יום הזיכרון הוא לעם ישראל להזכיר לו לעצור יום בשנה ולזכור. אנחנו, המשפחות השכולות, לא צריכות יום בשנה, הרי שיש לנו כל יום כל השנה.
ואני תוהה לעצמי אם בשנה וחצי האחרונות עם ישראל אכן היה זקוק לעצירה כדי לזכור את בניו ובנותיו, או שמא היה זקוק לעצירה כדי לנשום ואולי דווקא לרגע לשכוח.
אנחנו מתאספים יחד שכולים ושכולות, משפחה, חברים ואנשים שאיננו מכירים. מימין ומשמאל, חילוניים, דתיים וחרדים, בהירי עור וכהי עור, עומדים יחדיו לרגע אחד מאחד
שמזכיר לנו שאיבדנו אנשים ללא קשר לדעותיהם, ללא קשר למקום הולדתם, ללא קשר לאמונה שלהם... אז ניקח את היום הזה ונעצור לרגע, לזכור, שגם אם אנחנו לא מסכימים, כולנו עם ישראל. ויש לנו אויב אחד משותף והוא לא אנחנו.
ואם יש רגע ששכחנו-
נעצור לקפה בבית העלמין, מספר החלקה לא משנה- יש מספיק לכולם, וניזכר"...

זה יום הזיכרון הראשון שמשפחת דגן מתמודדת עם אובדנו של אסף.
אסף היה נווט קרב מוערך ומצטיין בחיל האוויר הישראלי. הוא שירת כקצין בצנחנים במלחמת לבנון השנייה, ולאחר מכן סיים קורס נווטי קרב והשתתף במבצעים צבאיים רבים. במקביל לשירותו הצבאי, הוא הוביל פרויקטים מיוחדים ביחידת 8200 והשלים שני תארים אקדמיים בהצטיינות.
לאחר שחרורו משירות סדיר, הוא סבל מפוסט-טראומה והתמודד עם קשיים רבים. למרות זאת, הוא המשיך לשרת במילואים כולל במלחמה. לבסוף הפוסט טראומה גברה עליו והוא שם קץ לחייו ביום בו זומן בדחיפות לשירות מילואים.
משפחתו נאבקה מאז כדי שיזכה לקבורה צבאית מלאה, בתחילה, הצבא סירב, אך לאחר מאבק ממושך של חודש וחצי בהם הגופה לא נקברה, בג"ץ קיבל את עמדת המשפחה והורה לקיים לו הלוויה צבאית בבית עלמין אזרחי. אך רשמית אסף טרם הוכר כחלל צה"ל. זה המעט שמגיע לו על הקרבתו למען המדינה במחיר נפשו, ולמשפחה כדי שיוכלו להשלים את האבל.
ביום הזיכרון נזכור את רס"ן במיל' אסף דגן, יהי זכרו ברוך🕯

זהו סיפורו של רס"ר (במיל') איתי אזולאי ז"ל.
איתי היה בנם הבכור של זהר ואריק ואח גדול לתומר.
הוא נולד וגדל במודיעין. בסדיר היה לוחם בדובדבן ולשירות מילואים שובץ ביחידת הניוד המבצעי.
איתי למד הנדסת חשמל ונבחר כמצטיין דיקן ובמקביל ניהל בר באולמות אירועים בקיסריה. בלימודים גם הכיר את בת הזוג שלו מאי והם חלמו לגור יחד, להתחתן ולהקים משפחה.
כל שישי היה מביא פרחים לאמא שלו, וכל סופ״ש הקפיד להתקשר לסבא וסבתא.
איתי לא שאל אף פעם כמה עוד הוא צריך לתת, אלא איפה עוד אפשר לתת. תמיד הוא עזר לאחר בכל מקום בו היה ועשה הכל בצורה הטוב ביותר.
בשביעי באוקטובר איתי הגיע עצמאית יחד עם הצוות שלו למרות שעוד לא הוקפצו והצטרפו ללחימה ביישובי העוטף, ובהמשך נלחמו גם בתוך עזה. כשהחל התמרון בדרום לבנון הם עברו ללחימה שם, ובשישי באוקטובר 2024, אחרי שנה של מלחמה נפל איתי מירי של חיזבאללה סמוך לגבול. בן 25 בנופלו, אך כמו שהמשפחה מספרת חי 25 שנה כמו שאנשים לא חיים 100 שנה...
יהי זכרו ברוך גיבור ישראל🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.

זהו סיפורו של רס״ר במיל' אור ברנדס ז״ל.
אור גדל נולד בפתח תקווה וגדל בשוהם. בנם של שמחה ומאיר ואחיהם הקטן של ברק וספיר. אור היה שריונר נהג טנק בסדיר ובמילואים. הוא למד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון, היה בחור חברותי ושמח אוהב שלום ורודף שלום, תמיד מוקף בחברים וחברות. בכל אירוע משפחתי אור היה במרכז העניינים, תמיד הצחיק את כולם, התעניין והקשיב, ובעיקר הפיץ סביבו אור וקסם מיוחד.
באישיותו הרב גונית אור מיזג עומק וקשב לכל אדם והכל יחד עם שמחת חיים אמיתית ורוח שטות.
בבוקר השבעה באוקטובר קיבל צו 8 ומיהר להצטרף לחבריו לגדוד 82 בחטיבה 7. הם היו מהכוחות הראשונים שנכנסו לעזה בתימרון. בעת הלחימה לאור היה חשוב לשוחח עם חבריו, להעלות להם חיוך ולהפיץ אנגריות חיוביות.
עם סיומה של הפסקת האש הראשונה במלחמה הפלוגה קיבלה משימה בחאן יונס ובסיומה אור נפל מאש צלפים של חמאס.
בן 25 בנופלו. יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.

זהו סיפורו של אליהו (אלי) חיים אמסלם ז״ל.
אלי נולד בצרפת ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 2015. הוא התגייס ושירת כלוחם סדיר בגדוד החרדי “נצח יהודה”. ב-7 באוקטובר הוא קפץ לעזרת ביישובי העוטף ולהגן על המדינה. ובהמשך נלחם גם בגבול הצפון וגם בעזה.
בליל ה־21 במאי הוא וחבריו קיבלו משימה לצאת לחפש שרידים מגופת לוחם שנפל בעזה ממטען חבלה לפני כן, כדי להביאו לקבורה. אלי והמ״פ שלו ישראל יודקין ז״ל, חיפשו בזחילה תוך סיכון חייהם, במשך כל הלילה. אלי אמר את המילים המצמררות: “לא יקרה מצב שלאמא שלו לא יהיה מה לקבור”. בשעות הבוקר המוקדמות הייתה להם שקית עם כל שרידי הגופה.
זמן קצר לאחר מכן באותו בוקר, המ״פ ישראל יודקין נפגע מאש צלף של חמאס, וכשאלי ניסה להגיע במהירות לפנות אותו הוא נפגע גם ונפל.
אלי תמיד היה אדם אופטימי, ראה את הטוב בכל אחד, ותמיד חיפש לעזור לכולם. נפל בגיל 21 בלבד.
גיבור ישראל, יהי זכרו ברוך🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.

מצטער שאני צריך בערב יום הזיכרון לעלות את הגועל נפש הזה אבל אי אפשר לתת לביזיון הזה להמשיך עוד ועוד על חשבוננו!
גם היום שוחררו אסירים שבויי מלחמה מעזה בחזרה בלי תמורה. זה קרה אתמול וזה קרה כל כך הרבה פעמים בשבועות האחרונים... והחטופים שלנו? ממשיכים להינמק במנהרות!
וזה קורה בערב יום הזיכרון, על הגיבורים שלנו שנפלו במלחמה וכדי לעצור את המחבלים ("הבלתי מעורבים") האלה שאנחנו משחררים סתם ככה בלי תמורה...
חלאס כבר נמאס!!! הלוואי שכל האחראים למעלה יקבלו כבר שכל ויפסיקו עם ההשפלה והחולשה הזו והלוואי וזה הפוסט האחרון שאני מעלה בנושא!

זהו סיפורו של סמל יונתן (יוני) אהרן גרינבלט ז"ל.
יוני גדל בעיר בית שמש, בן לאביה וישראלה, אח תאום לאראל ולהם ארבעה אחים נוספים הלל, מעין, ינון ושילת.
יוני למד בישיבת ההסדר נווה דקלים באשדוד ובמסגרת שירותו הצבאי התגייס יחד עם חבריו מהישיבה לגדוד שקד שבחטיבת גבעתי. יוני קיבל את הכומתה הסגולה של גבעתי אחרי שנכנס ללחימה בעזה שם לחם עם חבריו חודשים ארוכים עד שבתאריך 20.7.2024 נפצע קשה מאוד מפגיעת טיל נ"ט ששוגר לתוך מבנה בו שהה עם חבריו הלוחמים בעיר רפיח שבדרום רצועת עזה. יוני פונה לבית החולים סורוקה ונלחם על חייו במשך 8 ימים עד אשר נפטר מפצעיו בבית החולים.
יוני היה רק בן 21 בנופלו. הקריב חייו למען המדינה שכל כך אהב. יהי זכרו ברוך גיבור ישראל🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.

זהו סיפורו של רס”ל (במיל’) אליסף שושן ז”ל.
אליסף נולד וגדל בירושלים, ילד שלישי בין חמישה אחים. היה נגן פסנתר מצטיין. השפעתו החיובית של אליסף על סביבתו הייתה גורם מאחד ומלכד בקרב כולם - משפחה, חברים ואפילו סתם מכרים שהרגישו נוח בקרבתו.
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת חטיבת הצנחנים. לאחר השחרור טייל עם בת זוגו הדר, עבד, בילה ואפילו אימץ כלב.
כבר מהשבעה באוקטובר אליסף קפץ והצטרף למלחמה בעזה.
בתאריך 23.12.2023 אליסף וחבריו פעלו בשכונת הנגדים שבעזה לטיהור בניינים. במהלך הטיהור הייתה היתקלות קשה של הכוח עם מחבלים שאותם הצליחו לחסל. באחד הבניינים שהיו מיועדים לפיצוץ, אליסף מצא גור כלבים שהרים והציל משם.
כשהגיעו לבניין האחרון הכוח חווה היתקלות נוספת מול מחבלים אותם חיסלו. כשסרקו את אחד החדרים בבניין אליסף אמר לחבריו שיתרחקו ובכך הציל את חבריו כי בדיוק אז הופעל מטען שהוטמן שם. אליסף ספג את הפגיעה המלאה ונפל במקום, אך בכך הציל את חבריו.
גיבור ישראל, יהי זכרו ברוך🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.

ביום הזיכרון הזה חשוב לזכור ולהנציח את החללים הלא יהודים, ערבים ישראלים, דרוזים, בדואים- שנפלו על הגנת המדינה ב-7 באוקטובר ובמלחמה מאז, רשימה ארוכה של טובי בנינו שמסרו נפשם למען המדינה שלנו-
רס"ל (במיל') אחמד אבו לטיף, בן 26 מרהט, לוחם בגדוד 8208.
רס"ל (במיל') סאלם אלכרישאת, בן 42 מאבו רובעייה, גשש בחטיבה הצפונית באוגדת עזה.
רס״ר (במיל׳) אנואר סרחאן, בן 26 מחורפיש, לוחם בגדוד 910.
סמ"ר סופיאן דגש, בן 21 ממגאר, לוחם הנדסה.
רס"ן ג'מאל עבאס, בן 23 מפקיעין, מ"פ בצנחנים.
סמ"ר עדי מאלכ חרב, בן 19 מבית ג'אן, לוחם בסיירת הנח"ל.
סא"ל סלמאן חבקה, בן 33 מיאנוח-ג'ת, מג"ד בשריון.
רס"ב איברהים ח'רובה, בן 39 ממע'אר, גשש בחטיבה הצפונית באוגדת עזה.
סמל חביב קיעאן, בן 21 מחורה, לוחם בגולני.
רס"ל ג'ואד עאמר, בן 23 מחורפיש, מנהל שטח אש בעוצבת ברעם.
רס"ם סלמאן אבן מרעי, בן 41 משגב שלום, גשש בחטיבה הדרומית באוגדת עזה.
סא"ל עלים עבדאללה, בן 40 מיאנוח ג'ת, סגן מפקד עוצבת ברעם.
סמ"ר דניאל ראשד, בן 19 משפרעם, לוחם בגולני.
רס"ב זייד מזאריב, בן 34 מזרזיר, גשש בחטיבה מרחבית דרומית.
סרן ווסים מחמוד, בן 23 מבית ג'ן, סמ"פ בגדוד 601.

רס"ם מחמד אלאטרש, בן 29 מסעווה שבא אל אטרש, גשש באוגדת עזה (גופתו נחטפה ועדיין בעזה).
רס"ן ג'לאא אבראהים, בן 25 מסאג'ור, מ"פ גדוד הנדסה בחטיבה 401.
רנ"ג מחמוד עמרייה, בן 45 מאבטין, גשש בעוצבת ברעם.
רס"ן (במיל') נאיל פוארסה, בן 44 ממגאר, מ"פ חרב.
סמל יוסף הייב, בן 17 מטובא זנגריה, לוחם גולני.
אל"מ אחסאן דקסה, בן 41 מדאלית אל כרמל, מח"ט 401.
סמל תאמר עוסמאן, בן 21 מכפר יאסיף, לוחם בכפיר.
רס"ב גאלב סלימאן אל נסאסרה, בן 35 מרהט, גשש בחטיבה הצפונית.
אללה ירחמם, גיבורי ישראל🇮🇱🕯️
שנהיה ראויים.

יום הזיכרון זה תמיד היום הקשה ביותר עבורי בכל שנה מחדש. עכשיו בצפירה חשבתי כמו בכל שנה מאז המלחמה על כל החברים שלי לנשק והמפקדים שלי שאיבדנו במלחמת לבנון השניה, על החייל שלי שמעון דהן "שמעון הגדול". על כל הגיבורים שהקריבו את נפשם למען המדינה ולמען כולנו. אני שרדתי את הפציעה כדי לספר על גבורתם... נזכור תמיד ונעשה הכל כדי לשמור על המדינה שלמענה נפלתם וכדי שנהיה ראויים לכם כל הזמן🇮🇱
בזכותכם אנחנו כאן, מצדיע לכם ומתגעגע.

אורן גולדין ז"ל הגיבור, תושב ניר יצחק וחבר בכיתת הכוננות חתר למגע מיד ויצא בבוקר השביעי באוקטובר להגן על הקיבוץ ממחבלי הנוחבה. אורן נחטף לעזה ורק לאחר כחודש וקצת המשפחה התבשרה שהוא אינו בין החיים וגופתו מוחזקת בעזה.
נרצח בגיל 33 והותיר אחריו אשה ושני ילדים קטנים.
ביום הזיכרון שעבר למשפחה לא היה קבר להתאבל עליו. אך לאחר כעשרה חודשים קשים מאז השביעי באוקטובר גופתו של אורן חולצה במבצע צבאי של צה"ל, ימ"מ ושב"כ ביחד עם גופות של חללים נוספים.
האובדן ענק והכאב לא נתפס אבל לפחות השנה למשפחה יש קבר לעלות אליו ולהתאבל בו... הלוואי שכך בקרוב יהיה לכל משפחות החללים שעוד בעזה.
אורן גולדין, יהי זכרו ברוך💔

זהו סיפורו של רב נגד עידו רוזנטל ז"ל.
עידו בנם של זאב ורונית, אחיהם של נעה וצליל, בן זוגה של נוגה ואב לתום, נבו ואריה.
עידו היה איש של ידע ומספר סיפורים מהזן המשובח ביותר. הוא היה הרפתקן חובב טבע עד אחרון ימיו, אדם בעל עקרונות יציבים, איש של פרטים, מיטיב לתחקר ולהעמיק.
עידו היה איש משפחה, רגיש ומתחשב. לקראת גיל 30 הוא החליט לקחת את האהבה שהייתה לו לצילום, שהתפתחה מהנסיעות בעולם, והלך ללמוד במחלקה לתקשורת צילומית במכללת הדסה בירושלים.
כשעידו סיים את הלימודים, ובחר להמשיך לעבוד בצבא, הוא עדיין המשיך להסתובב עם המצלמה כל הזמן. הוא שמר את הציוד ובמקביל צילם עם הטלפון לא מעט (והוא לא רצה טלפון חכם).
עידו היה הלוחם הוותיק ביותר ביחידת שלדג, 27 שנים שירת שם והשתתף באינסוף פעילויות ומבצעים מסוכנים עליהם לא סיפר לאף אחד. ביחידה נהוג לשרת במילואים עד גיל 38, אבל האדם המיוחד הזה נשאר בה עוד הרבה יותר.
ב-7.10 עם תחילת הטבח הוא מיד קפץ לאיזור העוטף ללחימה. עידו ראה שוטר פצוע ולקח ממנו את נשקו והחל להילחם באזור בין בארי לעלומים.

כעבור כמה דקות זיהה מחלקת לוחמי חי״ר וחבר אליהם כדי לטהר את הבסיס הקרוב בקרבות מטווח אפס וחילץ משם בחיים חיילות מפקדה.
משם המשיך להילחם בקיבוץ עלומים וחיסל מחבלים רבים עד שלבסוף נורה בהיתקלות ונפל. בן 45 בנופלו, הציל חיים רבים באותו יום ארור.
יהי זכרו ברוך גיבור ישראל🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.

זהו סיפורו של סמ"ר עמית צדיקוב ז"ל.
עמית בנם של סיגלית ונתן. נולד וגדל בבית דגן, הילד הצעיר במשפחה שבה ארבעה ילדים.
היה ילד חייכן, שובב ועצמאי מאוד, שתמיד רצה להתמודד עם הדברים לבד. עמית היה פעיל מאד מבחינה חברתית, גם בבית הספר וגם בתנועת הצופים, תמיד עם חיוך על הפנים ומוקף בחברים. עמית אהב ספורט, גלישה, מוזיקה ובמיוחד הוא אהב לבלות עם חבריו. עמית חי את חייו באופן מלא והאמין כי צריך לחוות חוויות ולהנות מכל מה שיש לחיים להציע.
חבריו סיפרו שתמיד כאשר מצב רוחם היה ירוד, היו ניגשים אליו ומיד התעודדו והחיוך עלה על פניהם. מגיל צעיר הוא ראה את השונה ודאג לצרף אל החבורה שלו ילדים "שקופים" ולא מקובלים בחברה.
בגיל צעיר הכיר את מיה והם נהיו חברים טובים, ומגיל חמש-עשרה חברותם הפכה לזוגיות. הם תכננו להמשיך את חייהם ביחד, לצאת לטיול משותף אחרי הצבא, להתחתן ולהקים משפחה.

באוגוסט 2022 התגייס עמית לצה"ל ושירת בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים.
במסגרת הכשרתו הצבאית עבר קורס חובשים שאותו סיים בהצטיינות והתייחס לתפקידו כחובש כתפקיד בעל ערך עליון.
ב-7 באוקטובר הכוח של עמית הוקפץ לקיבוץ בארי ולחם שם ובימים הבאים המשיכו בטיהור האזור.
בנובמבר לאחר אימונים הם נכנסו לעזה ונטלו חלק במלחמה שם. חבריו לצוות סיפרו שבכל מצב עמית נשאר חייכן ואופטימי, עזר לכולם ברגעים הקשים, הצחיק אותם ודאג לכך שירגישו מגובשים ומחוזקים בלחימה.
עמית היה בפעילות רצופה במשך 10 חודשים בעזה במהלכה טיפל והציל פצועים רבים, הוא לא פספס יום אחד במהלך התימרונים, בידיעה כי הצוות שלו מסתמך על הסמכתו כחובש.
בשבת 24.8.2024 בסביבות השעה 16:20, בעת פעילות מבצעית בדיר אל בלאח שכללה איתור מחבלים ואמצעי לחימה באחד הבתים, עמית נפגע מהתפוצצות של מטען ונפל שם, בן 20 בנופלו.
יהי זכרו ברוך גיבור ישראל🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.

ביום הזיכרון חשוב שנזכור את הגיבור עאמר אבו סבילה, תושב אבו תלול.
ב-7 באוקטובר עאמר היה בשדרות בזמן שמחבלי הנוחבה פשטו על העיר.
עאמר שמע זעקה של אישה ברכב וראה את אודיה סוויסה עם שתי בנותיה בנות ה-6 וה-3 ברכבן, אחרי שהאב של המשפחה נרצח בקרבת מקום.
עאמר עזב את רכבו כדי לסייע להן, נכנס לרכבן כדי לנהוג ולקחת אותן לתחנת המשטרה שם יהיו מוגנות. הוא לא ידע שהתחנה תחת מתקפה של המחבלים, וכשהגיעו לאזור נורה יחד עם אודיה האם ושניהם נרצחו שם. הבנות שישבו מאחור נשארו בחיים וחולצו בהמשך. כולם זוכרים את הסרטון שהבת מאחורה שואלת את השוטרים שהגיעו לחלץ אותן: "אתם של ישראל?"
עאמר שגופתו הייתה מוטלת ברכב מלפניה היה של ישראל, היה גיבור ישראלי וסמל לשותפות ולערבות הדדית שעזב הכל וסיכן עצמו כדי לעזור למי שהיה בצרה, לא משנה יהודים או ערבים, ולבסוף נרצח והפך לעוד קורבן של הטבח ב-7 באוקטובר כשהוא מותיר אחריו אישה ושני ילדים, בן 25 במותו. אללה ירחמו, יהי זכרו ברוך🇮🇱🕯

יום הזיכרון זה עוד הזדמנות להזכיר את הסמג"ד שלי רועי קליין ז"ל, גיבור ישראל.
במלחמת לבנון השניה בקרב בבינת ג'ביל הוא נפל כשקפץ על רימון כדי להציל את חייליו.
לא היה אכפת לו מי הם, מאיפה הם, מה הדעות שלהם. הוא עשה מעשה מטורף כשפשוט הקריב את חייו למענם.
הוא היה מפקד דגול ואדם מעורר השראה שהשפיע עליי בחייו ובמותו. ללא ספק איבדנו מנהיג.
כל כך הרבה גיבורים, חיילים ואזרחים, בשבעה באוקטובר נפלו בדרכו כשהקריבו עצמם וקפצו על רימונים למען הצלת חיים של אחרים.
מה שמרגש זה שבנו של רועי בחר להמשיך את דרכו והתגייס גם הוא לגולני...
רועי קליין הוא סמל לערבות הדדית, לגבורה ולשותפות, לערך הרעות ולאהבת המדינה. אזכור אותך תמיד!
שנהיה ראויים.

הייתה לי הזכות לספר היום בשידור על רועי קליין ז"ל וסיפור אחד אישי שלנו שמספר על דמותו הייחודית

זוכרים היום ובכל יום את בן שמעוני הגיבור הגדול שהציל חיים במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר וחזר שוב ושוב לתוך שטח האש שורץ המחבלים כדי לנסות להציל עוד צעירים עד שלבסוף מחבלי הנוחבה הצליחו לפגוע בהם והוא נרצח שם... הגבורה שלו תיזכר לדורות🇮🇱🕯