טייוואן. המשבר הגלובלי הבא כבר כאן?

סוף המלחמה באוקראינה לא נראה באופק, אבל העולם כבר נמצא עמוק במשבר הפוטנציאלי הבא: עימות בטייוואן. קיסינג'ר, שחגג במאי יום הולדת 100, מעריך, בראיון ל'אקונומיסט', שהתנהלות המעצמות סביב טייוואן תקבע אם הן יצליחו להימנע ממלחמת עולם שלישית.

המלחמה באוקראינה הדליקה את כל הנורות וסיפקה לארה"ב המחשה חיה איך עלול להיראות ניסיון השתלטות סיני על טייוואן. מעצמה עולמית, מתנפלת על שכנה קטנה יותר, בטענה שאינה מדינה אמיתית אלא חלק ממדינת האם, ומשתמשת בהרתעה גרעינית כדי למנוע התערבות חיצונית ישירה של המערב במלחמה.

ארצות הברית וסין נמצאות כבר היום בנתיב קריטי של היערכות לעימות בטייוואן, בהקשרי בניין כוח והרתעה, והשפעת הסוגייה על סדר היום העולמי רק תלך ותעמיק. אבל לפני הכל, קצת רקע על עמדות הצדדים במחלוקת סביב טייוואן ועל מערכת הנוסחאות המאפשרת, בינתיים, שיווי משקל שברירי בסכסוך.

שמה הרשמי של טייוואן הוא "הרפובליקה של סין", בעוד סין היבשתית נודעת בשם הרפובליקה העממית של סין". המחלוקת סביב טייוואן נולדה כתוצאה ממלחמת האזרחים הסינית (1945-1949), כשהלאומנים הפסידו למפלגה הקומוניסטית, ושני מיליון מהם נסוגו לאי טייוואן ב-1949.הרפובליקה של סין המשיכה לייצג את סין באו"ם עד תחילת הדטנט במלחמה הקרה. רק ב-1971, החליפה אותה ממשלת הרפובליקה העממית של סין, שהוכרה כנציגה הלגיטימית היחידה של סין. כיום, בלחץ סין, רק 13 מדינות מקיימות יחסים רשמיים מלאים עם טייוואן ומעולם אף מדינה לא קיימה יחסים כאלו במקביל עם סין וטייוואן.

בייג׳ינג רואה בטייוואן פרובינציה מורדת ומחויבת באופן מוצהר לאחד אותה עם סין היבשתית בעתיד. סין דוגלת בעקרון "סין האחת" שטייוואן חלק ממנה, ומציעה לה השתלבות ביבשת תחת הנוסחה של "מדינה אחת שתי שיטות", בה נעשה שימוש מול הונג-קונג ומקאו (אוטונומיה כלכלית-פוליטית). כך להערכת קהילת הביון האמריקאית, סין מפתחת יכולות צבאיות שיאפשרו לה לספח את טייוואן עד 2027.

נשיא סין, שי ג׳ינפנג, הצהיר כי איחוד עם טייוואן הוא "משימה היסטורית" בלתי נמנעת וכי סין נכונה "לנקוט בכל האמצעים הנדרשים", כולל כוח, כדי לממש את היעד הזה ולמנוע התערבות זרה.

נוסחת "מדינה אחת שתי שיטות" לא פופולרית בטייוואן, במיוחד אחרי הדיכוי הסיני בהונג-קונג. עד בחירתה של נשיאת טייוואן, צאי אינג וון, ב-2016, טייוואן, בשליטת המפלגה הלאומנית (הקואומינדנג), תמכה באיחוד עתידי בין "שני צידי המיצרים השייכים לסין" [מבלי לציין לאיזו מהן]. נוסחה זו, ידועה בשם "סין אחת, פרשנויות שונות". במקומה, הכריזה צאי בנאום הכתרתה לנשיאות כי "תבטיח את הריבונות והטריטוריה של טייוואן, וכי תנהל את היחסים בין שני צידי המיצרים בהתאם לחוקת הרפובליקה של סין". בתגובה, בייג'ינג השעתה את היחסים הדיפלומטיים עם טייוואן.

מהצד האמריקני, ב־1979, ארה"ב כוננה יחסים דיפלומטיים עם סין, צמצמה יחסים רשמיים עם טייוואן וביטלה את ברית ההגנה עמה. רשמית, ארה"ב מכירה בסין אחת, שטייוואן היא חלק ממנה, ושהרפובליקה העממית של סין היא הממשלה הלגיטימית היחידה של סין. ארה"ב גם דוחה שימוש בכוח לפתרון המחלוקת, מקיימת קשרים ענפים עם טייוואן, מחויבת למכור לה נשק הגנתי ומשמרת יכולת להגן עליה, אך לא מתחייבת לכך. זו מדיניות ה"עמימות האסטרטגית". הנשיא ביידן פיזר מעט מהעמימות הזו כשהצהיר שארה"ב תגן צבאית על טייוואן אם סין תתקוף אותה, אולם הבית הלבן מיהר להבהיר שמדיניות ארה"ב לא השתנתה.

במאבק ההרתעה שבין שתי המעצמות, סין חזקה בסדרי גודל מטייוואן (תקציב ביטחון של 293 מיליארד דולר לעומת 19 מיליארד דולרים). מה שמונע משי להנחות על פלישה לטייוואן הוא חשש מעימות עם ארה"ב, שגם היא מאוד לא רוצה מלחמה עם סין. עם הפנים ל-2027, ארה"ב פועלת להרתיע את סין מפלישה וסין את ארה"ב מהתערבות בה אם תתרחש.

ההרתעה האמריקאית נשענת על שלושה נדבכים: שמירת פער צבאי ומאזן גרעיני עדיפים מול סין, הרחבת שת"פ צבאי והסכמים עם בעלות ברית במרחב האוקיינוס ההודי והשקט (בניגוד לבידוד של סין) והחשוב מכל "אסטרטגיית הקיפוד": חימוש טייוואן ביכולות אסימטריות שיהפכו את מחירי הפלישה לאי לבלתי נסבלים עבור סין.

אסטרטגיית הגרעין של ארה"ב מדגישה את שימור אמינות מערך הגרעין המתיישן, באמצעות הוספת טילים ביניבשתיים, תכנון צוללות נושאות טילי קרקע קרקע (טק״ק) חדשות ומודרנזיציה של מערך מפציצי ה-B-52. באפריל 2023, ארה"ב הצהירה שתפרוס צוללת גרעיניות בדרום קוריאה, לראשונה מ-1981. כך, ארה"ב מתאימה את בניין הכוח שלה ל"הרתעה משולבת" למניעת פלישה, באמצעות: יכולות תקיפה אוויריות לטווחים רחוקים, צי צוללות, אימוני לוחמי חיל הנחתים לפעילות במרחבים סמוכים לסין, וצוותי משימה בצבא היבשה, ניידים, היברידים בעלי יכולות שיגור טילים, סייבר, לוחמה אלקטרונית ואיסוף מודיעין.

אספקת נשק בזמן אמת לטייוואן מסובכת בהרבה מאוקראינה. טייוואן נמצאת 100 מייל מסין ו-5,000 מפיקוד האוקיינוס השקט של ארה"ב בהוואי. על רקע זה ארה"ב האיצה בשנה האחרונה את הידוק הקשרים הצבאיים עם הפיליפינים, יפן, אוסטרליה והודו ואת חיזוק כוחן הצבאי ופיזורו באופן שיסבך התקפה סינית בטייוואן. בצפון הפיליפינים, סמוך לטייוואן, חה"א האמריקאי יקבל גישה ל-4 בסיסים נוספים, ובאי אוקינאווה ביפן ייפרס כוח ימי לתגובה מהירה עד 2025. בנוסף, יפן תשקיע 2.8 מיליארד דולר בהגנה אווירית, טילי חוף-ים ל-1,200 ק"מ וטילי שיוט; ובמסגרת ברית AUKUS, יסופקו לאוסטרליה צוללות בהנעה גרעינית.

ברם, האתגר הגדול והדחוף ביותר לאמריקאים הוא חיזוק צבא טייוואן, ביכולות אסימטריות, שימנעו גישה סינית קלה לאי, יגרמו אבדות קשות לכוחות נחיתה, וייקנו זמן להתערבות ארה"ב ובעלות בריתה. מאז 2015 טייוואן רכשה מארה"ב נשק בהיקף של 21 מיליארד דולר (שאספקת חלק גדול ממנו טרם מומש). המיקוד הוא ביכולות מניעת גישה (A2AD) דוגמת טילים נגד ספינות ומוקשי ים, אבל גם טילי קרקע אוויר (טק״א), ארטילריה, טק"ק מדויק, מל"טים, ומטוסי F-16 עם טילי א"א וא"ק מתקדמים. מה עוד נדרש לטייוואן? מערכות חלל-קרקע לשימור גישה לרשת, סייבר, כלי שייט תת ימיים ליירוט ספינות, והגדלת מאגרי דלק וסד"כ סדיר.

סין, מצדה, נוקטת מהלכי התשה והפחדה נגד טייוואן, במיוחד בתגובה לביטויי עצמאות (ביקור הנשיאה צ׳אי בארה"ב, וננסי פלוסי בטייפה). מפגני הכוח שלה כוללים משטי כיתור של סטי"לים ונושאות מטוסים, נרמול חדירות אוויריות, שיגור טילים מעל האי, אלפי התקפות סייבר על בסיס יומי וסנקציות. סין דוגלת ב"הרתעה אסטרטגית": איתותים גרעיניים, הרחבה דרמטית של מערך הגרעין (מ-400 ל-1,500 רש"קים עד 2035), סילואים לטילים בין-יבשתיים (לסין 450 טילים, יותר מלארה"ב), צוללות עם טק"ק גרעיני, מפציצים לפגיעה בטריטוריות אמריקאיות באוקיינוס השקט, וטילים היפרסוניים בעלי טווח פגיעה בארה"ב. בסין יזמו תהליכי מודרניזציה והתעצמות חריגים בזרועות הים, היבשה והאוויר; המדינה מתמקדת ביכולות שיאפשרו הנחתת כוחות בטייוואן, לפני הגעת כוחות אמריקאים לזירה; ומשקיעה, למשל, בטק"ק נגד ספינות ובמפציצים ארוכי טווח המאיימים על כוחות ארה"ב ביפן, גואם וים פיליפינים.

בנוסף. חברת TSMC הטייוואנית מייצרת 90% מהשבבים המתקדמים בעולם. בצל האיום הסיני, ארה"ב פועלת להקים מפעלים של החברה בתחומה (אריזונה). מנגד, לטייוואן ברור שמדובר בנכס המבטיח הגנה אמריקאית. איום השתלטות סין על משאב עולמי קריטי מוליד רעיונות על השמדת מפעלי TSMCבמלחמה. כך, מרוץ החימוש הסיני-אמריקאי מעיב על הסטטוס-קוו העדין שמאפשרת העמימות האסטרטגית בשאלת טייוואן. שי כנראה לא ימהר להתנפל על טייוואן לאור הסתבכות פוטין באוקראינה, ההיערכות הטייוואנית הצבאית רבת השנים והיעדר ניסיון קרבי של צבא סין מאז פלישתו הכושלת לווייטנאם ב-1979.

מצד שני, סין רואה בארה"ב מעצמה בנסיגה והמלחמה באוקראינה מעיבה על יכולת ארה"ב לחמש את טייוואן, בזמן שסין הולכת ומתעצמת במהירות. בכל מקרה, שאלת טייוואן הפכה למעצב המרכזי במערכת הבינלאומית ואפילו תוצאות המלחמה באוקראינה נמדדות כיום דרך הפריזמה הטייוואנית.

"זו מכה בגבה של מדינתנו ועמנו."

ולדימיר פוטין נשא נאום לאומה בתגובה להפיכה הצבאית שארגנו לוחמי קבוצת ואגנר בעיר רוסטוב, על רקע העלאת הכוננות במחוזות רבים במדינה.

הנה מה שאמר המנהיג הרוסי:

— בלילה הוא שוחח עם מפקדי היחידות הצבאיות

— לדבריו, רוסיה מנהלת קרב קשה על עתידה. טען כי המערב מתדלק נגד רוסיה את המכונה הצבאית.

— כל מרד פנימי הוא איום מוות על הריבונות.

— השלטונות לא יאפשרו שוב את פירוקה של רוסיה ויגנו על העם.

— יינקטו כל האמצעים הדרושים לייצוב המצב בעיר רוסטוב על הדון.

— לדבריו, השלטון נאבק בבוגד, עם שאיפות לשנות את רוסיה.

במילים אחרות, פוטין רואה בפריגוז׳ין כמי שמורד בו ולא רק במנהיגות הצבאית של המדינה. זהו כנראה האתגר הגדול ביותר שלו ב־23 שנות שלטונו.

יחידה 217 של חיל הצנחנים הרוסי מכריזה על תמיכה בקבוצת ואגנר במרד נגד משרד ההגנה הרוסי