תזכורת מהעבר

הסתייגות של המחנה הממלכתי

*גנץ לנתניהו: ״ליבך נאטם לעם ישראל. עוד לא מאוחר לעצור ולחזור להידברות. אל תקרע את העם.״*

*דברי יו״ר המחנה הממלכתי בני גנץ בפתח ישיבת הסיעה:*
״שבוע לפני תשעה באב, אני מבקש להיזכר ולהזכיר מה הביא לחורבן הבית בעבר. הנהגה שהייתה מושחתת, מפולגת, מנותקת מהעם, וקנאית. לא רק על שנאת חינם חרבה ירושלים.
הימים האחרונים הביאו אותי לחשוב, איך נתניהו, אדם ששותה סקרים לארוחת בוקר, שתמיד ידע לעורר את הסנטימנט שנוגע באנשים. איך הוא התנתק מהעם? אני שואל אותו – איך אינך שומע את זעקת מחצית מהעם? וגם אם אינך מסכים – איך אינך ער לפחדים, לאנשים ששואלים את עצמם אם יוכלו לגדל פה את ילדיהם? איך עיניך רואות את הטייסים, הלוחמים מכל יחידות השדה, ואנשי המודיעין שהקדישו ומקדישים את חייהם למען המדינה, אנשים שאתה מכיר אותם ואת פועלם כל כך טוב – איך זה שליבך לא יוצא אליהם? האם כל מה שהם הפכו עבורך הוא דיונים על "מצבת כוח האדם והכשירות"?
איך אוזניך שומעות משפחות שכולות שאינן נרדמות בלילה לא רק מגעגועים וכאב האובדן, אלא גם מפחד אמיתי שחלילה אובדנן היה לשווא?
איך אתה חי בשלום עם הסרת המגבלות מהשלטון, שהיא בבחינת פתח לשחיתות? אם לא בממשלה הזו, אז בזו שאחריה. *יגיע היום שבו ממשלה תנצל את הכוח הבלתי מוגבל הזה שאתה מבקש להעניק לה.*
נתניהו, גם אם אתה סבור שהחקיקה שאתה מביא נכונה – מדוע אינך מדבר לעם כולו?
מדוע אינך מחבק את האנשים היקרים האלו שהמדינה והציונות הם חלומם, שהיו נכונים להקריב את חייהם עבורה? מדוע אינך מזמין אותם אליך ללשכה לשמוע את כאבם?
מדוע אתה לא מספר לציבור את תוכניותיך המלאות? איך הגענו למצב שמדינה כל כך ישראלית, צריכה לשמוע על התוכניות שלך מראיונות קרים באנגלית?

המצב הביטחוני שלנו הוא המורכב ביותר שידענו מאז מלחמת יום הכיפורים – האתגרים אדירים, בגבולותינו והרבה מעבר להם. המצב המדיני שלנו והברית שלנו עם ארה"ב נמצאת במשבר, וזו ההזדמנות גם לאחל נסיעה טובה ובהצלחה לנשיא הרצוג בשליחותו החשובה לארה״ב. *אני קובע, שהמשך הדהירה אל הקיר היא חוסר אחריות לאומית, ביטחונית, כלכלית וחברתית.*

*אדוני ראש הממשלה, אני מאחל לך בריאות טובה ואריכות ימים – אבל הימים האלו מביאים אותי למסקנה כואבת שליבך נאטם לעם ישראל.*
הקרע עצום וכבד.
הגיע הזמן להיכנס למעין טיפול נמרץ, לעצור את הדימום, ולפני הכל – לפתוח את הלב לרחשי הציבור ולצורכיה האסטרטגים של המדינה.
עוד לא מאוחר לעצור ולחזור להידברות. מנהיג חייב לקבל החלטות קשות – וזה הזמן לקבל אותן. *נתניהו, אל תקרע את העם.*

לפני סיום – אני מבקש לפנות לאחיי הלוחמים – אני מבין מאוד את כאבכם, אני מבין את החששות, הלב שלכם במקום הנכון, האומץ שלכם בשדה הקרב, ערכי צה"ל ואהבת המולדת עומדים גם בשעות הקשות האלו לנגד עיניכם. *אני קורא לכם למרות הקושי והפחד העצומים: המשיכו בשליחות ובמאבק על המדינה הזו, והמשיכו להילחם עבורה גם מול אויבינו.*
המשיכו לעמוד על המשמר – ברחובות, ובקוקפיט, בג'נין ובקפלן. יחד נשמור, ויחד נתקן.

בעזרת השם ובעזרת ציבור גדול, גם אם חלילה החקיקה הרעה הזו תעבור – הממשלה הזו תחלוף, ואנחנו נכתוב ביחד את החוזה שהופר מחדש, במהרה בימינו, ויחד עם כל אזרחי ישראל.״

בסוף הדברים גנץ קרא לא לסרב

לפיד:

ממשלת ישראל מובילה אותנו לאסון לאומי, ומסרבת להכיר בזה.
 
ממשלת ישראל צועדת לתוך המשבר הזה, מבצעת את המהלך המשטרי הגדול והדרמטי ביותר בתולדותינו, בלי שהיא קיימה דיון אחד – אפילו לא אחד – על ההשלכות הכלכליות, הבטחוניות, החברתיות והמדיניות שלו.
 
ממשלת ישראל לא רוצה להקשיב לעובדות, אז היא משנה את החוק. אני קורא לממשלה לעצור. עוד לא מאוחר. אנחנו עוד יכולים לעשות ביחד תהליך משותף, מושכל, עם גורמי המקצוע, ולהגיע לפשרה שתתקן את המערכת במקום להרוס עד היסוד.

מהליכוד נמסר בתגובה:
מעריכים את ההתייצבות של גנץ ואייזנקוט ולפניהם של אשכנזי- שלושה רמטכ״לים לשעבר- נגד הסרבנות שמאיימת על ביטחונם של כל אזרחי ישראל.

מעניין

ברק רביד מפרסם: הנשיא ביידן יתקשר היום לנתניהו אחרי חודשים של נתק לשיחה שתעסוק בשינויים במערכת המשפט

לפי פרסום בתאגיד, הוגש כתב אישום נגד המפגינה שהיכתה את דיכטר בדגל. עוד שלושה כתבי אישום למי שהשחית ציוד בהפגנה.

אין ישראל בלי נתניהו

שופט העליון סולברג בהודעה יוצאת דופן על חוק הסבירות:
״ניתנת האמת להאמר: לא חשבתי אז, לפני 3 וחצי שנים, באותה הרצאה, על תיקון בדרך של חקיקה; חשבתי על מגמה שתבוא לידי ביטוי בפסיקה.
בסיום הרצאתי אף ציינתי, כי *פרשנות, סבירות* *ומידתיות* "מזמנים אתגרים משמעותיים, ומחייבים אותנו להרחיב ולהעמיק את הדיון החשוב על אודות גבולותיו הראויים של שיקול הדעת השיפוטי".

זו הסתייגות מהחקיקה. יהיה קשה לקרוא לזה מתווה סולברג כשסולברג מבהיר שהתכוון לשינוי פסיקתי ולא חקיקתי

גורם בקואליציה:

סולברג עומד על עמדתו העקרונית, רק שהוא חושב שזה צריך לבוא בפסיקה ואנחנו חושבים שאין מה לחכות וצריך לתקן בחקיקה.

כבודו

* לא סבור שראוי לעשות זאת בחקיקה

* לא נותן בתגובתו הקרה להבין שיש משהו פה שהוא קץ הדמוקרטיה

* לתחושתי, בחמש דקות בלשכתו היו סוגרים מתווה

הבעיה העיקרית היא שמי שמוחא כפיים לסולברג עכשיו על הסתייגותו מחקיקה, לא הלך עם דבריו החשובים בכנס ב-2019. בפועל, איש מראשי הזרם האקטיביסטי בעליון לא אימץ אותם בפסיקה.

סולברג נותר כמעט תמיד בדעת מיעוט מזהרת.

וזה חוזר שוב לעניין: לא חשוב כל כך מה החוק, חשוב מי יפרש אותו.