האם מרב מיכאלי טוענת שיש רובד ביולוגי שאיננו הבניה חברתית? האם נשתנו סדרי בראשית ולא עדכנו אותנו?

חזן וקארה: מישהו מוכן להתערב איתי שעוד מעט נשמע הסבר משפטי מלומד שיסביר לנו למה זה לא אותו דבר?

אין תהום שהפרוגרסיבים לא ימצאו תהום עמוקה ממנה.

הסמנטיקה של הקור/רונן שובל
בסרטון שעלה לפני כעשרה ימים לרשתות החברתיות וחרך את הרשת, הודיעה שרת התחבורה על מדיניות חדשה ברכבות. לא עוד הקפאה בקרונות אלא שינוי של ממש בטמפרטורה של המזגנים.
"גם לי קר נורא ברכבת", אמרה מרב מיכאלי, "האמת שקר לי במזגן תמיד. כי ככה זה — לבנות יותר קר מאשר לבנים במזגן. וזה ידוע", המשיכה השרה ופרשה את תפישת עולמה: "והעולם, קצת מתנהל לפי הבנים, אז גם הטמפרטורה של המזגן בדרך כלל לפי הבנים. אז אני אבדוק את זה. אני אבדוק אם אנחנו יכולות לסדר את המזגן ברכבת ככה שלבנות לא יהיה קר, אבל לבנים לא יהיה חם". וסיימה בהבטחה: "אז אני על זה".

מיכאלי היא הנציגה המרכזית של הגל השלישי בפוליטיקה הישראלית. היא כופרת בהבניות החברתיות, מפרקת ומטרילה את השיח באופן אינסופי. הנחתה היא שהתודעה קובעת את ההוויה, ולכן היא מבקשת ליצור תקינות פוליטית מגדרית בשפה, מתוך הנחה שכלל לא קיימת "מהות" גברית או נשית. מסיבה זו ראש עיר, אם הוא אשה, צריך להיות ראשת עיר — ואוי למי שיעז לומר שראש סתמי הוא זכר. מיכאלי לא מסתפקת בשאיפה לתקן את ההטייה התודעתית שמייצרת השפה, אלא מערערת על הבינאריות החבויה בשמות העצם. בכך היא חורגת מהטיעונים הפמיניסטיים המקובלים אל עבר מאבק סימבולי בעל סממנים יותר קוויריים.
בהתאם, היא סבורה שהמדינה צריכה להגדיר את מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם: "המשמורת המוחלטת הזאת שיש לנו בתוך המבנה הזה של הנישואים, שעדיין מעניקה לגברים שליטה מוחלטת על ילדיהם, ולעתים קרובות מדי גם על הנשים, אשר מכונות 'רעיות', היא חלק מהכאב", ומכאן שיש "לשים את הדיון על זכויות ההורים בפרספקטיבה ובהקשר של מה הם הערכים של המשפחה... זהו אחד הדברים שאנחנו צריכים להתחיל לפרק".
שלילת השפה והמשפחה איננה מקרית. היא חלק מהתפישה השוללת קשר בין מופע ביולוגי אמפירי לבין זהות מגדרית, התנהגות מגדרית ומשיכה. מיכאלי היא טרנסג'נדרית פוסט־סטרוקטורליסטית במובן המלא והא־סקסואלי של המושג. היא מאמינה בתיאולוגיה של טראנס, כלומר — מֵעֵבֶר. היא מבקשת לפרוץ את מחסומי הגוף, הנפש והתרבות באופן שישנה לא רק את התודעה של הפרט אלא יוביל לשחרור, להתבוננות מחודשת על גבולות וערכים. היא מנהלת מסע שמטרתו דקונסטרוקציה חברתית של הבחנות היסוד הנוגעות למגדר, טבע, תרבות, אתיקה, שפה ומנגנוני הכוח. באמצעות החזרה אל התוהו היא מבקשת להיחלץ מאופן החשיבה האבסטרקטית ולהמציא קטגוריות מחשבה ותרבות חדשות.

תפקיד השרה מעניק למרב מיכאלי הזדמנות למשטר את הציבור לפי תפישת עולמה הטרנסג'נדרית והא־סקסואלית


המעבר מתפקיד של מבקרת תרבות לתפקיד של שרה, שיכולה לעצב מדיניות, מעניק למהנדסת החברתית הזדמנות למשטר את הציבור על פי תפישת עולמה. היא יודעת מהו האינטרס הכללי ומוכנה לכפות ערכים ולשחרר את המדוכאים בעלי התודעה הכוזבת בשם אמת, שלשיטתה איננה קיימת. זה הרקע לפרדוקס שעומד מאחורי בחירת המילים המוזרה בסרטון של מיכאלי.
ראשית היא נסוגה לעמדה, שמכירה במשמעות הביולוגית המגדרית של אדם. "לבנות יותר קר". זאת ועוד, היא מאמצת לפתע את הטיעון שיש משמעות למוסכמות חברתיות ביחס להבדלים בין נשים לגברים: "וזה ידוע". מכאן עוברת מיכאלי לטיעון הרגיל שלה אודות מדכאים ומדוכאים בשדה התרבותי: "והעולם, קצת מתנהל לפי בנים". למה קצת? יש כאן נסיגה מהרטוריקה הצדקנית המוכרת. אולי ה"קצת" מסביר את בחירתה דווקא בנשיא ולא בנשיאה.

מבחינה לשונית, המילים המנחות בסרטון הן בנות ובנים. בניגוד לנשים וגברים, לבנות ובנים יש אוריינטציה מרוככת. כאן נחשף עוד רובד ערכי בתפישת עולמה של מיכאלי. האזרחים אינם אנשים בוגרים, הם סוג של ילדים. יש לנהוג בהם בסלחנות, להסביר להם מה נכון ומה לא. מיכאלי מודעת כמובן לכך שתפישת עולמה פופולרית רק בחוגים למגדר, ולכן היא עוטפת אותה כממתקים לילדים. בעוד שלמונח "מלחמת המינים" יש קונוטציות של מתח ואלימות, הרי שיריבות בין "הבנות לבנים" היא בסך הכל משחק תמים.
בבחירת המילים החותמת את הסרטון, "אני על זה" — חוזרת מיכאלי לשיח הפוסט־פמיניסטי שלה. היא "על זה". ומי נמצא מתחת? מי המדכא אם לא זה שמצוי מעל מי שמתחתיו? מיכאלי, שנלחמת למען המדוכאות המבקשות לפרק את מבני הכוח, מצליחה למצוא את השחרור רק דרך דיכוי הזולת. היא ביקשה לברוח מהבינאריות, אבל חזרה אליה בעל כורחה.
הפעם היא זו שמאמצת את נקודת המבט הסימבולית הגברית, הכופה, המוחצת. מיכאלי לא השתחררה מהכוחנות שבבסיס הדיכוי, היא רק החליפה תפקידים. מתברר שגם לניאו־מרקסיזם יש חוק ברזל. כוח נותר כוח. רק המדכא והמדוכא מתחלפים.

המקור בהארץ:
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9970602?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share

עקב היכרות עם ריבלין בעת שהיה ח"כ היו לי צפיות נמוכות במיוחד.

לצערי הוא הצליח להפתיע גם אותי בחוסר הממלכתיות.

שתי נקודות השפל היו:

1. הפניה לכלי התקשורת בערבית תחת הכותרת: "בני עמי בחרו בטרור"
2. והנאום השבטים המסוכן שהציב חזון אנטי-ממלכתי ואנטי ציוני.

בהצלחה להרצוג. חיכנו לך.

מה שאני הכי אוהב בעיתון הארץ זה איך שהם בוחרים את התמונות שלי

געגועי לעבר בלי VAR. לכבוד גמר היורו וגמר הקופה-אמריקה. מצ"ב מאמר למתעניינים על הפילוסופיה של ה VAR:
https://www.ynet.co.il/sport/worldsoccer/article/hk6lih4td

טאקר קרלסון ידוע כאחד שלא חסרות לו מילים. אז אם הוא בוחר להשתמש במילים של מישהו אחר (דאריל קופר) בכל המונולוג שלו, אתם יכולים להיות בטוחים ששווה לכם לשמוע זאת.
ואם לאחר הצפייה בקטע תגיעו למסקנה שהוא בעצם נכתב על מה שקורה בישראל, יהיה לי קשה להתווכח איתכם. מסתבר שגם בארצות הברית יש מי שמבנטת ומשקד את הציבור.
https://rumble.com/vjp8hx-33090117.html

המסקנה מהסקר היא שאם הליכוד ימשיך לדבוק בנתניהו אז אין ממשלה אלטרנטיבית לזו הנוכחית.

סקר מנו גבע והחדשות, חודש לבחירות: כמעט ללא שינוי. הקואליציה הנוכחית מתחזקת במנדט, האופוזיציה נחלשת במנדט.

בדורנו לא תהיה פה מלחמת אחים.
אפשר לספר לנו מהבוקר עד הערב על מתח בין אשכנזים למזרחים, אבל השיחה על המתח הזה מתרחשת בחופות של דור שני לזוגות מעורבים.

המחנה הלאומי נכנס לסחרור של שנאות.
הגענו למצב שהשמאל והערבים עושים לנו הפרד ומשול.

הלוואי ותהיה סולחה גדולה שתביא את 65 המנדטים הימנים לשתף פעולה למען מדינת ישראל והעם היהודי.

אפילו אתר כיפה נכנע לטרנד הטרנסגנדרי

נראה לי שהחברה של כיפה סתם זורמים עם הטרנד בלי להרהר במשמעויות החבויות.
אז ככה: לוכסן / טוען שזה או-או,
הנקודה באה לומר שזה יכול להיות גם וגם.

פודקסט נולד עם שרה העצני
הפרק הראשון: ניתוח של סוגיית בן&גריס, מה עושים מול החרם על ישראל

https://ronen-and-sara.captivate.fm/episode/1

יש גם ביוטיוב...
https://www.youtube.com/watch?v=DbW7EBhRsqA&ab_channel=%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%9F%D7%95%D7%A9%D7%A8%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA

עוד זה מדבר וזו באה.
אשכרה חבורת מפגרים.

לטמטום אין גבול.