ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בהצהרה בפייסבוק:
בנט אומר ״אין סגר אז אין פיצויים״. אבל בפועל כבר שלושה חודשים אזרחי ישראל נמצאים בסגר - סגר לא-רשמי של בידודים המוניים.
אזרחים, עסקים ועצמאים נפגעים כלכלית יום-יום מהקורונה ולא מקבלים שום סיוע מהממשלה.
אנחנו הבאנו מיליוני חיסונים, הוצאנו את ישראל ראשונה בעולם מהקורונה ונתנו פיצוי כלכלי לכל מי שנפגעו ממנה.
בנט הביא אותנו למקום הראשון בעולם במספר החולים לנפש, והוא לא נותן כלום לאזרחים ולעסקים. בפועל הוא והממשלה מעלים את מחירי הדלק, מעלים את מחירי המזון, מעלים מחירים ומעלים מיסים.
כל העולם יצא מגל האומיקרון, אבל כשאנחנו נצא זה יקרה לא בזכות בנט אלא למרות בנט, ומחיר היציאה מגל האומיקרון יהיה הרבה יותר גבוה מאשר במדינות אחרות.
אם הממשלה המשותקת הזאת רק היתה מקבלת החלטות, אם רק היו מצמצמים התקהלויות ומגבירים חיסונים למבוגרים ולילדים, היינו חוסכים אלפי חולים קשים ומאות אלפי חולים אחרים שחלקם יסבלו מתופעות לוואי ותסמינים במשך שנים רבות.
גם אף אחד לא יכול לצפות מה תהיה הפגיעה ארוכת הטווח בהמוני הילדים שחלו בגלל מדיניות ההדבקה ההמונית של בנט.
בנט, לא משנה כמה תראיין את עצמך לדעת בעיתונים, אזרחי ישראל מבינים שלמענם אתה לא עושה כלום.
בנט אומר ״אין סגר אז אין פיצויים״. אבל בפועל כבר שלושה חודשים אזרחי ישראל נמצאים בסגר - סגר לא-רשמי של בידודים המוניים.
אזרחים, עסקים ועצמאים נפגעים כלכלית יום-יום מהקורונה ולא מקבלים שום סיוע מהממשלה.
אנחנו הבאנו מיליוני חיסונים, הוצאנו את ישראל ראשונה בעולם מהקורונה ונתנו פיצוי כלכלי לכל מי שנפגעו ממנה.
בנט הביא אותנו למקום הראשון בעולם במספר החולים לנפש, והוא לא נותן כלום לאזרחים ולעסקים. בפועל הוא והממשלה מעלים את מחירי הדלק, מעלים את מחירי המזון, מעלים מחירים ומעלים מיסים.
כל העולם יצא מגל האומיקרון, אבל כשאנחנו נצא זה יקרה לא בזכות בנט אלא למרות בנט, ומחיר היציאה מגל האומיקרון יהיה הרבה יותר גבוה מאשר במדינות אחרות.
אם הממשלה המשותקת הזאת רק היתה מקבלת החלטות, אם רק היו מצמצמים התקהלויות ומגבירים חיסונים למבוגרים ולילדים, היינו חוסכים אלפי חולים קשים ומאות אלפי חולים אחרים שחלקם יסבלו מתופעות לוואי ותסמינים במשך שנים רבות.
גם אף אחד לא יכול לצפות מה תהיה הפגיעה ארוכת הטווח בהמוני הילדים שחלו בגלל מדיניות ההדבקה ההמונית של בנט.
בנט, לא משנה כמה תראיין את עצמך לדעת בעיתונים, אזרחי ישראל מבינים שלמענם אתה לא עושה כלום.
שינוי כיוון מהדרישה בשבוע שעבר להאריך את הבידודים. לקרוא לסיוע כלכלי זה כמובן הרבה יותר פופולרי.
שבע שנים חלפו מאז נפרדנו, הרבה יותר מדי מוקדם, מאורי אורבך. היה לי הכבוד לכתוב הקדמה לספר ממאמריו שיצא אחרי פטירתו, ונקרא #דתי_נורמלי. (בתמונה: שני שרים לעתיד מאזינים ברצינות רבה מדי לכתב צעיר מדי, אי אז בתחילת המילניום):
מחולל הרעיונות הבלתי-נגמרים ששמו היה אורי אורבך הגה פעם רעיון: לייסד ברדיו פינה בשם "המעבדה לניתוח טקסטים". לקחת נאום או הצהרה או סטטוס ולנתח אותם באיזמל משונן. מה ניסה הדובר להגיד? ולמה בחר דווקא במילים אלה? והצליח לו? או שבדיוק ההפך?
המעבדה לניתוח טקסטים היתה מוצאת בספר שלפניכם ששמן ומים, הפלא ופלא, יכולים להימהל יחד. קובץ המאמרים שלפניכם, שאת חלקו החל אורי בעצמו ללקט, מעיד על מפעל חייו: להפוך עולמות בנחת. בחייו של אורי הוא עמל קשות להבהיר שהומור אין פירושו חוסר רצינות, ושנעימות דיבור אינה שקולה לאדישות או פשרנות. הוא כתב זאת פעם במסמך יסוד משעשע של "שובי נפשי", חבורת עיתונאים דתיים שייסד ב-2001, כשחיבור של המילים עיתונאי ודתי יחד נתפס כאירוע שערורייתי וחתרני. "העמותה שייסדנו היום", הטעים, "תנהג קלות דעת אבל לא קלות ראש".
ובניסוח אחר, גם הוא שלו, שהיה משמיע בישיבות סיעה כשרצה שיקשיבו לו: "עכשיו אני רציני".
אבל האמת היא שהוא תמיד היה רציני. את הכתיבה של אורי אליצור ז"ל כבר הגדירו כ"דברים היוצאים מהשכל ונכנסים אל הלב". ואת זו של אורי אורבך, גם הוא עכשיו ז"ל לדאבון הלב, אפשר לסכם במילותיו שלו: "עם קצת יותר קלילות", כתב במאמר שיובא בהמשך הספר, "יכולנו להיות הרבה יותר רציניים״. ואורי אכן היה קליל, ואכן היה הרבה יותר רציני מרוב קודמיו, חמורי סבר ויבשים כמצייה, כי ככה אילפו את בעלי הטורים הימניים שעליהם להתנהג.
הוא היה רציני כשהתעלל בהומור בהטיה השמאלנית בתקשורת ("מזל שלא הזמנתם עוד ימני לכאן", אמר למגיש יאיר לפיד באולפן ערוץ 1 בבחירות 1996, "אחרת הייתם צריכים להזמין עוד שבעה שמאלנים לאיזון"), והוא היה רציני עד מאוד כשהקדיש מאמר שלם לבורקס גבינה שהוגש ככיבוד באולפן טלוויזיה בעיצומו של חג הפסח, כמשל לתודעה החילונית השולטת בתקשורת. והוא היה רציני עד כאב גם בדקירות הסיכה לבלון המנופח של החומרות והקפידות.
אורי אהב לדבר רבות על סלידתו מהאופן שבו אנשים עומדים לידך בהפגנה חצי סנטימטר קרוב מדי, תוך שהם יורים אליך את משנתם הלוהבת וגם טיפת רוק או שתיים. ובהשאלה לתחום הכתיבה: מאלה שקצת זועמים מדי, קצת בקול רם מדי, ולכן דבריהם אינם נשמעים ומרוב שכנוע עצמי – אינם משכנעים.
טקסט אורבכי קלאסי יכלול תמיד לבנים של היגיון שיצוק לתוך תבניות של הומור, או הפוך: לבנים של הומור יצוקות לתוך תבניות של היגיון. והכול יוצר מבנה שיש בו גם חוש מידה וגם טעם טוב, אבל אפילו לא גרגיר של פאתוס, שמאלץ וקיטש. וגם לא מלחמות אגו: יש לי שיגעון קטנות, אמר למנכ"ל משרדו ביומו הראשון כשר לאזרחים ותיקים. בפוליטיקה שינן תמיד שהוא הצינור של התקציבים, ולא המעיין. כך גם ככותב. בעיתונות הוא היה המוען של הטקסט, אף פעם לא הנושא שלו. כפוליטיקאי הוא אמר דברים חריפים מאוד אבל לא חמוצים או מרירים. ולכן הקשיבו לו.
אורי היה מעיין נובע של רעיונות וחידושים, תובנות ועקרונות. בביטוי "דתי נורמלי" הוא כונן, במחי שתי מילים בלבד, ציבור ענק שנמעך עד אז בין שני מחנות קטנטנים שעשו יותר מדי רעש. שתי מילים נוספות, "הטובים לתקשורת", הקימו דור של עיתונאים דתיים, ו"דתי מחמד" הגדיר – וחיסל מיד – ניסיון לכלוא אותם בתוך גדר מגזרית. ועוד צמדי מילים ואבחנות שנראו במבט ראשון כהברקה לשונית אבל הסתירו תחתן שכבות של עומק ורצינות. והן עדיין חיות ורעננות כביום כתיבתן על ידי איש אחד, צנום ומשופם, שישב פעם מול מחשב, וכתב.
מחולל הרעיונות הבלתי-נגמרים ששמו היה אורי אורבך הגה פעם רעיון: לייסד ברדיו פינה בשם "המעבדה לניתוח טקסטים". לקחת נאום או הצהרה או סטטוס ולנתח אותם באיזמל משונן. מה ניסה הדובר להגיד? ולמה בחר דווקא במילים אלה? והצליח לו? או שבדיוק ההפך?
המעבדה לניתוח טקסטים היתה מוצאת בספר שלפניכם ששמן ומים, הפלא ופלא, יכולים להימהל יחד. קובץ המאמרים שלפניכם, שאת חלקו החל אורי בעצמו ללקט, מעיד על מפעל חייו: להפוך עולמות בנחת. בחייו של אורי הוא עמל קשות להבהיר שהומור אין פירושו חוסר רצינות, ושנעימות דיבור אינה שקולה לאדישות או פשרנות. הוא כתב זאת פעם במסמך יסוד משעשע של "שובי נפשי", חבורת עיתונאים דתיים שייסד ב-2001, כשחיבור של המילים עיתונאי ודתי יחד נתפס כאירוע שערורייתי וחתרני. "העמותה שייסדנו היום", הטעים, "תנהג קלות דעת אבל לא קלות ראש".
ובניסוח אחר, גם הוא שלו, שהיה משמיע בישיבות סיעה כשרצה שיקשיבו לו: "עכשיו אני רציני".
אבל האמת היא שהוא תמיד היה רציני. את הכתיבה של אורי אליצור ז"ל כבר הגדירו כ"דברים היוצאים מהשכל ונכנסים אל הלב". ואת זו של אורי אורבך, גם הוא עכשיו ז"ל לדאבון הלב, אפשר לסכם במילותיו שלו: "עם קצת יותר קלילות", כתב במאמר שיובא בהמשך הספר, "יכולנו להיות הרבה יותר רציניים״. ואורי אכן היה קליל, ואכן היה הרבה יותר רציני מרוב קודמיו, חמורי סבר ויבשים כמצייה, כי ככה אילפו את בעלי הטורים הימניים שעליהם להתנהג.
הוא היה רציני כשהתעלל בהומור בהטיה השמאלנית בתקשורת ("מזל שלא הזמנתם עוד ימני לכאן", אמר למגיש יאיר לפיד באולפן ערוץ 1 בבחירות 1996, "אחרת הייתם צריכים להזמין עוד שבעה שמאלנים לאיזון"), והוא היה רציני עד מאוד כשהקדיש מאמר שלם לבורקס גבינה שהוגש ככיבוד באולפן טלוויזיה בעיצומו של חג הפסח, כמשל לתודעה החילונית השולטת בתקשורת. והוא היה רציני עד כאב גם בדקירות הסיכה לבלון המנופח של החומרות והקפידות.
אורי אהב לדבר רבות על סלידתו מהאופן שבו אנשים עומדים לידך בהפגנה חצי סנטימטר קרוב מדי, תוך שהם יורים אליך את משנתם הלוהבת וגם טיפת רוק או שתיים. ובהשאלה לתחום הכתיבה: מאלה שקצת זועמים מדי, קצת בקול רם מדי, ולכן דבריהם אינם נשמעים ומרוב שכנוע עצמי – אינם משכנעים.
טקסט אורבכי קלאסי יכלול תמיד לבנים של היגיון שיצוק לתוך תבניות של הומור, או הפוך: לבנים של הומור יצוקות לתוך תבניות של היגיון. והכול יוצר מבנה שיש בו גם חוש מידה וגם טעם טוב, אבל אפילו לא גרגיר של פאתוס, שמאלץ וקיטש. וגם לא מלחמות אגו: יש לי שיגעון קטנות, אמר למנכ"ל משרדו ביומו הראשון כשר לאזרחים ותיקים. בפוליטיקה שינן תמיד שהוא הצינור של התקציבים, ולא המעיין. כך גם ככותב. בעיתונות הוא היה המוען של הטקסט, אף פעם לא הנושא שלו. כפוליטיקאי הוא אמר דברים חריפים מאוד אבל לא חמוצים או מרירים. ולכן הקשיבו לו.
אורי היה מעיין נובע של רעיונות וחידושים, תובנות ועקרונות. בביטוי "דתי נורמלי" הוא כונן, במחי שתי מילים בלבד, ציבור ענק שנמעך עד אז בין שני מחנות קטנטנים שעשו יותר מדי רעש. שתי מילים נוספות, "הטובים לתקשורת", הקימו דור של עיתונאים דתיים, ו"דתי מחמד" הגדיר – וחיסל מיד – ניסיון לכלוא אותם בתוך גדר מגזרית. ועוד צמדי מילים ואבחנות שנראו במבט ראשון כהברקה לשונית אבל הסתירו תחתן שכבות של עומק ורצינות. והן עדיין חיות ורעננות כביום כתיבתן על ידי איש אחד, צנום ומשופם, שישב פעם מול מחשב, וכתב.
הנשיא הרצוג בביקורו באמירויות:
אני רוצה לתת את הקרדיט הראוי למי שהביא לכינון הסכמי אברהם. אני רוצה להביע את תודתי העצומה להנהגתו של השייח' מוחמד בן זאיד וממשלתו. הוא מנהיג נועז, מנהיג מדהים שביליתי איתו היום כמה שעות ושאבתי ממנו השראה עצומה. אני רוצה כמובן לשבח את בחריין ואת מלך בחריין, את נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ ואת ממשלתו ואת ראש ממשלת ישראל לשעבר בנימין נתניהו וממשלתו. כל אלו הפכו את הסכם השלום הזה למציאות, וכולנו ממשיכים את דרכם.
ממשל ביידן החדש בארה"ב, ממשלת ישראל וראש הממשלה נפתלי בנט ומשרתכם הצנוע כנשיא מדינת ישראל, נעבוד יחד עם רבים אחרים על מנת להפוך את המציאות הזו לברת-קיימא לעתיד, אשר בתקווה תביא עוד ועוד עמים להצטרף להסכמי השלום עם ישראל.
אני רוצה לתת את הקרדיט הראוי למי שהביא לכינון הסכמי אברהם. אני רוצה להביע את תודתי העצומה להנהגתו של השייח' מוחמד בן זאיד וממשלתו. הוא מנהיג נועז, מנהיג מדהים שביליתי איתו היום כמה שעות ושאבתי ממנו השראה עצומה. אני רוצה כמובן לשבח את בחריין ואת מלך בחריין, את נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ ואת ממשלתו ואת ראש ממשלת ישראל לשעבר בנימין נתניהו וממשלתו. כל אלו הפכו את הסכם השלום הזה למציאות, וכולנו ממשיכים את דרכם.
ממשל ביידן החדש בארה"ב, ממשלת ישראל וראש הממשלה נפתלי בנט ומשרתכם הצנוע כנשיא מדינת ישראל, נעבוד יחד עם רבים אחרים על מנת להפוך את המציאות הזו לברת-קיימא לעתיד, אשר בתקווה תביא עוד ועוד עמים להצטרף להסכמי השלום עם ישראל.
אף אחד לא חייב שום דבר לרז נזרי, והתפקיד לא רשום על שמו בטאבו. אבל כאשר נציגו של שר המשפטים המתגאה בשמרנותו הוא דן מרידור שפוסל מועמד כי הוא ״שמרן מדי״ זה מעורר מחשבות נוגות. וכאשר צביקה האוזר שמתגאה בעניינותו לעומת השלטון הקודם פוסל פקיד בלי לטרוח לנמק, זה משהו שעובר רק כי שמו אינו אמסלם או אוחנה.
אפשר לטעון שאתה שמרן משפטית, ואפשר למנות את דן מרידור לנציגך בוועדה. זה פשוט לא עובד ביחד.
Forwarded from Intellinews
משרד ההגנה של איחוד האמירויות - יורט טיל בליסטי
https://twitter.com/modgovae/status/1487901321244160001?t=tycJjZIAf8eXajoLaBQGUg&s=19
https://twitter.com/modgovae/status/1487901321244160001?t=tycJjZIAf8eXajoLaBQGUg&s=19
Twitter
وزارة الدفاع |MOD UAE
وزارة الدفاع تعلن اعتراض وتدمير صاروخ باليستي أطلق تجاه دولة الإمارات أعلنت وزارة الدفاع الإثنين عن اعتراض وتدمير دفاعها الجوي صاروخ باليستي أطلقته جماعة الحوثي الإرهابية تجاه الدولة، ولم ينجم عن الهجوم أية خسائر حيث سقطت بقايا الصاروخ الباليستي خارج المناطق…
לעדכונכם:
נשיא המדינה עודכן בפרטי האירוע. לא נשקפה ולא נשקפת סכנה לנשיא ופמלייתו. הביקור צפוי להמשיך כמתוכנן.
נאור יחיא
דובר בית הנשיא
נשיא המדינה עודכן בפרטי האירוע. לא נשקפה ולא נשקפת סכנה לנשיא ופמלייתו. הביקור צפוי להמשיך כמתוכנן.
נאור יחיא
דובר בית הנשיא
בוקר טוב.
אביא את שלושת המועמדים שהוצעו על-ידי הוועדה לדיון בממשלה בשבוע הבא. אציע לממשלה לבחור מתוכם את עו״ד גלי בהרב-מיארה.
אני מכיר היטב את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ואתגריו. לפני למעלה משנות דור עבדתי כעוזרו המשפטי של היועץ המשפטי לממשלה. לאחר מכן עבדתי מול יועצים משפטיים לממשלה כעוזר משפטי לפרקליטת המדינה, כמזכיר ממשלה, כשר וכשר המשפטים. הייתי חבר בועדה המקצועית-הציבורית הראשונה לאיתור מועמדים לתפקיד. חובתי ואחריותי - להביא לתפקיד חשוב זה, שאין חשוב ממנו למערכת המשפט, את המועמד הטוב ביותר. אחריות זאת בכוונתי לממש במינוי זה.
ראוי למנות בפעם הראשונה בתולדות המדינה אשה לתפקיד זה. אך אציע למנות את עו״ד בהרב-מיארה לא מטעם זה, אלא משום שהיא המועמדת הטובה ביותר, הבשלה ביותר, הראויה ביותר ועם הרקע המקצועי והניהולי העשיר והמרשים ביותר.
הוועדה המקצועית-ציבורית בראשות הנשיא אשר גרוניס עשתה עבודה יסודית ורצינית בחודשיים האחרונים. גם שני המועמדים האחרים עליה המליצה הועדה - המשנה ליועמ״ש לממשלה (משפט בינ״ל) רועי שיינדורף והיועץ המשפטי של משרד הבטחון עו״ד איתי אופיר - הם מועמדים ראויים וטובים. את שניהם פגשתי לשיחות בנוגע לתפקיד בחודשים האחרונים. גם הבוקר שוחחתי עימם, בנוסף לעו״ד בהרב-מיארה.
עו״ד גלי בהרב-מיארה ניהלה את פרקליטות המחוז הגדולה ביותר. היא מומחית למשפט מנהלי ואזרחי והקימה את המחלקה המנהלית בפרקליטות המחוז. היא ניהלה תיקי ענק. הופיעה אינספור פעמים בכל ערכאות השיפוט. היא חקרה עדים והעריכה ראיות, טענה טיעונים וסיכמה סיכומים יותר מכל מועמד אחר שהופיע בפני הועדה. היא עשתה זאת בייצגה את המדינה ואת האינטרס הציבורי. היא שיפשפה את סוליות נעליה לא בישיבות, אלא בשטח המשפטי האמיתי בייצוג משרדי הממשלה השונים. במהלך עבודתה. טיפלה במגוון של נושאים, לרבות בנושאים שנוגעים שנוגעים לבטחון המדינה. נסיונה המקצועי והניהולי יהיה לעזר רב במאמצים לשפר את תפקוד ויעילות המערכת כולה.
היא מכירה היטב את משרד המשפטים, את השירות המשפטי הציבורי כולו, את משרדי הממשלה ולשכותיהם המשפטיות ואת עבודתם. אחרי עשרות שנים בשירות הציבורי - היא עבדה בשנים האחרונות גם במגזר הפרטי וחוותה את השירות הציבורי מנקודת מבטו של הציבור.
למיטב הכרתי ושיפוטי היא ניחנה בתכונות האישיותיות הנדרשות לתפקיד: יושר ויושרה, שיקול דעת ושכל ישר ועמוד שדרה ערכי ומקצועי. זאת, בנוסף לכישורים משפטיים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר. היא ציונית, איכפתית וממלכתית.
כל מי שתקפו אותה בשבועות החולפים וביתר שאת ביממה האחרונה אינם מכירים אותה כלל, את יכולותיה ואת כישוריה. מצער שיש מי שמנסים לשלול מראש את מי שעומד לשאת, בשירות המדינה, באחריות כה כבדה. וזה נעשה רק מטעם אחד: שאני, בהתאם לסמכותי, הצעתי את מועמדותה.
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא תפקיד קשה מאוד ומאתגר. הוא יקר לי מאוד ויקר לכל מי שחשוב לו שישראל תוסיף להיות מדינה מתוקנת. אני מקווה שהממשלה כולה תתמוך בהמלצתי המבוססת על הכרתי בדבר טובת מערכת המשפט ומדינת ישראל.
אביא את שלושת המועמדים שהוצעו על-ידי הוועדה לדיון בממשלה בשבוע הבא. אציע לממשלה לבחור מתוכם את עו״ד גלי בהרב-מיארה.
אני מכיר היטב את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ואתגריו. לפני למעלה משנות דור עבדתי כעוזרו המשפטי של היועץ המשפטי לממשלה. לאחר מכן עבדתי מול יועצים משפטיים לממשלה כעוזר משפטי לפרקליטת המדינה, כמזכיר ממשלה, כשר וכשר המשפטים. הייתי חבר בועדה המקצועית-הציבורית הראשונה לאיתור מועמדים לתפקיד. חובתי ואחריותי - להביא לתפקיד חשוב זה, שאין חשוב ממנו למערכת המשפט, את המועמד הטוב ביותר. אחריות זאת בכוונתי לממש במינוי זה.
ראוי למנות בפעם הראשונה בתולדות המדינה אשה לתפקיד זה. אך אציע למנות את עו״ד בהרב-מיארה לא מטעם זה, אלא משום שהיא המועמדת הטובה ביותר, הבשלה ביותר, הראויה ביותר ועם הרקע המקצועי והניהולי העשיר והמרשים ביותר.
הוועדה המקצועית-ציבורית בראשות הנשיא אשר גרוניס עשתה עבודה יסודית ורצינית בחודשיים האחרונים. גם שני המועמדים האחרים עליה המליצה הועדה - המשנה ליועמ״ש לממשלה (משפט בינ״ל) רועי שיינדורף והיועץ המשפטי של משרד הבטחון עו״ד איתי אופיר - הם מועמדים ראויים וטובים. את שניהם פגשתי לשיחות בנוגע לתפקיד בחודשים האחרונים. גם הבוקר שוחחתי עימם, בנוסף לעו״ד בהרב-מיארה.
עו״ד גלי בהרב-מיארה ניהלה את פרקליטות המחוז הגדולה ביותר. היא מומחית למשפט מנהלי ואזרחי והקימה את המחלקה המנהלית בפרקליטות המחוז. היא ניהלה תיקי ענק. הופיעה אינספור פעמים בכל ערכאות השיפוט. היא חקרה עדים והעריכה ראיות, טענה טיעונים וסיכמה סיכומים יותר מכל מועמד אחר שהופיע בפני הועדה. היא עשתה זאת בייצגה את המדינה ואת האינטרס הציבורי. היא שיפשפה את סוליות נעליה לא בישיבות, אלא בשטח המשפטי האמיתי בייצוג משרדי הממשלה השונים. במהלך עבודתה. טיפלה במגוון של נושאים, לרבות בנושאים שנוגעים שנוגעים לבטחון המדינה. נסיונה המקצועי והניהולי יהיה לעזר רב במאמצים לשפר את תפקוד ויעילות המערכת כולה.
היא מכירה היטב את משרד המשפטים, את השירות המשפטי הציבורי כולו, את משרדי הממשלה ולשכותיהם המשפטיות ואת עבודתם. אחרי עשרות שנים בשירות הציבורי - היא עבדה בשנים האחרונות גם במגזר הפרטי וחוותה את השירות הציבורי מנקודת מבטו של הציבור.
למיטב הכרתי ושיפוטי היא ניחנה בתכונות האישיותיות הנדרשות לתפקיד: יושר ויושרה, שיקול דעת ושכל ישר ועמוד שדרה ערכי ומקצועי. זאת, בנוסף לכישורים משפטיים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר. היא ציונית, איכפתית וממלכתית.
כל מי שתקפו אותה בשבועות החולפים וביתר שאת ביממה האחרונה אינם מכירים אותה כלל, את יכולותיה ואת כישוריה. מצער שיש מי שמנסים לשלול מראש את מי שעומד לשאת, בשירות המדינה, באחריות כה כבדה. וזה נעשה רק מטעם אחד: שאני, בהתאם לסמכותי, הצעתי את מועמדותה.
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא תפקיד קשה מאוד ומאתגר. הוא יקר לי מאוד ויקר לכל מי שחשוב לו שישראל תוסיף להיות מדינה מתוקנת. אני מקווה שהממשלה כולה תתמוך בהמלצתי המבוססת על הכרתי בדבר טובת מערכת המשפט ומדינת ישראל.