ושוב, אין טעם אפילו להתחיל ולתאר את האנומליה בצפצוף של מיארה ולימון על פסקי דין של בגץ ועל כך שכל הסיפור התחיל מזעקות שבר של לימון שחשש מאי-רציפות תפקודית ומפגיעה בתפקוד שירות המדינה.

בסוף, יש פה מאבק ציני נטול כללי משחק על כוח ועוצמות וסמכויות. מאבק שמתבסס קודם כל על מי איתנו ומי נגדנו. מיהם כוחות האור ומיהם כוחות החושך.
כפי שמראה הסיפור של כחלון, בעולם ללא שלטון חוק שמכבד את עצמו - מה שחשוב הוא לא 'מה' אלא תמיד 'מי'.

ובקיצור,
עוד יום בממלכת המשפט הרקובה של מדינת ישראל.

לסיום היום, ולקראת ימים לא פשוטים, חשוב להזכיר שהאויב איננו חמאס. הוא מעולם לא היה חמאס.

האויב הוא הקולקטיב הפלסטיני (אם נקח את ההגדרה המינימלית והבסיסית ביותר)

למעשה, החוטפים של שירי אריאל וכפיר ביבס אפילו לא היו מהחמאס. ממש כמו ההסברים שסיפק חמאס שהאכזריות הקשה באמת לא הייתה מפעיליו - אלא מעזתים פשוטים שנהרו כדי לטבוח ביהודים.

ממילא, טרם ראיתי ולו הסתייגות אחת רצינית שהושמעה בעזה כולה על המפלצתיות האכזרית שכרוכה בחטיפה של אמא ושני ילדיה הקטנים, ובסחר שהנאצים מבצעים בגופות שלהם.

אפילו לא גינוי רציני אחד. אין צדיק אחד בסדום העזתית.
(סדום זה מופת מוסרי ליד חיות-האדם האלה)

אז לקראת השקרים שצפויים להתרגש אלינו בזמן הקרוב חשוב לזכור שזה לא ארגון אלא קולקטיב שלם.

לקראת משחקי המילים שיספרו לנו בהתלהבות על 'ממשלת טכנוקרטים' או 'רשפ המחודשת' או 'מודל חיזבאללה' או 'הגליית אלף בכירים' או כל מנגנון אחר שישאיר אותנו עם נאצים רצחניים על הגדרות -
חשוב מאד לזכור ולהזכיר שזו לא יותר מסמנטיקה חלולה.
אין חמאס, יש קולקטיב של נאצים.
אסור לנו לשכוח את זה.

עד דור עשירי, עד שוך עלבוני.
עד כולם, עד כולם.

אומרים לכם שהשב"כ ידע להתמודד, מה לא הבנתם?!

נו די, כופרים. הרצי בעצמו אמר שיהיה בסדר ואתם עדיין דואגים? קטני אמונה שכמוכם.
פנו לחשמן החטופים הקרוב לביתכם על מנת שיורה לכם אילו סיגופים ותעניות יש עליכם לקבל מאחר שהרהרתם אחר עיקרי הדת המקודשים.

רגע רגע רגע,
אז אתם רוצים להגיד לי ששחררו מאות רוצחים, ארכי מחבלים ומתכנני פיגועים מתקופת האינתיפאדה השניה וטרור האוטובוסים, ובאופוריית השחרור הנאצים מנסים לפוצץ עשרות/מאות יהודים על אוטובוסים?
שוד ושבר הלם ותדהמה חזיז ורעם, מי אי פעם יכל לנחש שאירוע כל כך מפתיע יתרחש?

אני מבקש להפסיק עם ההסתה והשטויות.
אין שום קשר לכלום. קרה. קורה. אלו החיים.

אז כן, ניסו והצליחו (בתזמון שגוי) להחדיר ולפוצץ מספר אוטובוסים במקביל (ושירות הבטחון הכללי לא ידע על כלום ושום דבר).
נכון, אז מה?
זה מה יש. פורס מאז'ור. כולנו פטורים מאחריות. ואולי כולנו אשמים. לא ברור. אבל מה שבטוח, אין שום קשר לשום מדיניות שנקטנו.

יודעים מה? אם כבר, לא קיבלנו באופן מספק את ההמלצות של שב"כ והרצי לשפוך עוד כסף על הנאצים ולהכניס לפה עוד פועלים ולהתעלם מעוד שב"חים. זה הכל. שום קשר לשום הסכם כניעה ישראלי מקביל לאלו שהביאו את האינתיפאדה הראשונה, השניה וטבח שביעי באוקטובר. ראיות נסיבתיות בלבד.

יאללה אפשר להתקדם. אין מה לראות.
שום טרלול אסטרטגי אדיר ממדים ובטח שום מסקנות.

הסיפור עם רונן בר שנאחז בקרנות המזבח מאתמול התיישן יפה, למרבה הצער.

מניח שזה ברור - בעולם שבו שמאל ציוני נורמאלי מן השורה יודע להגיד משהו חוץ מביבי וביבי וביבי - איש מקצוע כושל כמו רונן בר כבר מזמן היה יושב בבית, משנן משפטים לראיון עם אילנה ("אני מודאג") וחושב איזה קשרים וקומבינות לנצל בדרך לג'וב המסורתי לבטחוניסטים כושלים בדירקטוריון של תעשיה בטחונית או חברת סייבר.

אבל בר?
הלוזר הפתטי הזה ממשיך לתדרך את השופרות הנלעגים עד כמה הוא הסיכוי היחיד של הדמוקרטיה..

והנה תרגיל חשיבה.
ישיבה אתמול (או אפילו היום) עם ראשי מערכת הבטחון.
כולם מבינים, גם הפרדות העצלות ביותר, שהסיטואציה שנוצרה - כניעה, תחושת נצחון ואופוריה אצל הנאצים, שחרור ארכי מחבלים מנוסים לשטח, תמריצים הרסניים - היא פצצה מתקתקת.
שחיי ילדים יהודים (כמו ביבס, כן? כאלה שצריך להציל בכל מחיר) תלויים במה שהם יחליטו עכשיו.

מה הם עושים?
מה הם ממליצים?

אז דמיינו את נתניהו אומר איזה משפט עמום גנרי על המלצות "לצעדי מנע ותקיפה עוצמתיים",
ורשות הדיבור עוברת לרונן בר -
מה לדעתכם בדיוק הוא אומר?

לכשעצמי, לשם הדוגמה, הייתי ממליץ על צעדי ענישה קולקטיביים מהירים שיהפכו את המשוואה. במקום הנחות למחבלים, החמרה להם ולבני משפחותיהם.
הייתי מסביר שתוך 12 שעות אני מוציא חוות דעת בטחוני שממליצה כי לאור המצב, התעצמות הסיכון, ושינוי דרמטי של המידתיות המקודשת, על מערכת הבטחון לשנות דיסקט ולהתאים את עצמה לשינוי.
התרגלנו להרוס בקטנה בתים אחרי חצי שנה בגלל פרשנות מעוותת לתקנה 119 לתקשח? נהרוס את כל הבנין אחרי שעתיים.
התרגלנו לגעת ולהעניש רק את המחבל? נפגע לו בחמולה. אם צריך, נחפש להם בפייסבוק תמיכה בטרור ונתייחס לזה כמו שאנחנו יכולים במצבי חירום.
נמנענו מגירוש והרחקת מחבלים ומשפחותיהם? נלך על איחוד זירות. נגרש מאות מחבלים ובני משפחותיהם לעזה - שתמכו בהם במעשה או במחדל - תוך 24 שעות. הכל, בהתאם לצו תיחום מגורים ולאור הכורח הבטחוני הדחוף.
נקטנו בהוראות פתיחה באש זהירות והדרגתיות? רף הסיכון עלה וניהול הסיכונים השתנה.
הרסנו בתים בפינצטה? נגלח שורה אחרי שורה, ונתחיל ממסגדים מסיתים, מרכזים בהם מתאספים טרוריסטים וכמובן ממערב טול כרם קלקיליה וג'נין - ומאזורים שמהם עלול לצאת השביעי באוקטובר הבא.

ועכשיו, תחשבו בכנות. ברצינות.
עזבו פוזיציה פוליטית,
ממה שראיתם עד עכשיו -
האם אתם חושבים שזה סגנון הדברים של בר?
האם אתם חושבים שהוא ממוקד בחשיבה על צעדים אגרסיביים כאלה?
שהוא דוחף לעשות כל מה שצריך ("בכל מחיר") כדי לשמור על הילדים שלנו?
כולנו הרי מבינים שלא.
אנחנו גם יודעים במה הוא ממוקד ואילו קמפיינים הוא ניסה לדחוף בתקשורת..

ולכן רונן בר חייב ללכת הביתה.
בר, יחד עם חבריו לצמרת הבטחונית שאפשרו את תודעת השישי באוקטובר אל מול הנאצים לידנו. פתח, חמאס או כל ארגון נאצי אחר.
הביתה. הרבה לפני הכשל המבצעי החמור שקרה הלילה.

ורק משתי מילים אני הכי פוחד -
הראשונה היא "נדע" השניה "להתמודד".

אבישי גרינצייג זו דוגמא חריגה לעיתונאי חכם, אנליטי וישר.
וגם כאן גרינצייג ודאי צודק בטיעון-העל שהוא מציג.
בניגוד לדיון שלנו שנוטה להתמקד בזוטות ובצ'ופצ'יק האנקודטלי של הקומקום (ולחלופין, במסקנות עמומות וגנריות על תהליכים ארגוניים ופרוצדורות מנהליות) -
המסקנה המרכזית של השביעי באוקטובר היא ניהול סיכונים שמרני הרבה יותר.
לא להניח מניעה מוחלטת. לא להגיד "נדע להתמודד". לא לחשוב שהאויב מטומטם או כושל. אלא להפך, להניח שאתה האידיוט ולתכנן איך כשלים עתידיים כאלה יגבו כמה שפחות מחיר.
במקום לבנות על המניעה המוחלטת ליצור מנגנוני הגנה נוספים שיעמדו בדרך לקטסטרופות חוץ מ'הרתעה' או אמונה עיוורת ל'התראה'
(ובקיצור: התשובה המרכזית לשביעי באוקטובר היא פרימטרים רחבים מאד וריקים מאויב בסמוך לגבולות ואזורי סיכון - מדרום מצפון וממזרח).

אז עקרון העל של גרינצייג נכון, אבל לא בכדי הציוץ שלו מעט עקר ואבסטרקטי (הכנסתי מה שאפשר בגודל נורמאלי) אבל לדעתי גרינצייג קצת מפספס.
כי הסיפור של רונן בר והאוטובוסים המתפוצצים היום -
א. אולי כשל טקטי אבל משמעותי וחריג - למעשה, הכשל היום הוא דוגמא חריגה ביותר לכשל מקצועי-ארגוני בקנה מידה אדיר. אין פה איזה בקתב או הברחה של רובה מאולתר בבגאז'. הנאצים ביצעו פה תיאום וביצוע של ייצור והעברה והטמנה סימולטנית של מספר מטעני נפץ, באמצע מלחמה, כשישראל אמורה להיות בשיא הערנות ביו"ש - והכל, בלי שהשב"כ יידע כלום. שום דבר.
זה אירוע שמשקף כשל יסודי. לא פורס מאז'ור או אנקדוטה או תקלה נקודתית.

ב. הקונטקסט חשוב - אי אפשר להתעלם מההקשר ומתשומת הלב הפוליטית של רונן בר. הריכוז של השב"כ כארגון נמצא במקום אחר. בפוליטיקה, בקטטות, בתדרוכים, בהדלפות, בשמירה על 'הדמוקרטיה', בנערי גבעות, בשמירה על תקציבי אבו מאזן ומחבליו. השמיכה לא מספיק מכוונת למטרה המרכזית של בר.

ג. חלק מרצף של ארגון כושל - וגם כאן, קשה שלא להסתכל על התמונה הרחבה. קשה גם שלא לבחון את בכירי השב"כ שהשתחררו לאזרחות ואת האובססיה הפוליטית שלהם. השביעי באוקטובר אף הוא היה 'כשל טקטי' במובן מסוים. אבל כשלים טקטיים מצטברים לחידלון אסטרטגי.

ד. ארגון פוליטי - ולרצף הכשלים הטקטיים האלה יש גם מקור אסטרטגי. בליל השביעי באוקטובר, ידעו אלפי מחבלים בארגונים ייעודיים לפשיטות שהם הולכים לבצע טבח במדינת ישראל. אף לא אחד מהם היה מקור אפקטיבי של השב"כ. השב"כ לא נתן התראה באירוע המוני. על הכשל החריף אנחנו מבינים גם מאינספור פערי מידע במהלך המבצע - ומכך שיחיא סינוואר חוסל בדרך מקרה על ידי לוחמים חדים בשטח.
איך זה שלא היה לנו שום פאקינג יומינט? מי אחראי לזה? האם השב"כ הרים דגל אדום או שחור מתישהו במהלך השנים? האם הוא הזהיר מהצפי לכך לפני ההתנתקות? האם לאור הכשל הוא הזהיר מחוסר שליטה דומה ביו"ש בכל נסיגה? ושוב, האם בימים האחרונים הוא הזהיר מצעדי ענישה קולקטיביים כדי לשבור את אופוריית הנצחון של הנאצים אחרי הסכם הכניעה? התשובה היא לא.

ה. רוח המפקד (הפוליטי) - והנקודה האחרונה היא שהתפיסה הזו של 'לסמוך על הנס' ולהמשיך כרגיל עליה גרינצייג מדבר היא הלך רוח שמושפע באופן כמעט מוחלט מרוח השב"כ (ומהנטייה של הממשלה וכולם פה להתמכר לשקט מלאכותי לטווח קצר). כי הרי כל מה שבר מתדרך מבוקר עד ערב הוא שהכל בסדר. שאין טעם בצעדים דרסטיים. שאם רק נכניס כסף רווחה ופועלים ותיאום בטחוני ולא ניגע במסגדים הקדושים ולא נגיד את השם פתח בהודעות דוצ ולא נעלה להר הבית ולא נגזים עם ההרס כאילו אנחנו דיניינרים ברפיח, חלילה, הכל יהיה בסדר.

בקיצור, גרינצייג צודק בגדול בעקרון-העל של ניהול סיכונים שמרני,
אבל האירוע של כשלי השב"כ הוא הרבה יותר מטקטי.
הרונן ברים של מערכת הבטחון - מוכרחים לעוף קיבינימט.

אז הנאצים חטפו מהבית ורצחו באכזריות תינוק קטן וילד בן ארבע - ולקינוח הם החזירו גופה אנונימית במקום האמא של הילדים שכנראה נרצחה גם היא.

וכל זה אפילו לא חמאס, חשוב להזכיר, אלא סתם עזתים נאצים מן המנין.

זרע עמלק.
פייר? טרנספר לאלף עזאזל זה פרס שלא מגיע לנאצים הללו.

אגב, אם אני זוכר נכון, כמעט בטוח שאי שם בהיסטוריה, ערבים נאצים מסוג מעט שונה (ירדנים? מצרים?) כבר עשו איזה תעלול שטני בסגנון והעבירו ארונות עם חול ואבנים במקום הגופות שהם היו צריכים להעביר (מחסרונות הפורמט, חבל שאין פה תגובות לטובת עזרה מהציבור)

מאד מקווה "שהמתווכות" ינזפו בחמאס על כל הסיפור הזה של לרצוח תינוקות ולעשות תעלולים חולניים עם גופה אנונימית.
לגמרי לא לעניין.

מצדיק נזיפה, בעיניי. אפילו נזיפה חמורה.

רק בפייסבוק יש לפוסט השנאה הזה נגד נתניהו - עם תמונה בולטת של שרה, כמובן - על נתניהו והרג ביבס מעל 16 אלף לייקים. חוץ מזה יש 5000 שיתופים, אלפי תגובות רעילות להחריד ועוד אינספור הדהודים בווטסאפ וכד' בקבוצות שמאלנים נאורים בעיני עצמם.

הטמטום והשנאה החולנית בשמאל הם לא באג אלא פיצ'ר.

אגב, בהחלט היה תרחיש קיים שהפגיעה בילדי משפחת ביבס קשורה לפעילות צה"ל או להפצצות. ככה זה במלחמות עם השטן. אבל זה לא היה משנה בשום צורה את העובדה שהנאצים הם אלו שחטפו ורצחו אותם כשלקחו את הילדים הללו ממיטתם אל רצועת הנאצים המקוללת הזו. ובכל מקרה, זה לא הנושא. מי שהשנאה לביבי כל כך הטריפה את דעתו עד שגם הזעם הטבעי מול האכזריות הבלתי נתפסת של האויבים המטורפים שלנו מוסט לפוסטים שטניים נגד ביבי ושרה (ובעקיפין, כמעט תמיד, נגד מצביעי הימין) הוא בנאדם שאיבד צלם אנוש ברמה הכי בסיסית שיש. בנאדם שהפסיק לחשוב באופן צלול. בנאדם שצריך טיפול נפשי באופן ברור. העובדה שלתוכן החולני הזה נתמך ומשותף על ידי חלק כל כך משמעותי מהשמאל העמוק, פסיכופטים שחלקם הגדול-מדי נמצא בתפקידים בכירים ומשפיעים במדינת ישראל - היא סימן אזהרה לאומי)

ובסוף, התעלולים המזוויעים של הפרטנרים להסכם שלנו לא חידשו אלא רק חידדו, שוב, עקרון טבעי מתבקש ואינטואיטיבי.

כן, טבעי. פשוט. חד משמעי.
גם אם מצריך החלטות מושכלות, קור רוח ואחריות לאומית לטובת היישום:

אומה חפצת חיים לא עושה עסקאות עם נאצים.

ככה זה. ככה החיים עובדים, בטח כשאתה חי בשכונה כל כך קשוחה.
מדינה שאינה שטיטעל לא הופכת את אזרחיה - גברים ונשים וילדים (וגופות!) - לסחורה יקרת ערך שעבורה ניתן לסכן את קיומה.
פשוט לא.
זה לא מוסרי, לא חכם לא יעיל ולא בר קיימא אם אנחנו מתכננים פה לשרוד פה לאורך זמן.

מנסה להבין:
אם אכן "אין לישראל שום בעיה לחתום על עסקה ואז להפוך את הכל",
כמו שכמה דוברים עקשניים טענו שוב ושוב בשנה האחרונה -
אז מכיוון שדי ברור שאנחנו לא הולכים לשלב ב',
איזה אינטרס או רציונאל יש לישראל לשחרר עכשיו 602 (!!) ארכי-מחבלים, מהנדסי טרור ורוצחים?!