‏חברים לטלגרם, אני נרגש לשלוח לכם הזמנה לבלוג החדש שלי.

כנסו:
עברית: ronenshoval.com‎
אנגלית: ronen.substack.com


**
התחלות, כמו הבלוג הזה, מלאות ציפייה וחוסר ודאות. אני נרגש וגם קצת מוטרד בגלל שמקונן בי ספק ביחס ליכולת הקולקטיבית שלנו להקשיב אחד לשני. התרגלנו לשיח הצעקני של הרשתות החברתיות, וכמעט שכחנו שאנחנו יכולים לנהל תקשורת ושיח אחרים, מעמיקים, רצינים ומעוררי השראה. שיח שהמטרה שלו היא לא לנצח אחד את השני, אלא ללמוד אחד מהשני.

לפני שנתיים הוזמנתי להצטרף כחוקר ומרצה לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת פרינסטון; מצאתי את עצמי כמו אלכסיס דה טוקוויל, חוקר את אמריקה בעיניים חדשות, נהנתי מהמסע, מנקודת המבט הלא מחייבת, של מי מתבונן בחברה מוכרת אך שונה. חברה עם כוחות אדירים, אבל חברה במצוקה עמוקה.

כמו כולנו, הבוקר של ה-7 באוקטובר שינה את חיי.
טבח שמחת תורה ערער את מעמקי נפשי. מנקודת מבט של התבוננות ורפלקציה פילוסופית, עזבתי הכל ועליתי על המטוס הראשון למילואים. החוויות שלי כחירני"ק במציאות מטורפת, שינוי את ההבנה שלי ביחס ל"מצב האנושי" עצמו. שאלתי את עצמי שוב מי אנחנו? מה אנחנו יכולים בכלל לדעת? וכיצד נוכל להוריש עתיד טוב יותר לילדים שלנו ולדור הבא? השאלות הללו דוחפת אותי במסע חיי, בכתיבה, ובסופו של דבר גם בבלוג הזה.

הבלוג מיועד להיות גשר בין מחשבות שהעליתי על הכתב בשנים האחרונות, ומחשבות חדשות שנולדות בי. אלו עוסקות בדרך כלל בנקודת המבט שמקשרת בין פילוסופיה, מחשבה פוליטית, סוציולוגיה ודת. הבלוג מיועד למי שמתלבט בשאלות הכבדות, שכן הוא מבקש להתעמק בסדר המסתתר מאחורי הכאוס. אני מבקש למצוא את השורשים העמוקים ולמשוך את חוטיה של הפקעת הסבוכה.

ההנחה הבסיסית שלי היא שאי אפשר להבין באמת את ההווה, שלא לדבר על לעצב את העתיד, בלי להכיר את העבר. אני שותף לקביעתו של א. ברק ש"החברה היא שותפות לא רק בין אלה שחיים, אלא בין אלה שחיים, אלה שמתים ואלו שעתידים להיוולד". אנחנו עומדים על כתפי הענקים, יורשים הזדמנויות ואתגרים.
אני מקווה לא להציע תיקונים שטחיים או תשובות רדודות. אשתדל להסתכל על הכוס כולה, ולא רק על החצי המלא או הריק שלה. אשמח אם תצטרפו למסע הזה, ותתמכו בו על ידי הפצת רעיונותיו הלאה.

שלכם,
רונן

בין אם אהבתם אותה או לא בהופעה חיה, הנה היא בסרט -
הקונספציה

‏תנו בבקשה הזדמנות לאנשי ה inss, ושאר נציגי הקונספציה להסביר איך התקיפה האיראנית היא בכלל הזדמנות קוסמית להקמת מדינה פלסטינית.

יואב לימור שואל את ראש הinss תמיר היימן: "מה קרה לצה"ל ב-7 באוקטובר?"
איש גאון בקהל: "INSS זה מה שקרה... אתה יודע!"

אלי ברק

מחר בכנס החירות בשדרות,
אעביר את ההרצאה:
"לקחים משמחת תורה - חירות לאומית כתנאי לחירות אישית."
אשמח לראותכם.

אשמח לראותכם בהשקת הספר החדש שלי.

התערבות בג"ץ לטובת הנוחבות. טבלה.

הקרטל של הקאסטה הפוליטית הישראלית

הסכם עם חמאס, הכניעה הצפויה של הליכוד בנוגע לנשיא עמית, מינוי הרמטכ"ל, סאגת אי-גיוס החרדים המתמשכת, ואי-פיטורי היועמ"שית – כולם מעידים על דבר אחד: יש לנו "קאסטה פוליטית." כלומר, זה לא משנה מי בשלטון.

ממשלת "הימין מלא מלא" מתנהגת בדיוק כמו השמאל או ממשלת השינוי. בבסיס הדברים – פשוט אין הבדל.

הממסד הפוליטי, קואליציה ואופוזיציה כאחד, הם קאסטה. זו מערכת הפועלת לקידום האינטרסים שלה – אינטרסים אישיים וסקטוריאליים בטווח הקצר – תוך הזנחת הצרכים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של האומה.

בתוך הקאסטה, "שליחי הציבור" עסוקים בצבירת כוח וכבוד, תוך שליחת יד חופשית לקופה הציבורית עבור חברי הקאסטה, כאילו מדובר בקופה אישית. הם נהנים מכספי הציבור: פנסיה תקציבית מנופחת, קביעות במגזר הציבורי, תשלומי העברה לחרדים, תקציבים מנופחים לגופים מיותרים, מינויים פוליטיים, והזרמת תקציבי תרבות ואקדמיה למקורבים.

קיומה של תחנת רדיו צבאית כמו גל"צ, הכסף וההשתמטות של תלמידי הישיבות, הפנסיות התקציביות של הממסד הצבאי, המונופול של המל"ג והות"ת, והמשכורות המנופחות של השופטים – כולם דוגמאות למנגנון אחיד: מערכת שנועדה לשרת את עצמה, בעוד הציבור נותר לשלם את המחיר.

לא מימין ולא משמאל – לא בממסד הפוליטי, לא במערכת המשפט, ולא בממסדים התקשורתיים, האקדמיים או התרבותיים – אף אחד מהם לא מתכוון לגעת במבנה הכוח שמבטיח להם את מעמדם. למה להם לשנות את כללי המשחק של מועדון שבו הם היחידים שמחלקים את הקלפים?

השר מיקי זוהר הסביר באופן ציני את הדינמיקה של הקאסטה דרך שלושת ה"כ"פים: כוח, כבוד וכסף. לדבריו, "בדרך כלל אדם לא מצליח להשיג את כל השלושה," ולכן הוא מתמקד בכ"ף של הכוח, מתוך תקווה שזה יקנה לו גם כבוד. זו תמצית הקאסטה – ומבחינה זו, מיקי זוהר אינו שונה מאהרן ברק, מרזי ברקאי או מיצחק גולדקנופף – כולם חוגגים על חשבוננו.

האמירה הזו חושפת את ליבת המנגנון: בקאסטה הפוליטית, הכוח אינו רק אמצעי לשליטה – הוא המטרה. הכבוד והכסף הם תגמול נלווה, המשמש תמריץ לשחקנים במערכת. הכוח משמר את עצמו דרך מערכת סגורה, שבה השחקנים מנתבים תקציבים ומשאבים למעגלי התמיכה שלהם, תוך שהם מחזקים את מעמדם ודואגים לשמר את השליטה.

המבנה הזה נשאר יציב כי הוא מבוסס על אינטרסים משותפים לשימור הפריווילגיות של מעגל צר. כך, כל המגזרים המיוצגים בקאסטה משתפים פעולה בהדרה של כל איום על מבנה הכוח הקיים.

בלי שינוי מבני שיחזיר את הכוח לעם, לא נצא מהלופ. התחלה טובה תהיה הורדת אחוז החסימה למינימום, שתאפשר כניסת כוחות חדשים שיאתגרו את המערכת. דמיינו מפלגות חרדיות וערביות ציוניות חדשות, או מפלגה של מילואימניקים שתפרק את מבנה הקאסטה הפוליטית. דמיינו מנהיגות בסגנון מיילי בארגנטינה – מנהיגות שפועלת למען הציבור, ולא למען המועדון הסגור של הקאסטה.

אבל אל תטעו – הקאסטה הפוליטית, משני צידי המפה, לא תיתן לזה לקרות. האינטרס שלה הוא לשמור על הקרטל הפוליטי ועל דלתות המועדון נעולות.

תהיו טובים, תתרמו.

Video from Ronen Shoval

אמ"ן חייב גוזמבות.

עומרי מניב חשף כי שבועיים לפני ה 7/10 צוות איפכא מסתברא הגיע למסקנה - לא תהיה מתקפה.
למה?
כי באמ"ן חסרה השקפת עולם הדומה לזו של אורית סטרוק למשל.

באמ"ן שהשתרשה קונספציית-על לפיה האדם הוא יצור רציונלי שניתן להניע בתמריצים. מה שהוביל לתפיסת החמאס כשחקן רציונלי.

הנחת היסוד הסמויה באמ"ן הייתה של רציונליזם- מכניסטי. תפיסה לא-גדורה (Unconstrained) במונחים של סואל, כלומר:
האדם רציונלי ותועלתני, תרבות ודת הן רטוריקה, והאויב פועל לפי חישוב עלות-תועלת.
חלוויה, ראש אמ"ן, היה ההתגלמות חיה של הקונספציה הזו.


אלא שטבע האדם עמוק ושונה:
האדם הוא תבונה — אך גם תשוקה.
האדם מחפש רווח, אך מונע משייכות, אמונה וזהות.
תרבות, אמונה ושנאה אינן סטטיסטיקה — הן מניעות עמים ומלחמות.

חברה מתפקדת זקוקה להבחנות ממשיות:
בין טוב לרע, בין אויב לידיד, בין אמת לשקר.
בלעדיהן, המציאות מתמוססת לנרטיבים ולכאוס.


האינטלקטואל הדגול תומס סואל עמד על כך:
תפיסה גדורה מכירה בכך שהעולם עשוי הבחנות הכרחיות.
תפיסה לא-גדורה מטשטשת אותן.

כשפועלים מתוך השקפה לא-גדורה —
במערכה הראשונה מדברים על "נרטיבים",
במערכה השנייה מטשטשים אויב לידיד,
ובמערכה השלישית —
מאבדים את ההבחנה בין אויב לבין תופעת טבע.
כך אמ"ן, שאמור להתריע מפני מלחמות,
מצא את עצמו עוסק באקלים.

זו נקודת השבר:
כשמודיעין לא מבחין בין אויב רצחני לתופעת טבע —
הוא מאבד את יכולתו להתריע.
משבר האקלים לא שולח רוצחים לבתי תינוקות.
חמאס — כן.

כך אמ"ן הפסיק לראות את חמאס כפי שהוא:
תנועה ג'יהאדיסטית רצחנית.

מי שמוחק את טבע האדם —
והופך תשוקה, אמונה ושנאה ל"רעש" —
לא יזהה את המציאות כמו שהיא.

אמ"ן ראה רווחים והזדמנויות,
ולא הבחין במיתוס הג'יהאד שהפך לתוכנית עבודה.

הם חיו בקונספציה שחמאס נלחם למען שיפור חיים —
כי אמ"ן הורכב מאנשים בעלי השקפה רציונליסטית-מכניסטית ולא-גדורה.
כשאמ"ן פירש מיתוס דתי כתמרון פוליטי, וכששנאה דתית נדמתה לו ל"רצון לשפר תנאים" — הוא כשל לראות שהאויב נערך למלחמת השמדה.

קריסת הקונספציה לא הייתה מקרית; היא נבעה ממונוליטיות מחשבתית באמ"ן.
התיקון הנדרש אינו טכנולוגי — אלא תודעתי.
כדי למנוע את הקונספציה הבאה,

צריך ולוודא שבאמ"ן ישרתו גם אנשים שמבינים ומרגישים את היסודות האי-רציונליים של הקיום האנושי.

אמ"ן צריך את מיכאל בן ארי, איילת לאש, אורית סטרוק, וכדומה. במילים אחרות - אמ"ן צריך לגדל גוזמבות.

**
את האיכות של המודיעין הרציונלי ראינו ב 7/10

אם התרבות הארגונית של אמ"ן לא תשתנה —
גם הכנסת כמה אנשים עם תודעה גדורה לא תספיק.

צריך אמ"ן שרואה באופן עקרוני באמונה, תשוקה ושנאה כוחות מכוננים,
ושמגייס אנשים המסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא — גם כשהיא אי-רציונלית ומיתית.

בלי זה,
אמ"ן יופתע גם במלחמה הבאה.

בום💥
עכשיו זה כבר מחקרים אקדמיים על "תופעת הפטריוטים"🤣🔥🥇🇮🇱
"אולפן הפטריוטים כקהילה טקסית. אתוס עממי, מתח נרטיבי ומשוואת הסולידריות הלאומית בישראל"| חגי דרעי💪⚘️

מי שברך את אבותינו.
בהצלחה לצה"ל🇮🇱

בסוף עדין יש כאן deep state שמנהל שלטון מיוחסים.

שימו לב לסיפור המקומם הזה

בעוד מעל 100 אלף ישראלים, משפחות ואנשי מילואים תקועים בחו״ל, צה״ל הוציא טיסת חילוץ מאתונה לישראל כדי להביא אנשי צבא ומשפחותיהם שדרושים למאמץ המלחמתי.

הערב חשפתי כי על המטוס תפסו טרמפ מפקד 8200 לשעבר שכבר שנים אינו בשירות ובני משפחתו ועוד כוכב אולפנים אחד, האלוף במילואים עמוס ידלין יחד עם מזכרתו.

לצה״ל אסור בשום פנים ואופן לאפשר לדבר כזה לקרות ובפועל הייתה צריכה להיפתח חקירת מצ״ח אבל בואו, זה לא יקרה.

ומה אמר האלוף במילואים ידלין לשאלת מערכת חדשות 14 מה עשית בטיסה ומי אישר לך לעלות עליה עם מזכירתך??

תשובה מטורפתתת תקשיבו לדיווח

===================

נועם אמיר פרשן צבאי - ערוץ 14

להצטרפות אל שאר הפלטפורמות:
https://linktr.ee/noam_amir

‏תנועת הנפש של "אמרנו לכם" היא לא סתם שמחה לאיד. מאחוריה מסתתרת תנועה נפש שמבקשת מקום בעולם.

מי שמתריע מראש על סכנה או טעות, ומאז אוסלו דרך ההתנתקות ועד התקיפה באיראן, לועגים עליו ומוקעים אותו, נושא בקרבו תחושת עלבון.

כשמתברר לבסוף שצדק, הקריאה "אמרנו לכם" היא לא רק על העובדות. היא המקום הפגוע שאומר לעולם: למרות כל מה שאמרתם, אני שצעקתי המלך ערום צדקתי.

זה פורקן. כשאדם חי בתחושת אי נוחות מתמדת, בידיעה פנימית שמשהו אינו כשורה, אך סביבו הכול מכחישים, נוצר מתח. הקריאה הזאת משחררת את המתח הזה. היא הרגע שבו האמת שנחבאה מתפרצת החוצה, ומאפשרת לנפש לנשום.

אבל לא פחות חשוב, זו בקשה עמוקה להכרה. יש בה צורך אנושי פשוט: שיראו.
תפסיקו לזלזל בימין. אנחנו ראינו את המציאות נכוחה, אנחנו התעקשנו עליה גם לנוכח הבוז, ההדרה, ההשתקה, מסעות השנאה, הלגלוג. "אמרנו לכם" זו הדרישה להיות מוכר על ידי החברה כמישהו ששווה להקשיב לו.

אבל אתם לא תקשיבו, גם עכשיו אתם זחוחים. ולכן ברגעים כאלה נבנית גם זהות. מי שעמד בשוליים, שהחזיק בדעת מיעוט בכל מוקדי הכוח, בתקשורת, באקדמיה, במשפט, בתרבות, לאורך שנות דור, מוצא את עצמו עכשיו כחלק מקבוצה שיש לה קול ברור. ה"אנחנו שצדקנו" נולד מתוך החוויה הזאת. וכך, הקריאה "אמרנו לכם" היא גם רגע של לידה מחודשת של זהות ושל קהילה.

מאחורי המשפט הפשוט הזה מסתתר עולם שלם של רגשות. תיקון, שחרור, צורך בהכרה, וחיזוק עצמי. לפעמים כדאי להקשיב לו ברצינות.