תוכנית כלכלית") - פתאום שמאלנינו גילו שלשפוך כסף על בעיות לא תמיד פותר אותן. אולי אם נתניהו יעלה את שכר המינימום פתאום נשמע מהם גם ש"שכר מינימום מעודד אבטלה" וש"צריך לבטל קצבאות זקנה"?
את הלקח השני לימד אותנו משה גפני שהאשים השבוע במליאה את החילונים באורח החיים החרדי: "אתם שהכנסתם אותנו לגור בצפיפות כזאת, אתם אשמים" - הוא צעק, במה שהפך לבדיחת השבוע ברשתות. והנה הלקח: כשפוליטיקאים מקבוצות מיעוט מאשימים את הממשלה בכשלים התרבותיים של קבוצתם, זה דבר מצחיק ופתטי. בשום פנים ואופן לא נושא לקמפיין מתמשך על אחריות הממשלה לאלימות ולפשיעה פנים מגזרית.
וכאן הנקודה: האוטובוס הבוער לימד אותנו גם את גבולות הרב־תרבותיות. "ארגונים חילוניים רבים מעלים על נס את הפלורליזם, הרב־תרבותיות ו"הטוב המשותף", אבל שוכחים להדגיש את העקרונות הליברליים הבסיסיים: אזרחות, סולידריות, זכויות אזרח וחירויות הפרט", כתב חוקר הדתות תומר פרסיקו. "צריך להתחשב במיעוטים, אבל תמיד צריך לקבוע גבול". כלומר, פלורליזם זה דבר נחמד, אבל הלו - יש פה גבולות. כדי להיות חלק מהטוב הדמוקרטי הזה צריכים לעמוד בכמה תנאי סף קטנים. אין עקרונות ליברליים - אין "טוב משותף". אין סולידריות - אין רב־תרבותיות. או בקיצור: אין נאמנות - אין אזרחות.
שמאלנינו למדו השבוע שלרב־תרבותיות יש מחיר. פתאום נפל האסימון שטשטוש דרישות הסף של המדינה המערבית מוביל ליצירתם של חללי ריבונות ובועות אוטונומיות חסרות חוק וסדר. מה שאוטובוס אחד עושה לאנשים. אבל אל דאגה: כמו בכל דבר, גם פה ברור מה השמאל עושה. יש רב־תרבותיות "מהותנית", ובמסגרתה מה שמותר לערבים אסור לחרדים. אתם כבר יודעים למה.
https://www.israelhayom.co.il/opinion/844851
התחביר הפנימי של האוטובוס הבוער
לאוטובוסים בוערים יש תחביר פנימי. דקדוק מיוחד. מעין צליל בלעדי שנתנו לו מציתיו, חבריו ופובלציסטיקיו. ויש להם גם את הלקחים החברתיים שלהם וכמובן - את הפוליטיקה. במקרה של מהומות בני ברק, האוטובוס הבוער בא ללמד אותנו שיעור מאלף במיוחד. והפעם - על גבולות הגזרה של הרב־תרבותיות, על הקווים האדומים של הסבלנות ועל האמת מאחורי יחסו של השמאל לעוני.
שנים לימדו אותנו שאסור להיות שיפוטיים כלפי אוכלוסיות מוחלשות. אסור לבקר את סדרי העדיפויות שלהן, אסור להעיר על הרגלים תרבותיים. אסור לבוא עם הדעות הקדומות שלנו. לא ולא: את ה"חיים בעוני" צריך לשפוט מתוך עיניהם שלהם, לא מתוך ערכיה של התרבות ההגמונית הבורגנית השבעה.
והנה, השבוע גילינו שגם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל. "למה אנשים שגרים בדירת 60 מטר צריכים להביא לעולם 12 ילדים?" שאלה בטוויטר אשת "הארץ" נעמה ריבה, "ולמה אני צריכה לממן את זה?" שאלה טובה מאוד, שליברלים שואלים על מדינת הרווחה מאז ימיו של כצנלסון. התמיכות הממשלתיות יוצרות תמריצים מעודדי עוני, "מלכודת עוני", דבר שמשבש לחלוטין את המנגנונים החברתיים. החרדים מלמדים את השמאל שלנו קורס מזורז בניאו־ליברליזם. כמו ההתנגדות הקולנית השבוע לחלוקת הכספים של הליכוד (שמכונה באורווליאנית "תוכנית כלכלית") - פתאום שמאלנינו גילו שלשפוך כסף על בעיות לא תמיד פותר אותן. אולי אם נתניהו יעלה את שכר המינימום פתאום נשמע מהם גם ש"שכר מינימום מעודד אבטלה" וש"צריך לבטל קצבאות זקנה"?
את הלקח השני לימד אותנו משה גפני שהאשים השבוע במליאה את החילונים באורח החיים החרדי: "אתם שהכנסתם אותנו לגור בצפיפות כזאת, אתם אשמים" - הוא צעק, במה שהפך לבדיחת השבוע ברשתות. והנה הלקח: כשפוליטיקאים מקבוצות מיעוט מאשימים את הממשלה בכשלים התרבותיים של קבוצתם, זה דבר מצחיק ופתטי. בשום פנים ואופן לא נושא לקמפיין מתמשך על אחריות הממשלה לאלימות ולפשיעה פנים מגזרית.
וכאן הנקודה: האוטובוס הבוער לימד אותנו גם את גבולות הרב־תרבותיות. "ארגונים חילוניים רבים מעלים על נס את הפלורליזם, הרב־תרבותיות ו"הטוב המשותף", אבל שוכחים להדגיש את העקרונות הליברליים הבסיסיים: אזרחות, סולידריות, זכויות אזרח וחירויות הפרט", כתב חוקר הדתות תומר פרסיקו. "צריך להתחשב במיעוטים, אבל תמיד צריך לקבוע גבול". כלומר, פלורליזם זה דבר נחמד, אבל הלו - יש פה גבולות. כדי להיות חלק מהטוב הדמוקרטי הזה צריכים לעמוד בכמה תנאי סף קטנים. אין עקרונות ליברליים - אין "טוב משותף". אין סולידריות - אין רב־תרבותיות. או בקיצור: אין נאמנות - אין אזרחות.
שמאלנינו למדו השבוע שלרב־תרבותיות יש מחיר. פתאום נפל האסימון שטשטוש דרישות הסף של המדינה המערבית מוביל ליצירתם של חללי ריבונות ובועות אוטונומיות חסרות חוק וסדר. מה שאוטובוס אחד עושה לאנשים. אבל אל דאגה: כמו בכל דבר, גם פה ברור מה השמאל עושה. יש רב־תרבותיות "מהותנית", ובמסגרתה מה שמותר לערבים אסור לחרדים. אתם כבר יודעים למה.
https://www.israelhayom.co.il/opinion/844851
ישראל היום
התחביר הפנימי של האוטובוס הבוער
עקיבא ביגמן
Forwarded from David Tal
בנושא אחר - סטודנט בבצלאל הכין מדריך אינטרנטי להשתלבות במרחב הפרוגרסיבי לאחת מהמטלות שלו. לא הכל שם לטעמי, אבל בסה"כ די משעשע.
מיותר לציין שהוא נמצא בטיפול משמעתי אצל מנהל המחלקה עכשיו:
https://projects.invisionapp.com/share/GFZXYKNCRN2?fbclid=IwAR3ZYn4lB4DnHBFrJ3s5wAva9cEoPmBLM9VZ8iJ2icbnJv3U7d78Syw9HN8#/screens
מיותר לציין שהוא נמצא בטיפול משמעתי אצל מנהל המחלקה עכשיו:
https://projects.invisionapp.com/share/GFZXYKNCRN2?fbclid=IwAR3ZYn4lB4DnHBFrJ3s5wAva9cEoPmBLM9VZ8iJ2icbnJv3U7d78Syw9HN8#/screens
InVision Share Link
Grivence Guide
This prototype brought to you by InVisionApp
בסדרת הפודקאסט 'מסע בין עולמות-על דמויות ורעיונות' התארחתי אצל שמעון רפאלי.
בין הנושאים שעלו: תופעות פוסט ציוניות בימין ובשמאל. מהי ניאו-ציונות. ההבדל בין חיים מערביים בהם האינדיבידואל במרכז לבין חיים יהודיים בהם העם במרכז. חוקה לישראל בראי אפלטון ואריסטו.
הפרק זמין ב-You Tube ובכל אפליקציות התוכן, כצפיה וכהאזנה. (קישורים להלן).
בין הנושאים שעלו: תופעות פוסט ציוניות בימין ובשמאל. מהי ניאו-ציונות. ההבדל בין חיים מערביים בהם האינדיבידואל במרכז לבין חיים יהודיים בהם העם במרכז. חוקה לישראל בראי אפלטון ואריסטו.
הפרק זמין ב-You Tube ובכל אפליקציות התוכן, כצפיה וכהאזנה. (קישורים להלן).
Forwarded from רונן שובל - דיונים
בסדרת הפודקאסט 'מסע בין עולמות-על דמויות ורעיונות' התארחתי אצל שמעון רפאלי.
בין הנושאים שעלו: תופעות פוסט ציוניות בימין ובשמאל. מהי ניאו-ציונות. ההבדל בין חיים מערביים בהם האינדיבידואל במרכז לבין חיים יהודיים בהם העם במרכז. חוקה לישראל בראי אפלטון ואריסטו.
https://www.youtube.com/watch?v=OuKDQlPN4D0&feature=youtu.be&ab_channel=%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9A%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F
בין הנושאים שעלו: תופעות פוסט ציוניות בימין ובשמאל. מהי ניאו-ציונות. ההבדל בין חיים מערביים בהם האינדיבידואל במרכז לבין חיים יהודיים בהם העם במרכז. חוקה לישראל בראי אפלטון ואריסטו.
https://www.youtube.com/watch?v=OuKDQlPN4D0&feature=youtu.be&ab_channel=%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9A%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F
למי שרוצה להאזין לא ביוטיוב אפשר בקישור הבא:
https://anchor.fm/5932/episodes/ep-ependh
https://anchor.fm/5932/episodes/ep-ependh
Anchor
שמעון רפאלי מארח את ד"ר רונן שובל | מסע בין עולמות | פרק שלישי by מסע בין עולמות • A podcast on Anchor
פרק שלישי בפודקאסט 'מסע בין עולמות - על דמויות ורעיונות', מבית קרן תקווה שיעסוק בזהות יהודית, ציונית ומערבית. בשיחות נכיר לעומק את הרעיונות שעיצבו את אישיותו והשקפת עולמו של האורח שאיתנו. בפרק זה מארח שמעון רפאלי את ד"ר רונן שובל, דיקן קרן תקווה, ראש מכון…
הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ