ב־2022 עיתונאים מהרויטרס ערכו תחקיר רציני בניגריה המכסה תקופה של 9 שנים בהן הצבא הניגרי באופן שיטתי ביצע הפלות ללא הסכמה או ידיעה של נשים שחזרו משבי ונישואים כפויים לטרוריסטים של בוקו חארם.
‏
בוקו חארם עלה לכותרות כשאנשיו חטפו 287 נערות מבית ספר והוחזקו בשבי כדי לקבל כופר נפש עבורן, הן שוחררו. רוב הנשים או הנערות שהיו באיזורים בשליטת בוקו חארם נחטפו ואולצו לשמש שפחות מין של הג'יהאדיסטים. ב־2013 הצבא לקח פיקוד על המלחמה בבוקו חארם שהתנהלה בצפון מזרח ניגריה. הצבא הצליח לשחרר אזורים נרחבים ולמעשה פירק את הקבוצה שהתגלגלה לכמה קבוצות שהבולטת בהן היא שלוחת דעאש אפריקה. נשים רבות שוחררו מהשבי ונלקחו ישירות לבסיס צבאי. חמישה בסיסים באיזור העיר מאלדגורי שימשו את הכוחות המיוחדים. לנשים נערכו שם בדיקות דם, בלי הסבר. מי שהייתה בהריון אם ידעה על כך או לא נלקחה לבתי חולים בעיר ושם הן קיבלו זריקות, כדורים, חלקן עברו הפלות בעזרת מלקחיים ללא הרדמה. לרובן אמרו שזה ויטמנים ותרופות שיחזקו אותן. איכשהו החיזוקים נגמרו בדימום וכאבים. מי שידעה שהיא בהריון או התנגדה כי הבינה נאמר לה שזה לטובתה כי ילדים של ג'האדיסטים נושאים את הדם של האבות שלהם והם יגדלו להיות איומים כמו האבות.
‏
הסיפור לא נגמר רק בעוברים אלא גם בילדים. חלק מהילדים נהרגו ביחד עם ההורים כי הם יהיו טרוריסטים וחלק נרצחו במכוון ולטענת כמה נשים הילדים הקטנים במחנה הצבאי קיבלו גם זריקות ומתו זמן קצר אחרי. ממשלת ניגריה כמובן מכחישה מכל וכל ואפילו הקימה וועדה שקבעה שלא היה ולא נברא. רויטרס מחזיקה רישומים מבתי החולים, עדויות של נשים, חיילים ועובדי סיוע. החיילים שנתנו עדות אמרו שהם בעצמם הסבירו לתושבים במקומות האלה שחייבים להרוג את הילדים כי הדם שלהם מאבא והם יהפכו אכזרים כמותו. השכנוע לא היה קשה, אזורים שהיו תחת שליטת בוקו חארם פגשו את האכזריות הזאת על בסיס יומי. יותר מזה הם ראו את הילדים מתאמנים בנשק וממלאים מחסניות.

ניגריה כבר יותר מעשור נמצאת בחיכוכים צבאיים עם דעאש, אלקעידה, השבאב, המליציה של ביאפרה, מלחמות בין נוצרים ורועי עדרים מוסלמים שנודדים מהאזור שלהם שחווה 4 שנות בצורת. הנוצרים עוסקים בחקלאות והעדרים פולשים להם לשדות. ניגריה סובלת מפיצוץ אוכלוסין החמור בעולם. למעשה אישה ניגרית יולדת 5 ילדים בממוצע שזה שיא עולמי. חטיפת הילדים לעבדות בניגריה לא משתווה לאף מדינה אחרת. חטיפות אזרחים או תלמידים ותלמידות נעשה כמעט תמיד לכופר נפש. הנסיעה מחוץ לערים היא רולטה רוסית, לא ברור מי יחטוף אותך או ירצח. לניגריה אין מספיק שטח כדי להכיל גידול של אוכלוסיה או לכלכל אותה או לספק לה מינימום מי שתייה. וזה לא מעסיק אותה ממש. זה מאוד מעסיק את המדינות השכנות שחוששות מזליגה של ניגרים לתחומן.

בערים הגדולות הצעירים שרובם מובטלים מתמכרים לסירופ קודאין או מצטרפים לכנופיה רצחנית. אפשר לנחש שהמדינה הרגישה בנוח עם ההפלות הכפויות חלקם באמת חשבו שהם עושים לנערות האלה טובה.
‏
אך התעמולה היעילה של המדינה לגבי הדם שהילדים נושאים לא מאפשר לאימהות שחוו את החטיפה האונס והאלימות ונשארו עם ילדים מהאנס לחזור ולהיות חלק מהחברה. הן מנודות, עניות, חיות בשולי החברה. הן פגומות והילדים שלהם הם שדים רעים…

החלל שנגרר שוב ושוב, שלא בהסכמת משפחתו, לדיון הפוליטי בארה"ב. למי שלא מזהה — פאט טילמן, שחקן פוטבול מקצועני שויתר על קריירה מבטיחה כדי להתגייס לצבא בהשפעת פיגועי 9/11 והיום יום השנה למותו.
‏אז מה הסיפור?

טילמן, כוכב פוטבול נערץ ששיחק באריזונה קרדינלס, שיחק בעמדת הסייפטי ועמד לפני הארכת חוזה שכלל הכפלת שכרו השנתי. אך בסיום עונת המשחקים 2001/02, החליט טילמן יחד עם אחיו קווין, גם הוא שחקן פוטבול מקצועני, להתגייס לצבא האמריקאי. הימים היו פוסט 9/11 והפטריוטיזם האמריקאי היה בשיאו.

האמריקאים מרבים להזכיר ספורטאים מקצוענים ששירתו בצבא, בדגש על תפקידים קרביים במהלך מלחמות קודמות. ההבדל העיקרי אצל טילמן: אפשרות הבחירה. מאז סופה של מלחמת וייטנאם, בוטל גיוס החובה בארה"ב.

האחים התגייסו והתקבלו לרג'ימנט הריינג'רס ושובצו בגדוד השני. במסגרת זו השתתפו בפלישה לעיראק. בסוף 2003 נשלחה היחידה שלהם לאפגניסטן, שם נהרג פאט בתקרית ירי. בתחילה טען הצבא שהוא נפל בקרב עם האויב, כשיחידתו הותקפה ממארב של הטליבאן. הוא אף זכה בעיטור כוכב הכסף.

זמן מה לאחר מכן, האמת החלה לצוף והתברר שהאירוע היה שונה לגמרי וטילמן נהרג כתוצאה מירי דו־צדדי. משפחתו ואחרים טענו שהממסד הביטחוני טייח את העובדות כדי להמעיט בחומרת המקרה לאור מעמדו של טילמן (התנדבותו לצבא הפכה אותו למפורסם אף יותר ממעמדו לפני כן כשחקן טוב מהממוצע בליגה). לאחר מותו הוא זכה להנצחה נרחבת. בין היתר, קבוצת הקולג' וקבוצתו המקצוענית הוציאו משימוש את המספר אותו לבש במדיהן. הקרדינלז שיחקו עונה שלמה עם ציון על מדיהם לזכרו. הוא מונצח בטקסים ופרס לאנשים פורצי דרך מוענק על ידי עמותה שהמשפחה הקימה לזכרו.

אם זה לא מספיק טרגי, ככל שעבר הזמן התברר שטילמן, שלא היה שחקן הפוטבול הממוצע, התנגד למלחמה בעיראק. הוא היה משכיל, קרא ספרים של דתות שונות מתוך עניין, אף שהיה אתאיסט. היותו אתאיסט כשלעצמה היא חריגה בפוטבול, ענף הספורט האהוב ביותר ככל הנראה על שמרנים נוצרים בארה"ב. בנוסף, הביע תמיכה בזכויות הקהילה הגאה. לאחר מותו המשפחה סיפרה שבמכתביו כתב נגד הפלישה לעיראק ולימים התגלה שבזמן שהותו באפגניסטאן קבע, דרך מכר, להיפגש עם נועם חומסקי. חומסקי הינו בלשן והוגה דעות מהשמאל הרדיקלי בארה"ב. זאת, ביחד עם הטיוח הראשוני של מותו יצר תיאוריות קונספירציה.

עם זה לא מספיק, כצפוי משחקן פוטבול לבן, נאה ופטריוט – פוליטיקאים שמרנים אוהבים להשתמש בדמותו. זאת, למרות האירוניה שהוא בוודאי לא היה תומך בהם. דוגמה אחת הייתה תמונה שלו שנכנסה לסרטוני פרסום של טראמפ ועוררו את זעם המשפחה.

הדוגמה העכשווית אפילו מטורללת יותר. לאחרונה, יצאה חברת הבירה האמריקאית עם ליין בקבוקים עם צבעי הגאווה ותמונה של הטרנסג'נדר המפורסמת דילן מולאבני. הרפובליקנים הכריזו שצריך להחרים את החברה הגדילה לעשות חברת הקונגרס הרפובליקנית, איך לא, מקולורדו לורן בוברט. חברת קונגרס בכהונה ראשונה, מהעיירה rifle. כן, כמו רובה. הייתה לה מסעדת ציידים שבה עודדה את העובדים ללכת חמושים. כן, היא תומכת נלהבת בזכות לשאת נשק וגם בדרך להיות סבתא בגיל 36...

לרגל הסערה, החליטה בוברט לשים בחשבונותיה ברשת את תמונתה כשהיא חמושה בנשק. האירוניה הגדולה היא שטילמן לא היה תומך בה או בעמדותיה. או כפי שאמר ידיד המשפחה – הוא בוודאות היה תומך במולבאני.

השימוש הציני בחלל של צבא ארצות הברית, הביא את אלמנתו לכתוב טור ובו היא מסבירה שהיא לא רוצה לטעון מה הוא היה אומר כי זה עוול לנחש זאת על בסיס דעותיו בגיל 27 ואירועים שלא חווה כי התרחשו מאז מותו.