אז נכון,
יש משהו נלעג במיוחד שגוף שבשבועות לפני הטבח עסק בתדרוכים פוליטיים והסבר למה אסור לשר בממשלה לעלות להר הבית, ושנים לפני כן הופך את המחבלים בכלא הישראלי לשליטים שמטרידים סוהרות ונהנים מחופש מלא ותנאים מצוינים -
ואז מסביר איך למרות שהקשיבו לעצות המטומטמות שלו עדיין עלייה להר הבית ותנאי האסירים הם גורם מרכזי לטבח.

העובדה שהם לא מתביישים אחרי שנה וחצי להמשיך ולאמץ את הקונספציה - גם אחרי שברור לכולם שהכל היה תירוץ כדי להרדים אותנו בדרך לנסיון לחיסול המדינה היהודית - היא אינדיקציה מובהקת לארגון פוליטי וכושל שלא יודע ללמוד, להסיק מסקנות או להשתנות.

ועדיין, זה לא הכשלון המרכזי, ובטח לא המפתיע שבהם.

כי אחרי כל הרעשים,
הסיפור המרכזי הוא הכשלון האדיר בשאלת האיסוף.

המחדל האדיר, שעדיין-לא-נתפס-במלוא-משמעותו, כשאזרחי ישראל גילו שלשב"כ היה אפס יומינט יעיל בשנים האחרונות ובליל הטבח בעזה.

אפס יומינט. אפס מקורות אנושיים אפרטיביים.

זה כמעט מדע בדיוני: אחרי הכנות רבות, היו אלפים רבים שבליל השביעי באוקטובר כבר ידעו על ביצוע הטבח -
אבל מדינת ישראל לא קיבלה שום אינדיקציה מובהקת בנושא.

הכל, גם כאשר בעידוד השב"כ אלפי עזתים עניים נכנסו ויצאו בשנים האחרונות לישראל לעבודה, טיפולים רפואיים ומעבר למדינות אחרות (ובכך נוצרו מנופים, תמריצים, נגישות הזדמנויות גיוס וכד').

ועל המחדל הזה קיבלנו אפס תשובות אתמול.

די במחדל המקצועי הזה, בלב המומחיות בה השב"כ היה צריך להתמקצע.
על זה אזרחי ישראל שילמו לשב"כ - לא בשביל שיקשקש על דמוקרטיה או על צמצום חוק הסבירות.

לא יכול להיות פה ויכוח.
רונן בר וסגניו צריכים להניח את המפתחות ולהסתגר בבית לכמה שנים טובות מרוב בושה.
את הארגון הרקוב הפוליטי והכושל הזה צריך לפרק ולבנות מחדש.

האירוע הביזארי בו בר אשכרה מעז להיאחז בקרנות המזבח ולקשקש על דמוקרטיה ועל ביבי כדי לגייס הלומי שנאה וטמטום להגן עליו -
היא שפל שהופך אותו לאחד מהמופקרים והמסוכנים בתולדות צמרת מערכת הבטחון הישראלית.

תוצאות מדהימות.

יש מחיר לפוליטיזציה של ארגונים.
יש מחיר לבגידת המומחים.
מחיר כבד מנשוא.

וכמו תמיד, יש קורלציה מובהקת בין פוליטיזציה של ארגונים לבין ירידה חדה במקצועיות שלהם.

את הכשל של השב"כ אי אפשר לנתח במנותק מהפוליטיזציה הבוטה של בכיריו.
את רצף הכשלונות המקצועיים של רונן בר ואנשיו, אי אפשר לבחון מבלי לשקלל את ההתעסקות האובססיבית בזוטות, בתככים, בתדרוכים ובאירועים פוליטיים.

הכשל הוא גורף ומיידי.
זה בא לידי ביטוי בתשומת לב, במיקוד, בריכוז המשאבים, בתוצרים ובמדדים, בתמריצים הברורים, ב'חסינות' שמקבל הארגון בפני אוהדיו הפוליטיים.
זה בא לידי ביטוי גם בהפניית עורף למריטוקרטיה וכישורים, אותה ראינו היטב בפרקליטות, כאשר אלו שמקודמים אינם הטובים המקצועיים והמוכשרים ביותר - אלא הנאמנים ביותר.
האיסמנים והמיארות ויתר הפקידים שיוותרו על כל ערך, נורמה וסטנדרט מקצועי בדרך להבסת 'כוחות האופל'.

אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם.
בצמרת הצבא, בשב"כ, וכמובן בפרקליטות ובבתי המשפט.
מי שאמור להיות מומחה בתחומו, הופך לעוד צייצן ממוצע בטוויטר שעמדתו בכל נושא היא בדיוק בהתאם לצו המחנה ולפוזיציה הפוליטית.

בגידת המומחים היא אסון לאומי.

איכשהו התרגלנו, ועדיין, עצוב מאד שגם ברגעיו האחרונים כרמטכל הרצי ממשיך לגבות סרבנות וסרבנים - ולהמעיט מהאירוע המטורף הזה שבו קבוצה פוליטית רדיקלית הכריזה באזני העולם ושכנינו שהם מוכנים לפרק את הצבא בגלל תיקון איזוטרי של צמצום עילת הסבירות.

וכמובן, את כל האירוע הזה קשה לנתק מההקשר:
1. הסרבנים פעלו כדי לשמור על ריכוז סמכויות ועוצמות בידי דרג לא נבחר (שופטי בית המשפט העליון).
2. הרצי העלים עין ולא סיים את האירוע בתקיפות תוך 5 דקות עם איום בשליחת 10 סרבנים לכלא והדחה של 30 אחרים.
3. גם מבחינה הצהרתית הרצי לא פעל בנחישות ובאגרסיביות כדי לגנות את התהליך ומוביליו תוך הפעלת ענישה ואכיפה משפטית ומשמעתית.
4. הסרבנות והמאבק לפירוק הצבא 'הצליחו' וגרמה לממשלה לגנוז להשהות ולמזער את עיקר הרפורמה.
5. טבח השביעי באוקטובר אירע - כאשר מספר בכירי אויבינו הכריזו בחודשים שקדמו לו על מצבו הקשה של "האויב הציוני" בהקשר לסרבנות.
6. הרצי נאבק בחקירת אירועי השביעי באוקטובר - ומעמיד מחסומים ומהמורות בנסיונות מבקר המדינה לבצע את תפקידו. (נו טוב, מדובר בשומר סף מהזן הלא נכון)
7. ובמקביל, הרצי הוא חלק ממאבק למנות את נשיא הגוף שעליו הגן ושמר - לזה שיהיה אחראי על חקירת מחדליו (ובהם, בין היתר, אתרוג הסרבנים שהגנו על אותו נשיא)

"לחבר אותו לרגש"

הכל טוב, אין מה לראות.
סך הכל, באיזו מדינה זה לא קורה?
איזו חברה שמכבדת את עצמה לא מאפשרת לפרוקסיז של נאצים, שממומנים על ידי אנטישמים מסביב לעולם, לעתור לבית המשפט בדרישה לצו ביניים שיורה למדינה, בעיצומה של מלחמה, להעביר לנאצים אספקה וסיוע בזמן שהם מחזיקים 20 חטופים ועוד כ-40 גופות במנהרות שלהם - והרכב עם שני שופטים 'שמרנים' של בית המשפט מורה לממשלה להגיב תוך שבוע לנאצים?

אין מה לראות. אפשר להתקדם.

וכמובן, האחריות לבעוט את הטרלול הזה מכל המדרגות היא קודם כל של ממשלת ישראל ושל האנשים שנבחרו לנהל את המדינה.

הממשלה צריכה (סוף-סוף) להגיב בפסקנות ובכמה שורות:

"מדובר בסוגיה מדינית, לא שפיטה, וכרוכה בנושאים בטחוניים סבוכים ורגישים. לבית משפט זה אין סמכות או לגיטימציה להתערב בה - והעיסוק בה חורג מעקרון השפיטות ומנוגד באופן חזיתי להפרדת הרשויות המתחייבת.

התנהלות הממשלה והצבא בעניינים רגישים מעין אלה מנוהלת בפורומים סגורים וחשאיים, תחת עמימות וחשאיות מתבקשת, והיא נתונה לביקורת הכנסת והאורגנים שלה וכן למשפט הציבור.

לבית המשפט זה אין ולו בדל סמכות להתערב בסוגיה, ואף לא כלים רלוונטיים לבחון אותה. למותר לציין כי אף 'העותרים' לא הצביעו ולו על תקדים היסטורי אחד בעולם כולו שבו בית משפט ביקר, בעיצומה של מלחמה, את כמות ואופן מתן האספקה לאויב שמכריז על כוונתו להשמיד את אותה מדינה.

ממילא, העותרים - המייצגים ישות טרור עוינת - נטולי זכות עמידה ואינם יכולים אף להכנס לשערי בית המשפט. חלף זאת, יש לחקור אותם באופן מיידי בגין סיוע לאויב בשעת מלחמה.

סיכומו של דבר כי באופן מובן, ובהתאם לחובתה הבסיסית לבטחון אזרחי מדינת ישראל, אין בדעת הממשלה להתייחס לגוף הטענות ולאופן בו ישראל עתידה לנהל בהווה ובזמן הקרוב את המלחמה העיקשת מול אויביה הרצחניים (ובכלל זה, בלימת האספקה הסדירה הדרושה להם).
מכל מקום, התייחסות זו נמסרה למען הנימוס והרבה למעלה מן הצורך, ולמען הסדר הטוב יובהר כי כל החלטה של בית המשפט בנושא זה תהא בטלה מעיקרא (VOID) ונטולת סמכות ותוקף
בברכה
בנימין נתניהו"

ולמי ששאל, על מה כדאי לצאת למאבקים מול שלטון המשפטנים?
איפה כדאי וצריך להתעלם מהוראות שניתנו בהעדר סמכות על ידי הפוליטיקאים עם הגלימות?

התשובה היא - בדיוק כאן.
בהכנסת סיוע לאויב בזמן מלחמה (וכשאת איכותו המפוקפקת של השכפץ הלא-רלוונטי בבגץ כולם כבר ראו והבינו).

בקיצור, זו סיטואציה נהדרת למבחן הטנקים המפורסם של ברק.

בניגוד לענינים סבוכים שלממשלה אין יכולת מעשית לאכוף ואין קונצנזוס ברור מספיק בעליון - דוגמת מינוי נשיא לבהמש העליון או צמצום חוק הסבירות, ושלא אתחיל לדבר על 'חוק טבריה' או על סמי-קומבינות פוליטיות אחרות -
יש פה הזדמנות קלאסית לנבחרי הציבור לקחת סוגיה שאיתה הם יכולים ללכת עד הסוף ולהציב גבול לפוליטיקאים עם הגלימה בבגץ.

שוד ושבר הלם ותדהמה חזיז ורעםשכה אחיה מי האמין -
(להתחיל) לעשות מה שצריך עובד.

כעת רק צריך להוסיף דיוק בתמריצים, ענישה מנהלית וחילוטים,
וכמובן ללחוץ בתקשורת ובכל מקום אפשרי על הפרקליטות ועל השופטים למצות את הדין מול הפשיעה הלאומנית
- תוך התחשבות בממד הבטחוני המובהק של פשיעת הרכב בהבט של הפגיעה בבטחון האישי של הציבור -
ומדינת ישראל תתחיל לזוז בכיוון הנכון בנושא מרגיז במיוחד.

וזו הדוגמה ה-345387535 לחוק גולד הידוע בענין זהות המותבים:
אם ניתן לנחש בוודאות כמעט-מוחלטת את התוצאה 'המשפטית' בהתאם לזהות הרכב השופטים שדן בתיק ואפיונם האידיאולוגי -
זה לא משפט זו פוליטיקה.

ולעוקבי הפרימיום שלנו,
כבונוס מיוחד,
מצ"ב דוקטורט חוקתי בהצטיינות יתרה, שפורסם לאחרונה מעבר לים,
שיסייע לכם לצפות תוצאות משפטיות בדיוק רב פי כמה מהממבו ג'מבו של שרלטנים חוקתיים שמסתובבים בינינו.

עוד יום במדינה שהפסיקה להתנהל כמו מדינה ריבונית -
ועברה להתנהל כמו כת סהרורית שלא מסוגלת לתעדף בין אינטרסים לאומיים ואסטרטגיים שישפיעו על מיליוני אנשים כלליים לסוגיות שנוגעות ל20 אנשים עם פרצוף וסיפור שאנחנו מכירים.

"נדע להתמודד"

ובפינה הבינלאומית:
ניהול סיכונים מופקר ו"נדע להתמודד" במודל האוקראיני
("הכל טוב, אפשר להירגע יש לנו ערבויות בינלאומיות, מה כבר יוכל להשתבש?!")

הרבה הרבה לפני שאנחנו מאשימים את ממשל טראמפ - צריך להאשים את עצמנו. את הממשלה שלנו ואת הציבור שלא נלחם בדת החטופים.

יש פה מציאות פשוטה:
האמריקאים נתנו לנו קארד בלאנש לעשות מה שאנחנו רוצים לאויבים הכי מרים שיש לנו (בטח בצמוד לגבולות המדינה)
ישראל ויתרה על ההזדמנות יוצאת הדופן הזו.

אף אחד לא ילחם על האינטרסים הקיומיים שלנו -
אם אנחנו לא מתעקשים עליהם.

בפינת המציאות:
כהני ה"בכל מחיר",
פוגשים את המחיר.