.
חיכינו ובסוף זה קרה: איתמר משיק את הפודקסט החדש שלו. עוד צעד בדרך לשחרור מעריצות התבהלות. בהצלחה, חבר שלנו!

לפרק המלא:
https://youtu.be/VEZ2DtXv-PA

“קומי אורי כי בא אורך…”

גדי היקר,
קוראים לי איתי אפריאט,
ואני לומד בישיבת כפר מימון.
לפני כמה חודשים איבדנו את אורי יצחק חדד הי״ד – גיבור ישראל, לוחם הנח״ל, ובוגר מחזור נ״ו אצלנו בישיבה.

אורי יצחק חדד הי״ד, היה מהמובילים והמשמעותיים בין החברים, בשקט, בענווה, בצניעות ובשנינות המיוחדת שהייתה רק לו.

בעת הזו, בה עם ישראל במלחמה על תקומתו, יחד עם החברים בישיבה ובשיתוף המשפחה, אנחנו כותבים ספר תורה לעילוי נשמתו, שייכנס להיכל הישיבה.

אם אתם רוצים לקחת חלק ולהנציח את האור שאורי הפיץ –

https://givechak.co.il/orihadad/?ref=r2

.
🚨🚨 "רונן בר לא הרים את המתג". 🚨🚨

והסיבה שאתם לא מבינים על מה מדובר, למרות שבר העיד על כך בעצמו, היא מפני שאין במיינסטרים עיתונות. יש שם רק מקהלת תעמולה סטליניסטית, שתומכת בראש הק.ג.ב. כדי להפיל ממשלה נבחרת. האליטה הישראלית רוצה, במילים אחרות, שלטון כמו זה שיש למצרים: עליונות זרועות הביטחון על רשויות השלטון האזרחי.

אל"מ (מיל') רונן כהן, מפרק את שקריו של בר אחד אחד, ומסביר מה מתחבא בין שורות התצהיר מאחורי ניסוחים מצועפים.

לפרק המלא:
https://youtu.be/IvryXaL-5X0

תנו לנו שקל 1 ביום ואנחנו ניתן לכם כלי תקשורת עצמאי. הצטרפו:
https://pe4ch.com/ref/67vSOtfY2che?lang=he

מחשבות לרגל יום השואה, התשפ"ה.

חברתי עירית לינור אמרה פעם בצדק שאפשר לחלק את הישראלים לשניים: אלה שחושבים שאנחנו פה בגלל השואה, ואלה שחושבים שאנחנו פה בגלל התנ"ך.

ההפרדה הזאת נולדה, לענ"ד, בדור השלישי, לא בדור הראשון והשני של הציונים. אבי, יצחק טאוב ז"ל, איש הדור השני, היה חילוני, יוצא פלמ"ח, פליט מצ'כוסלובקיה הכבושה (פליט ולא ניצול). אחרי מות אימו ממחלה, הוא ברח עם אביו מברטיסלבה ביוני 1939, שלושה חודשים אחרי הפלישה הגרמנית. הוא זכר את קציני הוורמכט שדפקו על דלת דירתם, כדי לבקש מים לפסטה שהם בישלו על גזיה בחוץ. זה היה הרבה לפני השואה.

האיש שהוא גדל להיות הפך לימים למנכ"ל הוצאת הספרים מוסד ביאליק, ושם השלים את פרוייקט האינציקלופדיה המקראית. הוא גדל בעולם פוליגלוטי, ובכל השפות שהוא דיבר בהן היה לו מבטא קל. תופעה מדהימה בעיני, שאין ולו שפה אחת שאתה דובר בהגיה לגמרי טבעית. אבל בדבר אחד לא היה לו שום ספק - זהותו היהודית. היה לו ביטחון שקט, מעורר כבוד, בזהות הזאת, ולא היה זקוק לאישור מאיש כדי לקיימה.

הטרגדיה של השמאל החילוני בישראל החלה כשהשמאל ניסה לבסס את זהותו הציונית לא רק על שלילת הגלות, אלא על שלילת היהדות ממש. זה קרה כחלק מאימוץ דת השלום, שחיברה בין יהדות לכיבוש והפרת זכויות אדם, וכדי להיגמל ממי אמבט הכיבוש ביקשה לשפוך את תינוק היהדות איתם. וזה קו השבר שהפריד בין אנשי עט כמו ביאליק, ש"י עגנון ונתן אלתרמן מזה, לבין עמוס עוז, נתן זך וא. ב. יהושע מזה. הכרתי את עוז היטב. היינו מיודדים למרות שהמחלוקות הלכו והעמיקו עם השנים.

אני לא חושב שעוז עצמו הפנה עורף ליהודות, גם כאשר החיבור שלו לאירגונים אנטי-ציונים כמו "שוברים שתיקה" התהדק. הוא ראה בהם תיקון ציוני, לא שלילת הציונות. הוא עצמו נשאר ציוני, והמשיך לראות גם במתנחלים אחים אובדים ולא אוייבים. אני לא אובייקטיבי לגביו באופן אישי, מפני שהיתה לי חיבה אישית לאיש. לא היה לי ספק בטוב כוונותיו, והוא היה חבר נאמן, וגם ישר והגון ביחסיו האישיים. בוודאי איתי. לא פעם התייעצתי איתו בעיניינים ספרותייםי, וקיימנו קשר מכתבים ופגישות ער למדי. אבל האיש הפרטי אינו העניין. אני לא מתיימר לומר מה היה בליבו פנימה.

מה שכן ברור לי הוא שהאנשים שהפכו אותו לכוהן השלום - לנביא של הנורמלאיות החדשה - עשו זאת על בסיס הפיכת חזון השלום לסוג של דת. רק בישראל, העיר פעם הנרי קיסינג'ר, מתייחסים אל שלום לא כמו אל חוזה בין מדינות המבוסס על אינטרסים מתלכדים (שעשויים גם להשתנות), אלא כמו חזון תנ"כי של אחרית הימים, יעד נכסף שאחרי שמגיעים אליו העולם משתנה ונעשה טוב ושלם לנצח.

דת השלום הזאת היתה תמיד דקיקה. היא לא באמת מספקת מפה שמאפשרת להתמצא בעולם. ראו למשל את מצוקתם של פובליסציסטים בהארץ, המגששים באפילה מתוך ניסיון לנווט בעולם מסובך עם מצפן מוסרי מקולקל. זה המצפן החד ערכי, שהביא אחדים מהם להצדיק את הנוח'בות בשם זכויות האדם, מכל הדברים בעולם, או לדרוש את רמיסת זכויות האדם של אחיהם בני עמם בשם אותו עקרון עצמו.

הרידוד של המוסר היהודי להפשטות אוניברסאליות דקיקות, דת בצלם, אם תרצו, הפך את זכויות האדם האוניברסאליות להתקפה אינסטינקטיבית על כל מה שהוא פרטיקולרי, על כל כל מה שספציפי, על כל מה שמבדיל בין בני אדם, ובראש וראשונה, על דתם ולאומיותם. לכן הם נשארו עם בני אדם מופשטים, חסרי זהות, שלא קיימים במציאות.

כך הפכה דת זכויות האדם את הישראליות לשלילה של היהדות. וזה מה שראיתם מתפרץ קצת לפני האסון בזעם הנורא נגד תפילות יום כיפור בפרהסיה. היהודים ה"חשוכים" איימו למשוך את הנאורים המופשטים חזרה אל ביצת הזהות הספיציפית (ולכן, הלא אוניברסאלית, כלומר החשוכה). כדי לקיים את ההשקפה הזאת הם היו זקוקים גם לפלסטינים מופשטים, שכמובן לא קיימים במציאות, ושקשה להמשיך להאמין בקיומם, ודאי אחרי טבח 7 באוקטובר.

כך קרה שמה שנותר, אחרי שנפל חזון השלום, הוא רק השלילה. רק שלילת היהדות. והאנשים האלה, שחזון הנורמלאיות שלהם התמוטט יחד עם תקוות השלום, מצאו את עצמם פתאום מול ריק מפחיד. יום אחד הם נחרדו לגלות שכשהם מסתכלים במראה הם כבר לא רואים את עמוס עוז, אלא את יאיר לפיד. הבהלה שלהם היא אמיתית. ואין לזלזל בה. אבל זכרו גם זאת: אין בכוחנו להרגיע אותם. הטנטרום הזה לא יעבור בחיבוק. כי החיבוק מתדלק את שינאתם. כמו ילד צורח על רצפת הקניון, צריך לחכות שהאנרגיה הרעה הזאת תמצה את עצמה. וזה יקרה. הם טיפסו על מצדה, אבל הם לא יוותרו על חייהם הנוחים כדי ליפול עמה. הם יאלצו לרדת ממנה כך או אחרת, בסופו של דבר.

שוחחתי על הדברים האלה עם ידידי בעל המחשבות העמוקות, יובל בלומברג, מחבר "מלכודת אוסלו" אז אביא הפעם מדברי שלי בפרק הזה, לזכר אבי הטוב. אבל אני ממליץ לכם לשמוע גם את דבריו החשובים של יובל. לינק לפרק המלא בערוץ #שומר_סף - פה למטה מתחת לסרטון.

.
זה רונן בר שנותן לשמאל להשתולל ולפרק את הצבא. לאן הוא שולח סוכנים? ל'אם תרצו'.

מטורף.👇

‏תא"ל במיל' ארז וינר באמירה דרמטית: "העצומות להפסקת המלחמה ברשעותם בלמו עסקת חטופים"

‏תא"ל וינר לארז תדמור הבוקר בגלי ישראל: "היה נדמה שהפעלת הלחץ על חמאס מובילה להישג ולהגעה לעסקה משופרת, ואכן חמאס שדיבר על 'כלום' החל להסכים לשמונה ותשעה חטופים. אבל אז מוחמד סינוואר שכנראה צופה באדיקות בכלי תקשורת ישראלים, ראה את העצומות, את הקריאות לעצור את המלחמה - והשתכנע שכל מה שהוא צריך זה רק להחזיק עוד זמן"

‏ארז: "כמה לדעתך היינו קרובים לעסקה?"

‏תא"ל וינר: "היינו כבר קרובים בצורה כזאת שישראל התעקשה להוציא עוד, כפי שנתניהו עשה בעסקה הקודמת שדרש וקיבל. היינו באזור הזה, ומי שבטיפשותו או ברשעותו משך השטיח מתחת לרגליים זה כל אותם אלו שבהתיימרם לייצג את משפחות החטופים למעשה מנסים לשלול כל הישג לנתניהו וממשלת הימין".

https://x.com/israelgaley/status/1914929716370227372?s=46&t=jy0vHdpnTv9Q2OtBZ_qAjQ

הצבא זימן הבוקר להרצאה בפני קצינים בכירים את עומר דנק, אחד מראשי הסרבנות ערב המלחמה.

תגובת דובר צהל:
״כנסי הלמידה של מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית נועדו לקדם למידה מקצועית בנושאים צבאיים שונים ותהליכי חשיבה ולמידה מערכתיים בצה״ל בידי חוקרים אקדמאיים. כנסים אלה מיועדים ללמידה משותפת של חוקרי מרכז דדו, חוקרים מובילים ממכוני מחקר ומוזמנים. ככלל, מרכז דדו עובד בשיתוף כלל מכוני המחקר הרלוונטים, מכל קשת העמדות. ליום העיון המדובר, כנהוג בימי עיון מסוג זה, זומנו חוקרים ממכונים שונים״

הנה הקישור לכנס. אולי אתם תוכלו לעזור לדובר צה״ל למצוא את ״מכוני המחקר מכל קשת העמדות״

https://itr-ahtiqa-gvvtz-givul-h8npstn.gamma.site

דמגוגיה זה כל מה שנותר לאנשים כמו רדמן שמנסים עכשיו בכל כוחם לקדם את האג'נדה של קאטר: עצירת המלחמה לפני השמדת חמאס.
צריך להמציא מונח חדש בשביל אנשים כאלה: סוכני הטפשה.

.
ייתכן שיש מי שזקוקים לרענון זכרונם.

צפו: מה קורה כשכנרת בראשי נתקלת באנרכיסט. תיעוד חובה

מה קורה כשהופכים את השיטות שלהם עליהם.

זה פשוט מביך איך רונן בר הפך לקדוש של ה"עיתונות". ומאחר שהוא קדוש, אסור להצביע על השקרים שהוא מייצר כדי לנסות לברוח מאחריותו הישירה לאסון. זו שעת האפלה בצהריים של העיתונות הישראלית.
לינק לשיחה שלי בערוץ #שומר_סף עם אל"מ (מיל') רונן כהן
https://youtu.be/IvryXaL-5X0

תנו לנו שקל 1 ביום ואנחנו ניתן לכם כלי תקשורת עצמאי. הצטרפו:
https://pe4ch.com/ref/67vSOtfY2che?lang=he

הכותרת של הניוז לטר של 'הארץ' באנגלית, שהופץ ביום השואר בכל העולם: "אנא פרנק בכפייה".
הכיתה הטיפולית של עמוס שוקן גורמת לנו נזק אסטרטגי גלובלי, מפני שהם נחשבים עדות עצמית של הישראלים. לכן הם הדלק הכי אפקטיבי לכל מדורה אנטישמית תחת השמש. אין עיתון שהניאו נאצים אוהבים יותר, או מצטטים יותר.

.
🚨🚨🚨 כמעט 25 אלף צפיות ביומיים.

רונן בר משקר לעם ישראל, למשפחות השכולות, ולבית המשפט, אומר אל"מ (מיל') רונן כהן, לשעבר ראש זירת טרור באמ"ן. הפתרון פשוט, אומר כהן: בר צריך להציג לבית המשפט את המסמכים.

לפרק המלא בערוץ #שומר_סף:
https://youtu.be/IvryXaL-5X0

תנו לנו שקל 1 ביום ואנחנו ניתן לכם כלי תקשורת עצמאי. הצטרפו:
https://pe4ch.com/ref/67vSOtfY2che?lang=he