מה שקרה באיראן מלמד על מה שלא קורה בעזה. כבר 21 חודשים.
לא קורה וחייב לקרות.
נא צפו ושתפו >>

.
הרצי 2 מצבא ההגנה להאג.

אסור לקבינט להמשיך לאשר את הכנסת הסיוע לאזורי הלחימה ואת התכניות המופקרות של הפיקוד הבכיר בצה״ל שגוזרות עלינו מלחמת התשה מדממת ולא יכולות להביא להכרעה ולניצחון.

מפקד של צבא שמכניס את חייליו לשטח אורבני, אחרי שהוא מעניק ללוחמי הגרילה של האויב שם, אוכל, מים, ציוד ודלק שמאפשר לו לפעול בתת-קרקע - לא ראוי להיות מפקד באף צבא ובאף מדינה.
זו לא מלחמה זו התאבדות.

אין שום סיבה בעולם לא לעשות מצור על בית חאנון שגודלה 12.5 קמ״ר, להשמיד מבחוץ את מקורות המחייה שבה ולתת לאויב שם לרעוב אל מותו, לפני שמכניסים חייל אחד פנימה.

התכנית הכושלת ׳מרכבות גדעון׳ ששולחת שוב ושוב את חיילינו לסימטאות ולפירים חייבת להשתנות למצור אפקטיבי, תא שטח אחרי תא שטח, כמו שכל מטכ״ל נורמלי במלחמה היה עושה. בכוחנו להכריע ולנצח

.
זה גם עניין מעמדי. הסתכלו על שתי התמונות האלה ותבינו את ההבדל:

הלובי לעצירת המלחמה והפלת הממשלה, המתחבא מאחורי משפחות החטופים, הוא מאד עשיר. יש בו עשרות מקבלי משכורות, והוא משלם סכומים דמיוניים על שלטי חוצות, מייצגים, ופרסומות. מה זה בשבילם לנסוע לוושינגטון?

לעומת זאת במאהל ההכרעה, מישהו צריך להחזיק את הבריזנט עם מות כדי שמסיבת עיתונאים קטנה, שמעטים בתקשורת טרחו להגיע אליה, תוכל להתקיים. אלה האנשים שדורשים ניצחון ולא עסקת כניעה, הכרעת החמאס ולא פשרה עקומה איתו, והם מייצגים את האינטרס הקיומי של המדינה. והם לא מוכנים להיכנע לשיח המשבש אודות החטופים-עכשיו-בכל-מחיר. הם מייצגים את רוח הלוחמים (שאין להם פנאי להגיע להפגנות) ואת המילואימניקים ומשפחותיהם (שכורעים תחת הנטל). והם בפירוש הרוב. כל ה"סקרים" על עסקאות הם הולכת שולל גמורה אם הם לא מסבירים את המחיר: שמחמאס יחזור להתעצם על גבולנו, וערבויות בינלאומיות ימנעו מאיתנו להתערב.

הייתי שם אתמול עם צוות צילום של #שומר_סף. ראיינתי אומרי אמת אמיצים, שכל הניסיונות לבזותם לא הצליחו להשתיק אותם.

אמר לי צביקה מור שבנו עדיין בידי החמאס: הם לא חטופים, הם שבויים. לא קרטל סמים חטף אותם כדי לסחוט כסף. אוייב לקח אותם בשבי כאקט מלחמתי. ואין מדינה חפצת חיים שנכנעת כדי להחזיר את שבוייה. עוד אמר: לא היה צריך להגדיר את השבת השבויים כאחת ממטרות המלחמה. זה רק העלה את מחירם.
.
.

‏אחרי פרופ׳ מאוטנר שטוען בטור ב״הארץ״ שהקמת מדינה פלסטינית תסייע לנתניהו במשפטו הפלילי, מגיע פרופ׳ ברק מדינה עם יציאה לא פחות מופרעת.

‏בראיון ל״הארץ״ הוא מסביר למה הוא מתנגד לבחירה אקראית של ההרכבים בעליון: ״בהרכב שכולל את שלושת השופטים הבכירים יש רוב לשופטים המחויבים לשלטון החוק״

מאמר חשוב של ד"ר גדי טאוב על השקר של קמפיין "אלימות מתנחלים".
המאמר התפרסם במגזין Tablet האמריקאי והוא כולל נתונים, עובדות והרבה מאד רקע והקשר.

מאמר חשוב ביותר >>
https://www.tabletmag.com/sections/israel-middle-east/articles/settler-violence-myth

.
פרק חדש בסדרת הקצרים של #שומר_סף.

הדת הזאת מטשטשת את דעתנו, ואת יכולתנו לחשוב על האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל. שלא לדבר על המחיר שאנחנו צפויים לשלם על עסקאות שחרור מחבלים. אנחנו מתבשמים מאשליה שאפשר לתת לרגש להחליף את המחשבה. בשכונה הזאת, זו אשליה קטלנית.

ונוסף לכל זה, הדת הזאת פוגעת באפשרות להחזיר חטופים.
לסרטון המלא:
https://youtu.be/HdEIzorLxLw
.
.

.
לא זכור לי פרק שקיבל כזאת כמות של תגובות בתוך יממה וחצי. כמעט 370. ניצוצות עפו, והטונים עלו. אבל קבענו להיפגש לעוד שיחה. קבלו את פרופ' ליאב אורגד.
.
לינק לפרק המלא בערוץ #שומר_סף:
https://youtu.be/JCuXQeb0k3M

עם שקל 1 ביום, אנחנו בונים כלי תקשורת עצמאי.
https://pe4ch.com/ref/67vSOtfY2che?lang=he

ביידן נתן 50 מליון דולר לעמותה שטענה שצדק אקלימי עובר דרך פלסטין חופשית.
הנשיא הציוני הראשון עאלק.

.
דמוקרטיה או שלטון שופטים?

אני שמח שהשיחה שלי ושל פרופ' ליאב אורגד בנושא שלעיל מעוררת הרבה עניין (פרק 310 בערוץ #שומר_סף). חוץ מתגובות ציבוריות גם אני וגם ליאב מקבלים תגובות רבות בפרטי.

הזדמנות לויכוח נוקב על המשטר שהונהג בישראל, בניגוד לדמגוגיה צעקנית, זה דבר מבורך. גם אם בדרך מתרגזים (מודה באשמה). לליאב יש מזג יותר נוח משלי. אבל להתרגז אין פירושו לריב. הדיון נמשך באופן חברי גם אחרי הפגישה.

אני רוצה באופן ספציפי להאיר איזו נקודה, כי השיחות הללו נוטות להתמקד בסופו של דבר בשאלה הזאת: על מי אתה סומך יותר, על פרלמנטים או על בתי משפט?

אני רוצה להדגיש שליאב לא עשה כאן את התפנית העדתית-שבטית הנהוגה, שמניעה כל כך הרבה מהדיון סביב השאלה הזאת. כפי שאמר לי פעם אקדמאי אחד, וציטטתי את זה אלף פעם מאז: טאוב, על מי אתה סומך יותר, על אלי אפללו או דורית בייניש?

רבים ממתנגדי הרפורמה עשו דבר מאד דומה כשערבבו את שאלת חלוקת הסמכויות בין הרשויות, בשאלה המעמדית-שבטית, ותיארו רפורמה שמבחינת התוכן אינה נוגעת לדת, כמזימה של קבוצה ספציפית, דתית-משיחית, ליצור צורת שילטון דיקטטורית, וכמובן שאם כך הדבר, אז הדיקטטורה תהיה "משיחית".

צורה מזוקקת של הסוג הזה של רטוריקה שמענו דווקא ממי שהכל ציפור שיתמוך ברפורמה, פרופ' יואב דותן, שכן שנים רבות הוא מבקר את האקטיביזם השיפוטי. אלא שדותן הצטרף בסוף למתנגדי בטענה שגם אם הרפורמה מוצדקת, מי שמבצע אותה אינו צריך להחשב כשיר לכך, ועל כן יש להתנגד לה על בסיס סוציולוגי זה. (העיתונאי בן-דרור ימיני הלך באותה דרך בדיוק.)

אבל ליאב לא הלך בדרך זו. אלא שאל שאלה עקרונית ומוסדית ולאו דווקא סוציולוגית: מה מסוכן יותר, הפופוליזם שיכול להתבטא בעריצות הרוב באמצעות פרלמנטים, או האקטיביזם השיפוטי שעשוי להפוך לעריצות המיעוט?

וכאן נקודת המבט של מדעי המדינה יכולה לסייע לנו לבאר את השאלה טוב יותר מן המשפט החוקתי שלעתים קרובות מטשטש את שאלת הריבונות בתוך סבך של טיעונים חוקתיים. מרגע שיוצאים מן הסבך הזה, העניין בעצם מאד פשוט:

מה שמייחד פרלמנטים (ודמוקרטיות) הוא שיש חפיפה בין בעלות על הריבונות לבין החלות שלה. רוצה לומר: מי שקובע את החוקים הוא (פחות או יותר) שליח של למי שהחוקים חלים עליו. כלומר זו צורת משטר שבה האזרחים קובעים את החוקים שהם יצייתו להם. זה העקרון של ממשל בהסכמת הנמשלים, שהוא עקרון היסוד של הדמוקרטיה.

לכן זה המנגנון היחיד המוכר לנו שיש בו בלם פנימי רב עצמה כנגד עריצות, שאין בשיטות אחרת: הציבור יכול להחליף את שליטיו. לכן כל הדיבור על כך שבחירות הן רק ה"פרוצדורה" של הדמוקרטיה, הם הולכת שולל. זו ליבת הדמוקרטיה.

אפשר לומר שהדמוקרטיה סומכת על הציבור שלא ידכא את עצמו, יותר מאשר על כל גורם אחר שימנע מלדכא אותו. או במילים אחרות, התרופה האפקטיבית ביותר נגד דיכוי הציבור, היא סמכות המדוכאים לפטר את מדכאם. לכן עדיף תמיד שהציבור יקבע עבור עצמו (באמצעות פרלמנט) מאשר שמישהו יקבע עבורו. כל זה לא אומר אלה, שדמוקרטיה היא ממשל עצמי. ומדהים שדבר כל כך פשוט, נבלע בתוך ים הרטוריקה החוקתית. ולכן, תומכי היוריסטוקרטיה בעצם אומרים בסוף דבר כזה: אנשים אינם ראויים למשול על עצמם.

כמובן שזה לא מושלם. הנמשלים אינם מקשה אחת. ולכן (כפי שדאגו אבות החוקה האומה האמריקאית) רוב יכול לדכא מיעוט, (ולכן צריך גם בלמים ואיזונים מעבר לבחירות), ויתרה מזאת, ציבור גם יכול *לבחור בדיכוי של עצמו*. שהרי קומוניסטים או פשיסטים יוכלים לנצח בבחירות.

אבל להוציא מידי הציבור את האפשרות למשול בעצמו, כדי שלא יפגע בעצמו, זה טיעון חלש. מי שמעביר את סמכות ההכרעה האחרונה לגוף לא נבחר, לא יוכל אחר כך לרסן את הגוף הזה. ולא חשוב כמה נאור וחכם יהיה המלך-הפילוסוף, ואפילו יהיה זה אפלטון עצמו, שלא לומר אהרן ברק שעם יהירותו אפילו אפלטון מתקשה להתחרות. הבעיה תמיד חוזרת לאותה נקודה: אחרי שמינית מושיע כל יכול, מי יחלץ אותך מידי המושיע? זו לא דילמה חדשה. בטח לא בשבילנו:

זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: (...) צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים: (יח) וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא.



https://www.youtube.com/watch?v=JCuXQeb0k3M

או שתועמלני השמאל באמת לא מבינים למה צריך לנצח את הנאצים, או שהם מעמידים פנים, מפני שלנצח את הימין יותר חשוב להם.

הרצי 2 עושה מה שעשה הרצי 1.

מה שבאמת מפחיד זה שלא פתחו בחקירה לא נגד גליקמן ולא נגד דרוקר על שהם לכאורה ניסו להלך איימים על עד מדינה במשפט נתניהו.
דרוקר עוד עשה "משפט פומבי" לתיק 4000 לפני תחילת המשפט בניסיון בוטה להשפיע על ההליך, שהפך לאחד הכשלונות המביכים בתולדות העיתונות: השופטים הרי הציעו לפרקליטות למשוך את האישום שדרוקר הרשיע בו את נתניהו.
אבל יש אנשים שפשוט רגילים להיות מעל החוק. וכשהם כותבים ש"איש אינו מעל החוק" הם מתכוונים לפוליטיקאים מהימין, לא חלילה, לעצמם או לאנשים שהם תומכים בהם.