אני יודע שזה מטעה, אבל משה דיין לא היה חבר במפלגת הפיראטים.
ואני יכול להבין למה יש לכם רטייה ממנו-
גם לי תמיד הייתה תחושה שהוא מעלים עין.

אני די בטוח שזו הפעם האחרונה שמבקשים ממני ייפוי כוח.

חף מפשע

‏אמא: השולחן במטבח מתנדנד
‏לינוי אשרם: תשתמשי באחת המדליות שלי

למי שהיה מעורה באחת הפרשות שהסעירה היום בעיקר את הרשת

אני רוצה לשתף אתכם במשהו.
על איך זה עובד מאחורי הקלעים.
הנה הצצה קטנה לתהליך שעובר משחק מילים משלב הרעיון עד לניסוח הסופי.
--
היום בבוקר נתקלתי בביטוי "להעלות לרשת" וחוש האבשלום שלי התריע על המשמעות הכפולה של המילה "לרשת"-
גם במובן של אל הרשת וגם במובן של ירושה.
ככה מתחיל בעצם כל סטטוס בז'אנר הזה.
ביטוי או מילה שקראתי באתר חדשות, שיחת רכבת ששמעתי, תגובה בפייסבוק, או סתם מחשבה.
ואז מתחיל השלב השני.
--
בשלב השני אני בוחן פוטנציאל.
אני מתחיל לשחק עם המילה "לרשת" ולבדוק האם היא עובדת רק בצורת הפועל הזו, וגם חושב על ביטויים-
והאם הם יכולים להתאים לשתי המשמעויות של המילה.
רבים מהרעיונות, אגב, נפסלים בשלב הזה
אחרי כמה רגעים אני מעלה בחכה (שזה כמו רשת, רק פחות יעיל) את הביטוי "ממתין לרשת". באופן המובהק והמוכר זו המתנה לרשת האינטרנט, אבל יכול לעבוד גם עם מישהו שממתין לרשת רכוש.
--
ועכשיו השלב השלישי והמאתגר- מציאת קרקע משותפת.
כבר עכשיו, אני יכול לעשות הלחמה מעט מגושמת ולכתוב:
"הקשר בין מישהו שמחכה לקבל מה שכתוב בצוואה, למישהו שלא מצליח להיכנס לאינטרנט: ממתין לרשת"
זה לא ארוך מדי, זה עובד, זה "תקני"- אבל אני יודע שאפשר יותר.
אז אני מנסה לקצר את הדרך ולטשטש את החיבור.
אני מתחיל לשחק ולנסות להפגיש את העולמות השונים של המילה ומגיע לכיוונים של צוואה באינטרנט שאי אפשר לראות אותה - כי אין רשת. אבל אני עדיין לא מרוצה כי זה בכל זאת קצת מלאכותי. מהסיבה הפשוטה שאני לא בטוח שיש כזה דבר וגם אם כן- זה בוודאי לא נפוץ ומוכר.
באופן כללי, אני סבור שכל דבר שמרגיש מלאכותי או מתאמץ מדי-
הורס את הסטטוס. זה חייב להיות פשוט וטבעי.
--
אגב- גם להאכיל בכפית אני לא רוצה.
אני מעדיף שתקראו את הפוסט שלוש פעמים עד ש"תפתרו" אותו.
וכאן באמת יש אתגר, כי המילה "לרשת" במובן של ירושה, היא לא מילה שנמצאת בשימוש יומיומי ולכן היא העקב אכילס של הרעיון
--
בסוף האסימון נופל - הירושה הכי "מובהקת" היא דירה. ומהצד השני, אנשים מחפשים דירות באינטרנט.
אז אדם שמחכה לירושה לא צריך לחפש דירות כי הוא ממתין לרשת אחת, ואדם שאין לו אינטרנט לא יכול לחפש דירות באינטרנט- כי הוא ממתין לרשת.
בינגו. אבל בעיה אחת- אחד לא רוצה, אחד לא יכול. ואני רוצה שהסטטוס יעבוד בכל דרך שתקראו אותו, גם כירושה וגם כרשת.
אז האתגר האחרון הוא למצוא מילה נייטרלית-
שלא תעיד על צורך ולא תעיד על יכולת, אחרת זה לא דו משמעי אמיתי.
--
וכך, הגעתי לניסוח הסופי שפרסמתי הבוקר בטוויטר:
אני לא מחפש דירות באינטרנט, כי אני ממתין לרשת
--
וזהו סיפורו של הסטטוס.
אפשר לשחרר חגורות. מקווה שנהניתם מהנסיעה :)

קורה לכם גם

חשוב מאוד לא לשבור את השרשרת!!!

14 תובנות על ראש השנה
--
1. צריך לטבול את התפוח בדבש סמוך לברכה, אחרת תמצא את עצמך מבלה דקות ארוכות בלוליינות ידיים כדי שהדבש לא ייזל לך על היד עד הברכה.

2. אם לשפוט על פי הלחץ של אמא, היא מעדיפה שייפול רימון יד בסלון מאשר שיהיו לך כתמים של רימון על החולצה

3. חלה במהלך הימים הקרובים:
ערב ראשון- "תן, תן ת'לחם!"
ערב שני- קצת יבש, לא?
שבת- לא בטוח אם זו חלה או מילוי של מזרן

4. במהלך החג לדתי הממוצע אין מושג איזה יום היום בשבוע

5. ראש השנה הוא בעצם יומיים של סעודה מפסקת מטורפת לקראת צום גדליה

6. מכירים את זה שנגמרת הארוחה, כולם מתים מעייפות אבל פתאום נזכרים שצריך להחזיר את סבתא?
אז אנחנו לא מכירים את זה כי אנחנו דתיים

7. שופר יכול לעורר אותך לתשובה אם תשמע אותו ולהרוג אותך מיידית אם תריח אותו

8. אתה לא היחיד שתוהה מתי מגיעים לחלק של אכילת כרפס ובסוף נזכר שזה בכלל בפסח

9. בכל שנה 613 אנשים יכתבו בפייסבוק שברימון אין באמת 613 גרעינים

10. יש שנוהגים לעשות התרת נדרים בראש השנה. נודר שצריך לחלק כרטיסייה שנתית לערסים.

11. ככל שהחזן יאריך יותר בתפילה, ככה תכה חזק יותר על הלב כשתגיד "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דמיינו איך אנחנו דוחפים את הראש של החזן לתוך שופר"

12. אל תשאל טבעונים מה הם אוכלים במקום ראש של דג או ראש של כבש. כי זה יהיה הראש שלך

13. אם אתם רוצים לראות דמעות? תזכירו ליד נערים בגיל ההתבגרות את המונח "בעל תוקע" וחכו כמה רגעים.

14. יש שנוהגים לטבול את החלה במלח ובסוכר. אני לא יודע מה הטעם ואני גם לא רוצה לדעת מה הטעם.

--
חג שמח!

‏אני: יא, תראו איזו תמונה צילמתי בגינה ציבורית!
‏יאיר גולן: איזו תמו- נאצי - למתי, בגי - נאצי - בורית. אמרתי לכם. הם בתוכנו.

משפט שאף פעם לא תשמע מאבוקדו

‏הצמח שהכי נשמע כמו אמא רוסיה שמעירה את הבן שלה:
‏בזיליקום!!

פעם חבר חילוני אהוב, עקץ אותי על ברכת הגומל.
הוא אמר לי ש"אתם הדתיים, בעצם מודים לאלוהים על שהציל אתכם מצרה שהוא הכניס אתכם אליה מלכתחילה".
וכמו בכל צחוק טוב, יש בו גם נקודת אמת.
לכאורה, אם הוא באמת אוהב אותנו-
אז מלכתחילה לא היינו אמורים להיות בסיטואציה הקשה שנקלענו אליה, לא?
--
כמה שעות אחרי פיגוע האבנים שנקלעתי אליו, חזרתי אל אותה שאלה ויצאתי לריצה מלאה מחשבות.
אנחנו הרי רגילים מהילדות שלנו שאם קיבלנו מכה, זה בגלל שעשינו משהו לא בסדר-
אז באופן טבעי, ניסיתי לחשוב מה עשיתי לא בסדר שהגיע לי להיקלע לכמעט אסון הזה.
--
אבל אז אחרי מחשבה - שיניתי כיוון.
אולי זה לא "איזה רע עשיתי שבגללו הגיע לי להיקלע לכזו סיטואציה" אלא להיפך-
"איזה טוב עשיתי, שבזכותו הגיע לי להינצל מהסיטואציה הזו".
--
עכשיו כשהתבגרנו, אנחנו מבינים שלא כל קושי בחיים הוא תוצאה של עונש.
תחשבו על טירונות, למשל. במשך תקופה לא קצרה אתה נמצא במצבים שלפעמים מביאים אותך אל הקצה- אבל יש לזה תכלית.
זה מכין אותנו לשירות שאחר כך. קשה באימונים- קל בקרב.
לימודים קשים ומפרכים, גורמים לנו להצליח במבחנים.
עבודה קשה, עוזרת לנו להגיע להישגים ולהביא פרנסה מכובדת הביתה.
--
מי שראה את התוכנית המרתקת "עולמם הסודי של בני ה4" יודע שכמבוגרים, אנחנו צריכים להכין את הילדים שלנו לסיטואציות קשות.
כי בחיים, לא תמיד נקבל מה שנרצה. לא כולם יהיו שווים. לא לכולם יהיו הזדמנויות. האם הצבת קושי בפני הילד שלי מעידה בהכרח שאני הורה לא טוב?
--
אז אני לא יודע חשבונות שמים. אף אחד לא יודע.
אבל אני יוצא מנקודת הנחה שאם הייתי צריך להיות בסיטואציה קשה, זה בגלל שיש לי מה ללמוד מזה. לגדול מזה.
ושאם ניצלתי וב"ה יצאתי ללא שריטה, זה כנראה בגלל זכויות שיש לי ולא להיפך.
--
רק יום לפני הפיגוע- סיפרתי לכם על פעמונים.
על החסד הגדול ופורץ הדרך שהם מובילים. אני מניח שבזכות הפוסט שלי, כמה אנשים הצטרפו למעגל הנתינה שלהם.
כמעניקים או כמוענקים. אולי, זו הזכות שעמדה לי.
מהסיבה הזו, גם בחרתי לסיים את הפוסט ההוא, בו סיפרתי לכם על האסון- בחיוביות. בהפצת הטוב והאור.
--
אנחנו ממש פסע מיום כיפור.
אומרים ש"צדקה תציל ממוות". זה לאו דווקא עניין מיסטי. כשאתה מעניק לאחר, אתה חי גם דרכו. חייו הם במקום מסוים גם חייך.
וכשהוא בעצמו יוצא ממעגל העוני ותורם לאחרים, יש לך חלק גם בזה. זו שיטת הפירמידה הכי חיובית שאני יכול לחשוב עליה.

אז אם גם אתם נוהגים לתרום לפני יום כיפור -
אני ממליץ בחום "להשקיע" השנה את החלק שלכם - בפעמונים ולהיות שותפים למעגל החיים הטוב והמיטיב שהם מייצרים.
מי שרוצה, אני אשים לינק לתרומה
--
בברכת "שתמיד תהיו בצד הנותן"
אמיר

זה הלינק>>

https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/24235

‏אין באמת סיבה להחזיר את המיחם למקום בשבועיים הקרובים

מצטער, אבל חללי עבודה נשמע לי הרבה יותר כמו אנשים שמתו במשרד

כנים בחגים, סרטון משעשע שעשינו עבור ״כאן״, על אם היינו מדברים בכנות, בחגים.