#ברייקינג השופט מיכליס הופך גם את ההחלטה של השופט מזרחי לשחרר את איש המוסד לשעבר. מעצרו מוארך עד ליום שני.
מעצרו של אוריך ושל איש המוסד לשעבר מוארך ליום שני.
מעצרו של אוריך ושל איש המוסד לשעבר מוארך ליום שני.
פרוטוקול.pdf
331.8 KB
ההחלטה של השופט מיכליס נגד אוריך
לאחר קריאה מעמיקה של החלטת השופט מנחם מזרחי ושל השופט עמית מיכליס, נראה שהשופט מזרחי סבור שהתיק רעוע עם ים חורים, והשופט מיכליס סבור שזה תיק בטון יצוק.
לא יודע מי צודק, ולא אחווה דעה אישית.
ועכשיו ברשותכם שתי הערות על נקודות מוזרות בשתי ההחלטות.
1. השופט מנחם מזרחי כותב בנוגע לסעיף השוחד: ״לא ראיתי היכן התגבר החשד הסביר המלמד כי שני החשודים הינם עובדי ציבור״.
זה משפט תמוה מאוד (מאוד). יש שאלה משפטית האם השניים נחשבים עובדי ציבור למרות שלא היו עובדי מדינה. העובדות בנקודה הזו היו ברורות לגמרי מהיום הראשון, והשאלה היא שאלה משפטית נטו.
השופט מזרחי בדיון קודם סבר שהם נחשבים עובדי ציבור.
החשד הוא קבלת השוחד, לא עצם היותם עובדי ציבור. ולכן החשד הסביר שהם עובדי ציבור לא היה אמור ״להתגבר״. איך אפשר בכלל ״להגביר״ את החשד הזה? זה ממש מוזר.
2. השופט עמית מיכליס כותב שהראיות מלמדות כי קיימת ״עילת מעצר מובהקת של מסוכנות״ נגד יונתן אוריך, ולכן לא ניתן לשחרר אותו למעצר בית.
זו טענה מאוד תמוהה. הרי החשד נגד אוריך הוא שקיבל כסף רב כדי לדברר את קטאר או תוקף את מצרים תוך שהוא מסתתר עם פלדשטיין ואינהורן תוך מסווה של גורם מדיני, גורם ביטחוני וכו׳, ובכך פוגע בביטחון המדינה.
מה המסוכנות כיום? שאוריך או פלדשטיין ישלחו וואטסאפ לניר דבורי או לאור הלר בשם גורם מדיני או בשם גורם ביטחוני וישכנע אותם לפרסם מסרים פרו-קטארים, כשהם חושבים שאלו מסרים מראש הממשלה? זה מופרך לחלוטין לאחר התפוצצות הפרשה.
זו המסוכנות המובהקת?!
המסוכנות הזו התנדפה לחלוטין לאחר שהתפוצצה פרשת קטארגייט, ונחשף הבלוף.
על זה משאירים אדם במעצר מאחורי סורג ובריח?
תמוה.
האבסורד בהחלטה של השופט מיכליס גבוה במיוחד כאשר מסתכלים על בקשת המעצר מלכתחילה של המשטרה.
מלכתחילה המשטרה כלל לא טענה שקיימת עילת מסוכנות, וביקשה את הארכת המעצר רק בטענה לחשש לשיבוש החקירה (מצ״ב).
רק כשהמשטרה הבינה שהיא לא תקבל את מבוקשה, נזכרו פתאום לטעון לעילת מסוכנות (מצ״ב).
לא יודע מי צודק, ולא אחווה דעה אישית.
ועכשיו ברשותכם שתי הערות על נקודות מוזרות בשתי ההחלטות.
1. השופט מנחם מזרחי כותב בנוגע לסעיף השוחד: ״לא ראיתי היכן התגבר החשד הסביר המלמד כי שני החשודים הינם עובדי ציבור״.
זה משפט תמוה מאוד (מאוד). יש שאלה משפטית האם השניים נחשבים עובדי ציבור למרות שלא היו עובדי מדינה. העובדות בנקודה הזו היו ברורות לגמרי מהיום הראשון, והשאלה היא שאלה משפטית נטו.
השופט מזרחי בדיון קודם סבר שהם נחשבים עובדי ציבור.
החשד הוא קבלת השוחד, לא עצם היותם עובדי ציבור. ולכן החשד הסביר שהם עובדי ציבור לא היה אמור ״להתגבר״. איך אפשר בכלל ״להגביר״ את החשד הזה? זה ממש מוזר.
2. השופט עמית מיכליס כותב שהראיות מלמדות כי קיימת ״עילת מעצר מובהקת של מסוכנות״ נגד יונתן אוריך, ולכן לא ניתן לשחרר אותו למעצר בית.
זו טענה מאוד תמוהה. הרי החשד נגד אוריך הוא שקיבל כסף רב כדי לדברר את קטאר או תוקף את מצרים תוך שהוא מסתתר עם פלדשטיין ואינהורן תוך מסווה של גורם מדיני, גורם ביטחוני וכו׳, ובכך פוגע בביטחון המדינה.
מה המסוכנות כיום? שאוריך או פלדשטיין ישלחו וואטסאפ לניר דבורי או לאור הלר בשם גורם מדיני או בשם גורם ביטחוני וישכנע אותם לפרסם מסרים פרו-קטארים, כשהם חושבים שאלו מסרים מראש הממשלה? זה מופרך לחלוטין לאחר התפוצצות הפרשה.
זו המסוכנות המובהקת?!
המסוכנות הזו התנדפה לחלוטין לאחר שהתפוצצה פרשת קטארגייט, ונחשף הבלוף.
על זה משאירים אדם במעצר מאחורי סורג ובריח?
תמוה.
האבסורד בהחלטה של השופט מיכליס גבוה במיוחד כאשר מסתכלים על בקשת המעצר מלכתחילה של המשטרה.
מלכתחילה המשטרה כלל לא טענה שקיימת עילת מסוכנות, וביקשה את הארכת המעצר רק בטענה לחשש לשיבוש החקירה (מצ״ב).
רק כשהמשטרה הבינה שהיא לא תקבל את מבוקשה, נזכרו פתאום לטעון לעילת מסוכנות (מצ״ב).
השופטים מינץ, אלרון וכשר דחו עתירה למנוע הרס של 58 בתים במחנה הפליטים בטול כרם ו-47 בתים במחנה הפליטים נור א-שמס.
הריסת המבנים נדרשה לצורך פריצת ציר בתוך מחנות הפליטים, שיאפשר תמרון בתוך מחנות הפליטים הצפופים שהפכו לסביבה צבאית של ממש.
השופט כשר כתב בהחלטתו שאין מקום להתערב בשיקול דעתו ובמומחיותו של אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט שהחליט על הריסת הבתים, והעתירה כאמור נדחתה.
הריסת המבנים נדרשה לצורך פריצת ציר בתוך מחנות הפליטים, שיאפשר תמרון בתוך מחנות הפליטים הצפופים שהפכו לסביבה צבאית של ממש.
השופט כשר כתב בהחלטתו שאין מקום להתערב בשיקול דעתו ובמומחיותו של אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט שהחליט על הריסת הבתים, והעתירה כאמור נדחתה.
השופט יחיאל כשר קבע דיון בבקשת רשות הערעור של יונתן אוריך להיום בשעה 12:30.
אבישי גרינצייג - עדכונים
לאחר קריאה מעמיקה של החלטת השופט מנחם מזרחי ושל השופט עמית מיכליס, נראה שהשופט מזרחי סבור שהתיק רעוע עם ים חורים, והשופט מיכליס סבור שזה תיק בטון יצוק. לא יודע מי צודק, ולא אחווה דעה אישית. ועכשיו ברשותכם שתי הערות על נקודות מוזרות בשתי ההחלטות. 1.…
ובכן, כפי שכתב עבדכם הנאמן - השופט כשר במילים עדינות כותב שטענת השופט מיכליס למסוכנות מובהקת היא קשקוש. לדבריו, עילת המעצר הרלוונטית היא רק חשש לשיבוש פעולות חקירה עתידיות, ולא מסוכנות.
וכדי שלא תצטרכו למי להאמין לעיתונאית הנכבדת מהארץ או לי, אראה לכם את המסמכים הגולמיים:
דובר הליכוד מתרים את הציבור לטובת מימון ההגנה המשפטית של דובר ראש הממשלה יונתן אוריך החשוד בקטארגייט
דובר הליכוד:
״הקורבן הפעם הוא יונתן אוריך,
אב לתינוקת בת חודשים בודדים,
אדם שכל חייו פעל למען המדינה ולמען הצלחתו של ראש הממשלה בתפקידו.
זהו כל חטאו,
ועל זה הוא נענש!
כולנו נרתמים עכשיו למאבק שלו,
עוזרים לו להילחם ולא להיות קורבן נוסף של המערכת, בדרך לראשו של ראש הממשלה״.
״הקורבן הפעם הוא יונתן אוריך,
אב לתינוקת בת חודשים בודדים,
אדם שכל חייו פעל למען המדינה ולמען הצלחתו של ראש הממשלה בתפקידו.
זהו כל חטאו,
ועל זה הוא נענש!
כולנו נרתמים עכשיו למאבק שלו,
עוזרים לו להילחם ולא להיות קורבן נוסף של המערכת, בדרך לראשו של ראש הממשלה״.