על דילמת הליכוד בשתפ עם המשותפת

סמוטריץ׳: מאזן גנאים מרע"מ שבר עכשיו את המשמעת הקואליציונית והצביע בניגוד לעמדת הקואליציה בעד חוק להקמת בית חולים בסכנין, כי זה חשוב לו. אבל אף אחד מקרב חסרי החוליות בימינה לא חשב לעשות מעשה דומה ולהצביע בעד חוק ההתיישבות הצעירה, כי זה לא חשוב להם. מאה שמונים מעלות שמאלה.

רק לחדד: ביטון בעד שהחוק יחול החל מעוד שלוש שנים, כדי לבטל את האלמנט הפרסונלי שבו

פרסום ראשון: עוד סגן שר בדרך? תקווה חדשה שוקלת למנות את מאיר יצחק הלוי לסגן שרת החינוך.

הוא יהיה החבר השלושים וארבעה בממשלה, 28 שרים ושישה סגנים.

עוד הפסד לקואליציה: 33-32 על תיקון של חבר הכנסת יעקב אשר שקובע שגזענות נגד חרדים תוכר כעבירה פלילית

ביום ראשון: הצבעה בועדת השרים על הצעת סער להגבלת כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים

מאזן גנאיים: אם אגיע שוב לצורך להצביע נגד הקואליציה - אתפטר

*מרכז הליכוד בראשות ח"כ חיים כץ הכריע: לא להקמת ממשלה או שותפות בקואליציה עם תומכי טרור*

*יו"ר מרכז הליכוד ח"כ חיים כץ:* "דיון חשוב והחלטה שהיא ברורה מאילה. אנחנו רואים איך מנסור עבאס company מנהלים את העסק. הוא רוצה הצעת חוק אז היא עוברת,  לא רוצה- לא עוברת. ההחלטה הזו היא על שלמות ארץ ישראל, בשביל זה ובשביל שיפור איכות חייהם של אזרחי ישראל  אנחנו בכנסת".

בכינוס שנערך היום, חברי מרכז הליכוד דנו והצביעו בעד ההחלטה שיזם ח"כ לשעבר שבח שטרן וחברי מרכז נוספים, הקובעת כי הליכוד לא יקים ממשלה או לא ישתתף בקואליציה, שיש בה או שהיא נשענת על מפלגות או חברי כנסת, שמביעים תמיכה והזדהות עם מחבלים או ארגוני טרור.

זו לא עוד חקירה, כבר עכשיו זה ההליך הפלילי עם מספר הערכאות המעורבות מהגבוהים בתולדות המדינה: שבע פעמים הסוגייה כבר הגיעה לבית המשפט, ועכשיו היא מחכה להכרעה בהרכב חריג של תשעה שופטים בעליון. ללמדך כמה חשוב לפרקליטות להאשים את אוריך וגולן בהטרדת פילבר.
והנה, הפלא ופלא, לאחרונה הגיעה אל התובעת במשפט נתניהו יהודית תירוש פניה מאוריך: מסתבר, כך נכתב שם, שהוא במגעים לקיים עם פילבר שיתוף פעולה עסקי בקמפיינים פוליטיים בארץ ובחו"ל. במקביל, יש מגעים דומים גם עם החשוד השני - עופר גולן.

צריך להגיד, שגם אם מבחינה משפטית זה חסר משמעות, מבחינה ציבורית זו מכה לפרקליטות: אם פילבר חש כה מוטרד ומאויים מאוריך וגולן, איך זה שבעיצומם של ההליכים הוא משתף איתם פעולה? זה בולט על רקע העובדה שפילבר עצמו מסר בזמן אמת באמצעות פרקליטו שהוא לא הרגיש מאוים. 

תירוש נאלצה לאשר את שיתוף הפעולה הזה, לאחר שהבהירה לשניים שאסור להם לדבר לא על תיקי נתניהו ולא על הפרשה עצמה. 

הדיווח המלא

צלצול טלפון העיר את שופטת השלום גלית אוסי־שרעבי. השעה הייתה 23:25 בלילה, 28 במרץ 2016, ומשטרת ישראל הציגה בפניה בקשה לצו איסור פרסום על פרשה מטלטלת: "חשד לעבירות של מתן ולקיחת שוחד, תיווך בשוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר ועבירות נוספות שבוצעו על ידי אריה דרעי ואחרים". זה היה החודש הראשון של אביחי מנדלבליט בתפקיד היועמ"ש, ותיק הבכורה שלו נגד איש ציבור בכיר. תיקי נתניהו יגיעו כמה חודשים אחר־כך.
בדיעבד, חבל על שעות השינה האבודות של כבוד השופטת. מהדרישה הבהולה נותרה סחבת בהיקף מבהיל: שש שנים כמעט חלפו, כהונת מנדלבליט מסתיימת בקרוב, והכרעה בתיק דרעי אין. מהסעיפים החמורים נותרו שתי עבירות מס, שהתגלו ללא קשר לחקירה המקורית. לשכתו תדרכה שורה של עיתונאים שהתיק "התחרבן", סליחה על הצרפתית בגלל היעדר קשר בין החשדות למציאות, ושלו ידע שההר יוליד שני עכברים רזים, ספק אם היה מאפשר את התנעת ההליכים נגד דרעי.
שש שנים צולה מנדלבליט את דרעי על הגריל, צלייה איטית ומייסרת. גם ביחס למערכת המשפטית ואפילו ביחס לקצב של היועמ"ש עצמו מדובר בעינוי מחפיר שהדעת לא סובלת. משפט נתניהו, גם הוא לא מופת ליעילות הליכים, מתנהל כבר שנה וחצי, אך נגד דרעי אין אפילו כתב אישום. עכשיו דורשת הפרקליטות מדרעי שיוטל עליו קלון כתנאי לעסקת טיעון, שמשמעותו המעשית סיום הקריירה הפוליטית שלו. יו"ר ש"ס הנחה את פרקליטיו להודיע שאין על מה לדבר.
כמו ב"הזקן והים", מנדלבליט מתעקש להביא את שלל הדיג ליבשה בכל מחיר, למרות שמהלוייתן השמן נותר רק שלד גרום של סרדין. התעקשותו בולטת במיוחד על רקע הנסיגה המפוארת שביצע בתיק אחר: השבוע התקפל מדרישת הקלון ומכל סעיפי האישום המקוריים נגד חבר הכנסת חיים כץ. אך אשתקד נלחם כארי בכנסת על הסרת החסינות של הח"כ מהליכוד בחשד שחוקק לטובת חבר: "ניגוד העניינים שבכתב האישום, לא היה רחוק מעבירת השוחד", אמר, "הפעולה לפי כתב האישום אינה רק חקיקת החוק, אלא מגוון פעולות ומצגים כוזבים שכללו הסתרה מכוונת. מדובר במרמה והפרת אמונים ברף הגבוה ביותר". מכל זה נותר סעיף מוזר של "קשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים פסולים". מנדלבליט יודיע לבית המשפט שהעבירה אינה מצדיקה הטלת קלון. אבל עם דרעי הוא עדיין מתעקש. הטיעון הוא שמדובר במי שכבר הורשע בעבירות חמורות. אבל מנגד, נראה שאיש אינו משקלל את העובדה שדרעי נענש כבר שש שנים על חטא שכלל לא ברור אם ביצע. חלילה מלחשוד בכשרים, אבל מנדלבליט בוודאי אינו סובל מהעובדה שמפלגה ימנית ושמרנית כמו ש"ס לא מעזה לצאת נגדו בשום נושא, לבטח לא בהקשר לתיקי נתניהו, כי מי רוצה להסתבך עם התובע הכללי שגורל מנהיגך בידיו? ביבי צריך אריה חזק, אמרו הכרזות, למנדלבליט היה נוח מאוד שיש אריה חלש.
(הטור המלא הבוקר ב״ידיעות אחרונות״)

כשנפתלי בנט אחז בפטיש בישיבת הממשלה הראשונה, לפני חמישה חודשים בדיוק, הוא לא היה הסרוג הראשון לשמש כראש הממשלה. במרץ 1979, למשך שבוע, שימש בתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה זבולון המר, מנהיגה המיתולוגי של המפד"ל. בגין נסע לארצות הברית לחתום על הסכם השלום עם מצרים, אתו טסו גם שר החוץ דיין ושר הביטחון ויצמן, והמר בן ה־41 קיבל את הסמכויות. "הוא לא ביקש שומרי ראש", דווח בעיתונות, "לא העתיק מושבו ללשכת רה"מ... השרים הודו למר המר על הצורה הנאה שבה ניהל את הישיבה".
הפרט הנשכח הזה מופיע בביוגרפיה פוליטית חדשה על זבולון המר של ד"ר אהרון קמפינסקי ממכללת אפרתה. זה לא הקו המפותל היחיד שמחבר בין המר ובין נפתלי בנט: האחרון ישב על כס ראש המפלגה הדתית־לאומית שש שנים, וארבע שנים על כס שר החינוך. מה שהמר ראה כיעד, בנט ראה כאמצעי.
כשבנט השתלט על הבית היהודי, הלא היא המפד"ל, הוא הבטיח ש"משהו חדש מתחיל", רמז עבה נגד המפד"לניקים הישנים שזבולון אחר, אורלב, ייצג אותם: ימני יותר, צעיר יותר, בוטה יותר. אבל המר עצמו החל את דרכו כימני שלא מתנצל: המפד"ל שעליה השתלט התנגדה לשחרור ירושלים, נלחמה בקיומו של יום ירושלים שנה לאחר מכן ותבעה נסיגות. המר עצמו הצליח רק על חודו של קול להעביר במפלגה החלטה שמתנגדת לוויתורים על "חלקים מארץ ישראל ההיסטורית". בתאריך המצמרר־בדיעבד, ארבעה בנובמבר 1975, הפך לשר הראשון עם כיפה סרוגה, בממשלתו של רבין. "כיפתו הצברית התבלטה על רקע הכיפה הכהה הגלותית של בורג", דווח למחרת. הוא היה הסרוג הראשון לשבת בחדרים שבהם מתקבלות החלטות של חיים ומוות: בשבת פרשת חוקת, כשחזר מבית הכנסת, חיכה מחוץ לביתו בבני־ברק רכב ממשלתי, להסיע אותו לישיבת ממשלה סודית. המר התעקש לצעוד ברגל בחום הכבד של תמוז עד הקריה. כשהגיע, מתנשף ומזיע, היה הרמטכ"ל מוטה גור בעיצומה של סקירת המבצע לשחרור חטופי אנטבה. המר הצביע בעד. שנים אחר־כך יצביע נגד הפצצת הכור בעיראק, במסגרת תהליך התמתנותו, שציער מאוד את ראשי המתנחלים.
כשהמר זכה לשישה מנדטים ב־1981, הזדעזעו כולם שהכוח המצומצם מספיק ליבול חסר תקדים של שלושה משרדים. הוא הוביל את המהלך ההיסטורי של השתלבות הציונות הדתית בשלטון, אבל לא חלם להגיע לראשות הממשלה. המר תמך תמיד בממשלה עם השמאל – וגם המציא את רעיון הרוטציה ב־1984 – אבל לא כדי לזכות ביותר כוח אלא להפך: תוך נכונות לשלם במספר התיקים ובטיבם: "העם מחולק לשני חלקים כמעט שווים בגודלם, ותפקיד המפד"ל הוא לחשוב ולהרגיש מה קורה במחנה השני. המפד"ל לא תפסול שום מפלגה ציונית על הסף, ובטח שאיננו אומרים שבצד אחד נמצא כל הטוב ובצד אחר כל הרע".
הפרט המרתק מכולם בביוגרפיה הוא שאחרי המהלומה ב־1977, כמעט הצליח פרס למנוע מהפך: הוא פנה למפד"ל והציע לכונן ממשלת 61, שמאל־מרכז־ציונות דתית. מי שסיכל את היוזמה הוא המר. יורשו לימים אולי היה מסכים, כמובן בתמורה לרוטציה.

שר החוץ של ירדן: המלך ועבאס לא דנו בפגישתם בתהליך השלום

יש עתיד תקיים לראשונה בחירות לתפקיד היור ב-4.1 (אל תהיו במתח)

בנוסף: בחירת החכים תעבור לועדה מסדרת. לפיד, סליחה, היו״ר שייבחר, יוכל לשריין שני מועמדים בעשירייה (וכמובן שלא יהיה נטול השפעה על הוועדה)