איך קוראים למה שהשופט שטיין עושה בפסק הדין, כשהוא מותח ביקורת על מי שמפרסם פרסום בלתי מחמיא להתנהלותם של שופטים כאלה ואחרים ומגדיר אותו כמי שפוגע באמון הציבור במערכת המשפט - אם בכלל יש כתב משפט שבאמת אכפת לו מהביקורת הזאת? זה לא אפקט מצנן?
ואולי, רק אולי, כאשר שופט מתנהל באופן בלתי ראוי, צריך לבוא אליו בטענות ולא אל מי שמעז לפרסם שאותו שופט התנהל באופן בלתי ראוי?
אולי מי שפוגע באמון הציבור במערכת המשפט אלה שופטים שמתנהלים באופן בלתי ראוי, ולא מי שמפרסם על התנהלות השופטים?
מדהים איך אפשר להתעלם מביקורת עצמית...
ואולי, רק אולי, כאשר שופט מתנהל באופן בלתי ראוי, צריך לבוא אליו בטענות ולא אל מי שמעז לפרסם שאותו שופט התנהל באופן בלתי ראוי?
אולי מי שפוגע באמון הציבור במערכת המשפט אלה שופטים שמתנהלים באופן בלתי ראוי, ולא מי שמפרסם על התנהלות השופטים?
מדהים איך אפשר להתעלם מביקורת עצמית...
בתקווה שהשופט אלכס שטיין מאשר את הפרסום, אתם מוזמנים להאזין לביקורת החריפה מאוד ולטענות הקשות שהרב יגאל לוינשטיין מטיח בשופטי בג"ץ בפודקאסט מעריב:
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1171355
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1171355
www.maariv.co.il
הרב יגאל לוינשטיין עולה להתקפה: "בג"ץ אחראי לאסון השבעה באוקטובר" | פודקאסט מעריב
<<<
פרקליט המדינה: משטרת ישראל חייבת לתעדף את הטיפול בעבירות השחיתות השלטונית
שלום רב,
"משטרת ישראל חייבת לתעדף את הטיפול בעבירות השחיתות השלטונית, הן מהבחינה המודיעינית והן מהבחינה החקירתית". כך אמר היום פרקליט המדינה, עמית איסמן, בכנס של אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל.
איסמן הדגיש, כי "מתוך ההבנה של חשיבות הטיפול בתופעה חמורה זו, תיקים אלה תועדפו על ידינו בפרקליטות המדינה. פרשיות השחיתות המשמעותיות מטופלות בעיקר ע"י שתי יחידות פרקליטות ארציות, אשר להן המומחיות בתיקים אלה". הוא הדגיש, כי תיקי השחיתות השלטונית מפוקחים באופן אישי על ידו וע"י היועצת המשפטית לממשלה, במטרה לפתוח חסמים בחקירה ולקדם את כל הדרוש בטיפול בהם.
"משטרת ישראל חייבת לפעול בצורה נחושה על מנת לבער את נגע השחיתות השלטונית, לצד הצורך במיגור הפשיעה האלימה, אותה מובילים לא פעם ארגוני הפשיעה ומשפחות הפשע", אמר פרקליט המדינה. "כל עיכוב בטיפול בפרשיות מסוג זה פוגע במרקם החברתי ומעצים את תחושת הניכור של האזרח מהמוסדות הממלכתיים וממערכת אכיפת החוק. בסופו של יום השאלה היא שאלה של תיעדוף וסדר קדימויות. משטרת ישראל חייבת לתעדף את הטיפול בעבירות השחיתות השלטונית, הן מהבחינה המודיעינית והן מהבחינה החקירתית".
איסמן הוסיף, כי "חשיפת עבירות בכלל, ועבירות שחיתות שלטונית בפרט, חייבת להיעשות ע"י משטרת ישראל ולא ע"י תחקירים עיתונאיים, טובים ככל שיהיו. לצד המחמאות לאותם תחקירים עיתונאיים, זו אינה דרך המלך לחשיפת עבירות שחיתות ולחקירתן".
הוא ציין, שאין לו ספק "שבידיה של משטרת ישראל כלים לא פחות טובים מאלה של העיתונות החוקרת, הן כדי לחשוף עבירות והן כדי לחקור אותן. בסופו של יום, הכל שאלה של החלטה, תיעדוף והקצאת משאבים".
שלום רב,
"משטרת ישראל חייבת לתעדף את הטיפול בעבירות השחיתות השלטונית, הן מהבחינה המודיעינית והן מהבחינה החקירתית". כך אמר היום פרקליט המדינה, עמית איסמן, בכנס של אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל.
איסמן הדגיש, כי "מתוך ההבנה של חשיבות הטיפול בתופעה חמורה זו, תיקים אלה תועדפו על ידינו בפרקליטות המדינה. פרשיות השחיתות המשמעותיות מטופלות בעיקר ע"י שתי יחידות פרקליטות ארציות, אשר להן המומחיות בתיקים אלה". הוא הדגיש, כי תיקי השחיתות השלטונית מפוקחים באופן אישי על ידו וע"י היועצת המשפטית לממשלה, במטרה לפתוח חסמים בחקירה ולקדם את כל הדרוש בטיפול בהם.
"משטרת ישראל חייבת לפעול בצורה נחושה על מנת לבער את נגע השחיתות השלטונית, לצד הצורך במיגור הפשיעה האלימה, אותה מובילים לא פעם ארגוני הפשיעה ומשפחות הפשע", אמר פרקליט המדינה. "כל עיכוב בטיפול בפרשיות מסוג זה פוגע במרקם החברתי ומעצים את תחושת הניכור של האזרח מהמוסדות הממלכתיים וממערכת אכיפת החוק. בסופו של יום השאלה היא שאלה של תיעדוף וסדר קדימויות. משטרת ישראל חייבת לתעדף את הטיפול בעבירות השחיתות השלטונית, הן מהבחינה המודיעינית והן מהבחינה החקירתית".
איסמן הוסיף, כי "חשיפת עבירות בכלל, ועבירות שחיתות שלטונית בפרט, חייבת להיעשות ע"י משטרת ישראל ולא ע"י תחקירים עיתונאיים, טובים ככל שיהיו. לצד המחמאות לאותם תחקירים עיתונאיים, זו אינה דרך המלך לחשיפת עבירות שחיתות ולחקירתן".
הוא ציין, שאין לו ספק "שבידיה של משטרת ישראל כלים לא פחות טובים מאלה של העיתונות החוקרת, הן כדי לחשוף עבירות והן כדי לחקור אותן. בסופו של יום, הכל שאלה של החלטה, תיעדוף והקצאת משאבים".
עופר גולן ויונתן אוריך בתגובה לכתב האישום:
אחרי שש שנים של עינוי דין, אחרי שהפרקליט הבכיר המלווה ד״ר חיים ויסמונסקי החליט לסגור את התיק, אחרי שפילבר עצמו הודיע בכתב לפרקליטות שהוא לא הוטרד והוא לא מעוניין בהליך, ואחרי שבית המשפט העליון כבר קבע שהמשטרה בליווי הפרקליטות ביצעו פעולות לא חוקיות ושהראיות פסולות - יש לעמית אייסמן את החוצפה להגיש כתב אישום מצ׳וקמק של שתי פסקאות.
רוצים מלחמה- יקבלו מלחמה.
ניפגש בבית המשפט.
אחרי שש שנים של עינוי דין, אחרי שהפרקליט הבכיר המלווה ד״ר חיים ויסמונסקי החליט לסגור את התיק, אחרי שפילבר עצמו הודיע בכתב לפרקליטות שהוא לא הוטרד והוא לא מעוניין בהליך, ואחרי שבית המשפט העליון כבר קבע שהמשטרה בליווי הפרקליטות ביצעו פעולות לא חוקיות ושהראיות פסולות - יש לעמית אייסמן את החוצפה להגיש כתב אישום מצ׳וקמק של שתי פסקאות.
רוצים מלחמה- יקבלו מלחמה.
ניפגש בבית המשפט.
המדינה מתנגדת לחשיפת ההסכם המלא שנחתם בין הממשלה לבין ארגון הטרור חמאס, בנימוק שפרסומו עלול לפגוע במימוש המתווה ובכך ביחסי החוץ והביטחון של המדינה.
תגובת משמר הדמוקרטיה שעתרה לבג"ץ לחשיפת ההסכם: זהו טיעון מופרך, האויב מכיר את כל הפרטים. הסתרת ההסכם נעשית מטעמים פוליטיים.
תגובת משמר הדמוקרטיה שעתרה לבג"ץ לחשיפת ההסכם: זהו טיעון מופרך, האויב מכיר את כל הפרטים. הסתרת ההסכם נעשית מטעמים פוליטיים.
פרסום ראשון עם אנה ברסקי: נתניהו שוקל שלא לחתום חתימת קיום על חתימת נשיא המדינה למינוי השופט יצחק עמית לנשיא העליון.
הפרסום המלא:
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172348
הפרסום המלא:
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172348
www.maariv.co.il
דרמה ברגע האחרון: האם נתניהו יסכל את מינוי השופט עמית לנשיא העליון? | פרסום ראשון
<<<
פרסום ראשון: ביום שישי האחרון הנשיא יצחק הרצוג נפגש עם השופט אהרן ברק. השניים דנו באתגרים לקראת המינוי של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון, בדגש על האפשרות שנתניהו ולוין לא יסכימו לחתום על כתב המינוי.
השופט ברק הביע עמדה כי חתימת נתניהו או לוין על כתב המינוי הינה טכנית בלבד ואין להם שיקול דעת האם לחתום או לא, זאת בהתבסס על פסיקה של בג"ץ בנוגע לחתימת קיום על חנינות שמעניק נשיא המדינה.
כפי שפורסם הבוקר לראשונה במעריב, לוין החליט שלא לחתום על כתב המינוי, ונתניהו שוקל שלא לחתום גם כן.
מנשיא המדינה נמסר בתגובה: "טקס הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון הנכנס השופט יצחק עמית ייערך בהתאם לדין. באשר לחתימת הקיום, בתום הטקס, נשיא המדינה יחתום על כתב המינוי, וכתב המינוי יועבר לשר המשפטים.
כידוע, הנשיא פועל בכל הכלים שברשותו על מנת להביא להסכמות וליצירת דיאלוג בין הצדדים. הנשיא נפגש עם נשיא העליון לשעבר פרופ׳ אהרון ברק, שהביא לו את סיפרו המרתק החדש ״מדינה יהודית ודמוקרטית״ ושוחח עימו על הצורך בפשרות. הנשיא ופרופ׳ ברק לא עסקו בשיחתם בסוגיות הנוגעות להליך המינוי".
הפרסום המלא:
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172422
השופט ברק הביע עמדה כי חתימת נתניהו או לוין על כתב המינוי הינה טכנית בלבד ואין להם שיקול דעת האם לחתום או לא, זאת בהתבסס על פסיקה של בג"ץ בנוגע לחתימת קיום על חנינות שמעניק נשיא המדינה.
כפי שפורסם הבוקר לראשונה במעריב, לוין החליט שלא לחתום על כתב המינוי, ונתניהו שוקל שלא לחתום גם כן.
מנשיא המדינה נמסר בתגובה: "טקס הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון הנכנס השופט יצחק עמית ייערך בהתאם לדין. באשר לחתימת הקיום, בתום הטקס, נשיא המדינה יחתום על כתב המינוי, וכתב המינוי יועבר לשר המשפטים.
כידוע, הנשיא פועל בכל הכלים שברשותו על מנת להביא להסכמות וליצירת דיאלוג בין הצדדים. הנשיא נפגש עם נשיא העליון לשעבר פרופ׳ אהרון ברק, שהביא לו את סיפרו המרתק החדש ״מדינה יהודית ודמוקרטית״ ושוחח עימו על הצורך בפשרות. הנשיא ופרופ׳ ברק לא עסקו בשיחתם בסוגיות הנוגעות להליך המינוי".
הפרסום המלא:
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172422
נאום הנשיא יצחק הרצוג בטקס מינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון:
אני שמח לפתוח כאן היום פרק נוסף בהיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית, ולמנות אותך – כבוד השופט יצחק עמית – כנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל.
כבוד השופט עמית – אתה מתמנה לתפקיד הנשיא לאחר קריירה משפטית עשירה, יצירתית, עצמאית, מעמיקה, מחדשת ופורצת דרך. הבאת את כל כישוריך, ולא פחות חשוב – את שלל מרכיבי זהותך – כבן לשורדי שואה, כקצין בצה"ל, כבוגר מערכת החינוך הממלכתית דתית והאוניברסיטה העברית בירושלים – לעשרות שנות כהונתך כשופט: החל מימיך בבתי המשפט בעכו ובחיפה, וכלה בשבתך כשופט בבית המשפט העליון.
כתבת אלפי החלטות, פסקי דין ופרקים מכוננים בספר דברי הימים של המשפט הישראלי, ואני סמוך ובטוח שכך גם תמשיך בתפקידך החשוב. אני מחזק את ידיך בעת הזאת ומגנה את ההשתלחויות בך ואת העובדה שהפכת מטרת דמות ממש – עבור אנשים שמעולם לא פגשו בך ולא זכו להכיר אותך.
כנשיא מדינת ישראל, שזוהי סמכותו שבחובה; חובה שהיא עבורי גם זכות גדולה; אני ממנה אותך היום על פי חוק, נותן בך את אמוני המלא, ומעניק לך את ברכת הצלחת הדרך.
אני שמח על ההזדמנות להודות למשפחתך היקרה, ולאחל גם להם מזל טוב. אין לי ספק שהוריך והדורות הקודמים היו בוודאי מתרגשים וגאים בך מאד במעמד הזה.
מכובדי, ההתרגשות במעמד החשוב הזה, מהולה גם בכאב. כאב על כך, שבעיצומה של תקופה בלתי רגילה – תקופה שמעמידה למבחן את קיומנו כעם איתן, שבה אויבינו מאיימים על עצם הריבונות שלנו - המעמד הזה מתקיים "במעמד צד אחד". כאב על כך שלא נוכחת כאן היום, יחד, הנהגת כלל רשויות השלטון.
צר לי מאד שהנהגות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת לא נמצאות כאן עימנו היום כפי שהיה ראוי ומצופה מהן. במדינה דמוקרטית, שהממלכתיות היא נר לרגליה, אין מקום להחרמה של רשות אחת בידי רשות אחרת; אין מקום להפיכת החוק והנוהג לכלי משחק שמשמש למאבקים פוליטיים או ציבוריים; ובוודאי שאין מקום לפסילתו של נשיא בית המשפט העליון שנבחר לתפקידו בהתאם לחוק ולהוראות כל דין.
אני יודע שלעיתים יש מי שרואים ב'ממלכתיות' מעין מילה מכובסת שמטרתה לבטל כל ביקורת לגיטימית. בעיניי אין פירוש שגוי מזה לממלכתיות.
הממלכתיות – כפי שירשנו אותה מענקי האומה, בהם דוד בן גוריון ומנחם בגין – היא המסגרת המארגנת שלנו. היא זו שמחזיקה – בו זמנית – הן את זהותנו כמדינה והן את זהותנו כאזרחים וכקהילות. הממלכתיות היא התשתית שמאפשרת לנו לנהל דיונים, ויכוחים ומחלוקות עומק, תוך הישענות על ההבנה שאנחנו חלק מאותו שלם. מאותו עם. מאותה מדינה. הממלכתיות מחייבת אותנו להכיל מחלוקות. לדבר, להקשיב ולכבד למרות המחלוקות, וגם בתוך המחלוקות. חרמות הם ההיפך המוחלט מממלכתיות.
אנחנו נתונים בתקופה שבה אמון הציבור ברשויות השלטון ובמוסדות המדינה הולך ונשחק. לפיכך, המעמד הזה, של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון, הוא הזדמנות חשובה ביותר עבורנו, לדבר גם על אמון הציבור ברשות השופטת ובמערכת המשפט. הרי מוכרת לכולנו הקביעה, שגם רבים מכם – מכובדי השופטות והשופטים – מצטטים לא אחת, לפיה כוחו של השופט, ולמעשה – חוסנה של המערכת המשפטית כולה - מבוסס על אמון הציבור בהם.
צריך לומר בכנות: המשבר שהחברה הישראלית נמצאת בו היום הוא משבר אמיתי ועמוק. יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות המבצעת, ושזכויות האדם והאזרח לא מוגנות עוד מפני כוחו של הרוב.
לצידם, יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים אף הם לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות השופטת, ושזו מנותקת מהם, 'גוזלת' מהם את הבחירה שלהם ואת מעמדם כרוב, פוסקת לעתים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ואינה מייצגת את האוכלוסייה על כלל גווניה. הם טוענים, ובמידה רבה של צדק, ששבעים פנים למשפט, אך אלה לא מוצאים כיום את ביטויים המספק במערכת המשפט הישראלית.
אני קורא לכם – הנהגת מערכת המשפט - ואומר: לקולות האלה יש משמעות. לביקורות האלה יש מקום. לכאבים האלה חייב להיות ביטוי. צריך להקשיב להם קשב רב, צריך להיות פתוח אליהם, להבין אותם, להפנים אותם, צריך להיפגש איתם – במובן העמוק של המילה – בלב פתוח. בנפש חפצה.
מכובדי נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, אני פונה אליך – כמי שמונה כעת כראש הרשות השופטת בישראל – וקורא לך להוביל את מערכת המשפט, באומץ ובעוז, להושטת יד ולדיאלוג.
אני שמח לפתוח כאן היום פרק נוסף בהיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית, ולמנות אותך – כבוד השופט יצחק עמית – כנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל.
כבוד השופט עמית – אתה מתמנה לתפקיד הנשיא לאחר קריירה משפטית עשירה, יצירתית, עצמאית, מעמיקה, מחדשת ופורצת דרך. הבאת את כל כישוריך, ולא פחות חשוב – את שלל מרכיבי זהותך – כבן לשורדי שואה, כקצין בצה"ל, כבוגר מערכת החינוך הממלכתית דתית והאוניברסיטה העברית בירושלים – לעשרות שנות כהונתך כשופט: החל מימיך בבתי המשפט בעכו ובחיפה, וכלה בשבתך כשופט בבית המשפט העליון.
כתבת אלפי החלטות, פסקי דין ופרקים מכוננים בספר דברי הימים של המשפט הישראלי, ואני סמוך ובטוח שכך גם תמשיך בתפקידך החשוב. אני מחזק את ידיך בעת הזאת ומגנה את ההשתלחויות בך ואת העובדה שהפכת מטרת דמות ממש – עבור אנשים שמעולם לא פגשו בך ולא זכו להכיר אותך.
כנשיא מדינת ישראל, שזוהי סמכותו שבחובה; חובה שהיא עבורי גם זכות גדולה; אני ממנה אותך היום על פי חוק, נותן בך את אמוני המלא, ומעניק לך את ברכת הצלחת הדרך.
אני שמח על ההזדמנות להודות למשפחתך היקרה, ולאחל גם להם מזל טוב. אין לי ספק שהוריך והדורות הקודמים היו בוודאי מתרגשים וגאים בך מאד במעמד הזה.
מכובדי, ההתרגשות במעמד החשוב הזה, מהולה גם בכאב. כאב על כך, שבעיצומה של תקופה בלתי רגילה – תקופה שמעמידה למבחן את קיומנו כעם איתן, שבה אויבינו מאיימים על עצם הריבונות שלנו - המעמד הזה מתקיים "במעמד צד אחד". כאב על כך שלא נוכחת כאן היום, יחד, הנהגת כלל רשויות השלטון.
צר לי מאד שהנהגות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת לא נמצאות כאן עימנו היום כפי שהיה ראוי ומצופה מהן. במדינה דמוקרטית, שהממלכתיות היא נר לרגליה, אין מקום להחרמה של רשות אחת בידי רשות אחרת; אין מקום להפיכת החוק והנוהג לכלי משחק שמשמש למאבקים פוליטיים או ציבוריים; ובוודאי שאין מקום לפסילתו של נשיא בית המשפט העליון שנבחר לתפקידו בהתאם לחוק ולהוראות כל דין.
אני יודע שלעיתים יש מי שרואים ב'ממלכתיות' מעין מילה מכובסת שמטרתה לבטל כל ביקורת לגיטימית. בעיניי אין פירוש שגוי מזה לממלכתיות.
הממלכתיות – כפי שירשנו אותה מענקי האומה, בהם דוד בן גוריון ומנחם בגין – היא המסגרת המארגנת שלנו. היא זו שמחזיקה – בו זמנית – הן את זהותנו כמדינה והן את זהותנו כאזרחים וכקהילות. הממלכתיות היא התשתית שמאפשרת לנו לנהל דיונים, ויכוחים ומחלוקות עומק, תוך הישענות על ההבנה שאנחנו חלק מאותו שלם. מאותו עם. מאותה מדינה. הממלכתיות מחייבת אותנו להכיל מחלוקות. לדבר, להקשיב ולכבד למרות המחלוקות, וגם בתוך המחלוקות. חרמות הם ההיפך המוחלט מממלכתיות.
אנחנו נתונים בתקופה שבה אמון הציבור ברשויות השלטון ובמוסדות המדינה הולך ונשחק. לפיכך, המעמד הזה, של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון, הוא הזדמנות חשובה ביותר עבורנו, לדבר גם על אמון הציבור ברשות השופטת ובמערכת המשפט. הרי מוכרת לכולנו הקביעה, שגם רבים מכם – מכובדי השופטות והשופטים – מצטטים לא אחת, לפיה כוחו של השופט, ולמעשה – חוסנה של המערכת המשפטית כולה - מבוסס על אמון הציבור בהם.
צריך לומר בכנות: המשבר שהחברה הישראלית נמצאת בו היום הוא משבר אמיתי ועמוק. יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות המבצעת, ושזכויות האדם והאזרח לא מוגנות עוד מפני כוחו של הרוב.
לצידם, יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים אף הם לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות השופטת, ושזו מנותקת מהם, 'גוזלת' מהם את הבחירה שלהם ואת מעמדם כרוב, פוסקת לעתים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ואינה מייצגת את האוכלוסייה על כלל גווניה. הם טוענים, ובמידה רבה של צדק, ששבעים פנים למשפט, אך אלה לא מוצאים כיום את ביטויים המספק במערכת המשפט הישראלית.
אני קורא לכם – הנהגת מערכת המשפט - ואומר: לקולות האלה יש משמעות. לביקורות האלה יש מקום. לכאבים האלה חייב להיות ביטוי. צריך להקשיב להם קשב רב, צריך להיות פתוח אליהם, להבין אותם, להפנים אותם, צריך להיפגש איתם – במובן העמוק של המילה – בלב פתוח. בנפש חפצה.
מכובדי נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, אני פונה אליך – כמי שמונה כעת כראש הרשות השופטת בישראל – וקורא לך להוביל את מערכת המשפט, באומץ ובעוז, להושטת יד ולדיאלוג.
שחיקת האמון במערכת המשפט היא מדאיגה ביותר. עלינו לזכור ששיח ודיון, ואפילו שינוי, הם לא אויב של הדמוקרטיה. להיפך - הם הוכחה לכך שהדמוקרטיה חיה ובועטת. ובלבד שהשינוי בא מתוך שאיפה כנה לחזק, לבנות את אמון הציבור במערכת, ולהבטיח שישראל תישאר לעולם מדינה דמוקרטית באמת.
אני אומר בפירוש: לא כל הצעה היא אסון, לא כל פשרה היא חורבן, לא כל אג'נדה היא אג'נדה עוינת או רעילה, ולא כל שם הוא חילול הקודש או קודש-קודשים. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שנכנסת לזירה ומוצאת נתיבות לקיום שיח - עם הציבור ובפניו – לא רק באמצעות פסקי דין וחוות דעת; ומשקפת ומבהירה את עמדותיה בנושאים השונים.
מדינת ישראל רוצה וצריכה רשות שופטת המחוברת לתמורות החברתיות בדמוקרטיה הישראלית; רשות שופטת שמבססת הידברות, הקשבה, כבוד ורגישות יתרה למגוון העמדות, הכאבים וההשקפות בישראל; רשות שופטת שעמלה לבנות גשרים ולהנמיך חומות. ששואפת למצוא את שביל הזהב בתוכנו.
אני פונה מכאן אל מנהיגי רשויות השלטון כולן – המחוקקת, המבצעת והשופטת – ואל נציגיהן. בואו נפעל לכך שהמעמד החשוב הזה, החותם תקופה ארוכה ומדאיגה של היעדר מינוי קבוע לראש הרשות השופטת בישראל – יבשר תחילת עידן של שיתוף פעולה ושל דיאלוג בין הרשויות. שהרגע הזה יבשר על שעת רצון לאומית – ועל תחילת עידן של הושטת יד, מתינות וחתירה להסכמות רחבות.
הגיעה העת לנהל דיוני עומק ציבוריים על הנושאים הכי ליבתיים, הנוגעים לרשויות השלטון ולדמוקרטיה הישראלית. הגיעה עת ההסכמות. אני מתחייב בפניכם – לא אנוח, ולא אשקוט, ולא אירתע, בניסיון להגיע אליהן. בניסיון לבנות בניין משותף לכולנו, אחרי השבר הגדול.
לכל אורך המשבר החוקתי והחברתי העמוק בתוכנו, עמדתי והתרעתי שוב ושוב עד כמה התהום שאנחנו מתדרדרים לעברה משמחת ומשרתת את אויבינו. לשברון הלב של כולנו, בשבעה באוקטובר ומאז - החששות שהצפתי התממשו, ואויבינו גבו, ועדיין גובים מאיתנו – מחיר כבד ומדמם, כפי שיכולות להעיד בכאב וביגון המשפחות השכולות היקרות והאהובות שזכינו שיכבדו אותנו בנוכחותן כאן היום. אך גם בתוך החורבן שפקד אותנו, גם בתוך החושך הסמיך, העפר והאפר, ראיתי במו עיניי עם מדהים – שאורו הגנוז מפציע לפתע, וזורח למרחקים. אור גנוז שכל-כולו דאגה כנה ועמוקה – לנצח ישראל ולאחדות ישראל. האור הגנוז הזה הוא לא נחלת השנה שעברה בלבד. אפילו לאחרונה – התפרסמו לא מעט מחקרים וסקרים שמראים כמה העם – ברוב עצום – דורש דיאלוג ופעולה משותפת בין הרשויות השונות אשר מנהיגות את האומה. במיוחד ביום הזה, כשקול דמי אחינו החטופים זועקים אלינו מתחת לאדמת עזה, ואנחנו שרויים בדאגה עמוקה לגורלם - העם בישראל נושא את עיניו אל הנהגת שלוש רשויות השלטון וצמא לראות את מנהיגיו פועלים כתף אל כתף למרות המחלוקות. מקדשים את הממלכתיות הישראלית. מקדשים את מה שאתה – כבוד הנשיא בדימוס ברק – תיארת בספרך האחרון, כ"סינתזה", הנוצרת מעצם הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית". סינתזה שבעיניי צריכה להיות הבסיס לקיומנו כאומה ישראלית אחת; כדבריך, ואני מצטט: "יש לחפש את המשותף ולא את המפריד; יש לשאוף להבנה ולא להקצנה. אם כל אחד ירצה להשיג הכול, כולנו כאומה לא נשיג דבר".
כבוד שופטות ושופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, הנהגת המערכת המשפטית בישראל, קהל נכבד; חשיבותו של המעמד הזה, היא לא רק נגזרת של המינוי שלך – הנשיא עמית; אלא בעצם ההצהרה על חשיבותה החיונית, הקיומית, של מערכת המשפט הישראלית בתוך המארג הדמוקרטי שלנו כמדינה ובתוך המורשת שלנו כעם.
הדין והמשפט היו מאז ומעולם ביטוי לשורש נשמתנו כאומה. אנחנו העם שהנחיל לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי, ובו הציווי המכונן: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". בתי המשפט בישראל הם עמוד תווך בחיי כל אחת ואחד מאיתנו כאזרחים, כחברה וכמדינה. תפקידם איננו תחום לפסיקת ההלכה המשפטית ולהגנה על כל אזרח, אלא גם, כמובן, לשמור על הברית החברתית בינינו, על מי שאנו, כולנו, יחד.
במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכותו של הרוב לקבוע את סדר היום, זו חובתו. אולם זו גם חובתו לשמור על זכויות המיעוט. במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכות השלטון למשול, זו חובתו. אך זו גם חובתו לפעול מתוך אחריות לכלל אזרחי ישראל, מכל ההשקפות, האמונות, הדתות, ואורחות החיים. בית המשפט העליון הוא איננו אויב. הוא איננו מכשול. בית המשפט העליון הוא לעתים המגן האחרון. הוא המוסד שמטרתו להבטיח כי המדינה תפעל בהגינות, באחריות ובשיקול דעת.
לבית המשפט - לעצמאותו ואי-תלותו - יש תפקיד מרכזי וחשוב מאין כמותו במלאכת האיזונים והבלמים החיונית לתפקודה של הדמוקרטיה שלנו. הציות לבית המשפט ולפסיקותיו הוא מחייב! אסור שאי-ציות לחוק – בוודאי על ידי שליחי ציבור ומשרתיו – יעלה אפילו כהרהור.
אני אומר בפירוש: לא כל הצעה היא אסון, לא כל פשרה היא חורבן, לא כל אג'נדה היא אג'נדה עוינת או רעילה, ולא כל שם הוא חילול הקודש או קודש-קודשים. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שנכנסת לזירה ומוצאת נתיבות לקיום שיח - עם הציבור ובפניו – לא רק באמצעות פסקי דין וחוות דעת; ומשקפת ומבהירה את עמדותיה בנושאים השונים.
מדינת ישראל רוצה וצריכה רשות שופטת המחוברת לתמורות החברתיות בדמוקרטיה הישראלית; רשות שופטת שמבססת הידברות, הקשבה, כבוד ורגישות יתרה למגוון העמדות, הכאבים וההשקפות בישראל; רשות שופטת שעמלה לבנות גשרים ולהנמיך חומות. ששואפת למצוא את שביל הזהב בתוכנו.
אני פונה מכאן אל מנהיגי רשויות השלטון כולן – המחוקקת, המבצעת והשופטת – ואל נציגיהן. בואו נפעל לכך שהמעמד החשוב הזה, החותם תקופה ארוכה ומדאיגה של היעדר מינוי קבוע לראש הרשות השופטת בישראל – יבשר תחילת עידן של שיתוף פעולה ושל דיאלוג בין הרשויות. שהרגע הזה יבשר על שעת רצון לאומית – ועל תחילת עידן של הושטת יד, מתינות וחתירה להסכמות רחבות.
הגיעה העת לנהל דיוני עומק ציבוריים על הנושאים הכי ליבתיים, הנוגעים לרשויות השלטון ולדמוקרטיה הישראלית. הגיעה עת ההסכמות. אני מתחייב בפניכם – לא אנוח, ולא אשקוט, ולא אירתע, בניסיון להגיע אליהן. בניסיון לבנות בניין משותף לכולנו, אחרי השבר הגדול.
לכל אורך המשבר החוקתי והחברתי העמוק בתוכנו, עמדתי והתרעתי שוב ושוב עד כמה התהום שאנחנו מתדרדרים לעברה משמחת ומשרתת את אויבינו. לשברון הלב של כולנו, בשבעה באוקטובר ומאז - החששות שהצפתי התממשו, ואויבינו גבו, ועדיין גובים מאיתנו – מחיר כבד ומדמם, כפי שיכולות להעיד בכאב וביגון המשפחות השכולות היקרות והאהובות שזכינו שיכבדו אותנו בנוכחותן כאן היום. אך גם בתוך החורבן שפקד אותנו, גם בתוך החושך הסמיך, העפר והאפר, ראיתי במו עיניי עם מדהים – שאורו הגנוז מפציע לפתע, וזורח למרחקים. אור גנוז שכל-כולו דאגה כנה ועמוקה – לנצח ישראל ולאחדות ישראל. האור הגנוז הזה הוא לא נחלת השנה שעברה בלבד. אפילו לאחרונה – התפרסמו לא מעט מחקרים וסקרים שמראים כמה העם – ברוב עצום – דורש דיאלוג ופעולה משותפת בין הרשויות השונות אשר מנהיגות את האומה. במיוחד ביום הזה, כשקול דמי אחינו החטופים זועקים אלינו מתחת לאדמת עזה, ואנחנו שרויים בדאגה עמוקה לגורלם - העם בישראל נושא את עיניו אל הנהגת שלוש רשויות השלטון וצמא לראות את מנהיגיו פועלים כתף אל כתף למרות המחלוקות. מקדשים את הממלכתיות הישראלית. מקדשים את מה שאתה – כבוד הנשיא בדימוס ברק – תיארת בספרך האחרון, כ"סינתזה", הנוצרת מעצם הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית". סינתזה שבעיניי צריכה להיות הבסיס לקיומנו כאומה ישראלית אחת; כדבריך, ואני מצטט: "יש לחפש את המשותף ולא את המפריד; יש לשאוף להבנה ולא להקצנה. אם כל אחד ירצה להשיג הכול, כולנו כאומה לא נשיג דבר".
כבוד שופטות ושופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, הנהגת המערכת המשפטית בישראל, קהל נכבד; חשיבותו של המעמד הזה, היא לא רק נגזרת של המינוי שלך – הנשיא עמית; אלא בעצם ההצהרה על חשיבותה החיונית, הקיומית, של מערכת המשפט הישראלית בתוך המארג הדמוקרטי שלנו כמדינה ובתוך המורשת שלנו כעם.
הדין והמשפט היו מאז ומעולם ביטוי לשורש נשמתנו כאומה. אנחנו העם שהנחיל לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי, ובו הציווי המכונן: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". בתי המשפט בישראל הם עמוד תווך בחיי כל אחת ואחד מאיתנו כאזרחים, כחברה וכמדינה. תפקידם איננו תחום לפסיקת ההלכה המשפטית ולהגנה על כל אזרח, אלא גם, כמובן, לשמור על הברית החברתית בינינו, על מי שאנו, כולנו, יחד.
במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכותו של הרוב לקבוע את סדר היום, זו חובתו. אולם זו גם חובתו לשמור על זכויות המיעוט. במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכות השלטון למשול, זו חובתו. אך זו גם חובתו לפעול מתוך אחריות לכלל אזרחי ישראל, מכל ההשקפות, האמונות, הדתות, ואורחות החיים. בית המשפט העליון הוא איננו אויב. הוא איננו מכשול. בית המשפט העליון הוא לעתים המגן האחרון. הוא המוסד שמטרתו להבטיח כי המדינה תפעל בהגינות, באחריות ובשיקול דעת.
לבית המשפט - לעצמאותו ואי-תלותו - יש תפקיד מרכזי וחשוב מאין כמותו במלאכת האיזונים והבלמים החיונית לתפקודה של הדמוקרטיה שלנו. הציות לבית המשפט ולפסיקותיו הוא מחייב! אסור שאי-ציות לחוק – בוודאי על ידי שליחי ציבור ומשרתיו – יעלה אפילו כהרהור.