‏מזכיר הממשלה:

‏1. עיתון הארץ תומך טרור

‏2. בעיתון הארץ מנסים להשפיע על השופטים. אין לאף אחד ציטוטים של האלוף זיני

‏3. מסרב לענות האם הממשלה תציית לפסק הדין של בג״ץ

‏4. מעריך שהשופטים יפסקו לטובת הממשלה

‏5 העמדה של היועמ״שית באופסייד

‏נציג העותרים נגד עמדת היועמ״שית עו״ד מירון מציע פשרה בפתח הדיון:

‏אם גם ככה ש׳ מונה לממלא מקום לראש השב״כ בהסכמת היועמ״שית, למה שהיועצת לא תציע אותו ש׳ ימשיך לעסוק בחקירות קטארגייט והבילד, וראש הממשלה יוכל למנות ראש שב״כ שיעסוק בכל שאר הדברים? למה היא לא מחפשת שום פתרון פרקטי?

הוא ממשיך בטיעון שלו. השופטים לא ביקשו לשמוע את עמדת היועמ״שית להצעה הזו

עו״ד מירון: קראתי מה שנכתב בעתירה (ההפוכה) של האקדמיה למען ישראל יהודית ודמוקרטית…

נציג העמותה מעיר מהקהל: ״לא יהודית, רק דמוקרטית״

עו״ד מירון: ״אוקיי. סליחה שחשדתי בכשרים״.

הנשיא עמית: ״כאשר מדברים על ניגוד עניינים...״

‏מישהו בקהל: ״אתה לא בניגוד עניינים?״

‏עמית הוציא אותו.

מוציאים בכוח אמא שכולה

רגעים מאוד לא נעימים פה

התחדש הדיון בשידור חי כאשר נמצאים כרגע רק עורכי הדין ועיתונאים.

אייל אשל, אבא של רוני הי״ד קיבל אישור (בצדק) לחזור לאולם.

‏זו הייתה טעות להוציא בכוח הורים שכולים ומשפחות חטופים, כולל רבים שלא פצו פיהם.

‏השופט עמית: בגישה פרקטית יותר מצד הממשלה, היה אפשר למנות את ראש השב״כ בלי להגיע לאולם בית המשפט. זה מה שהיועצת ניסתה לעשות, אבל ראש הממשלה לא המתין כמה ימים ומיהר להכריז על המינוי. אולי השערים עוד לא ננעלו וניתן לפתור את העניין.

‏עו״ד מירון: כאשר יש למישהו בפרקליטות ניגוד עניינים, אין שום בעיה שבמקום פרקליט פלוני יטפל בתיק פרקליט אלמוני. זה לא אותו דבר בנוגע לנבחרי ציבור. הציבור בחר בהם. לא יכול להיות שבמקום ראש הממשלה יבחר את המועמד שר אחר בממשלה שיכול להיות שיש לו עמדות שונות לגמרי בסוגיות ביטחוניות.


‏הנשיא עמית: אבל הממשלה היא זו שמאשרת את המינוי. ראש הממשלה בוחר את המועמד, והממשלה היא זו שמאשרת את המינוי.

‏עו״ד מירון: אבל ראש הממשלה הוא זה שבוחר את המועמד. הממשלה יכולה להחליט אם היא מאשרת את המועמד או לא. היא לא כופה מועמד אחר בניגוד לרצון ראש הממשלה.

‏עו״ד מירון: נמצא פה באולם המשנה ליועמ״ש גיל לימון שכתב את חוות הדעת בעניין מינוי ראש השב״כ. הוא מונה לתפקיד על ידי יו״ר ועדת האיתור אביחי מנדלבליט, בזמן שלימון היה העוזר שלו, ולאחר שהיה העוזר הבכיר שלו במזכירות הממשלה ועבד אצלו כפצ״ר.

‏השופט עמית מורה למירון שלא להיכנס לזה.

‏עו״ד מירון: ראש חטיבת התביעות במשטרה תת ניצב דדו זמיר היה צריך להכריע בעניין העמדה לדין של הנהג של השר בן גביר, בתאונה בה בן גביר היה מעורב, נפצע והעיד (וגם התראיין לטובת הנהג).
‏זמיר ביקש שפרקליט המדינה יקבל הכרעה בתיק, כיוון שהוא נמצא בניגוד עניינים לקבל החלטה בעניין של השר שממונה עליו (וגם אחראי על הקידום שלו). פרקליט המדינה חייב אותו לקבל את ההחלטה, ואמר שאין פה שום ניגוד עניינים.

‏מירון נכנס להדלפה של מאיר דגן וכו׳ כדי להסביר את הנזק שראש גוף ביטחוני לא עובד בסנכרון עם ראש הממשלה.

‏עמית: ״עד כאן כתבנו לענייני…״

תם הטיעון של מירון

והתחדש שוב

הנשיא עמית רומז: ״ייתכן שיש פעולות בתיק הזה שרק ראש השב״כ מוסמך לבצע אותן״.

מסתמן שהטיעון של מירון יסתיים מתישהו.

מירון: ועכשיו משפט אחרון, אחרון.