*שרת הפנים, איילת שקד על העברת חוק האזרחות:*

״כמו שהתחייבתי, חוק האזרחות אושר הערב בשעה טובה ומוצלחת במליאת הכנסת.

מדובר בחוק ציוני, לאומי ובטחוני מהמעלה הראשונה, שלא ניתן היה להפקיר אותו אך ורק בשל פוליטיקה קטנה.

שילוב הכוחות בין הקואליציה והאופוזיציה הביא לתוצאה חשובה עבור ביטחון המדינה וביצורה כמדינה יהודית.

אני מודה לכל חברי הכנסת שגילו אחריות והצביעו בעד החוק״

*מסיעת מרצ נמסר בתגובה:* ״לאחר מאבק עיקש שמפלגת מרצ ניהלה נגד חוק האזרחות, עוד מאז הקמת הממשלה, וביתר שאת בשבוע האחרון, החוק עבר בתמיכת האופוזיציה, למרות הצבעת סיעת מרצ נגדו. חוק האזרחות הוא הוראת שעה שמאריכים אותה מעת לעת, מיד לאחר שהחוק עבר, סיעת מרצ הגישה הצעת חוק המורה לבטלו. אנחנו נמשיך להאבק בחוק הזה, למען ערך השיוויון בישראל, ונעמוד לצידן של המשפחות שנפגעות ממנו בכנסת ובממשלה״.

מה עם תג המחיר שהבטיחו שם באמת

ההישג הערב של שקד, שהביאה את לפיד לתמוך בחוק שהטיל עליו וטו רק בחודש שעבר, ושל רוטמן שפעל מהאופוזיציה, מזכיר לכולם עד כמה הרוב הימני בכנסת מוצק כשהוא מתאחד

הקרע בציונות הדתית מעולם לא היה ברור יותר: הסמוטריצ׳ים עם צ׳ולנט, הבנטים עם גלידה גולדה

בסוף, לרווחת כולם, התברר שמליאת הכנסת בשיפוצים. אבל עד שזה התגלה, התלבטו במשרד החוץ מה לעשות עם בקשתו של נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, לנאום על גבי מסך גדול גם בכנסת ישראל. "תחשבו על זה יום", הציע יאיר לפיד, "ואז תסכימו". בהתחלה הרימו שם גבה, ואז הבינו: כשהיממה חלפה, הכנסת כבר יצאה לפגרה. אין היכן לנאום. זלנסקי יוכל לנאום בזום, ומי מהח"כים שירצה - יתחבר. עמדת המתווך האובייקטיבי, פחות או יותר, נשמרה.
האסטרטגיה של שמירה על שקט באמצעות ייצור הרבה רעש מוכיחה בינתיים את עצמה: מהרשתות הבינלאומיות כמעט נעלמה הביקורת על ישראל שאיננה עושה די למען העם האוקראיני. אם האמריקנים והאירופים לא נלהבים מהיחס הישראלי הרך כלפי פוטין, הדבר לא ניכר בהודעותיהם שמברכות על התיווך תוצרת ירושלים. ואם נשיא רוסיה זועם על הצטרפות ישראל לבלוק המערבי באו"ם, הדבר לא ניבט מהודעות הקרמלין על השיחות עם בנט. יש לו בעיות דחופות יותר על הראש.
לפחות בהיבט אחד, הפכנו סוף סוף לשווייץ של המזרח התיכון: מדברים עם כולם ושומרים על נייטרליות מופגנת במידת האפשר. אף משל לא דומה לנמשל, כידוע, ובכל זאת היה משהו מעורר אי־נוחות, כמעט מצמית, בדרישה של אותם "גורמים מדיניים בירושלים" מזלנסקי להסכים לוויתורים כואבים, שכן "פוטין לא יסכים לוותר". ברוב שנות קיומה התמודדה ישראל עם מתווכים לא הוגנים שדרשו ממנה, אל מול תוקפנות אלימה, לוותר. והנה היא "מצפה" מהאוקראינים לוותר על חלקים מארצם, חלקים מחוקתם, חלקים מצבאם ועל כבודם העצמי כולו. שימוש חכם בדיפלומטיה לצרכי שדרוג מדיני הוא לגיטימי ואף רצוי; מה שלא לגיטימי ולא מוסיף כבוד לישראל הוא דרישה מהכבש לוותר על שניים שלושה גדיים לטובת האריה הזועם. הגורם המדיני עלום השם – מן הסתם בין טיסות – כנראה שכח שמחר בבוקר מתווך אחר עלול לדרוש מאיתנו להיכנע לטרור באמתלות דומות. הטענה ש"זלנסקי התאהב במצלמות" ולכן לא ירצה לוותר היא כבר חוצפה בנסיבות מחמירות כלפי מנהיג שנלחם על חיי אומתו ועל חייו האישיים מאוד שלו.

(הטור המלא הבוקר בידיעות אחרונות)

כאמור: האכיפה בנגב עולה להצבעה ביום שני.

כל לב שטרם נאטם ודאי נחמץ למראה התמונות מנתב״ג, של פליטים אוקראינים על המסועים, של קשישים מותשים על רצפת הטרמינל שבעינינו הוא בדרך כלל הפתח להרפתקאות מלהיבות.

אולי כי התרגלנו שפליטות היא מושג ששייך למאה הקודמת, לא לאזרחי המערב עם אייפון 13.

אבל תמונות ונטיות לב אינן תחליף למדיניות. מדוע? כי נאמר שבעקבותיהן, תחליט אכן מדינת ישראל להגדיל את המכסה מ-5,000 הפליטים שקבעה שרת הפנים איילת שקד, לעשרים אלף, או חמישים אלף, או מאה אלף. בסוף יביא הפליט המאה אלף ואחד, ואז הוא יישב על המסוע בנתב״ג. ושוב יוקרנו התמונות קורעות הלב, ומה יהיה אז?

ועל כן הדיון האמיתי איננו בין ערלי לב ובין בעלי רגישות הומנית, אלא בין אלה שרוצים מדינה יהודית ובין אלה שמוכנים נפשית למדינת כל אזרחיה. מי שמעוניין, כמו שרים רבים בממשלה, לפתוח את שערי המדינה ללא הגבלה, מציע לוותר על יהדותה של המדינה.

שלא במקרה, רבים מתומכי הסרת המגבלות על כניסת האוקראינים הם גם אלה שהתנגדו בזמנו להוצאתם מהארץ של מסתננים מסודן, ששודרגו לתואר ״פליטים״. אז התמונות המרגשות לא היו של קשישים מנתב״ג אלא של ילדים בני שמונה דוברי עברית ללא מבטא. ורבים מהפוליטיקאים שדיברו על האוקראינים עשו השבוע הכל להתנגד לחוק האזרחות, שנועד למנוע את הצפת המדינה בפלסטינים. התמונות הפעם: זוגות אוהבים משני צידי הקו הירוק, שהממשלה המרשעת מונעת את איחודם.

לי יש תמונה, לא עדכנית כמו נתב״ג, ולא נוגעת ללב באותה מידה, אבל חשובה לא פחות: זו תמונתו של דוד בן גוריון עומד וקורא את מגילת העצמאות, שנפתחת במילים ״בארץ ישראל קם העם היהודי״. לא ״בארץ ישראל קמו הפליטים״.

בניגוד לנראטיב המסוכן ששווק שוב השבוע, ישראל לא קמה כמדינה לפליטים - כאלה יש הרבה בעולם; ארצות הברית, אוסטרליה, מי לא. היא גם לא קמה כפרס ניחומים על השואה, כפי שהדהדו השבוע רבים וטובים את הטיעון השקרי של נשיא ארה״ב לשעבר, ברק אובמה. דלתה פתוחה לקליטת עלייה ולקיבוץ גלויות, ובמידת האפשר גם לפליטים. מעלים על נס את בגין שהעלה מאות פליטים מוייטנאם, אך שוכחים שהוא לא פתח את דלתות ישראל למיליוני וייטנאמים. מי שטוען שזו גזענות, שיתפנה לבטל את החוק הגזעני באמת לשיטתו, חוק השבות. שאם לא כן, גם הוא, לשיטתו, גזען ערל לב. יש לי תחושה שעל הטענה הזו היה חתום גם האיש שעל שמו נקרא נמל התעופה שבו תועדו השבוע הפליטים.

https://twitter.com/NitzanHorowitz/status/1502706805452988421?t=BcSaKdbZh0BEG4NQk0vP6g&s=19

הורוביץ: ‏"מול המלחמה המחרידה באוקראינה, הדיון כאן על כמה מכסות לפליטים, הוא קטנוני עד כדי מביש.
ישראל חייבת, מעצם הווייתה וכחלק מהמאמץ הגדול של מדינות המערב, להושיט יד לפליטים ונרדפים שעולמם חרב עליהם.
מרצ תעמוד על כך".

https://twitter.com/BarakRavid/status/1502732220406153229?t=hzowpHZHREzFpi54m_-WHg&s=19

וכשזה מתחבר לבכיר האוקראיני שאומר שבנט דרש ממנו להיכנע, נראה שמדיניות הנייטרליות-דרך-תיווך מיצתה את עצמה

ראש הממשלה, נפתלי בנט, ונשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, שוחחו הערב (ש׳).

השיחה, שנמשכה יותר משעה, עסקה בדרכים להפסיק את הלחימה באוקראינה ובמאמצים שעושה ישראל בעניין.

שינוי כיוון? לראשונה גינוי מפורש של ישראל לרוסים, באמצעות שר החוץ לפיד

והנה עדכון ראשון לקראת הבחירות המקומיות 2023:

רוני גמזו, מנכל איכילוב: עובר דירה לתל אביב, שוקל להתמודד לראשות העירייה, גם מול חולדאי

לא יודע איך זה חמק לי: שקד אתמול מודיעה שהחוק של אבידר לאיסור כהונה על נאשם לא יעבור

*תגובת חבר הכנסת אלי אבידר לדברי השרה שקד:*

חוק נאשם בפלילים וחוק שתי קדנציות יעברו אחרי הפגרה על אפה ועל חמתה של השרה איילת שקד בדיוק כפי שהעברנו את ועדת החקירה לפרשת הצוללות ולמרות שהתנגדה.

אני מציע לשרה שקד לחשוף את פרצופה האמיתי ולהודות שהיא מתכננת להפיל את הממשלה בהזדמנות הראשונה.