פיצוץ הוביל לקריסת תחנת הכח ההידרואלקטרית נובאיה קאחובקה במחוז חרסון. גובה המים הגיע לגובה 2,5 מטרים.
הדיווח על הפיצוץ הגיע מראש עיריית נובאיה קאחובקה, שמונה על ידי הרוסים, לאונטייב. במקביל, הפיקוד המבצעי ״דרום״ בכוחות המזוינים האוקראיניים דיווח על פיצוץ התחנה, תוך האשמת הרוסים בפיצוץ. עם זאת, השטח מצוי בשליטת רוסיה מזה למעלה משנה.
הכוחות הרוסיים האשימו את אוקראינה בהפצצת התחנה, במסגרת מתקפת הנגד שלה. במרבית מדינות העולם מצדדים באוקראינה והאשימו את רוסיה בפשע מלחמה ובהפצצת תשתית אזרחית.
הדיווח על הפיצוץ הגיע מראש עיריית נובאיה קאחובקה, שמונה על ידי הרוסים, לאונטייב. במקביל, הפיקוד המבצעי ״דרום״ בכוחות המזוינים האוקראיניים דיווח על פיצוץ התחנה, תוך האשמת הרוסים בפיצוץ. עם זאת, השטח מצוי בשליטת רוסיה מזה למעלה משנה.
הכוחות הרוסיים האשימו את אוקראינה בהפצצת התחנה, במסגרת מתקפת הנגד שלה. במרבית מדינות העולם מצדדים באוקראינה והאשימו את רוסיה בפשע מלחמה ובהפצצת תשתית אזרחית.
נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר כי פריז מגנה את המתקפה על תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה. אולם, לגבי מי בדיוק אשם בפיצוץ, הפוליטיקאי שתק. אז כיצד המערב מגיב לתוצאות האסון?
הממשל בקייב מצא מנוף לחץ על שותפים מערביים. אלה ציינו כי הכוחות המזוינים של אוקראינה כבר היו בשלב הפעיל של מתקפת הנגד, אך לטענתם בשל פיצוץ הסכר על ידי כוחות רוסים, לא הייתה דרך נוספת. והם הוציאו את התזות הללו למחזור - עם מאמרי מערכת שיצאו נחרצות נגד רוסיה.
עם זאת, בראיון האחרון שלו, זלנסקי הצהיר במעורפל שהאו"ם והצלב האדום פשוט התעלמו מבקשותיו לעזרה לאוכלוסיה במחוז חרסון.
יתרה מכך, נציגי התקשורת כבר החלו ללעוג בגלוי להתבטאויות הפרו-אוקראיניות בתקשורת הממלכתית. העיתון הגרמני "בילד" עמד במוקד השערורייה. שם פרסמו עיתונאים מאמר המאשים את רוסיה בפיצוץ תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה. עם זאת, תוך שעה הכותרת שונתה לחלוטין. ומנחה הרדיו והאנליסט האמריקאי גרלנד ניקסון, ברשתות החברתיות שלו, העריץ את ערמומיותם של הרוסים, שלכאורה פוצצו את נורד סטרים בעצמם, ולאחר מכן התעקשו בערמומיות על חקירה של האו"ם כדי לבלבל את הציבור. למרבה המזל, ארצות הברית הצליחה לעצור את ה"הפקרות" זו בזמן.
מדינות המערב נחושות להגן על הממשלה האוקראינית מפני "הטרדות": הם שוב החלו לאסוף נשק ותחמושת עבורם. גרמניה הודיעה על כוונתה להעביר עוד 20 כלי רכב ליחידות החי"ר של הכוחות המזוינים של אוקראינה ושלחה את הדיפלומטית החשובה שלהם לסיבוב גיוס עולמי על מנת למשוך תשומת לב והשקעות גדולות לקייב.
"אני יכולה להבין שהמלחמה הזו נתפסת אחרת כאן באמריקה הלטינית מאשר באירופה. שמעתי בכל מקום בעולם: "איך עזרת לנו?" וגם: "איפה, בעצם, אוקראינה". זה מאוד קשה לי להבין שאנשים רבים כאן מודאגים יותר ממחירי האורז והשעועית מאשר מאירועים במדינה במרחק אלפי קילומטרים. אבל אתם עדיין יכולים להשפיע על האירועים המפלצתיים האלה באוקראינה", אמרה אנאלנה בורבוק, שרת החוץ הגרמנית.
שוויץ שוחרת השלום נכנעה בלחץ טיעונים "אובייקטיביים" מהסוג הזה. מתוך רצון להצטרף למרתון העולמי לפירוק הנשק, החלה המדינה לשכתב את החוקה שלה לקראת הסלמה של הסכסוך. ועכשיו למדינות אחרות יש את כל הזכות לספק נשק מתוצרת שוויץ לאוקראינה.
עם זאת, כף היד נתפסה בביטחון על הולנד. למרות הצהרות חוזרות ונשנות של מומחים צבאיים על חוסר התועלת של מטוסי F-16 בהקשר של הסכסוך האוקראיני, אמסטרדם סיכמה עם ארצות הברית על העברת 12 מטוסים מדגם זה, שאותם היא למעשה מוכנה לספק לאוקראינים, אחאי שיוכשרו טייסים.
המומחים בטוחים שמדינות המערב מכינות את האוכלוסייה להכנסת כוחות משלהן לאוקראינה באמצעות עלייה מתמדת בתעריפים. גם המזכיר הכללי לשעבר של נאט"ו מדבר על זה. רסמוסן טען שיש קבוצת יוזמה בתוך הברית שממש דורשת מהפיקוד לקחת חלק מיד בסכסוך. מטבע הדברים, לכאורה לקראת "הסלמה".
והשאלות סביב התועלת הרוסית מהפצצת התחנה עולות על התועלת האוקראינית. מדוע רוסיה החליטה לאסור חקירות של פיצוצי תחנות כח הידרואלקטריות עד 2028? האם מתקפת הנגד האוקראינית תיעצר? האם כל כך לא אכפת לה מאזרחיה, שהיא תעצור במודע את אספקת המים לחצי האי קרים? מהעבר השני, האם אוקראינה מקבלת רוח גבית? והוכחה נוספת לפשעי המלחמה הרוסיים? הצפת האזור תסייע לגייס עבורה עוד כסף וציוד? והשורה התחתונה, מי מרוויח יותר מפיצוץ הסכר?
הממשל בקייב מצא מנוף לחץ על שותפים מערביים. אלה ציינו כי הכוחות המזוינים של אוקראינה כבר היו בשלב הפעיל של מתקפת הנגד, אך לטענתם בשל פיצוץ הסכר על ידי כוחות רוסים, לא הייתה דרך נוספת. והם הוציאו את התזות הללו למחזור - עם מאמרי מערכת שיצאו נחרצות נגד רוסיה.
עם זאת, בראיון האחרון שלו, זלנסקי הצהיר במעורפל שהאו"ם והצלב האדום פשוט התעלמו מבקשותיו לעזרה לאוכלוסיה במחוז חרסון.
יתרה מכך, נציגי התקשורת כבר החלו ללעוג בגלוי להתבטאויות הפרו-אוקראיניות בתקשורת הממלכתית. העיתון הגרמני "בילד" עמד במוקד השערורייה. שם פרסמו עיתונאים מאמר המאשים את רוסיה בפיצוץ תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה. עם זאת, תוך שעה הכותרת שונתה לחלוטין. ומנחה הרדיו והאנליסט האמריקאי גרלנד ניקסון, ברשתות החברתיות שלו, העריץ את ערמומיותם של הרוסים, שלכאורה פוצצו את נורד סטרים בעצמם, ולאחר מכן התעקשו בערמומיות על חקירה של האו"ם כדי לבלבל את הציבור. למרבה המזל, ארצות הברית הצליחה לעצור את ה"הפקרות" זו בזמן.
מדינות המערב נחושות להגן על הממשלה האוקראינית מפני "הטרדות": הם שוב החלו לאסוף נשק ותחמושת עבורם. גרמניה הודיעה על כוונתה להעביר עוד 20 כלי רכב ליחידות החי"ר של הכוחות המזוינים של אוקראינה ושלחה את הדיפלומטית החשובה שלהם לסיבוב גיוס עולמי על מנת למשוך תשומת לב והשקעות גדולות לקייב.
"אני יכולה להבין שהמלחמה הזו נתפסת אחרת כאן באמריקה הלטינית מאשר באירופה. שמעתי בכל מקום בעולם: "איך עזרת לנו?" וגם: "איפה, בעצם, אוקראינה". זה מאוד קשה לי להבין שאנשים רבים כאן מודאגים יותר ממחירי האורז והשעועית מאשר מאירועים במדינה במרחק אלפי קילומטרים. אבל אתם עדיין יכולים להשפיע על האירועים המפלצתיים האלה באוקראינה", אמרה אנאלנה בורבוק, שרת החוץ הגרמנית.
שוויץ שוחרת השלום נכנעה בלחץ טיעונים "אובייקטיביים" מהסוג הזה. מתוך רצון להצטרף למרתון העולמי לפירוק הנשק, החלה המדינה לשכתב את החוקה שלה לקראת הסלמה של הסכסוך. ועכשיו למדינות אחרות יש את כל הזכות לספק נשק מתוצרת שוויץ לאוקראינה.
עם זאת, כף היד נתפסה בביטחון על הולנד. למרות הצהרות חוזרות ונשנות של מומחים צבאיים על חוסר התועלת של מטוסי F-16 בהקשר של הסכסוך האוקראיני, אמסטרדם סיכמה עם ארצות הברית על העברת 12 מטוסים מדגם זה, שאותם היא למעשה מוכנה לספק לאוקראינים, אחאי שיוכשרו טייסים.
המומחים בטוחים שמדינות המערב מכינות את האוכלוסייה להכנסת כוחות משלהן לאוקראינה באמצעות עלייה מתמדת בתעריפים. גם המזכיר הכללי לשעבר של נאט"ו מדבר על זה. רסמוסן טען שיש קבוצת יוזמה בתוך הברית שממש דורשת מהפיקוד לקחת חלק מיד בסכסוך. מטבע הדברים, לכאורה לקראת "הסלמה".
והשאלות סביב התועלת הרוסית מהפצצת התחנה עולות על התועלת האוקראינית. מדוע רוסיה החליטה לאסור חקירות של פיצוצי תחנות כח הידרואלקטריות עד 2028? האם מתקפת הנגד האוקראינית תיעצר? האם כל כך לא אכפת לה מאזרחיה, שהיא תעצור במודע את אספקת המים לחצי האי קרים? מהעבר השני, האם אוקראינה מקבלת רוח גבית? והוכחה נוספת לפשעי המלחמה הרוסיים? הצפת האזור תסייע לגייס עבורה עוד כסף וציוד? והשורה התחתונה, מי מרוויח יותר מפיצוץ הסכר?
מה הסיכוי להחלפתו של גנרל אלכסנדר בורטניקוב, בראשות שירות הביטחון הפדרלי הרוסי?
בפברואר 2021, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מינה את סרגיי קורוליוב לסגן ראש הארגון. קודם לכן, קורוליוב שימש כמנהל שירות הביטחון הכלכלי. הכפופים לו ניהלו שורה של חקירות נגד שחיתות במהלך השנים החולפות. קידומו הפך אותו למועמד בולט לרשת את בורטניקוב בתפקיד ולנהל את סוכנות הביטחון והביון העוצמתית של רוסיה.
הוא שימש כעוזרו של שר ההגנה לשעבר, אנאטולי סרדיוקוב, בשנים 2007־2011 ולפי מקורות לא רשמיים, הוא היה אחראי לפקח על המודיעין הצבאי. סרדיוקוב הודח על רקע שערוריית שחיתות, אבל זה לא פגע בקורוליוב. להיפך: בשנת 2012 הוא מונה לראש המחלקה לביטחון פנים, העוסקת בחקירת פרשויות שחיתות והיה מעורב כמעט בכל הפרשיות המתוקשרות שנקשרו לפקידי ממשל בשנים האחרונות, ביניהם ניקיטה בליך, מושל מחוז קירוב, אלכסנדר חורושבין, מושל מחוז סחלין, ויאצ'סלב גייזר, מושל מחוז קירוב וחקירת דניס סוגרובוב, לשעבר ראש המינהל למאבק בשחיתות ופשעים כלכליים של משרד הפנים הרוסי.
קודמו של קורוליוב, הגנרל סרגיי סמירנוב, ששימש בתור המשנה לראש שירות הביטחון הפדרלי, אולץ לפרוש בשנת 2020 וכיהן סמירנוב כסגן מנהל השירות מאז 2003. הוא פיקח על המחלקה לסיכול ריגול צבאי, שירות הביטחון כלכלי והשירות להגנת החוקה. שמועות על התפטרותו עלו לראשונה בשנת 2016 כאשר שניים מפקודיו עזבו את הארגון: יורי יאקובלב, ראש שירות הביטחון הכלכלי דאז, וויקטור וורונין, ראש מינהל K. מאחורי פיטוריהם עמד קורולב שניצל את המעילה בפרויקט שיפוץ מעונו של פוטין בנובו-אוגריובו. סמירנוב קיבל מכה נוספת ב-2019 כאשר קולונל קיריל צ'רקלין, פקיד לשעבר שחקר בנקים, נעצר בגין שחיתות. מה שלא הועיל לסמירנוב זה שהוא השתתף בפגישות עם עובדי הבנק לצד הכפופים לו. צ'רקלין הציע אז סיוע לבנקים, העלים עין מכל הפרת חוק. לאחר שקורוליוב קודם לסגנות ראשות הארגון, סרגיי אלפאטוב, שבעבר היה סגנו, מונה לעמוד בראש שירות הביטחון הכלכלי.
עלייתו המטאורית של קורוליוב בסולם הדרגות, רק מבליטה את מעמדו והוא עשוי לרשת את אלכסנדר בורטניקוב בראשות שירות הביטחון הפדרלי הרוסי.
בפברואר 2021, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מינה את סרגיי קורוליוב לסגן ראש הארגון. קודם לכן, קורוליוב שימש כמנהל שירות הביטחון הכלכלי. הכפופים לו ניהלו שורה של חקירות נגד שחיתות במהלך השנים החולפות. קידומו הפך אותו למועמד בולט לרשת את בורטניקוב בתפקיד ולנהל את סוכנות הביטחון והביון העוצמתית של רוסיה.
הוא שימש כעוזרו של שר ההגנה לשעבר, אנאטולי סרדיוקוב, בשנים 2007־2011 ולפי מקורות לא רשמיים, הוא היה אחראי לפקח על המודיעין הצבאי. סרדיוקוב הודח על רקע שערוריית שחיתות, אבל זה לא פגע בקורוליוב. להיפך: בשנת 2012 הוא מונה לראש המחלקה לביטחון פנים, העוסקת בחקירת פרשויות שחיתות והיה מעורב כמעט בכל הפרשיות המתוקשרות שנקשרו לפקידי ממשל בשנים האחרונות, ביניהם ניקיטה בליך, מושל מחוז קירוב, אלכסנדר חורושבין, מושל מחוז סחלין, ויאצ'סלב גייזר, מושל מחוז קירוב וחקירת דניס סוגרובוב, לשעבר ראש המינהל למאבק בשחיתות ופשעים כלכליים של משרד הפנים הרוסי.
קודמו של קורוליוב, הגנרל סרגיי סמירנוב, ששימש בתור המשנה לראש שירות הביטחון הפדרלי, אולץ לפרוש בשנת 2020 וכיהן סמירנוב כסגן מנהל השירות מאז 2003. הוא פיקח על המחלקה לסיכול ריגול צבאי, שירות הביטחון כלכלי והשירות להגנת החוקה. שמועות על התפטרותו עלו לראשונה בשנת 2016 כאשר שניים מפקודיו עזבו את הארגון: יורי יאקובלב, ראש שירות הביטחון הכלכלי דאז, וויקטור וורונין, ראש מינהל K. מאחורי פיטוריהם עמד קורולב שניצל את המעילה בפרויקט שיפוץ מעונו של פוטין בנובו-אוגריובו. סמירנוב קיבל מכה נוספת ב-2019 כאשר קולונל קיריל צ'רקלין, פקיד לשעבר שחקר בנקים, נעצר בגין שחיתות. מה שלא הועיל לסמירנוב זה שהוא השתתף בפגישות עם עובדי הבנק לצד הכפופים לו. צ'רקלין הציע אז סיוע לבנקים, העלים עין מכל הפרת חוק. לאחר שקורוליוב קודם לסגנות ראשות הארגון, סרגיי אלפאטוב, שבעבר היה סגנו, מונה לעמוד בראש שירות הביטחון הכלכלי.
עלייתו המטאורית של קורוליוב בסולם הדרגות, רק מבליטה את מעמדו והוא עשוי לרשת את אלכסנדר בורטניקוב בראשות שירות הביטחון הפדרלי הרוסי.
איסטנבול – העיר שחוברה לה יחדיו. סיפורה של מארחת גמר ליגת האלופות.
https://historyistold.com/2023/06/08/istanbul/
https://historyistold.com/2023/06/08/istanbul/
History is Told
איסטנבול – העיר שחוברה לה יחדיו
סיפורה של מארחת גמר ליגת האלופות 2023 העיר הגדולה באירופה תארח בשבת את גמר ליגת האלופות בפעם השנייה בהיסטוריה. זהו מקום מיוחד לא רק לכדורגל, אלא גם להיסטוריה באשר היא – לעיר מעמד מיוחד כבר מא…
טייוואן. המשבר הגלובלי הבא כבר כאן?
סוף המלחמה באוקראינה לא נראה באופק, אבל העולם כבר נמצא עמוק במשבר הפוטנציאלי הבא: עימות בטייוואן. קיסינג'ר, שחגג במאי יום הולדת 100, מעריך, בראיון ל'אקונומיסט', שהתנהלות המעצמות סביב טייוואן תקבע אם הן יצליחו להימנע ממלחמת עולם שלישית.
המלחמה באוקראינה הדליקה את כל הנורות וסיפקה לארה"ב המחשה חיה איך עלול להיראות ניסיון השתלטות סיני על טייוואן. מעצמה עולמית, מתנפלת על שכנה קטנה יותר, בטענה שאינה מדינה אמיתית אלא חלק ממדינת האם, ומשתמשת בהרתעה גרעינית כדי למנוע התערבות חיצונית ישירה של המערב במלחמה.
ארצות הברית וסין נמצאות כבר היום בנתיב קריטי של היערכות לעימות בטייוואן, בהקשרי בניין כוח והרתעה, והשפעת הסוגייה על סדר היום העולמי רק תלך ותעמיק. אבל לפני הכל, קצת רקע על עמדות הצדדים במחלוקת סביב טייוואן ועל מערכת הנוסחאות המאפשרת, בינתיים, שיווי משקל שברירי בסכסוך.
שמה הרשמי של טייוואן הוא "הרפובליקה של סין", בעוד סין היבשתית נודעת בשם הרפובליקה העממית של סין". המחלוקת סביב טייוואן נולדה כתוצאה ממלחמת האזרחים הסינית (1945-1949), כשהלאומנים הפסידו למפלגה הקומוניסטית, ושני מיליון מהם נסוגו לאי טייוואן ב-1949.הרפובליקה של סין המשיכה לייצג את סין באו"ם עד תחילת הדטנט במלחמה הקרה. רק ב-1971, החליפה אותה ממשלת הרפובליקה העממית של סין, שהוכרה כנציגה הלגיטימית היחידה של סין. כיום, בלחץ סין, רק 13 מדינות מקיימות יחסים רשמיים מלאים עם טייוואן ומעולם אף מדינה לא קיימה יחסים כאלו במקביל עם סין וטייוואן.
בייג׳ינג רואה בטייוואן פרובינציה מורדת ומחויבת באופן מוצהר לאחד אותה עם סין היבשתית בעתיד. סין דוגלת בעקרון "סין האחת" שטייוואן חלק ממנה, ומציעה לה השתלבות ביבשת תחת הנוסחה של "מדינה אחת שתי שיטות", בה נעשה שימוש מול הונג-קונג ומקאו (אוטונומיה כלכלית-פוליטית). כך להערכת קהילת הביון האמריקאית, סין מפתחת יכולות צבאיות שיאפשרו לה לספח את טייוואן עד 2027.
נשיא סין, שי ג׳ינפנג, הצהיר כי איחוד עם טייוואן הוא "משימה היסטורית" בלתי נמנעת וכי סין נכונה "לנקוט בכל האמצעים הנדרשים", כולל כוח, כדי לממש את היעד הזה ולמנוע התערבות זרה.
נוסחת "מדינה אחת שתי שיטות" לא פופולרית בטייוואן, במיוחד אחרי הדיכוי הסיני בהונג-קונג. עד בחירתה של נשיאת טייוואן, צאי אינג וון, ב-2016, טייוואן, בשליטת המפלגה הלאומנית (הקואומינדנג), תמכה באיחוד עתידי בין "שני צידי המיצרים השייכים לסין" [מבלי לציין לאיזו מהן]. נוסחה זו, ידועה בשם "סין אחת, פרשנויות שונות". במקומה, הכריזה צאי בנאום הכתרתה לנשיאות כי "תבטיח את הריבונות והטריטוריה של טייוואן, וכי תנהל את היחסים בין שני צידי המיצרים בהתאם לחוקת הרפובליקה של סין". בתגובה, בייג'ינג השעתה את היחסים הדיפלומטיים עם טייוואן.
מהצד האמריקני, ב־1979, ארה"ב כוננה יחסים דיפלומטיים עם סין, צמצמה יחסים רשמיים עם טייוואן וביטלה את ברית ההגנה עמה. רשמית, ארה"ב מכירה בסין אחת, שטייוואן היא חלק ממנה, ושהרפובליקה העממית של סין היא הממשלה הלגיטימית היחידה של סין. ארה"ב גם דוחה שימוש בכוח לפתרון המחלוקת, מקיימת קשרים ענפים עם טייוואן, מחויבת למכור לה נשק הגנתי ומשמרת יכולת להגן עליה, אך לא מתחייבת לכך. זו מדיניות ה"עמימות האסטרטגית". הנשיא ביידן פיזר מעט מהעמימות הזו כשהצהיר שארה"ב תגן צבאית על טייוואן אם סין תתקוף אותה, אולם הבית הלבן מיהר להבהיר שמדיניות ארה"ב לא השתנתה.
במאבק ההרתעה שבין שתי המעצמות, סין חזקה בסדרי גודל מטייוואן (תקציב ביטחון של 293 מיליארד דולר לעומת 19 מיליארד דולרים). מה שמונע משי להנחות על פלישה לטייוואן הוא חשש מעימות עם ארה"ב, שגם היא מאוד לא רוצה מלחמה עם סין. עם הפנים ל-2027, ארה"ב פועלת להרתיע את סין מפלישה וסין את ארה"ב מהתערבות בה אם תתרחש.
ההרתעה האמריקאית נשענת על שלושה נדבכים: שמירת פער צבאי ומאזן גרעיני עדיפים מול סין, הרחבת שת"פ צבאי והסכמים עם בעלות ברית במרחב האוקיינוס ההודי והשקט (בניגוד לבידוד של סין) והחשוב מכל "אסטרטגיית הקיפוד": חימוש טייוואן ביכולות אסימטריות שיהפכו את מחירי הפלישה לאי לבלתי נסבלים עבור סין.
אסטרטגיית הגרעין של ארה"ב מדגישה את שימור אמינות מערך הגרעין המתיישן, באמצעות הוספת טילים ביניבשתיים, תכנון צוללות נושאות טילי קרקע קרקע (טק״ק) חדשות ומודרנזיציה של מערך מפציצי ה-B-52. באפריל 2023, ארה"ב הצהירה שתפרוס צוללת גרעיניות בדרום קוריאה, לראשונה מ-1981. כך, ארה"ב מתאימה את בניין הכוח שלה ל"הרתעה משולבת" למניעת פלישה, באמצעות: יכולות תקיפה אוויריות לטווחים רחוקים, צי צוללות, אימוני לוחמי חיל הנחתים לפעילות במרחבים סמוכים לסין, וצוותי משימה בצבא היבשה, ניידים, היברידים בעלי יכולות שיגור טילים, סייבר, לוחמה אלקטרונית ואיסוף מודיעין.
סוף המלחמה באוקראינה לא נראה באופק, אבל העולם כבר נמצא עמוק במשבר הפוטנציאלי הבא: עימות בטייוואן. קיסינג'ר, שחגג במאי יום הולדת 100, מעריך, בראיון ל'אקונומיסט', שהתנהלות המעצמות סביב טייוואן תקבע אם הן יצליחו להימנע ממלחמת עולם שלישית.
המלחמה באוקראינה הדליקה את כל הנורות וסיפקה לארה"ב המחשה חיה איך עלול להיראות ניסיון השתלטות סיני על טייוואן. מעצמה עולמית, מתנפלת על שכנה קטנה יותר, בטענה שאינה מדינה אמיתית אלא חלק ממדינת האם, ומשתמשת בהרתעה גרעינית כדי למנוע התערבות חיצונית ישירה של המערב במלחמה.
ארצות הברית וסין נמצאות כבר היום בנתיב קריטי של היערכות לעימות בטייוואן, בהקשרי בניין כוח והרתעה, והשפעת הסוגייה על סדר היום העולמי רק תלך ותעמיק. אבל לפני הכל, קצת רקע על עמדות הצדדים במחלוקת סביב טייוואן ועל מערכת הנוסחאות המאפשרת, בינתיים, שיווי משקל שברירי בסכסוך.
שמה הרשמי של טייוואן הוא "הרפובליקה של סין", בעוד סין היבשתית נודעת בשם הרפובליקה העממית של סין". המחלוקת סביב טייוואן נולדה כתוצאה ממלחמת האזרחים הסינית (1945-1949), כשהלאומנים הפסידו למפלגה הקומוניסטית, ושני מיליון מהם נסוגו לאי טייוואן ב-1949.הרפובליקה של סין המשיכה לייצג את סין באו"ם עד תחילת הדטנט במלחמה הקרה. רק ב-1971, החליפה אותה ממשלת הרפובליקה העממית של סין, שהוכרה כנציגה הלגיטימית היחידה של סין. כיום, בלחץ סין, רק 13 מדינות מקיימות יחסים רשמיים מלאים עם טייוואן ומעולם אף מדינה לא קיימה יחסים כאלו במקביל עם סין וטייוואן.
בייג׳ינג רואה בטייוואן פרובינציה מורדת ומחויבת באופן מוצהר לאחד אותה עם סין היבשתית בעתיד. סין דוגלת בעקרון "סין האחת" שטייוואן חלק ממנה, ומציעה לה השתלבות ביבשת תחת הנוסחה של "מדינה אחת שתי שיטות", בה נעשה שימוש מול הונג-קונג ומקאו (אוטונומיה כלכלית-פוליטית). כך להערכת קהילת הביון האמריקאית, סין מפתחת יכולות צבאיות שיאפשרו לה לספח את טייוואן עד 2027.
נשיא סין, שי ג׳ינפנג, הצהיר כי איחוד עם טייוואן הוא "משימה היסטורית" בלתי נמנעת וכי סין נכונה "לנקוט בכל האמצעים הנדרשים", כולל כוח, כדי לממש את היעד הזה ולמנוע התערבות זרה.
נוסחת "מדינה אחת שתי שיטות" לא פופולרית בטייוואן, במיוחד אחרי הדיכוי הסיני בהונג-קונג. עד בחירתה של נשיאת טייוואן, צאי אינג וון, ב-2016, טייוואן, בשליטת המפלגה הלאומנית (הקואומינדנג), תמכה באיחוד עתידי בין "שני צידי המיצרים השייכים לסין" [מבלי לציין לאיזו מהן]. נוסחה זו, ידועה בשם "סין אחת, פרשנויות שונות". במקומה, הכריזה צאי בנאום הכתרתה לנשיאות כי "תבטיח את הריבונות והטריטוריה של טייוואן, וכי תנהל את היחסים בין שני צידי המיצרים בהתאם לחוקת הרפובליקה של סין". בתגובה, בייג'ינג השעתה את היחסים הדיפלומטיים עם טייוואן.
מהצד האמריקני, ב־1979, ארה"ב כוננה יחסים דיפלומטיים עם סין, צמצמה יחסים רשמיים עם טייוואן וביטלה את ברית ההגנה עמה. רשמית, ארה"ב מכירה בסין אחת, שטייוואן היא חלק ממנה, ושהרפובליקה העממית של סין היא הממשלה הלגיטימית היחידה של סין. ארה"ב גם דוחה שימוש בכוח לפתרון המחלוקת, מקיימת קשרים ענפים עם טייוואן, מחויבת למכור לה נשק הגנתי ומשמרת יכולת להגן עליה, אך לא מתחייבת לכך. זו מדיניות ה"עמימות האסטרטגית". הנשיא ביידן פיזר מעט מהעמימות הזו כשהצהיר שארה"ב תגן צבאית על טייוואן אם סין תתקוף אותה, אולם הבית הלבן מיהר להבהיר שמדיניות ארה"ב לא השתנתה.
במאבק ההרתעה שבין שתי המעצמות, סין חזקה בסדרי גודל מטייוואן (תקציב ביטחון של 293 מיליארד דולר לעומת 19 מיליארד דולרים). מה שמונע משי להנחות על פלישה לטייוואן הוא חשש מעימות עם ארה"ב, שגם היא מאוד לא רוצה מלחמה עם סין. עם הפנים ל-2027, ארה"ב פועלת להרתיע את סין מפלישה וסין את ארה"ב מהתערבות בה אם תתרחש.
ההרתעה האמריקאית נשענת על שלושה נדבכים: שמירת פער צבאי ומאזן גרעיני עדיפים מול סין, הרחבת שת"פ צבאי והסכמים עם בעלות ברית במרחב האוקיינוס ההודי והשקט (בניגוד לבידוד של סין) והחשוב מכל "אסטרטגיית הקיפוד": חימוש טייוואן ביכולות אסימטריות שיהפכו את מחירי הפלישה לאי לבלתי נסבלים עבור סין.
אסטרטגיית הגרעין של ארה"ב מדגישה את שימור אמינות מערך הגרעין המתיישן, באמצעות הוספת טילים ביניבשתיים, תכנון צוללות נושאות טילי קרקע קרקע (טק״ק) חדשות ומודרנזיציה של מערך מפציצי ה-B-52. באפריל 2023, ארה"ב הצהירה שתפרוס צוללת גרעיניות בדרום קוריאה, לראשונה מ-1981. כך, ארה"ב מתאימה את בניין הכוח שלה ל"הרתעה משולבת" למניעת פלישה, באמצעות: יכולות תקיפה אוויריות לטווחים רחוקים, צי צוללות, אימוני לוחמי חיל הנחתים לפעילות במרחבים סמוכים לסין, וצוותי משימה בצבא היבשה, ניידים, היברידים בעלי יכולות שיגור טילים, סייבר, לוחמה אלקטרונית ואיסוף מודיעין.
אספקת נשק בזמן אמת לטייוואן מסובכת בהרבה מאוקראינה. טייוואן נמצאת 100 מייל מסין ו-5,000 מפיקוד האוקיינוס השקט של ארה"ב בהוואי. על רקע זה ארה"ב האיצה בשנה האחרונה את הידוק הקשרים הצבאיים עם הפיליפינים, יפן, אוסטרליה והודו ואת חיזוק כוחן הצבאי ופיזורו באופן שיסבך התקפה סינית בטייוואן. בצפון הפיליפינים, סמוך לטייוואן, חה"א האמריקאי יקבל גישה ל-4 בסיסים נוספים, ובאי אוקינאווה ביפן ייפרס כוח ימי לתגובה מהירה עד 2025. בנוסף, יפן תשקיע 2.8 מיליארד דולר בהגנה אווירית, טילי חוף-ים ל-1,200 ק"מ וטילי שיוט; ובמסגרת ברית AUKUS, יסופקו לאוסטרליה צוללות בהנעה גרעינית.
ברם, האתגר הגדול והדחוף ביותר לאמריקאים הוא חיזוק צבא טייוואן, ביכולות אסימטריות, שימנעו גישה סינית קלה לאי, יגרמו אבדות קשות לכוחות נחיתה, וייקנו זמן להתערבות ארה"ב ובעלות בריתה. מאז 2015 טייוואן רכשה מארה"ב נשק בהיקף של 21 מיליארד דולר (שאספקת חלק גדול ממנו טרם מומש). המיקוד הוא ביכולות מניעת גישה (A2AD) דוגמת טילים נגד ספינות ומוקשי ים, אבל גם טילי קרקע אוויר (טק״א), ארטילריה, טק"ק מדויק, מל"טים, ומטוסי F-16 עם טילי א"א וא"ק מתקדמים. מה עוד נדרש לטייוואן? מערכות חלל-קרקע לשימור גישה לרשת, סייבר, כלי שייט תת ימיים ליירוט ספינות, והגדלת מאגרי דלק וסד"כ סדיר.
סין, מצדה, נוקטת מהלכי התשה והפחדה נגד טייוואן, במיוחד בתגובה לביטויי עצמאות (ביקור הנשיאה צ׳אי בארה"ב, וננסי פלוסי בטייפה). מפגני הכוח שלה כוללים משטי כיתור של סטי"לים ונושאות מטוסים, נרמול חדירות אוויריות, שיגור טילים מעל האי, אלפי התקפות סייבר על בסיס יומי וסנקציות. סין דוגלת ב"הרתעה אסטרטגית": איתותים גרעיניים, הרחבה דרמטית של מערך הגרעין (מ-400 ל-1,500 רש"קים עד 2035), סילואים לטילים בין-יבשתיים (לסין 450 טילים, יותר מלארה"ב), צוללות עם טק"ק גרעיני, מפציצים לפגיעה בטריטוריות אמריקאיות באוקיינוס השקט, וטילים היפרסוניים בעלי טווח פגיעה בארה"ב. בסין יזמו תהליכי מודרניזציה והתעצמות חריגים בזרועות הים, היבשה והאוויר; המדינה מתמקדת ביכולות שיאפשרו הנחתת כוחות בטייוואן, לפני הגעת כוחות אמריקאים לזירה; ומשקיעה, למשל, בטק"ק נגד ספינות ובמפציצים ארוכי טווח המאיימים על כוחות ארה"ב ביפן, גואם וים פיליפינים.
בנוסף. חברת TSMC הטייוואנית מייצרת 90% מהשבבים המתקדמים בעולם. בצל האיום הסיני, ארה"ב פועלת להקים מפעלים של החברה בתחומה (אריזונה). מנגד, לטייוואן ברור שמדובר בנכס המבטיח הגנה אמריקאית. איום השתלטות סין על משאב עולמי קריטי מוליד רעיונות על השמדת מפעלי TSMCבמלחמה. כך, מרוץ החימוש הסיני-אמריקאי מעיב על הסטטוס-קוו העדין שמאפשרת העמימות האסטרטגית בשאלת טייוואן. שי כנראה לא ימהר להתנפל על טייוואן לאור הסתבכות פוטין באוקראינה, ההיערכות הטייוואנית הצבאית רבת השנים והיעדר ניסיון קרבי של צבא סין מאז פלישתו הכושלת לווייטנאם ב-1979.
מצד שני, סין רואה בארה"ב מעצמה בנסיגה והמלחמה באוקראינה מעיבה על יכולת ארה"ב לחמש את טייוואן, בזמן שסין הולכת ומתעצמת במהירות. בכל מקרה, שאלת טייוואן הפכה למעצב המרכזי במערכת הבינלאומית ואפילו תוצאות המלחמה באוקראינה נמדדות כיום דרך הפריזמה הטייוואנית.
ברם, האתגר הגדול והדחוף ביותר לאמריקאים הוא חיזוק צבא טייוואן, ביכולות אסימטריות, שימנעו גישה סינית קלה לאי, יגרמו אבדות קשות לכוחות נחיתה, וייקנו זמן להתערבות ארה"ב ובעלות בריתה. מאז 2015 טייוואן רכשה מארה"ב נשק בהיקף של 21 מיליארד דולר (שאספקת חלק גדול ממנו טרם מומש). המיקוד הוא ביכולות מניעת גישה (A2AD) דוגמת טילים נגד ספינות ומוקשי ים, אבל גם טילי קרקע אוויר (טק״א), ארטילריה, טק"ק מדויק, מל"טים, ומטוסי F-16 עם טילי א"א וא"ק מתקדמים. מה עוד נדרש לטייוואן? מערכות חלל-קרקע לשימור גישה לרשת, סייבר, כלי שייט תת ימיים ליירוט ספינות, והגדלת מאגרי דלק וסד"כ סדיר.
סין, מצדה, נוקטת מהלכי התשה והפחדה נגד טייוואן, במיוחד בתגובה לביטויי עצמאות (ביקור הנשיאה צ׳אי בארה"ב, וננסי פלוסי בטייפה). מפגני הכוח שלה כוללים משטי כיתור של סטי"לים ונושאות מטוסים, נרמול חדירות אוויריות, שיגור טילים מעל האי, אלפי התקפות סייבר על בסיס יומי וסנקציות. סין דוגלת ב"הרתעה אסטרטגית": איתותים גרעיניים, הרחבה דרמטית של מערך הגרעין (מ-400 ל-1,500 רש"קים עד 2035), סילואים לטילים בין-יבשתיים (לסין 450 טילים, יותר מלארה"ב), צוללות עם טק"ק גרעיני, מפציצים לפגיעה בטריטוריות אמריקאיות באוקיינוס השקט, וטילים היפרסוניים בעלי טווח פגיעה בארה"ב. בסין יזמו תהליכי מודרניזציה והתעצמות חריגים בזרועות הים, היבשה והאוויר; המדינה מתמקדת ביכולות שיאפשרו הנחתת כוחות בטייוואן, לפני הגעת כוחות אמריקאים לזירה; ומשקיעה, למשל, בטק"ק נגד ספינות ובמפציצים ארוכי טווח המאיימים על כוחות ארה"ב ביפן, גואם וים פיליפינים.
בנוסף. חברת TSMC הטייוואנית מייצרת 90% מהשבבים המתקדמים בעולם. בצל האיום הסיני, ארה"ב פועלת להקים מפעלים של החברה בתחומה (אריזונה). מנגד, לטייוואן ברור שמדובר בנכס המבטיח הגנה אמריקאית. איום השתלטות סין על משאב עולמי קריטי מוליד רעיונות על השמדת מפעלי TSMCבמלחמה. כך, מרוץ החימוש הסיני-אמריקאי מעיב על הסטטוס-קוו העדין שמאפשרת העמימות האסטרטגית בשאלת טייוואן. שי כנראה לא ימהר להתנפל על טייוואן לאור הסתבכות פוטין באוקראינה, ההיערכות הטייוואנית הצבאית רבת השנים והיעדר ניסיון קרבי של צבא סין מאז פלישתו הכושלת לווייטנאם ב-1979.
מצד שני, סין רואה בארה"ב מעצמה בנסיגה והמלחמה באוקראינה מעיבה על יכולת ארה"ב לחמש את טייוואן, בזמן שסין הולכת ומתעצמת במהירות. בכל מקרה, שאלת טייוואן הפכה למעצב המרכזי במערכת הבינלאומית ואפילו תוצאות המלחמה באוקראינה נמדדות כיום דרך הפריזמה הטייוואנית.