מה שמחדד את התעלומה - מה באמת קורה בשיחות עם פוטין? להגיד ״לא״ לתיווך לוקח בדיוק דקה. שלוש שיחות מעידות שקורה משהו אחר שאיננו יודעים מהו.

ביום שלישי האחרון, בעוד התותחים רועמים בקייב, התכנס דיון זום שבימים אחרים היה ממקד הרבה תשומת לב. אחרי חודשים של עימותים בנגב, נפגשו מנסור עבאס וכל השרים המעורבים כדי לנסות ולפתור את הבעיה שמאיימת על שלום הקואליציה יותר מכל דבר אחר: האם יתחדשו נטיעות קק"ל? והאם הממשלה תאשר במסגרת תכנית החומש הערבית גם תקציבים גבוהים לאכיפת חוקי הבניה, דבר שרע"מ מתנגדת לו בתוקף? האווירה הייתה סרקסטית ומרירה מהדקות הראשונות.
"איילת", אמר שר השיכון זאב אלקין בציניות לשרת הפנים, "אנחנו לא נפריע למאיר כהן לנאום נאומים נלהבים בעד הנגב". בינתיים רק אתה נואם, התרתח שר הרווחה. "העניין הוא", אמר אלקין, "שעצרנו את הנטיעות, אבל כל ההסכמות שעבאס התחייב להן לא התבצעו".
יו"ר רע"מ ביקש את רשות הדיבור: "אני לא יכול לחיות פוליטית עם תכנית חומש שהמטרה שלה היא בניית אמון, ובמקביל להכניס לתוכה תקציבים להגברת האכיפה. אנחנו מוצאים את עצמנו במלכוד כשנאלצים לתמוך בחוק הגיוס, רפורמות בגיור ובשינויים בכשרות. עם זה אפשר איכשהו לחיות, עם אכיפה – לא".
"צריך להתגבש סביב נושא הנטיעות", אמר מאיר כהן. "יש או אין?". "מה המחלוקת בכלל", קטע אותו אלקין, "אתה אומר שמדינת ישראל תפסיק נטיעות בנגב?". לאיילת שקד היה פתרון יצירתי: "אולי", הרהרה בקול, "נכתוב 'שתילה' במקום נטיעות?" תגידי, השיב לה אלקין, אנחנו עושים צחוק מעצמנו?
כהן: "אי אפשר לצאת לפגרה בכנסת בלי לקבל החלטה בנגב. יסלח לי מנסור, באמצע הנגב יש דגלי פלסטין וראשי מועצות שמדברים עליו כעל אדמה כבושה. מה שקרה בששת החודשים האחרונים יותר גרוע מכל מה שהיה אצל ביבי".
מנכ"לית משרד ראש הממשלה החליפי, נעמה שולץ, פנתה לאלקין: "אתה מוכן לוותר על האכיפה?" לא, השיב אלקין. "אבל באנו לשנות! אנחנו ממשלה אחרת!", קראה שולץ בהתרגשות.
הדיון התקרב לסיומו. לשקד הייתה הצעה: "בואו נהיה מתואמים בתקשורת. נוציא שאנחנו משוחחים ומנסים למצוא פתרונות, והכל באווירה טובה". וכך אכן תדרכו כולם.

(הטור המלא הבוקר בידיעות אחרונות)

עיקרי הדיון:

* אלקין מודה בחדר הסגור שאין נטיעות בנגב באזורי המחלוקת

* מאיר כהן מודה שהמצב בנגב הידרדר משמעותית

* עבאס לא מוכן לתקציבים לאכיפת חוק

אוקיי נראה לי שזה תמיד נכון

הקרמלין: בנט נפגש כעת עם פוטין במוסקבה

נדמה לי שנסיעה ראשונה בשבת של ראש ממשלה ישראלי.

אלא אם המריא אתמול בלי שידענו.

אכן, טס בשבת

זוכרים את זה? שימו לב לכמה נקודות:

בנט טס לפוטין בשבת

במהלך אותה שבת הרוסים מערימים קשיים מוזרים על הסכם הגרעין

קודם לכן זלנסקי תוקף את בנט שאיננו מספיק פרו אוקראיני

מעניין.

עלה אתמול בעיתוי לא מקרי

ראש הממשלה, נפתלי בנט, נועד כעת בקרמלין עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מזה כשעתיים וחצי.

רה"מ המריא היום בשעות הבוקר המוקדמות למוסקבה, לאחר השיחה שהתקיימה בין המנהיגים ביום ד׳ האחרון.

בפגישה משתתף גם שר הבינוי והשיכון, זאב אלקין, שמסייע בתרגום.

גרף מעניין באדיבות רוני ארזי: בכחול זה החיפושים אחר נפתלי בנט ברוסית

*בהזמנת נשיא טורקיה, נשיא המדינה ורעייתו יצאו לביקור ממלכתי בטורקיה*

בביקור שייערך בתאריכים ו'-ז' באדר ב', 9-10 במרץ 2022, יהיה נשיא המדינה יצחק הרצוג אורחו של נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן ויבקר באנקרה ובאיסטנבול.

נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל יצאו ביום רביעי, ו' באדר ב' תשפ"ב, 9 במרץ 2022, לביקור ממלכתי בטורקיה בהזמנת נשיא טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן. בביקור המתוכנן, הנשיא יבקר באנקרה, שם יתקבל בטקס קבלת פנים ממלכתי בארמונו של נשיא טורקיה ובאיסטנבול ייפגש הנשיא עם חברי הקהילה היהודית.

הנשיא יצחק הרצוג יהיה המנהיג הישראלי הראשון לבקר בטורקיה מאז שנת 2008. הביקור הממלכתי האחרון של נשיא מדינת ישראל בטורקיה היה בשנת 2003.

עם כניסת נשיא המדינה לתפקידו, התקשר נשיא טורקיה לברך על בחירתו, שיחה שהובילה לחידוש שיח בין המדינות לאחר שנים של נתק.

בביקור, המתואם עם ראש הממשלה, שר החוץ ומשרדיהם, ידונו המנהיגים בנושאים בילטרליים שונים ובכללם היחסים בין המדינות ובפוטנציאל להגברת שיתופי הפעולה בנושאים שונים בין המדינות ובין העמים. .*

הסתיימה הפגישה

בנט טס לברלין להיפגש עם קנצלר גרמניה

בנט וזלנסקי שוחחו בטלפון

האירוע העגום ביותר הוא שהמקום היחיד בעולם שבו רוסים ואמריקנים יושבים יחד מתוך מטרה משותפת הוא בוינה, כדי לאפשר את הסכם הגרעין שיסכן את ישראל.

ועל כך בהרחבה מתוך ידיעות אחרונות אתמול:

לנשיא המנוח שמעון פרס היו הרבה מיזמים חובקי עולם. השאפתני שבהם, כנראה, היה הניסיון לחנך את ולדימיר פוטין. כשנכנס לתפקידו השקיע שעות רבות בניסיון להכיר לרודן הרוסי עוד כלי עבודה חוץ מפטיש חמישה קילו. בשורת פגישות הסביר לו כמה תרוויח רוסיה אם תשתמש בכוח רך: יותר הייטק, יותר מדע, פחות צבא. ג'רמי לוין, לימים מנכ"ל טבע, שימש כשליחו המיוחד של פרס לקרמלין. "תראה לאן הולך העולם", הרצה באוזני פוטין. אך זה, כנראה, סירב להשתכנע. בנאום ב־2007 בועידת השלום במינכן הציג את מדיניותו לגבי אוקראינה, שאותה הגדיר "מרחב הביטחון של רוסיה". שרת החוץ דאז ציפי לבני ישבה בקהל. היא הבריקה הביתה לירושלים שזה היה נאום היסטורי; כדאי לשים לב.
כמו חזון המזרח התיכון החדש של פרס, גם חזון מזרח אירופה החדש לא נראה השבוע קרוב למימוש. יורשי פרס, ובעצם כל הישראלים, חוו כאבי גמילה מתשומת הלב הבינלאומית. מי שעקב אחר הקטטות המקומיות – כולן, כמובן, נצבעות שוב בצבעי ביבי כן או לא – עלול היה להתרשם בטעות שלמישהו בעולם באמת אכפת הווליום של הגינוי הישראלי. היחיד שבאמת ביקש את שירותינו הוא נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי. באוקטובר האחרון חנך בבאבי יאר את "קיר הקריסטל של הדמעות", האנדרטה שעמדה השבוע במוקד החדשות. בסיום הטקס ביקש זלנסקי מהרצוג סיוע: "אני רוצה לפגוש את פוטין, ולא מצליח", התלונן. הרצוג חזר הביתה והעביר את המסר לבנט, ששוחח עם נשיא רוסיה. התשובה, שעליה נכתב פה בשבוע שעבר, לא הותירה מקום לספק; אפילו פרס לא היה עוזר כאן. גם דיפלומטיית הטלפונים של בנט השבוע לא שינתה עד כה  את העמדה הרוסית.
 
בישראל עוקבים בדאגה אחר מה שקורה מערבה משם: למרבה האבסורד והטרגדיה, המקום היחיד בעולם שבו רוסים ואמריקנים פועלים יחדיו למען מטרה משותפת הוא בוינה, בשיחות הגרעין מול איראן.
גורם ישראלי בכיר מאוד ניסה להסביר השבוע את אוזלת היד הבינלאומית מול התוקפן הקטן מטהרן אל מול הפעולה הנחושה בהרבה מול התוקפן הגדול ממוסקבה. "המאבק מול איראן נמשך כבר עשרים שנה, בסיפוח זוחל ולא בבום. בניגוד לרוסיה, איראן לא חצתה אף פעם בגלוי את מחסום החוק הבינלאומי. את מבצעי הטרור הענפים שלה היא מפעילה באמצעות פרוקסי. מחמיאים לפוטין, אבל במבחן התוצאה חמינאי חכם הרבה יותר. הוא הבין שהעולם המערבי לא רוצה מלחמות, ולמרבה הצער, את המלחמה האחרונה שלו לפני כמעט עשרים שנה הוא בזבז על עיראק במקום איראן". היו ימים, תחת הנשיאים אובמה וטראמפ, שבהם האמינו בישראל שארצות הברית תירתם למתקפה על מתקני הגרעין. הם חלפו מזמן. אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל ל־2022 נשענת על שש מילים: אם אין אני לי, מי לי.

לראש ממשלת ישראל, כל ראש ממשלה, יש בירה אירופית אחת שאמורה לעניין אותו בימים אלה, והיא וינה, לא קייב. כל פעולת תיווך צריכה לגזור דמי תיווך בדמות השפעה על הסכם הגרעין. זה האירוע ואין בלתו, וכך הוא יימדד כשנדע מה באמת קרה בפגישה בקרמלין ובכלל בשבועיים האחרונים.

ברק רביד בוואלה: האמריקנים לא אישרו את הפגישה אלא רק עודכנו עליה. הביעו סקפטיות באשר לסיכוייה.