רק במדינת ישראל,
פוליטיקאית ומשפטנית דרג ז',
שהתקבלה לתפקיד דרך קומבינות ובחוסר כשירות מובהק,
ומאז מפלסת את דרכה באמצעות תקיעת מקלות בגלגלי הממשלה והמדינה בכל נושא ובכל תחום -
כעת חושבת שמדינת ישראל צריכה להתייעץ איתה בקשר לחוקיות רילוקיישן של נאצים מעזה.
(ודי מצחיק, שלא לומר מגוחך, הסיפור של גדעון סער שבממשלת בנט-לפיד מינה אותה (כי רז נזרי לא שנא מספיק את נתניהו) ועכשיו מדליף בגאווה איך הוא מתעמת איתה כשהיא מנסה לתקוע בגלגלים של מדינת ישראל)

ולמה זה כל כך חשוב להבין שהטמטום והשנאה הם לא באג אלא פיצ'ר?

קחו את הסיפור של גלי מיארה ודרישתה לבחון את 'חוקיות' תכנית טראמפ.

הרי חלק גדול מהציבור הציוני התנגד לרפורמה.
למה בעצם?
בעיקר בגלל פחד.
בעיקר בגלל שהרבה אנשים השקיעו הרבה מאד כסף וייצרו אינספור מצגים - ספינים, דיסאינפורמציות, דמונים, מידע חלקי או שקרי - כדי למסגר עבורו עולם חד ממדי.
עולם שבו יש טובים ויש רעים. שיש את בני האור ויש את בני החושך. וחייבים לבחור במחנה הנכון.

אבל בפועל, האדיוטים השימושיים האלה הצביעו עבור מיעוט קטנטן של משפטנים מופקרים.
מיעוט חסר אחריות שמייצג - בחדווה או סתם בפועל - אינטרסים של תפיסות שמאל רדיקליות קיצוניות וסהרוריות.
משפטנים מסוכנים שבמשך עשרות שנים כובלים באזיקים את הידיים - הרועדות ממילא - של מדינת ישראל והמנהיגים שמובילים אותה.

אז שואל ברצינות,
טמבלים נאיביים בעלי רצון טוב שעד לא מזמן הסתובבו בקפלן הניפו שלטים מעריצים עם פרצופה של גלי מיארה,
בדרישה לאפשר לה להילחם ולהערים מכשולים בנסיון להקטין את הסיכוי שהילדים שלהם יחיו בלי נאצים עזתיים על הגבולות,
אתם לא מרגישים אדיוטים?

והיום בדת החטופים, מחיאות כפיים לחמאס ולמוחמד סינוואר והצדעה לרצון הנאצל שלהם לשחרר חטופים.

אז נכון, ראוי להודות, לא תמיד החבר'ה השובבים מהחמאס היו נחמדים. אבל היי, לא כדאי להיות קטנוניים או כפויי טובה. זו קארמה שלילית.
חמאס אמנם לקח אותם אבל תראו, עכשיו הוא גם מחזיר!

ובעצם הלא דנה ויס רק מקיימת את הציווי המקודש בהלכות דת החטופים:
"חמאס נתן, ביבי לקח, יהי שם קפלן מבורך"

(למה מטומטם? כי גם לשיטת החסידים השוטים ביותר של דת החטופים, הפיכת גופות לנכס שתמורתו מחזירים נאצים חיים - היא תמריץ הרסני שמעודד חטיפת גופות ופוגע באופן ישיר באינטרס של חמאס לשמור על חייהם של החטופים)

עד כמה קיצונית תרבות הטמטום והשקר?
זה לא רק שאין דיון בטרלול הקיצוני שבו משחררים מחבלים מתועבים תמורת גופות.
למעשה, המצב חמור הרבה יותר.

כי המזוכיסטים מביניכם שצורכים בימים אלה את סוכני הבורות בתקשורת, יגלו שהקמפיינרים בקשורת כמעט לא אומרים את המילה 'גופות'.
עצם המילה 'גופה' כמי שמתארת אדם שאינו בין החיים - הולך ונעלם בחסות קמפיינרים ואנשי פרסום.
במקום להתייחס למציאות כפי שהיא - הכל משווק בשפה עמומה, מטעה, חלקית ומכובסת בנסיון לגרום לכולנו לעצום עיניים.
לנסות ולהדחיק כמה מדינת ישראל מתנהלת מול האויב הנאצי שלו באיוולת קיצונית.

הטמטום, השקרים ועצימת העיניים הקולקטיבית הם לא באג - אלא פיצ'ר אסוני בדרך לקבלת החלטות נוראית.

לא הבנתי, למה שרונן בר יתפטר? מה הוא עשה בצורה לא מושלמת? איזו סיבה יש לו לא להמשיך בתפקידו לנצח נצחים?
ובכלל, למה שלא נעניק לבר עיטורי הצטיינות? הרי כאיש מקצוע הוא עשה את העבודה שלו בצורה כל כך מדהימה, למה שלא נראה קצת הערכה במדינה הזו? על מי נסמוך אם לא על פנומנים כמו רונן בר?

אז נכון, רונן בר לא נלחם בסרבנות,
ואימץ את ההונאה של חמאס על הסדרה,
ו'סביבתו' עסקה באובססיביות בהדלפות ובתדרוכים (כולל כאלה שפגעו במובהק בבטחון ישראל),
ואת המלחמות הכי טוטאליות שלו ניהל נגד כמה נערים מנוזלים עם גזמבות שעשו תג מחיר.

ונכון, בר גם לא הרים דגל אדום בשום שלב על העדר מקורות איכותיים בחמאס,
והיה אבי הקונספציות שכל מה שצריך כדי למנוע עימותים זה לא לעצבן את החמאס,
ובפאקינג לילה שלפני הטבח הוא שלח צוותי טקילה אבל לא עדכן את הממונה הישיר שלו (ראש הממשלה) ולא עדכן כמו שצריך את המשטרה ולא סיפק התראה למסיבת הנובה
ובאירוע בו חדרו לישראל אלפי נוח'בות כדי לטבוח לשרוף ולאנוס היומינט של רונן בר היה כל כך קטסטרופלי עד שלא התקבלה קודם אפילו אינדיקציה אחת שאיפשרה לדרוך את המערכת.

וטוב, אם אתם ממש מתעקשים, גם אחרי הטבח הוא והשבכ מתנהלים בשלומיאליות לא נתפסת, כשמוחמד סינוואר אוטוטו נכנס לבית אבות וגם יחיא סינוואר חוסל באגביות על ידי לוחמים בשטח.

ובכלל, הוא היה אחראי למשא ומתן שכמעט כולם מכל הצדדים מסכימים שהוא סיפק עסקה גרועה ואיומה.

ואם כבר שם, אז כדאי להזכיר שבדומה להרצי גם אצלו מיד אחרי הטבח סביבתו 'תדרכה' שבר לוקח אחריות מלאה אבל לא נכון להחליף ראש שב"כ באמצע מלחמה עצימה.

הכל נכון. הכל כמעט ולא שנוי במחלוקת.
התוצאות איומות חותכות ומובהקות.
אבל היי, מה כל זה חשוב?
הרי רונן בר נגד ביבי. נגד ביבי. ביבי אומרים לכם.
ובסוף, זה כל מה שמשנה בעולמם של ביביסטים שמכבדים את עצמם.
בעד ביבי או נגד ביבי.

עיניים על הכדור,
לא הבנתם?

טוב, במעין אפקט סטרייסנד,
ובמסגרת נסיונות השופרות להגן על בר כאיש עליו ניתן לסמוך וכפנומן שאסור להרשות לו להתפטר -
הגעתי לשרשור מדהים שלא הכרתי על הקדנציה הפוליטית להחריד של רונן בר.
שם בצד את זהות כותב השרשור (דנינו מנוער הגבעות) ומתרכז בגוף הטענות ובעובדות שעולות המשכנעות-למדי שמבססות בעיניי מסקנה חד משמעית:
רונן בר היה אחד מאנשי המקצוע הכושלים ביותר שעמדו אי פעם בראש מערכת בטחונית. דוגמא קלאסית לבגידת המומחים. מי שהקדיש משאבים אדירים (זמן, כח אדם, תקשורת, תשומת לב, ) למאבקים פוליטיים דרך תפקידו - מאבקים שבאו באופן אינהרנטי על חשבון תפקידו המרכזי של השבכ -
להגן על אזרחי ישראל מרצח, חטיפה אונס.

שנתחיל?

ובכן, השרשור על רונן בר מציג שורה ארוכה להחריד של הדלפות, תדרוכים ומכתבים דרמטיים שעוסקים כולם באיגוף משמאל של מדיניות הממשלה.
חבל להרחיב, הנה סיכום קצר של עיקר האזהרות וההדלפות שמתחילות פחות-או-יותר מיד בסמוך לכניסה לתפקידו כשנתיים לפני הטבח:

** אזהרה לחשיבות חיזוק הרש"פ (כי למי אכפת מזה שהם מממנים רוצחים)
**הצגת "תרחישי אימים" כדי "לסכל פגיעה בתנאי אסירים ביטחוניים" (כי חשוב להעביר את זמנם של רוצחי עמנו בנעימים עד שישוחררו בעסקאות)
** דרישה "למתן" את פעילות המשטרה במזרח ירושלים, מחשש שפעילות משטרתית תגרום ל"התלקחות רחבה" (דרישה שנראית מופרכת במיוחד לאור הקורלציה ההפוכה שהוכחה מאז ה-7.10)
** "שיחת אזהרה" לשר יריב לוין מפני "אלימות ו"התלהטות השיח" בעקבות הרפורמה המשפטית (כי יריב לוין הוא לבדו הבעיה וכמובן לא גורמי מחאה או הנסיונות הסדרתיים לפגיעות אלימות בו ובשרים אחרים)
** מזהיר מהתקרבות "לאזור מסוכן" בעקבות המרד של אחים לנשק ונסיונות לשיתוק הצבא והמדינה (כשהנמען הוא כמובן ראש הממשלה, ולא מניעת התארגנויות שיבוש כמו שהשב"כ ביצע בהתנתקות או דרישה מרשויות אכיפת החוק לנקיטת פעולות נגד סרבנים ומעודדי סרבנות
** הדלפה פומבית עם קריאה לנתניהו הפירמן כי "נכון לסיים את המבצע בעזה" לאר "הישגים רבים" וההישג המרכזי - הנסיון להשאיר את חמאס מחוץ למערכה צלח עד כה" (פייר, עצוב לקרוא)
** אזהרה מודלפת לבן גביר נגד שילוב השב"כ במאבק בפשיעה הערבית הקטלנית משיקולי (ברור, כי 'טרור יהודי' עם הרשעה ברצח אחד – שנוי במחלוקת כשלעצמו- בעשרים שנה זו תופעה מאז'ורית
** תדרוך על הזהרה מפני טרור יהודי שעלול ללבות את הטרור הפלסטיני (מניח שהוא התכוון לטרור עפיפוני השלום של נחל עוז, הוא פשוט הובן לא נכון)
** ספטמבר 23, עוד התקפה על יוזמה לצמצם ביקורי משפחות למחבלים הערבים "לא נכון במציאות הקיימת", עלול לפתוח "עימות חדש" ובכלל, "לא נכון לבצע שינויים לפני החגים"
** בנוסף, על הדרך, תקיפה פוליטית של העברת המנהל האזרחי לסמוטריץ' (יעצבן פלסטינים!)
** שבועות ספורים לפני הטבח - רונן בר מספק בדיונים סגורים את הערכתו המלומדת - "סינוואר רוצה להרגיע"
** וכמובן, בתצוגת תכלית מפוארת, שלושה ימים לפני הטבח, רונן בר מדליף בגאווה לתקשורת את אזהרתו האחראית לבן גביר -"המנע מעלייה להר הבית, זה זמן לא טוב" שהצליחה למנוע את העלייה (אולי זיקוק מושלם של הקונספציה. המחשבה שאפשר וצריך לשלם כדי לנסות לדחות את הזעם הבלתי נשלט של הצד השני)

השרשור ממשיך באזהרות ובהדלפות לאחר הטבח - עצירת ביקורת נגד יהודה פוקס (בגלל חשש לפגיעה בו) צעדים נגד הרשפ בגלל הקפאת כספים לרוצחים, חשש מהתגברות פיגועים בגלל קיצוץ משכורות עוד ביקורות על דברים שמעצבנים ערבים וכו' אבל נניח את זה בצד. ראינו די והותר.

גם אם מתעלמים מצבר כשלונות מקצועיים ישירים הנוגעים לשבעה באוקטובר - ובראשן העדר התראה ואי דריכת המערכת בלילה לפני - יש פה כרונולוגיה של פוליטיקאי כושל.

עצם העובדה ששנה וחצי אחרי הטבח יש שופרות שאשכרה לוקחים את ראש השב"כ הגרוע ביותר בהיסטוריה הציונית כאיזשהו דמות מופת שצריך להגן עליה בזמן שהוא מתבזה ונאחז בקרנות המזבח -
מראה כמה הדיון הציבורי איבד את זה לחלוטין.

זה השרשור במקור (שמעורר מחשבות על היפוך הכוחות בעולם של רשתות חברתיות עם מעל ל-300 אלף צפיות בשרשור על ראש שב"כ רודף פרסום, תדרוכים ויח"צ)

ושוב, אני שם בצד את כותב השרשור (מראשי נוער הגבעות) ומתמקד בתוכן. אפשר (ולדעתי צריך) להסתייג בענישה קולקטיבית שלא מופעלת על ידי מדינת ישראל. בעיניי, בטח זמן ממשלת ימין ל98% מהדרישות הפומביות של הנוער הזה יש פתרונות טובים יותר דרך מאבקים ציבוריים (כמו השרשור הזה).
אבל אד הומינם לא מעניין אותי.
מעניינות העובדות והטיעונים.

וכאן, הכרונולוגיה העובדתית שהוא מציג נראית מוצקה וחותכת. כזו שמבססת היטב את הכתרתו של בר לפוליטיקאי כושל ורודף תקשורת שהקדנציה הבזיונית שלו תרמה רבות לטבח הנורא בתולדות ישראל.

או כמו שדנינו סיכם את השרשור:
"מה היה לנו?
ראש שב"כ שנוהג מדי חודש לפרסם בתקשורת "התרעה", "אזהרה", ציטוטים מ"שיחה חשובה שערך עם השר בן גביר", או "מכתב ששלח לראש הממשלה".
כך הוא משתמש בתפקידו החשאי כביכול כדי לזרוע פחד ובהלה בקרב הציבור על מנת לבסס את האג'נדות הקיצוניות שמובילות אותו.
רונן אף פעם לא מתריע מפני התעצמות חמאס, מפני נסיגה מציר פילדלפי או מפני הברחות הנשק מגבול ירדן. הוא עסוק אך ורק במתן הקלות למחבלים; בבתי הסוהר, באישורי עבודה (רק שבוע שעבר רצח מחבל בעל אשרת עבודה את גדעון פרי) ובחיזוק הרשות הפלסטינית.
אבל רונן לא מתעסק רק בערבים, לתפיסתו של בר, האשמים העיקריים במצב הם תמיד היהודים. או שאלו המשתחווים בהר הבית, או השר שנאבק נגד הקייטנות למחבלים בבתי הסוהר. או שזה בכלל "אלימות המתנחלים" הידועה זה מכבר.
לא מפליא שאדם כזה נשאר עיוור בפני הטבח הנורא ביותר מאז השואה. השאלה העיקרית היא, למה הוא עדיין בתפקיד? "

כך כתב דנינו.
ומה באמת מדהים?
שהשרשור הזה (שאני לא מסכים עם תוכנו, אבל די קשה להתווכח עם המסקנה החותכת שלו) הזה נכתב לפני כחצי שנה,
ולא רק שרונן בר עדיין מתבזה בנסיון לגנוב עוד כמה שבועות בתפקיד -
יש פה 'חסידי דמוקרטיה' שעוזרים לו במאבק הפתטי הזה.
https://x.com/arieldanino/status/1827695036622151927

די, איני יכול עוד. הטמטום כמדיניות.
כאורח חיים. כשיטת עבודה.

שמישהו יסביר את ההגיון -
אם הרצי הלוי טס לארה"ב, ממש בסמוך לסוף כהונתו,
מסיבות בטחוניות ומשיקולים כבדי משקל של בטחון המדינה,
למה לעזאזל הוא חוזר בגלל העברה שוברת לב של גופות מעזה לישראל?

מצד שני, אם הרצי הלוי טס לארה"ב, ממש בסמוך לסוף כהונתו,
מסיבות פוליטיות ומשיקולים זרים,
למה לעזאזל הוא חוז--

אה, אוקיי הבנתי.

ואם זה לא ברור, כמובן שטקסי זיכרון הם דבר מקובל ראוי ורצוי.

אבל הרי זה לא הסיפור פה.
לראות בלייב נרמול של חסימה אכזרית של כבישים וצירים ראשיים באמצע עיר סואנת, בחסות הצדקות ציניות למדי שממציאות מנהגים ומצוות תוך ניצול תחביבים של חטופים מתים -
זה אירוע שהוא לא רק מרתק אנתרופולוגית,
אלא בעיקר מעורר מחשבות נוגות על היכולת של אנשים נורמטיביים לגרום סבל להמוני תושבים אומללים למדי ועדיין לחשוב שאתה אדם נאצל כי אמרת את המילה 'חטופים')

סליחה שאני חוזר לזה אבל אנחנו חיים בעולם סהרורי לגמרי.

עזבו את מתקפת ההדלפות והתדרוכים והמאבק הנואש להאחז בקרנות המזבח כדי להרוויח עוד זמן כראש השב"כ -
אני אשכרה לא מבין איך הבנאדם הזה יוצא מהבית.

די לקרוא את המסמכים והתדרוכים שלו ולהבין שהאיש הוא אבי-אבות הקונספציה - וממילא להבין איך בלילה האומלל הזה הוא והרצי נמנעו מדריכת המערכת ומעבר לכוננות מינימלית שהיה ממזער את הנזק באופן דרמטי.

שוב, גם אם אתה בנוי אחרת מבחינה מוסרית,
צריך להיות אדם חסר בושה ורקוב באופן מאד עמוק ויסודי,
כדי להפוך בציניות את המשך הכהונה של אדם כושל שכזה לאינטרס לאומי שבלעדיו הדמוקרטיה תקרוס ומדינת ישראל כולה תאבד את זכות קיומה.

בפינת המובן מאליו:
הצורה שבה טראמפ מוכר עכשיו את אוקראינה לפוטין - באכזריות, בנחישות, עם אפס סנטימנטים - מזכירה לנו כמה הסופה בחוץ עזה. כמה כללי המשחק רעועים. לטוב ולרע.
צריך לקוות ולהתפלל, ובעיקר להילחם ולעבוד חכם, כדי שטיפוס כמו טראמפ ירצה וישתלם לו לקדם את האינטרס שלנו -
אבל לב הענין היה ונשאר ניהול סיכונים.

היעדים שלנו חייבים להיות יותר מקסימליסטיים.
גבולות בטוחים, פרימטרים רחבים וריקים מאדם, שיטות לחימה חסכוניות באדם ומשאבים. שולי סיכון רחבים מהליטני ועד פילדלפי (לא כולל טול כרם וקלקיליה) -
זה כמעט המינימום ההכרחי כדי לנהל סיכונים בצורה נורמאלית.

חלאס עם הביבי והלא ביבי.
מדינת ישראל חייבת להפסיק להתעסק בשטויות ואמוציות וריבים פנימיים על שטויות, ולנצל את התקופה המאד קרובה כדי לשנות את ניהול הסיכונים שלנו.
אסור לנו להיות שוב מרחק של החלטה חדה של נסראללה, מאירוע של כיבוש חצי מדינה.
אסור לנו להיות תלויים בחסדיו של זקן דמנטי בזמן שאנחנו נלחמים מלחמת הישרדות.
זה לא חכם ולא אחראי.

די לטמטום. די למחנאות.
חייבים להסתכל ברצינות על אוקראינה ולהסיק מסקנות.

בנושא אחר, פאן פאקט:
שם התפקיד של הנציב לפי החוק הוא לא זה שרוזנאי תיאר לציבור הציג ("נציב התלונות על השופטים") אלא ”נציב תלונות *הציבור* על שופטים“.

איכשהו, רוזנאי העלים את "הציבור".

וזו לא רק סמנטיקה, כמובן.
שהרי מטרת העל של שרלטנים כמו רוזנאי היא למחוק את הציבור. לבטל דה פקטו את הפתק שלו בקלפי. להפוך את מנגנוני השליטה של מדינת ישראל ככאלו הנשלטים אך ורק על ידי קומץ משפטנים ופקידים שמשבטים, מבקרים ומאזנים אחד את השני.

השמטת הציבור, והנסיון למנוע מנבחרי הציבור להציב איזונים ובלמים על כוחם האדיר של השופטים ולהעביר את סמכות המינוי לשופטים שאמורים לעמוד תחת ביקורת., מתיישבת היטב גם עם עיקר פועלו האקדמי של רוזנאי. למי שלא מכיר, עיקר הפרויקט האקדמי של רוזנאי התמקד בלשאוב השראה ממדינות מפוארות כמו בנגלדש, בליז וקולומביה ולייבא לישראל משטר אנטי דמוקרטי.
משטר עריצי שבו קומץ פוליטיקאים בגלימה קובעים את גורל הציבור כולו.

והכל, בלי היסוסים. כמעט בלי נקיפות מצפון.
כח מוחלט אכן משחית באופן מוחלט.

ועוד בפינת הדמוקרטיה המהותית:

חשבתם שחובה לכבד פסקי דין של בית משפט עליון?
ובכן, לא כשהם של האופוזיציה המשפטית.

תזכורת.
בשל תאונה משפטית עגומה, נוצר הרכב בבגץ בענין מינוי של רואי כחלון שבו שובצו שניים מהמחנה המעט-פחות-אקטיביסטי: מינץ וסולברג
(הסיבה לתאונה? כחלון, בתחכום נאה, שכרייצוג עם מניעות אוטומטית לעמית, וכך קיבל את הבא בתור בסניוריטי - דוד מינץ)

מינץ וסולברג, כטבעם של שמרנים דה-לה-שמעטע, לא היו חמדנים. הם לא הציעו שהממשלה תעסיק, חלילה, כנציב שירות את מי שהיא חושבת שינהל כהלכה את שירות המדינה. נו, אל תגזימו.

ובכל זאת, כדי לצאת ידי חובה, ומכיוון שהם רוב מובנה, הגיעו השניים לפשרה עם ברק ארז והעניקו לממשלה וכחלון, בטובם, חסד של אמת. אפשרות להשלים שלושה חודשים כממלא מקום וללכת הביתה. אחח, איזו משילות.

אבל פסק דין זה לא קיר, כך מסתבר. מיארה ולימון שלפו ברגע האחרון ג'וקר מהשרוול בדמות הליך משמעתי ואימתני - שניסה (והצליח) להגביל את יכולתו של כחלון לעבוד, כולל בוועדה למינוי הרמטכל.

וכעת, כמצ"ב, גם שאר הפקידים ממלאים את חלקם ועושים את המוות כדי לסכל את פסק הדין של העליון.

דמוקרטיה מהותית כבר אמרנו?