יש עוד דוגמאות, ואנחנו רק ביום אחד, ועוד לא דיברנו על פסק הדין המרושע אתמול שבו סולברג הצטרף בפועל לאיסור ההצהרתי על שר לייצג את עמדת הממשלה בהליך משפטי ועל אינספור נושאים אחרים.

אבל לסיום הסבב אי אפשר שלא להזכיר שההיפוך הקופרניקאי הסהרורי הזה, זה שהביא את שלטון המשפטנים והשמאל הרדיקלי והשליט אותו על הציבור הציוני - לא מגיע משום מקום.

הנה, לדוגמה, הצילום הקבוע מהבורדל בראשות אמיר אוחנה - זה שפעם כונה כנסת ישראל.

והיום בתפריט:
גידופים, הענקת פיתות, נאצות פומביות נגד השר שיקלי כי העז להתנגד לעסקת הכניעה, השוואה שלו לחמאס וכן הלאה.

בפעם המיליון.
אף מוסד שמכבד את עצמו לא מאפשר לדיונים המרכזיים שלו להיראות ככה ולהתנהל ככה. אף מוסד.

ישבה ועדת שמגר במשך שנים ובסיום, אחרי חשיבה וניתוח ושמיעת מומחים, והורתה להרחיק את משפחות החטופים מנבחרי הציבור כדי שיוכלו לקבל החלטות נקיות כשהם חושבים על האינטרס הציבורי כולו.

ובכן, למי אכפת.
כי כנסת ישראל, אל מול הלחץ התקשורתי, החליטה דווקא לפתוח בפרלמנט בורדל של חטופים שבו יתחרו במי יגדף ויטנף הכי בגסות את נבחרי הציבור מול המצלמות.
האין זה מערך תמריצים נפלא, יעיל ונהדר?

וכעת תרגיל חשיבה:
למה כל ועדה בכנסת נחתכת בחצי לטובת מונולוגים של משפחות חטופים - אבל משפחות ממטה החטופים לא נאבקות לפתוח דיונים כמה דקות משם בבית המשפט העליון?

כמה מחאות ניהלה עינב צנגאוקר באמצע אולם ג' בעליון?

האם פעיל מהמטה אי פעם הביא באמצע דיון בגצי פיתה לשופט?

האם השופטים היו מוחלים כך על כבודם? מאפשרים למבקרים להשפיל אותם בביתם שלהם?

ומאיפה מגיע בעצם ההבדל?
למה קפלן ומטה החטופים מעולם לא פיצצו דיונים בעליון?
למה אפשר לחסום את איילון כמחאה, אבל לא דיון של דפנה ברק ארז?
למה ברור לנו שהשופטים ישמרו על כבודם, אבל חברי הכנסת יתרגלו לכך שהם לא יותר מסמרטוטי ראווה?

ואיך זה שבעידן בו מותר הכל ואין פרות קדושות -
רק קדושי בגץ נותרו מחוץ לתחום עבור 'המחאה'?
(הכל כשבגץ ליטרלי בדן בהכנסת אספקה לנאצים מהחמאס, אחרי שהפסקת האש הראשונה הגיעה רק אחרי מצור כבד ואפקטיבי - וכשכולנו יודעים שגם כשעזה מוצפת באוכל אין לזה שום קורלציה עם הרעבת החטופים)

ואם גם לכם היה יום לא פשוט ממליץ בחום על הלייבטוויט המופתי והמבדר הזה של גרינצייג על חקירת הדס שטייף הפונקציונרית 'המיתולוגית' של גלצ - כחלק מתביעת אפי נווה על פריצות הפלאפונים שלו (בחסות שי ניצן).

הצצה למציאות הפשוטה בה חלק ניכר מהעיתונאים שמתווכים לנו את המציאות הם לא רק סוכני טמטום חסרי יושרה -
אלא גם רפי שכל עם יכולות אנליטיות של אוגר דרוס
https://x.com/avishaigrinzaig/status/1899003910083285321

וכמובן, על הדרך תקבלו גם הודאות בלייב על מפגשי שיבוש חקירה והשמדת ראיות של בכירי גלצ - ועוד שלל תופינים והפתעות

זה עצוב וטראגי ובלתי נתפס אבל כמעט בכל צומת במהלך המלחמה הזו, יאיר לפיד עשה בדיוק את מה שפרוקסי איראני או מטעם חמאס היה עושה במקומו.

זה לא ענין של ימין ושמאל אלא תיאור עובדתי - שקשה מאד לחלוק עליו.
חלקים גדולים בשמאל הישראלי (וכמובן בתקשורת) פועלים במלחמה הזו פעם אחר פעם כפרוקסי של הגרועים באויבינו.

מתוך שנאה או מחנאות או רלביזם או גם וגם - זה בכלל לא משנה. ליקוי המאורות הזה יחקק בספי ההיסטוריה.

עוד יום בבורדל החטופים ובדה הומניזציה של מתנגדי עסקאות כניעה והפקרות לנאצים מהחמאס.

קצת עבר מתחת לרדאר אבל זה מה שאמר רודף המיקרופונים דני אלגרט היום בבוקר אצל אריה גולן:
"אני מתקשה לדבר, אתה יודע למה? כי שמעתי את הראיון לפני (גולן: עידית סילמן, השרה?) ואני פשוט, אתם התחלתם לי את היום בצורה מזעזעת. אני עדיין לא מתאושש ממה ששמעתי.. על ישראל ועל מוסר... אני רוצה לראות אותה שם נאנסת! אני רוצה לראות את הבת שלה נאנסת!. ואז שתבוא לדבר על מוסר"

כן, כן.
הפסיכופט הזה ייחל בתאגיד השידור הציבורי לאונס של נבחרת ציבור וילדתה הקטנה.

ואם תהיתם,
גולן לא הגיב ולא הפסיק, לא גינה ולא בעט אותו מהשידור.

עכשיו דמיינו אח שכול ימני עולה בשידור ומסביר לאריה גולן איך הוא רוצה שיאנסו את אסתי חיות ואיך הוא רוצה שיאנסו את הנכדה של אסתי חיות בעזה -
כי רק אז חיות תבין מה זה אומר לפסוק פסיקות 'מוסריות' שהגבילו את צהל בהוראות פתיחה באש סמוך לגדר וסייעו לקיום הטבח.

מה היה גולן אומר? איך הוא היה מגיב? האם הוא היה שותק?
ומה לדעתכם היה קורה רגע אחרי?

עידית סילמן אינה כוס הפאנטה שלי, אם תהיתם.
אבל אם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ויתר נבחרי הציבור יאפשרו לאדם כמו דני אלגרט (שכבר אינו חלק מבני 'משפחות החטופים' אחרי שגופת אחיו הוחזרה) אפילו להתקרב למשכן הכנסת אחרי שהוא מתאר בשידור שהיה רוצה שיאנסו שרה ואת הילדה שלה -
תהיה להם אחריות מלאה לזילות המתמשכת של מעמד נבחרי הציבור בישראל.

ולמי שמנסה להבין את ההיררכיה הפנימית בדת החטופים:
אדם גס רוח וחלאתי למדי,
שאח שלו נחשב פעם כחטוף (וגופתו כבר נקברה בישראל)
- שמוזמן לאולפנים פעם אחרי פעם כדמות לגיטימית למרות שהוא מטנף ומגדף כל מה שזז, כולל ממש היום איחולי אונס לילדות קטנות -
לא רק עולה לשידור אלא יכול גם לבזות בשידור אמא של חטוף שנמצא בעזה כי העמדות שלה ביחס למדיניות ישראל מול החמאס שונות משלו.

ועוד רגע של לוגיקה על פי דת החטופים:

דיצה אור, אמא של חטוף שמקדמת דרך אקטיבית יותר לשחרור הילד שלה - ופועלת גם מתוך דאגה למדינה ולחייהם של עשרה מיליון אזרחי ישראל - היא מפלצת נוראית שיש לגנות ולהשפיל.

אבל עינב צנגאוקר, שלדברי הקפלניסטים הקריבה במכוון את בנה, ומתנהלת תוך ידיעה ברורה שבנה יהיה החטוף האחרון (וכל כן, בפועל ולשיטתה, כנראה שלעולם לא ישוחרר) - כשההטפה לכניעה ולשחרור אלפי רוצחים לחופשי מתבצעים, לדבריה, מתוך דאגה לכעשרים חטופים חיים המצויים בעזה -
היא גיבורה לאומית.

ובפינת התמריצים:
מוזמנים להציץ בויקיפדיה של סילמן ולהשוות את השינוי החד בסיקור הקדנציות השונות מהצטרפותה ההרואית לממשלת השינוי המהוללת - ועד לרגע שבו מכרה את נשמתה, עזבה את בני האור ובשלב מסוים הצטרפה אל ממשלת הימין האיומה.

ובכן, מצד אחד בשנת 2021, בעקבות התפטרות סתמית, היא נכנסה לרשימה בלי שום מדיניות מוצהרת, ואז הצטרפה לממשלה בלי להפר שום הבטחה או התחייבות, ומונתה ליו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת בריאות. ושם היא סך הכל העבירה קדנציה נחמדה ונינוחה ללא סקנדלים ועם הישגים מפוארים במסגרת "הוועדה בראשותה השיגה" 100 מיליון שקלים לבסיס התקציב של בתי החולים. ולתפארת מדינת ישראל (התוספת היחידה מופיעה אח"כ במסגור ברור שציין כי "בראיון עימה סיפרה סילמן כי היא ובני משפחתה מותקפים קשות בעקבות החלטתה לתמוך במפלגתה שהצטרפה לממשלת השינוי")

זה תיאור ויקיפדי מסוג אחד. רגוע ומלטף.
אבל אז, מספרים בויקיפדיה, הפכה פתאום סילמן למפלצת צינית שמבצעת מהלכים עבור אינטרסים. וכך, סילמן הרעה הפילה את הממשלה והצטרפה לליכוד ואז לממשלה הנוכחית.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%9F

ומה קרה בממשלה הנוכחית על פי התיאור הויקיפדי בערך של סילמן?
הו, שם הכל התחיל להסתבך.

יו"ר הקואליציה המקצועית ויו"ר ועדת הבריאות המהוללת (שהוועדה בראשותה "השיגה" 100 מיליון שקלים למערכת הבריאות!) התחילה פתאום לקרטע.

זו חתיעת פארודיה.
ערך הויקיפדיה שמאן דהוא שטופי שנאה יצרו לה מפרט פחות-או-יותר כל ציוץ זועם בטוויטר שנכתב עליה אי פעם על ידי הקפלניסט המצוי.

בין היתר, מוצגים שם בפסקאות מפורטות תיאור מדוקדק של פקידים במשרד שלה שעזבו, מתארים פגישות עם אנשים שחושבים אחרת, צעקות שצעקו עליה, 'סערות' שעוררה בקרב אנשים מסוימים, פגיעות בתקציבים, פסילת מינויים שניסתה לקדם ושלל ידיעות מנופחות איזוטריות וכמובן מוצאות מקונטקסט (כשלא פעם 'המקור' המסומן מתגלה כשונה ו/או ידיעה מוטה שגם היא הוצאה מהקשרה)
השגים, אם תהיתם, לא היו לה בקדנציה החדשה.

מוזמנים להציץ בעצמכם, ואם יש לכם זמן גם להשוות לתיאור קדנציות של שרים משמאל או סתם שרים שלא סומנו כמטרה על ידי קפלן ושות'.

ואולי כשיא, שימו לב לסיפור המטורף הבא:
אי שם, בתקופה שבה סילמן הייתה 'הפרח המוגן' של השמאל,
הגיבורה המרטירית שעל ידי הפרת הבטחותיה הוקמה הממשלת השינוי - אירעה 'התקיפה' המפורסמת בתחנת דלק, אז סילמן 'הותקפה' על ידי פעיל ימין זה או אחר.

באותה תקופה, כך מלמד דף השיחה של סילמן, נאבקו כל מיני פונקציונרים בויקיפדיה כדי להשאיר את הסיפור מחוץ לערך שלה.

כך, אל מול אלו שביקשו להכניס את הפרשה לערך נעמד כחומה בצורה ויקיפד מקצועי-וענייני-במאה-אחוז בשם דוד שי. שוב ושוב קבע שי כי אין לאירוע שום חשיבות. כך הסביר כי מדובר באירוע "חסר חשיבות" ש "זו אנציקלופדיה, לא פייסבוק", ואף גער במשתמשים אחרים שבכלל חשבו שיש חשיבות לסיפור ("מעניין עד מתי צריך יהיה להסביר לך שוויקיפדיה היא אנציקלופדיה, ולא אתר לסיקור הפעילות בפייסבוק ובטוויטר").
יותר מכך, בכובעו כויקיפד-בכיר שי אף הסביר כי "גם אם נקבל את הטענה ששיקרה, זהו אירוע חסר חשיבות. לא חסרים שקרנים בכנסת"

אוקיי, זו אינציקלופדיה.
הסיפור 'הותקף' והורחק באלימות מהערך.

אלא מה?
שמתישהו התחלפה הממשלה והפוזיציה הפוליטית.

ובכן, לא תאמינו אבל בערך הנוכחי של סילמן לא רק 'שהוחלט' לפתע שסיפור התקיפה ראוי לאזכור - אלא שהוסיפו פרק שלם שכותרתו האינציקלופדית היא "תקיפות שטענה שעברה".

כן, כן. איי שיט יו נוט.

בפרק הזה, חוץ מסקירה מקיפה ברמת הדוקטורט על כרונולוגיית התקיפה בתחנת הדלק במודיעין,
העורכים המקצועיים והענייניים (לא היה לי זמן או אנרגיה לבצע עבודת ארכיאולוגיה תוך תארוך השינוי וזיהוי מבצעיו) גם הוסיפו את האירוע בו הוגש כתב אישום נגד קפלניסטית בחשד לתקיפת סילמן כ"תקיפות שטענה שעברה". (אגב, הערך כלל לא מזכיר את כתב האישום אלא רק את המעצר תוך קביעה שבתיעוד מסוים 'לא נראית תקיפה' וציטוט דברי התוקפת שהכחישה את התקיפה).

ובקיצור, מידיעה לא מעניינת -
סיפור התקיפה הפך למגה-אירוע שגם מסייע למסגר מחדש ולהלעיג אירוע אחר שבו קפלניסטית הציקה, הטרידה והתקיפה באופן-זה-או-אחר את סילמן.

מדדי שי, הויקיפד המסור שסבור שזו אינציקלופדיה ולא פייסבוק - לא נמסרה תגובה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%9F

ושוב, עידית סילמן איננה מושא הערצה פוליטי עבורי, בלשון המעטה. מוזמנים לחפש ולהבין לבד.
אבל הסיפור הזה עוסק בהרבה יותר מסילמן.

הסיפור הזה הוא על (העדר) כללי משחק.

האירוע של סילמן הוא דוגמא מסמרת שיער לבחינת היכולת שלנו להציב קווים אדומים וגבולות.
להבנת האופן שבו חברה שפויה צריכה להתייחס לפסיכופט שמספר כמה הוא רוצה שילדה קטנה תאנס בעזה רק כי הוא חלוק פוליטית על אמא שלה.
לדבר על הצורה שבה אנשים נורמטיביים בוחרים להשחית ולעוות מידע - גם בתקשורת אבל גם במוסד 'שיתופי' כמו ויקיפדיה (וזו הזדמנות לקרוא לכל מי שיכול להתאמץ קצת, להצטרף לעורכים הקבועים ולאזן את ניסוח ומסגור הערכים).

מי שמנרמל קריאות לאונס ילדות כי אמא שלהם אמנם תמכה כשרה הממשלה בשתי עסקאות הכניעה לחמאס (!) אך הטרמינולוגיה שלה, כנראה, לא מספיק נחרצת בנושא -
איבד את היכולת לבוא אי פעם בטענות בנוגע לאלימות או לשיח לא ראוי.

כתבתי מיד אחרי הטבח על מבחן "הסבתא בכסא הגלגלים".

מכיוון שסירוס הפרימטר היה הגורם *הנשלט* המרכזי, לטעמי, באיפשור הטבח - ייצוב של קווים אדומים ברורים ונחרצים הוא גם המפתח לשינוי כל עוד הנאצים נמצאים מרחק יריקה משדרות וניר עוז.

המבחן פשוט: האם יש קו סכמטי נחרץ וברור שכל מי שעובר אותו יקבל כדור בראש?
האם ברור לנו שגם מקרה הקיצון (סבתא בכסא גלגלים) תזוהה כאויב אם תבחר לחצות את הקו הזה?

זה המבחן.
וההודעה האדיוטית הזו של דובר צה"ל מראה שטרם נתקלנו בסבתא על כסא גלגלים אבל נכון לעת עתה - ב"מבחן הילד בן 4" נכשלנו.
כשלון מוסרי צורב.

אבל הכל טוב, חברים.
בואו נחזור להוראות הפתיחה באש הישנות והטובות בחסותם של משפטנים מוסריים כמו אסתי חיות, שרון אפק וגאונים כמו ד"ר ערן שמיר-בורר.
מה לא ברור?
אומרים לכם שמצד אחד ההוראות קבועות אבל מצד שני הפרדיגמה בה הן פועלות משתנה בהתאם למציאות בשטח ובכלל זהטופוגרפיה של השטח, גודל האיום, ממשיותו ומיידיותו, היענות מפרי הסדר לאזהרות, פעילות המפגינים ומעורבות של גורמי טרור בגדרן וכדומה, ושימוש באמצעים 'מגוונים'
כאשר גם ההוראות ההו-כה-מאפשרות המתירות ירי לעבר רגליים מיועדות רק למפר סדר מרכזי או מסית מרכזי, וזאת כמוצא אחרון בלבד, בכפוף לדרישות מחמירות הנגזרות מן העקרונות של צורך הכרחי ומידתיות, ולאחר שמוצו, אך לא צלחו – כל האמצעים האחרים.

מה לא ברור?
ולמה יש אנשים שחושבים שיש קשר בין ההוראות הנחרצות הללו לכך שהפרימטר סורס והנאצים טבחו ילדים בני 4 יהודים עם הוריהם אחיהם והסבים והסבתות שלהם?