רק במדינה מטורפת לחלוטין מישהו יכול לחשוב שהדיאלוג הזה תקין או נורמאלי.

בלתי נתפס העיסוק הזה.
כמה משאבים ודיונים והתפלפלויות ופרטים שוליים וסדרי עדות וניתוחי כתבות בוואלה ואומדן כמויות בקבוקי שמפניה ושטויות והבלים וזוטי זוטות - בנקודת זמן לאומית שכזו.

מדינת ישראל בפאקינג מלחמה, עם איומים בכל פינה, וחטופים, וחמאס על הרגליים, ומצרים בסיני, ונסיון לחזור לפיגועי אוטובוסים, ודגלי חיזבאללה שוב על הגבול, וסוריה עם הטורקים שזוממים, והחת'ים עוד שניה חוזרים וכמובן שבפרק הבא מחכה איראן ופרויקט גרעין בהתהוות שאנחנו המטרה הייעודית שלו.
ועם כל הבלאגן יש גם הזדמנות של פעם במאה שנה לנצל ממשל אמריקאי אוהד ונשיא הפכפך וחסר מעצורים שניתן לשנות איתו את כללי המשחק - ובאותה מידה בדיוק הוא יכול פתאום להתעצבן על הרפיסות שלנו ולעבור לצעצוע אחר.

ובמה ראש ממשלת ישראל מתעסק בערך חצי מהשבוע שלו?
בכמה פרידמנפלדמנים בבית משפט שלחצו עליהם בהארץ ועכשיו הדבר הכי חשוב שהסאגה של תיקי האלפים והגורל של עבירת הסל ההו-כה-דרמטית-וחשובה הזו תיקח רק 13 שנה ולא 13 שנה וחודשיים, חלילה.

מדינת כל משפטניה.
כמו מערכון של קישון שיצא משליטה.

איני יכול עוד.
מה זה "הפשרה המסתמנת"? מה פשרה פה? באיזה משא ומתן בדיוק אתם חושבים שאתם נמצאים? למי אתם חבים חוב מוסרי או ערכי? עם הכל הכבוד, איזה משקל יש ל2 או 4 גופות אל מול עשרות ואולי מאות ההרוגים (שיהפכו לגופות, אם דאגתם) שהנסיון האמפירי מלמד שייגרמו כתוצאה מהשחרור? מה הפאקינג חשיבות של הדבר הזה מבחינה יחסית? מי משחררים המוני רוצחים וארכי-מחבלים כשיש להם תירוץ או הצדקה תאורטית לא לעשות זאת?

איזו מדינה מופרעת ממשיכה לקשקש ולהתפלפל ולהוציא הודעות כשנשיא ארצות הברית מתחנן אליה שתפתח על הנאצים את שערי הגיהנום?
איזה ראש ממשלה היה משפיל את נשיא ארצות הברית כדי להקפיד ולקיים משא ומתן בתום לב עם מוחמד סינוואר?
האם יש עוד מדינה אחת בעולם שהייתה מוצאת את עצמה במצב מטורלל שכזה?

אגב, כפי שכבר הסברתי בהרחבה קשה לקבל את המנטרה של "אסור לשפוט או לבקר משפחות של חטופים או חלי צה"ל באשר הם" (להבדיל מאמירה בסיסית יותר בדבר "החובה העקרונית לנהוג בהם כבוד ולשקלל את הסיטואציה המורכבת בה הם נמצאים").

אבל במקרה של משפחות שנאבקות לשחרר רוצחים עבור גופות, המצב קיצוני בהרבה.
שם, בכל סטנדרט שמוכר לנו - המאבק שלהם הוא אנטי מוסרי בהגדרה, ובסבירות גבוהה גם נוגד את רצון המת.

מוכן להתערב שכל סקר יגלה שרוב מוחלט של האזרחים (ובטח לוחמים וכד') יתנגדו בתוקף לשחרור עשרות ומאות רוצחים עבור גופתם.

וכמובן, ברמה התמריצית הפיכת גופה לנכס מפחיתה באופן אינהרנטי את הכדאיות לשמור על חייו -
ומייצרת (ולכל הפחות מגבירה באופן משמעותי) את האינטרס 'להיסחב' מלכתחילה עם גופות בשטח.

מדינה בהפרעה.
איבדנו את המצפן המוסרי הכי בסיסי.

רק תסתכלו על זה במבט קר.
אין לאירוע הזה חצי-הסבר.
אין להזיה הזו אפילו רבע-רציונאל.

אם ההנחה היא שממילא חידוש הלחימה היא עובדה מוגמרת - מה האינטרס של מדינה חפצת חיים לשחרר מעל 600 רוצחים ארכי מחבלים ופסיכופטים שאחראים לכמה מהפיגועים המחרידים ביותר שידעה ישראל? בשביל האמינות הישראלית? כדי לא לפגוע ברגשות השבריריים של מוחמד סינוואר?

או אולי אנחנו בכלל נזהרים שלא לשחוק, חלילה, את התדמית האמינה של ישראל ולגרום לכך שחמאס לא ירצו יותר לחטוף לנו אנשים ולעשות איתנו עסקאות במשחקים חוזרים שוב ושוב?

מבינים עד כמה זה מופקר אפילו לשקול 'פשרה' שבה נקבל 4 גופות (אפילו ללא טקס משפיל! האח הידד!) ונשחרר מאות מפקדים ומחבלים שיעשו הכל כדי לרצוח אותנו ואת משפחותינו?

אבל מה שכן, אי אפשר לקחת מאיתנו את יכולת הניתוח החדה כתער.

כן, באמת?
התרשמתם שבנקודת זמן הנוכחית, "יש רצון בחמאס להמשיך בפעימות"?
מה גרם לכם לחשוב שארגון שיצא לטבח המונים וחטיפות כדי להביא לשחרור הרוצחים והפסיכופטים הבכירים שלו מהכלא הישראלי, ירצה לשחרר מאות רוצחים ופסיכופטים בכירים מהכלא? והכל תמורת המחיר המגה-אסטרטגי של העברת 4 גופות והסכמה לא לעשות טקס משפיל?

גאונים ממש.
עכשיו נשאר רק להבין למה לעזאזל שלישראל יהיה רצון או אינטרס להמשיך כשגם לשיטתה הלחימה ממילא תמשיך.

יש אלף יכולות לעטוף את זה.

רוצים, אפשר לזעום על השיגור.

מעדיפים אחרת? אפשר להכריז שבעקבות העינויים הרגשיים והאיומים לשני החטופים שנסחבו לטקס השחרור - אנחנו דורשים שהם ישוחררו בהקדם.

או שפשוט להסביר שבעקבות הגילוי על הרצח המזוויע של התינוקות אנחנו דורשים שחרור של עשרה חטופים תוך 24 שעות או שיפתחו שערי הגיהנום.

אפשר לעטוף את זה באלף ואחת דרכים.
בטח שאת טראמפ נוכל לשכנע בקלות, וזה בעיקר מה שחשוב.

בסוף, השאלה היא האם אנחנו רוצים לחיות ולשרוד ולעשות את הדבר הנכון והקר -
או להמשיך לשחק בטלנבולה שבה אנחנו רוקדים לצלילי החלילנים הפסיכופטים שמכירים כל כך טוב את החולשות הרגשניות שלנו.

ובפינת הסחבה:

סולברג בפסק דין מטומטם להחריד בתחום "הייצוג ההולם" מפרש את הוראות החקיקה (המכילה גם סעיפים מטומטמים למדי, יש להודות, ושיכלה להיות מנוסחת יותר טוב ובחלקה מבוטלת כליל) ככאלו שמאפשרים התערבות שיפוטית גם בזהות המנכל שבוחר כל שר.

הכל תוך בחינה מדוקדקת של אברי המין שאותם המנכל מחזיק ושל השיעור היחסי של אותם איברים בתוך סך אברי המין של מנכלי הממשלה וסיווגם (ואולי על פי ההגדרה העצמית-מגדרית של כל מנכל בהתאם להרגשתו, בסוג של פתרון אפשרי..)

כתבתי כמה פעמים, שכל עוד השופטים הציבו את עצמם במעלה הפירמידה השלטונית - ונשארים שם על כידוני סרבנים, ראשי שב"כ ואנרכיסטים שזוכים לגיבוי היועצת המשפטית - האופוזיציה (הרופסת) נמצאת בעליון.
ישנם קומץ פוליטיקאים לאומיים בגלימה - סולברג, מינץ ואלרון, ובימים טובים אולי עוד אחד שניים - שהם האופוזיציה השלטונית האמיתית.

כמה חבל שסולברג וחבריו בוחרים להתנהל בכזו פחדנות דווקא בתקופה שבה חבריהם לבית המשפט איבדו כל רסן.

וזה לא ענין של ימין או שמאל או של גברים ונשים.

גם בסוגיה הזו, שאפילו שם הקואליציה האימפוטנטית שלנו לא מסוגלת לקחת טרנד לוהט ולמחוק בעצמה DEI,
התמונה מורכבת בהרבה כאשר לפי הנתונים בכתבה.

למעשה, לפי הנתונים החבויים בפסק הדין נשים בכלל מהוות רוב בחלק גדול משדרות הניהול בשירות המדינה.
אבל נניח את זה בצד.

אבל קודם כל זו פשוט פסיקה רעה.
פסיקה שבאמצעות פרשנות מאולצת וחסרת הגיון (ומבין השורות נראה שסולברג מבין זאת היטב, למרות התירוצים הדחוקים והרטוריקה הבטוחה בעצמה) מתייחסת למנכל לכל עובד תוך התערבות אקטיבית ביישום חוק כוללני למדי.

המשמעות המעשית היא לקחת את השרים, האנשים שאותם שלחנו כדי לעבוד למעננו, ולהתערב להם בצורה מגושמת ולא אכיפה - בזהות משרת האמון הכי בכירה וחשובה שיש להם כדי להגשים את מטרותיהם (שבשמם הם נבחרו וייבחרו מחדש).

וכך בית המשפט, בשבתו כממשלת על,
נכנס כמו פיל לחנות החרסינה הלאומית.

ובסוף, מה המשמעות המעשית של פסק הדין?
ומדוע פסק הדין הוא אווילי ומסורבל במיוחד, גם בסטנדרטים של בגץ?

כי בהתערבות הפסולה שלו בגץ למעשה מטיל חובה בלתי אכיפה דה פקטו, שעוסקת במינוי יחיד, שאינו כפוף לוועדת איתור, שמתבצע על ידי הממשלה, לפי המלצה של כל שר בנפרד, באופן שאינו תלוי או בזיקה בין המינויים השונים, כשהרוב המוחלט המינויים בכלל נעשה באופן סימולטני בסמוך להקמת הממשלה.

וכל הבלאגן הזה עתיד ליצור, כרגיל, הנעת דינמיקה ידועה-מראש בה כל מינוי יהיה כפוף לאלף חוות דעת של משפטנים ועתירות והתערבויות ובחינות וכסתוחים.
במקום למנות את הפאקינג מועמדים הכי מתאימים שכל שר מוצא לתפקיד שכל כולו פונקציה של אמון, שיתוף פעולה ועבודה צמודה ואישית.

אבל היי, מה סולברג יכל כבר לעשות?
לא השאירו לו ברירה.

אחרי הכל, צריך ייצוג הולם גם לסמרטוטים.

אגב, מה עם ייצוג הולם בקרב ממשלת-העל של מדינת ישראל? יש מישהו חושב שגווני החברה מיוצגים כראוי בקרב חבורת הפוליטיקאים בגלימה ההומוגנית להחריד הזו?

(עמכם הסליחה, ראש ממשלת-העל לא נמצא בתמונה כי הוא עסוק בלהצהיר שקרים ושבועות אמונים כוזבות לחוקי מדינת ישראל שמהווים עבורו רק טיוטה לפיגום לעקרונות היסוד אותם הוא מפרש לפי מה שבא לו)

כעת, קחו לכם דקה וקראו בקול ובתשומת לב את ס' 15א(א) לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959.

חשוב להבין.
החוק רחב מני ים.
הוא אינו מתייחס רק "לייצוגם של בני שני המינים" אלא גם לייצוג של האוכלוסיה הערבית, של דרוזים, צ'רקסים, של מי שהוא או הוריו נולדו באתיופיה, של "בני האוכלוסיה החרדית" ושל עולים חדשים.

כעת, לאחר הפסיקה ההו-כה-שמרנית של סולברג הסמרטוט, כל אחד יכול לקחת כל סקטור או כל ממשלה בתולדות ההיסטוריה ולהתחיל לסרוק אותה.
כל מי שמחזיק במספיק ארגונים ותרומות זרות ומשאבים ונגישות - וכמובן מקום חם בלב ואהדה אצל שופטי בגץ - יוכל ליזום הליך בכל רגע נתון.
באיזה נושא? כל מה שצריך כדי לשגע את המערכות ולתקוף מהפוזיציה הפוליטית.

כי מה המשמעות של סעיף כל כך רחב שלמעשה אומר הכל ולא אומר כלום? נכון מאד.
שכל כולו נתון לידיהם הלא-נאמנות של משפטני ישראל. יועמשים, פקידים וכמובן שופטי בגץ - שיכריעו באמצעות פרשנות תכליתית אובייקטיבית עד העצם מה יקרה בפועל.
הם לבדם יחליטו: מי מיישם, מתי, באיזה אופן ואילו כלים וסעדים (אם בכלל) יוענקו כדי לאכוף על המדינה את היישום.

ובקיצור:
עוד יום במדינת כל משפטניה.

וכמובן, נוסח סעיף 15א רחב וחובק כל, כמעט -
אבל אתם יודעים ביחס למי הסעיף לא מזכיר שום צורך להעניק תעדוף או ייצוג הולם?
נכון מאד. ליוצאי צבא. ובעיקר לא לבוגרי שירות קרבי, או למשרתי מילואים שמקריבים עשרות ומאות ימים, פרנסה, משפחה -
ולא פעם גפיים או את חייהם.

כי למה שיהיה להם תעדוף בחוק המינויים?
למה שבהינתן מועמדות שווה מול משתמט מגיוס (שגם זכה ביתרון משמעותי ולא הוגן בזמן מבחינת השכלה, נסיון מקצועי וכד') יהיה ברור שכעקרון בסיסי שנובע מאלף ואחד רציונאלים יהיו חייבים להעדיף אותו?

הרי ההטבה הזו לא קשורה לאיך ואיפה הם נולדו, אלא במעשים שהם בחרו לעשות בפועל בחייהם? למה שלבחירות יהיו השלכות?!

ובכלל, הכל טוב, לא צריך להיות חמדנים,
יש למילואימניקים החצופים האלה כבר יום כיף בסופרלנד, גם יום הוקרה רב-משמעות בי"ח אייר ("או במועד הסמוך לו") -
מה לעזאזל הם צריכים יותר מזה?!

אבל הכל טוב. אפשר לחזור למאבק המבטיח לגיוס חרדים.
מאבק חכם. פרקטי, יעיל, ישים.
מאבק אותנטי ולא קשור לשום קמפיין פוליטי. כן כן, החבר'ה מקפלן אמרו בעצמם.
זה בכלל לא ספין של כמה אנשי פרסום מוכשרים וציניים, שמרוב איוולת של ימין נאיבי עד טמטום - מחליף פעולות אמיתיות שיכולים לתעל את ההזדמנות בנקודת הזמן הזו - לענישת פרזיטים ותעדוף משרתים בכל פרמטר ציבורי אפשרי.

למה לעבור לשינוי דרך תגמול, מיסוי, תעדוף וקצבאות ילדים מוגברות למשרתים?
יש לנו מאבק מבטיח שאמנם נמשך איזה 50 שנה ובפועל רק הולך אחורה, אבל היי הכל בסדר. יהיה טוב. אוטוטו דברים מתחילים לזוז. אם רק תאמינו בכך - חסידי גור עוד ינהרו לגולני בהמוניהם.

וזו פנייה נוספת (ונואשת) ליריב לוין.

בחייאת, יריב, תהיה חכם. תחשוב אלגנטי.
זמן טוב לבחור (לפחות בהתחלה) נושאים בהם אתה לא יכול להפסיד.

כי את העימות החוקתי הגדול ואת "מבחן הטנקים" שהבריונים בצד השני כל כך מחכים לו, יהיה צריך לבחור ולעצב בקפידה -
וכמובן בנושאים בטחוניים ו/או הגירה בהם יש קונצנזוס של 90% בציבור.

אבל יש הרבה מאד מה לעשות בדרך.
הרבה צעדים קטנים אבל חשובים.

בתחום הבקרה, השקיפות, וסדרי העבודה של בתי המשפט.
אבל גם יצוג הולם זו דוגמא מעולה.
שחררו פסק דין שמתערב לכם במינוי מנכלי משרד? זרום עם ההטרלה. אמץ אותה.
תודיע שקראת את פסק הדין המרשים והשמרני של סולברג ובכוונתך לאמץ את פסק הדין ואת רוחו - אולי עם שינויים קלים.

לדוגמה, מדוע לא להחיל לשדרג ולאכוף בבתי משפט חובת ייצוג הולם לחרדים?
כמה צ'רקסים יש בבתי המשפט?
כמה תימנים יש או היו בעליון?
ואם כבר בודקים, מהי החלוקה העדתית או הקבוצתית מבין העוזרים והמתמחים בלשכות השופטים?
חשוב מאד לבדוק.
ייצוג שלטוני הולם חייב להתחיל מלמעלה.

ואת אכיפת הייצוג ההולם כדאי להחיל גם במערכות אחרות -
קחו את האקדמיה לדוגמה.
כמה פרופסורים אתיופים יש באוניברסיטת תל אביב?
וכמה מזרחיים אם כבר סופרים?
גם כאן צריך בדיקות, דיווחים תקופתיים, נוהלים ודוחות מקיפים שיבדקו עמידה ביעדים ביחס לכלל המיעוטים הנזקקים באוכלוסיה.

וכמובן, אם בזמן הקרוב יהיו פה נבחרי ציבור ציונים וחפצי חיים,
שיעשו את המובן מאליו,
ויוסיפו כתעדוף מעל לכל של שירות צבאי משמעותי ומילואים -
או אז תתחיל באמת חגיגת הייצוג ההולם.

על הצורך של יריב לוין להתאושש, לנשום עמוק,
לחשוב אסטרטגית איך נכון לפעול מול היריבים האלימים והאנטי דמוקרטים שאת הגבינה שלהם הוא רוצה להזיז,
לחשוב על המצביע החציוני ועל תגובתו לנושאים שונים -
ולבחור סוף-סוף במאבק חכם ארוז היטב ואפקטיבי הרבה יותר - עמדתי באחת הפרשות בצייני 👆

שוד ושבר הלם ותדהמה מי פילל מי מילל ומי יכל לראות את זה בא במשך 938535 השעות של ריאליטי חגיגי באולפני דת החטופים

אבל הכל טוב, חברים, רונן בר אמר שנדע להתמודד