ובכלל, אני שואל אתכם, האם יש יותר קדושת חיים מלאפשר לאויב נאצי פסיכופטי שכבר ביצע בך טבח המונים והצהיר שהוא יעשה זאת שוב ושוב עד שהוא ישמיד אותך -
להתארגן, לחבור לאנשיו, לשלוח מאות מחבלים למקומות שזקוקים לכך, לבנות מחדש מסגרות פלוגתיות וגדודיות, לאסוף חומרי נפץ ולייצר המוני זירות מטעונים, ליצור אמל"ח חדש לכוחות שלו, לרשת נקודות אסטרטגיות במצלמות תצפית, לארגן יחידות רחפנים, לקדם ולאייש מפקדים, להכין מנהרות להתקפה ומחבוא, לאתר משגרי רקטות, להקיף את עצמך במאות אלפי עזתים שחזרו לצפון הרצועה, להכניס לכיסך מאות מיליוני שקלים, לחדש ולמלא את מחסני האספקה -
ולהתכונן מחדש במוטיביצית שיא ללחימה מול צה"ל ומדינת ישראל?

טוב, נו, אולי להחזיר מעל ל-600 רוצחים ורבי מחבלים ומהנדסים וסמלים מיתולוגיים של הפלסטינים וחיות אדם, שיחזרו כסמלי ניצחון ומעל 80% מהם יחזרו לטרור ויעשו הכל כדי לרצוח את הילדים והאחים וההורים שלכם,
ולקבל בתמורה 4 גופות שיועברו מעזה ולכאן -

זה אפילו יותר שיא מרגש של קדושת החיים.

אבל באמת שזהו.
כל השאר כבר לא מתקרב.

וברצינות, אולי הדבר הכי מדאיג הוא המשפט שמסביר כיצד "בצבא נערכים לחידוש הקרבות עם מספר אוגדות וחטיבות מילואים".

באמת, חברים, חאלס עם הפשיטות.
חלאס עם השטויות. די, כמה אפשר להיות ליצנים.

המטרה היחידה הייתה ונותרה לכבוש שטח ריק מנאצים.
(ועל הדרך להפוך את חייהם לגיהנום בדרך למימוש מקסימלי של תוכנית טראמפ)

ובלחימה כזו החובה המוסרית שלנו היא לנצל את היתרונות התחרותיים שלנו.
לעשות מה שצריך כדי להרוג כמה שיותר מהם - ולשמור על החיים של כמה שיותר מאיתנו. ככה פשוט

כל לחימה של צבא שמכבד את חיי לוחמיו, אפילו קצת, חייבת להיפתח בוורסיה כלשהי של תוכנית האלופים.

בחודש-חודשיים של מצור מלא על שטחים מוגדרים.
מצור הרמטי בלי חשמל ומים ונפט וביוב ואספקה.
כשבינתיים, מתחילים פינוי באש.
רק אחרי שברור שהשטח ריק, או לפחות מרוקן כמעט כולו, אפשר להתחיל לשלוח כוחות ודינינינים.

הפעם, עם טראמפ לא יהיה שום תירוץ להתחיל להתקשקש במשך חודשים עם 'בתי חולים' או עם 'בלתי מעורבים' שבוחרים לא ללכת כמה קילומטרים.

בכל מקרה ובכל תרחיש, כך ברור לכל מי שאינו מטומטם, יש ודאות מוחלטת שהמחיר בחיי אדם שנשלם על עסקת הכניעה יהיה גבוה פי כמה וכמה מהחיים שהצלנו.
די בזה בכדי להוות פשע מוסרי חמור שביצענו כחברה (בעיקר מי שתמך, כמובן).

-
לא צריך להוסיף לזה (שוב) תוכניות לחימה מופקרות.

בארה"ב: שר ההגנה פיט הגסת' עוד לא סוגר חודש בתפקיד וכבר מכריז על הדחת הפרקליטים הבכירים בצבא בגלל גישתם המגבילה מדי בתחום של הדין הבינלאומי ותפיסותיהם על ייעוד הצבא כמכשיר לקידום שוויון הכלה וכד'

בישראל: ישראל כץ אוטוטו סוגר ארבעה חודשים כשר בטחון (כשלצדו נתניהו עם 30 שנה לא רצופות כראש ממשלה) והוא עדיין לא בעט מהצבא את הפצרית תומר ירושלמי שממשיכה לרדוף אחרי לוחמים ומילואימניקים.

אגב, במבט אובייקטיבי-חיצוני, בישראל הסיפור של כץ בהדחת הפצרית הרבה יותר ברור והקייס שלו הרבה יותר פשוט.

כל מה שהוא צריך זה לאכוף חקירה בלתי מתפשרת ביחס להדלפות מחקירת שדה תימן ואז להחליט -
האם הוא מדיח אותה על כך שהיא עבריינית הדליפה,
או על המחדל בהימנעות מאיתור המדליף מחקירה שתחת אחריותה.

בכל מקרה, לכץ אין שום סיבה או הצדקה להתעכב בטיפול בה.
מוסרית, מבצעית, צבאית וגם פוליטית.

אין סיבה להיות מודאגים.
את התחקיר על מחדל הוראות הפתיחה באש בשביעי באוקטובר,
ועל סירוס הפרימטר בשנים שקדמו לכך והאחראים לכך -
יערכו כבר המחליפים שלה ושל יתר המעורבים בהדלפה.

מהכתבה הזו בניו יורק טיימס על פיטורי הפרקליטים הצבאיים הבכירים - שר ההגנה הגסת' נשמע טיפוס מעניין בהקשר אמריקאי - אך בעיקר נכס אדיר בהקשר הישראלי ובמאבק לשינוי אזיקי המשפט הבינלאומי.
הגסת' עסוק כולו באופן בו יש להתמודד עם גורמי טרור שלא מחויבים לשום אמנה או קוד התנהגותי.

לפי הדברים המיוחסים לו, פיטורי הפרקליטים הצבאיים הבכירים (בארה"ב החלוקה ליחידות מעט שונה) הם חלק ממהלך רחב שנועד להפוך את הצבא לכוח אגרסיבי יותר בשדה הקרב. כח שפועל עם הרבה פחות הפרעות על ידי חוקי לחימה שנקבעו על ידי 'גורמים זרים' לא רלוונטיים.

הגסת', קצין יוצא צבא שנלחם באפגניסטן ועיראק, חוזר שוב ושוב על הצורך להחזיר "אתוס לוחם" לפיקוד הבכיר ולצבא. צבא, שלטענתו הפך רך, ביורוקרטי ואובססיבי להסחות דעת ולשטויות של 'שוויון' ו'צדק חברתי' שצבא לא צריך להתעסק איתן.

הכתבה מספרת שבספרו, "המלחמה בלוחמים", הגסת' ביקר בחריפות פרקליטים צבאיים על הגבלות מיותרות על הלוחמים בשטח שלדבריו אפשרו שוב ושוב לאויב להתגבר בשדה הקרב.

בספרו הגסת' גם מביע תסכול חוזר ונשנה מהחוקים הבינלאומיים המנותקים כשהוא שואל:"מה אתה עושה אם האויב שלך לא מכבד את אמנות ז'נבה? מעולם לא קיבלנו תשובה. רק עוד מלחמה. עוד נפגעים. ללא ניצחון".

בשימוע שנערך לו ענה הגסת' לשואלים כי "מדיניות ביטחון לאומי של 'אמריקה תחילה' לא תמסור את הזכויות שלה לגופים בינלאומיים שמקבלים החלטות לגבי האופן שבו האנשים שלנו מקבלים החלטות בשדה הקרב". הגסת' גם העניק חנינה ללוחמים, שהיו מעורבים בפרשיות לא פשוטות של הריגה (פרשיות חמורות בערך פי מיליון מאירוע של טיפול אגרסיבי בנוחב'ה דוגמת שדה תימן).

הגסת' מכריז פעם אחר פעם שחיילי ארה"ב המעורבים בקרב צריכים להיות "הכוח הכי חסר רחמים, הכי חסר פשרות, הכוח הקטלני הכי מוחץ" בשדה הקרב, והסביר שגם כאשר "החיילים שלנו יעשו טעויות", הם צריכים לזכות ביחס מכיל תמיד להנות מהספק.

ובקיצור, וואחד סוס דוהר.

סבלנות, חברים.
זה עוד בתהליכי אישור סופיים אצל רבקה פרידמן-פלדמן.

השופטת המדופלמת רק מחכה לפגישה עם מפקד חיל האוויר, סקירת עומק של הרמס"ד, ישיבה עם שגריר ארצות הברית,
וכמובן - עמדה של יהודית תירוש בדבר ההשלכות האפשריות של תקיפה על קצב ניהול החקירות הדרמטיות על הכתבה מס' 256 בוואלה סלבס -
ומיד תפורסם החלטה בענין.

"נציגנו מטפלים כרגע בפניות קודמות, אנא המתינו בסבלנות ותיענו לפי התור, מיקומכם הנוכחי הוא.."
(בתמונה, איסלמיסטים בסוריה מספרים על התוכנית המקורית להפליא שלהם: לשחוט יהודים)

ניהול סיכונים זה הכל.

האיסמליסטים הסורים הפסיכופטים האלה מזכירים לנו שהתובנה המרכזית מהשביעי באוקטובר איננה נקודתית או טכנית.
מסקנת העל הייתה ונשארה ניהול סיכונים שמרני.
לעולם לא להגיע למצב שבו אנו תלויים בחסדיו של נסראללה, ובבחירתו שלא להורות לאלפי לוחמיו 'פעל מהיר'.
לזכור שישראל עומדת בפני סכנות ואתגרים בטחוניים שאף מדינה מערבית לא מתקרבת אל עשירית מהם (אולי דרום קוריאה, אם מחשיבים אותה כמערבית).

המסקנות ברורות.
לא לעצום עיניים מול סיכונים. לא לקנות שקט בריבית דריבית. לא לבנות על תרחישים שהרכבנו במוחנו המערבי והקודח. לא לאפשר לנאצים (גם אם הם 'חקלאים' או 'כפריים שיעים' או 'בלתי מעורבים') להיות על הגבולות שלנו.

לעולם לא להניח שהאויב מטומטם ויתקוף בדיוק בזמן ובמקום ובדרך שאנחנו מניחים שיתקוף. להפך, לחשוב איך היינו תוקפים ביעילות במקומו - במקום האם היינו תוקפים במקומו.

אם מדינת ישראל לא תסיים את הקדנציה של טראמפ, עם גבולות שממזערים סיכונים על ידי פתיחה באש אגרסיבית, וכשמעבר להם נמצאים אזורי חיץ ופרימטרים רחבים יפים וריקים מאויב
- או, לכל הפחות, הסדרים דוגמת דררוזלנד, ככל שהסיפור הזה יכול להיות יציב ובר קיימא -
אנחנו נפספס הזדמנות של פעם במאה שנה.

תהומות של טמטום. זה כאילו הוא עושה את זה בכוונה.
מנסה להוציא את גנץ ויאיר גולן מבריקים.

הכל מטומטם וספציפית ללפיד אין בגרות, אז נכתוב את זה פשוט:
1. לפיד רוצה שהעולם יוציא מכיסו 155 מיליארד דולר, לטובת מצרים, ידידתנו הטובה והנאמנה, בדרך לשיקום רצועת עזה.
2. תהליך השיקום, כשהוא כולל גם תשתיות ומוערך בממוצע בכ-100 מיליארד דולר.
3. סך הכל עד כאן, לטובת יאירוש, 255 מיליארד דולר
4. - בהנחה (מפליגה) שברצועת עזה יש שני מיליון פלסטינים, אז זה יוצא בערך 130 אלף דולר פר נאצי
5. כלומר, כמעט חצי מיליון שקל לאדם.
6. כלומר, בממוצע, בערך 3.5 מיליון שקל למשפחה - ועשרות ומאות מיליוני שקלים לחמולה.
7. ובמלים אחרת במקום הפרויקט האינפנטילי הזה שבונה לנאצים את בסיסי הטרור האזרחיים מחדש, שם את המצרים 300 מטר מרחק יריקה משדרות ואשקלון, ומגדיר את השביעי באוקטובר כיום הכי מוצלח לקולקטיב הפלסטיני מאז המצאתו - אפשר לחלק חצי מיליון שקל לכל נאצי שיואיל להתרחק מילדי שדרות, ואולי גם לעשות משהו עם החיים שלו.
8. סביר להניח שמספיק רבע מהסכום, כדי להוציא 95% מהנאצים בעזה.
9. כמובן, אפשר להניח ששיעור גבוה מהפלסטינים יעזבו את השיט-הול בזה גם בחינם, אם רק יאפשרו להם לצאת.
10. והכל, בזמן שדונלד טראמפ, שהאיש החזק בעולם מקדם את תוכנית ההתנתקות הזו בדיוק .
11. אבל מה שבוער ללפיד עכשיו זה לנסות לפגוע במומנטום, לשדר לנאצים סיגנל של מסמוס ואי הסכמיות בתוך ישראל - ולפזר רעשים אינפנטיליים כדי שנזכור שהוא קיים ושרפי שכל אולי יסבירו שהוא מהווה 'אלטרנטיבה' שלטונית.
12. הטמטום בשמאל הוא לא באג - אלא וואחד פיצ'ר.

תרגום לעברית ציונית מדוברת:
"נמצא לקראת פתרון" - ישראל הולכת לשחרר מעל 600 רוצחים שבסבירות כמעט מוחלטת ירצחו עשרות ומאות מהחברים ובני המשפחה שלכם תמורת העברת 4 גופות

"משבר מיותר לחלוטין" - אירוע ומנוף שהיה יכול לשמש כתירוץ בדרך לחידוש הלחימה - שעל פי כל ההערכות תתחדש ממילא - עם הפחתה מסוימת של התשלום הנדחה שאנחנו משלמים בחיי אדם.

"בכיר ישראלי" - חבר בצוות משא ומתן שמפר אמונים כל כמה שעות, פועל כדי להחליש את הצד שלו, מספק לצד השני בטחון ומומנטום, מתדרך נגד הצד שלו, והכל עבור תחושת הישגיות ומחיאות כפיים בתיבת התהודה - על עסקת הכניעה שהיא כנראה עסקת השבויים המחפירה בתולדות ההיסטוריה האנושית.

אגב, יש פה אירוע מטורף באמת.

שם שניה את הגישה שלי האנטי-סמנטימנטלית שלי שמתנגדת לכל מו"מ עם נאצים, סבורה שאנחנו במשחק סכום אפס קלאסי בו כל מה שהחמאס מסכים עליו הוא אסון לנו -
ורואה בכל עסקה באשר היא טעות נוראית שמעדיפה סוגיה קורעת לב אך מיקרו-טקטית על חשבון אינטרסים אסטרטגיים.

אבל למה בעצם חסידי דת החטופים כל כך בשקט?
למה לא לנסות, לכל הפחות ולשיטתם, לנצל את 600 הרוצחים והפסיכופטים שישראל כה להוטה לשחרר עבור כמה שיותר חטופים חיים רגע לפני חידוש לחימה מסתמן?
מה עם קדושת החיים המפורסמת שדיברו עליה פה?
למה הצנגאוקרים לא חוסמים כבישים כדי לנסות למקסם תועלת?
כדי לא לפגוע ברגשותיהם של החמאס?
לא להעליב אותם?
לא לערער את ידידותנו הנצחית עם הקטארים ("המתווכים!")?

מאיפה מגיע השקט הזה?

(אני אכתוב, למרות הכאב, כי זה תיאור מדויק ופה משתדלים לכתוב אמת גם אם היא כואבת: יש מעט מאד צמתים שבהם 'מטה החטופים' והאולפנים לא חפפו במסרים שלהם כמעט לחלוטין לאלו של החמאס. בטח מאז החודש-חודשיים הראשונים אחרי הטבח. שוב, זה משפט תיאורי. אפשר לאהוב ואפשר לא, אבל קשה מאד להכחיש עובדתית - מבחינת פונקציית המטרה, אם הייתה להם היכולת, ב-99% מהמקרים הדילמות ונקודות הבחירה, מוחמד סינוואר וחבורתו היו עורכים ומעצבים את דף המסרים לציבור *בדיוק* כמו הדף הקיים באולפנים ואצל דוברות מטה החטופים)

הללויה!
4 גופות ישוחררו ללא טקס!

אתם קולטים? רואים את הבולד? מבינים את גודל ההישג? מפנימים את גודל ההישג? את הדיפלומטיה העוצמתית שהפגנו כאן? ללא טקס אומרים לכם!

אז נכון, אנחנו נותנים להם מעל 600 רוצחים שירצחו לנו עשרות ומאות נשים גברים וילדים, אבל בתמורה אנו מקבלים את הלא יאומן - 4 גופות ללא טקס בכלל! זיל הזול! עסקת המאה!

הסירו דאגה, המוני החיים-מתים מהלכים שמסתובבים בינינו וצפויים להרצח, חלילה, על ידי הנאצים שישראל תשחרר בחדווה אל אוויר העולם (עם חולצות!) -
הקרבתם את חייכם עבור מטרה נעלה, שחרור ארבע גופות ללא טקס כלל.
(ואולי, אם גם יחטפו את הגופה שלכם על הדרך - תוכלו לדאוג לעסקאות נהדרות נוספות בהן נכנע ונובס ונושפל ונמכור את העקרונות והאינטרסים שלנו - אבל הפעם ללא טקס!)

לא מבין את האדישות היחסית.
זה מינימום כ"ט בנובמבר.
ממליץ להעיר מי שישן ולצאת לריקודי הורה ברחובות.
שיהיו שותפים לרגע החד-פעמי הזה.

4 גופות תמורת 600 רוצחים חיים?

יש יותר טוב מזה? יש משהו שיותר מסמל את קדושת החיים?
יש נצחון יותר מוחלט מזה?
רונן בר ונתניהו כבר התחילו לריב על הקרדיט להישג ההיסטורי?

אומנות המשא ומתן.
פאר הערמומיות.
עסקה שתיזכר לדורות.
מהלכים עוצרי נשימה.
מגנוס קרלסן עומד ומשתאה.
גאו-אסטרטגיה שרואה 80 צעדים קדימה.

תחי דת החטופים!

אלוהים, איזה סרטון עצוב על שבירת האולטימטום על עזה.

"זה תלוי בביבי נתניהו ובישראל, אולי נקטתי עמדה אחרת.. אמרתי יהיה גיהנום לשלם אבל היתר באמת תלוי בו.. יכול להיות שהייתי פועל אחרת אבל זו לא החלטה שלי זו החלטה של נתניהו"

רק מדמיין את ההיסטוריונים שמנסים להבין את האירוע המטורלל הזה בו טראמפ עושה הכל כדי שישראל תשבור את הכלים, לא תספק לחמאס שום הישגים,
ותפתח על הנאצים הארורים את שערי הגיהנום -
אבל ישראל ונתניהו נמנעים להשתמש צ'ק הפתוח.

ולא רק שחותמים על עסקאות עם השטן,
אלא עושים את זה באופן כל כך לוזרי ומעורר רחמים ועל הדרך משפילים את טראמפ ומגחיכים את איומיו.

עכשיו, נתניהו.
אני יודע שחוץ מהדברים החשובים אתה עסוק במיליון דברים ותקשורת ורעשים וכל מיני פרידמן פלדמניות ואינספור שעות על סיגרים וכתבות בוואלה סלבס בזמן מלחמה.
אנחנו חיים במדינה מופרעת. אין ספק.

אבל עשה לעצמך טובה, קח לך דקה,
והבט טוב טוב בסרטון הזה.

ראש הממשלה נתניהו, אנא,
קרא את החדר.

לטראמפ קצת מתחיל להימאס מהסיפור הזה.
רק תסתכל על הפרצוף העצבני שלו כשהכתב מתאר את ההשפלה שלו. את שבירת האולטימטום שהציב בפומבי.
את חוסר הנחת שלו מהזלזול הפומבי והמופגן באזהרות שהציב וברצינותו. (המשמעות של "thumbing their nose" איננה "מכסח את האף" כמו שתורגם אלא 'מזלזלים בך במופגן' או 'מצפצפים עליך' כרפרנס להנחת האגודל על האף ונפנוף מתריס בשאר האצבעות)

לטוב ולרע, לצד הסנטימנט הפרו-ישראלי הבסיסי, טראמפ מחלק בבירור את העולם הזה לטובים ורעים. ווינרים ולוזרים.
מי שמשרת את האינטרסים שלו ומי שלא. אלו שמוציאים אותו טוב ואלו שמוציאים אותו רע.

הנטייה של טראמפ היא ודאי פרו ישראלית -
אבל כדאי לנו מאד למצב את עצמנו בצד הנכון.

אם מנהיג העולם החופשי אומר לך לפתוח על האויבים שלך את שערי הגיהנום אתה לא מהסס וממסמס ומורח שבועות ומאשר עסקאות כניעה מטומטמות עבור ארבע גופות.

כשנשיא ארצות הברית מבקש ממך לפתוח את שערי הגיהנום -
אתה פשוט פותח אותם לרווחה.