ושוב, עידית סילמן איננה מושא הערצה פוליטי עבורי, בלשון המעטה. מוזמנים לחפש ולהבין לבד.
אבל הסיפור הזה עוסק בהרבה יותר מסילמן.

הסיפור הזה הוא על (העדר) כללי משחק.

האירוע של סילמן הוא דוגמא מסמרת שיער לבחינת היכולת שלנו להציב קווים אדומים וגבולות.
להבנת האופן שבו חברה שפויה צריכה להתייחס לפסיכופט שמספר כמה הוא רוצה שילדה קטנה תאנס בעזה רק כי הוא חלוק פוליטית על אמא שלה.
לדבר על הצורה שבה אנשים נורמטיביים בוחרים להשחית ולעוות מידע - גם בתקשורת אבל גם במוסד 'שיתופי' כמו ויקיפדיה (וזו הזדמנות לקרוא לכל מי שיכול להתאמץ קצת, להצטרף לעורכים הקבועים ולאזן את ניסוח ומסגור הערכים).

מי שמנרמל קריאות לאונס ילדות כי אמא שלהם אמנם תמכה כשרה הממשלה בשתי עסקאות הכניעה לחמאס (!) אך הטרמינולוגיה שלה, כנראה, לא מספיק נחרצת בנושא -
איבד את היכולת לבוא אי פעם בטענות בנוגע לאלימות או לשיח לא ראוי.

כתבתי מיד אחרי הטבח על מבחן "הסבתא בכסא הגלגלים".

מכיוון שסירוס הפרימטר היה הגורם *הנשלט* המרכזי, לטעמי, באיפשור הטבח - ייצוב של קווים אדומים ברורים ונחרצים הוא גם המפתח לשינוי כל עוד הנאצים נמצאים מרחק יריקה משדרות וניר עוז.

המבחן פשוט: האם יש קו סכמטי נחרץ וברור שכל מי שעובר אותו יקבל כדור בראש?
האם ברור לנו שגם מקרה הקיצון (סבתא בכסא גלגלים) תזוהה כאויב אם תבחר לחצות את הקו הזה?

זה המבחן.
וההודעה האדיוטית הזו של דובר צה"ל מראה שטרם נתקלנו בסבתא על כסא גלגלים אבל נכון לעת עתה - ב"מבחן הילד בן 4" נכשלנו.
כשלון מוסרי צורב.

אבל הכל טוב, חברים.
בואו נחזור להוראות הפתיחה באש הישנות והטובות בחסותם של משפטנים מוסריים כמו אסתי חיות, שרון אפק וגאונים כמו ד"ר ערן שמיר-בורר.
מה לא ברור?
אומרים לכם שמצד אחד ההוראות קבועות אבל מצד שני הפרדיגמה בה הן פועלות משתנה בהתאם למציאות בשטח ובכלל זהטופוגרפיה של השטח, גודל האיום, ממשיותו ומיידיותו, היענות מפרי הסדר לאזהרות, פעילות המפגינים ומעורבות של גורמי טרור בגדרן וכדומה, ושימוש באמצעים 'מגוונים'
כאשר גם ההוראות ההו-כה-מאפשרות המתירות ירי לעבר רגליים מיועדות רק למפר סדר מרכזי או מסית מרכזי, וזאת כמוצא אחרון בלבד, בכפוף לדרישות מחמירות הנגזרות מן העקרונות של צורך הכרחי ומידתיות, ולאחר שמוצו, אך לא צלחו – כל האמצעים האחרים.

מה לא ברור?
ולמה יש אנשים שחושבים שיש קשר בין ההוראות הנחרצות הללו לכך שהפרימטר סורס והנאצים טבחו ילדים בני 4 יהודים עם הוריהם אחיהם והסבים והסבתות שלהם?

למען הסדר הטוב, צריך להוסיף שעל ההנחיות המטורללות שסירסו את הפרימטר, אותם פירט ערן שמיר בורר מהפרקליטות הצבאית בפסקה המצולמת - בבגץ 3003/18 'שלא קיבל' את העתירה של פרוקסיז הנאצים מגישה, עדאללה יש דין האגודה לזכויות החמאס והמוקד להגנת הנאצי -
שופטי בגץ הוסיפו עוד החמרות והתחייבויות נוספות ואזיקים מגבילים נוספים על לוחמי צה"ל.

כך, מעבר לדוקטורט שכל לוחם צריך להריץ בראש לפני שהוא יורה ברגל של מסית מרכזי (כמוצא אחרון!),
ואחרי שהעתירה השיגה את מטרתה המרכזית להביא את המשפטנים מהפרקליטות להצהיר על מדיניות של הפקרות שהביאה לטבח ( כך שדחיית העתירות, *במתכונת הנוכחית* שהוגשה התבצעה לפי מלצר "על בסיס הנחתי כי המשיבים עומדים בהצהרתם, כפי שנמסרה לנו בכתובים ובמהלך הדיון שהתקיים בפנינו")"

על כל זה קבע בגץ שיש להרבות ולשפר עוד יותר "את השימוש באמצעים חלופיים לא קטלניים" וכל זאת לצד בחינה של אירועים בהם נפגעו חלילה 'בלתי מעורבים' ותוך קיום תהליך סדור לתחקור ולהפקת לקחים מבצעיים ואחרים ולהטמעתם".

ובקיצור, השאלה היא לא האם 'בלתי מעורבים' ייפגעו כתוצאה מהוראות הפתיחה באש -
השאלה היא איזה 'בלתי מעורבים' יפגעו כתוצאה מהוראות הפתיחה באש.

האם, כשהנאצים מנסים לבחון אותנו, יפגעו ילדים/נערים אומללים שמשפחתם, קהילתם והקולקטיב הנאצי שהם חלק מהם שלחו אותם למות כדי לשחוק את הפרימטר ולאפשר את הטבח הבא -
או האם ייטבחו ילדים משדרות ומבארי?

במי אנחנו בוחרים?

האם יפגע ילד עזתי שנשלח על ידי הנאצים,
או שתירצח ילדה ישראלית דוגמת אלין קפשיטר הקטנה שבשביעי באוקטובר נטבחה בדם קר, כולל וידוא הריגה, יחד עם כל בני משפחת קפשיטר שנמחקה כליל באותו יום נורא?

וזה הזמן לתזכורת יומית,
אשמח מאד אם תסייעו לי בתגובות לדובר צהל ולכתבים צבאיים,
ובעזרת לחץ של ארגונים וחברי כנסת (שאשמח לרטווט ולהדהד) -

איפה לעזאזל התחקיר של הפרקליטות על מחדל הפתיחה באש בפרימטר ובאזור הגדר?!

יכול להיות שאני צריך להשלים לימודי יסוד בדת החטופים - אבל מודה שלא הבנתי את גוש הפופוליזם הזה.

בואו נניח שהמדינה צריכה להוקיר באופן אישי את העובדה שמישהו נחטף.

ובואו נניח שאין נזק עקיף מההאדרה הבלתי-פוסקת של המדינה לנושא הזה והפיכתו לגביע הקדוש של כל ארגון טרור ולנקות התורפה הישראלית. נניח, רק לצורך הדיון.

ובואו נניח שהמדינה צריכה לתעדף את ההוקרה הזו של החטופים על פני הוקרה להורים שכולים, אלמנות לוחמים שנפלו, יתומים וקרובי משפחה אחרים, מילואימניקים, נשות מילואימניקים, מתנדבים אחרים, נשות קבע, שוטרים, לוחמי ימ"מ אחרים או כולם ביחד.

אבל למה דווקא אלי שרעבי?
נכון, היה לו ראיון אצל אילנה דיין, אבל למה לתעדף אותו על פני אחרים?
למה לייצר תרבות מכוערת ופופוליסטית של 'חטופי סלבס' וחטופים סוג א' וחטופים סוג ב' ומשפחות כאלה ומשפחות אחרות?

וממתי הימין - כולל נציגיו בכנסת ואנשי התקשורת הבולטים שלו - לא רק הצטרף לדת החטופים אלא מוביל ומאדיר את הטקסים שלה?

ברייקינג:
טור ביקורת נוקב בבטאון חמאס שמוריד את הכפפות מול עינב צנגאוקר,
אחרי שהודיעה לחבריה בכת שהיא מסנמת ביודעין ובכוונה את בנה מתן ושברור לה "שמתן ישלם את המחיר בכך שיהיה החטוף האחרון" בשל פעילותה -
והכל, מתוך מסירות נפש ונכונות להקרבה עבור דת החטופים ועקרונותיה.

האם אפשר להעלות על הדעת עמדה פוליטית-בטחונית יותר משיחית,
יותר הזויה, יותר מנותקת מהמציאות -
מלחשוב שיש פיתרון ארוך-טווח עם תתי-האדם האלה מעבר לגבול?

האם ניתן אפילו להמציא תפיסה יותר סהרורית מעמדה פוליטית לפיה ישראל יכולה וצריכה לחיות ליד נאצים שמגדירים את הקולקטיב שלהם על סמך שלילת מדינת היהודים ופנטזיות 'לשחרר' את הירדן עד לים?

"שלטון חוק מהותי"

ייאמר לזכות הניצב בדימוס (!!) אריה עמית,
שיש לו הרבה יותר יושרה והגינות מאשר כל מיני פוליטיקאים בגלימה בעליון או עסקנים משפטיים דוגמת לימון ומיארה.

למעשה, היה ראוי פי כמה שבמקום ללכת סחור-סחור,
ולהשתמש ברטוריקה משפטית עמומה חלולה וחסרת פשר להסביר את ההבדלים,
נציגי שלטון המשפטנים היו מסבירים בפשטות ובישירות שבמדינת ישראל אין חוק ואין כללי משחק -
אלא שתי מערכות חוק לשני סוגי אנשים.

קיצור תולדות הספין:
הנה עמוס הראל מהארץ - אחד מהמתודרכים הנאמנים והמרכזיים של רונן בר - מסיח לפי תומו ומסביר, ממש לאחר פתיחת החקירה בענין קטאר, את המניע מאחוריו.

זה די מדהים.
בזמן אמת, השופרות של בר אפילו לא הסתירו זאת. הנה הראל מסביר כי בהמשך לכוונה להדיחו נפתחה החקירה שכן, לדברי הראל בתדרוך הישיר - "בר רחוק מלהיות נאיבי. עצם פתיחת החקירה עשויה להקשות על נתניהו להדיחו.. בניגוד לרמטכל.. בר נראה אילו החליט להישאר ולהאבק על מקומו".

גם במונחים שהכרנו,
וגם בעידן הביביזם,
מדובר באחד הספינים המטומטמים ביותר שרצו פה אי פעם.

איש מסוכן ומופקר.
פקיד שבמו טרלולו ממחיש למה אסור לו להישאר בכסאו אפילו רגע אחד נוסף.

כשרואים את התגובה המטורפת של רונן בר צריך לנסות להבהיר כמה האירוע הזה מופרע בכל רמה אפשרית.

שהרי, כשחושבים על זה, מה האיש המסוכן הזה בכלל אומר? למה הוא רומז?
אוקיי, "לא מקבל" את החלפתו. אז מה הפקיד הכושל הזה מתכנן לעשות? להתבצר במשרד שלו? להתייצב עם אקדח שלוף? לשלוח צוות טקילה לעצור את חברי הממשלה? ולמה להתאמץ, אם כבר להכריז על מרד אולי הכי מהיר זה בכלל להנחות את חברי היחידה לאבטחת אישים לכלוא (או אולי לנטרל?) את חברי הממשלה.

זה כל כך מופרע שקשה בכלל להתייחס לטירוף הזה.
מה אמור לעשות מגד במילואים שיושב בביתו באלקנה או עופרה ששומע על הטירוף הזה? הוא אמור להתכונן עם לוחמיו (שאת השיוך הסוציולגי שלו כולנו מכירים) להשתלט על מתקני שב"כ אם יתמרדו? אתם מבינים בכלל את המשמעות?

ומה אמורה לעשות המשטרה מול הטרלול הזה? איך היא אמורה להתייחס להוראות והנחיות עתידיות של השב"כ? ואיך היא אמורה להתייחס למידע ושיתופי פעולה בתחומים אחרים אם מי שמצהיר שאינו כפוף לאף אחד אלא להבנתו על מהם היעדים שלו?

זה לא ענין של ימין ושמאל.
יש פה רגע מסוכן שמעולם לא היה פה.
זה לא ענין של העדפה. אפשר בהחלט לחשוב שאת הממשלה הזו צריך להחליף בבחירות הבאות - ואולי להפגין נגדה הרבה קודם.
אבל אנחנו לא שם.
יש פה סוגיה בסיסית מאד של כללי משחק ושל היכולת להבין מה זו דמוקרטיה - מה ההבדל בין דרג נבחר לפקידים חמושים שכל כוחם הוא מכח הציבור ונבחריו.

כל מי שמנרמל או מצדיק אפילו ברמז את הטרלול האנרכיסטי של רונן בר -
יוצא נגד הדמוקרטיה באופן שלא יישכח או ייסלח לעולם.

אוקיי. צריך לסייג.
מסתבר שרונן בר ירד מעט מצמרת העץ.
לפי ההודעה החדשה שלו הוא יקבל את החלטת הממשלה (תודה!) והרטוריקה האנרכיסטית רק נועדה לשלהב את חבריו למפלגה - מיארה שקמה ברסלר וכמובן שופטי בגץ - לנסות לסכל את ההחלפה בכלים האנרכיסטיים ("משפטיים") המוסדיים שכבר התרגלנו אליהם.

תזכורת:
פוליטיקה מדסקסים 90 דקות ובסוף שופטי בגץ מחליטים מה יקרה.

לכן, מי שתחליט האם לתת צו ביניים בענין המינוי היא גילה כנפי שטייניץ - השופטת התורנית בבית המשפט העליון.

תזכורת: כנפי שטיניץ כבר התייצבה בעבר לפקודת העסקנים של שרגא והשהתה את החקירה והביקורת של מבקר המדינה - בניגוד לחוק יסוד מפורש (ובאופן הפוך לגמרי לעתירה המקבילה של השרלטנים של שרגא, שהסבירה שזה לא סביר לא לחקור עם 'האנשים שלהם' שימנה נשיא העליון).

המקרה שלפנינו הוא מופרך אפילו יותר.
החוק שלפנינו ברור, הסמכות של הממשלה להחליף ראש שב"כ מובהקת ומפורשת, וגם הספין על החקירה דחוק - בטח כשלפי הפרסומים נתניהו עצמו לא חשוד בפרשה.
ובכלל, לשיטת הטוענים שחקירת סביבת נתניהו מונעת את הדחתו המתוכננת - ודאי שרונן בר בניגוד ענינים ומנוע מלהורות עליה.

בקיצור, התערבות פה תהיה קיצונית גם במונחי בגץ - ותהיה קשה מאד לאכיפה, בטח לאור יחסי האמון ההדוקים והדיסקרטיים הנדרשים בתפקיד - וסביר להניח שלכל היותר ייצרו איזה מנגנון מווסת כאשר הממונה לא יתעסק בחקירה שתואצל ליועמשית ומחש וכד.
(ומצד שני, כידוע, לעולם אסור להמעיט בחסר עד כמה הפוליטיקאים המשפטיים שלנו נכונים לוותר על כל בסיס משפטי במאבקי כוח מחנאיים ומלאי אמוציות)

חוסר מקצועיות מביך של ראש אגף חקירות במשטרת ישראל.

עכשיו אני מבין את כל התדרוכים של גלי וגילי נגד המשטרה.
האם זה נראה לכם הגיוני שעדיין נשארו שם תמימים שסבורים שיש צורך בהגדרת עבירה כדי לנהל תיק חקירה?