* אני לא בקואליציה
* זו נקודת אל חזור
* אולי אתמוך בקואליציה מבחוץ

בין השורות נתנה להבין שלא תיתן לבנט להמשיך כרהמ.

אם אני האופוזיציה לא הייתי ממהר להעלות את החוק לפיזור הכנסת מחשש נפילה. החלופה שלהם היא לנצח שוב ושוב בכנסת כשלרשותם 61 חכים לתמרן איתם.

גורמים בכירים בקואליציה יבהירו לראשי מפלגות הקואליציה שלא יסכימו לשום ויתורים לזועבי.

לשיטתם, זועבי הביאה את הסוף לממשלת השינוי.

מרגע שאמרה ״אל חזור״ היא גזרה על הממשלה מוות ודאי בטווח של ימים עד שבועיים.

הממשלה לא תוכל להתקיים כשהיא תלויה בגחמות שלה בעניין ירושלים או בנושאים בטחוניים.

זועבי תירשם כמי שהחזירה את נתניהו לשלטון, אמרו הגורמים.

לתחזק ממשלה של 8 סיעות ו-61 חברים היה חסר תקדים; לתחזק קואליציה של 11 סיעות ו-59 ח״כים זו משימה בלתי אפשרית

הודעת לפיד:

שר החוץ ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שוחח הערב עם ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי. השיחה הייתה באווירה טובה והשניים קבעו להיפגש ביום ראשון ולמצוא פתרון חיובי למצב.

שתי חברות כנסת פרשו בתוך חמישה שבועות מקואליציית לפיד בנט: הח"כית הדתיה מימינה טענה שהממשלה נשלטת על ידי הערבים ומרצ; השנייה, ערביה ממרצ, טענה שהממשלה נשלטת על ידי ימינה והדתיים.
המסקנה האסטרטגית מהאירוע, זו שתישאר איתנו הרבה אחרי שהשמות כלפון, אורבך וזועבי ייעלמו, היא שאין אפשרות ממשית להחזיק לאורך זמן ממשלות של יהודים וערבים, מתנחלים ושמאלנים. תמשוך את השמיכה לכיוון הראש – יתגלו הרגליים, תטה את הספינה שמאלה – ייכנסו מים מימין. ממשלת שישים ואחד לכשעצמה איננה אירוע בר קיימא. למד זאת נתניהו על בשרו ב-2015 וב-2019; אמר זאת גם בנט בתחילת הכהונה, כשקיווה להביא חברים מהליכוד או יהדות התורה. חלף הזמן, התרגלו כולם למצב, בנט ולפיד התאהבו לכתחילה בממשלת הבדיעבד שבנו. התוצאה הייתה הרת אסון עבורם. המשט של זועבי לכיוון האופוזיציה חיסל את הממשלה עוד בטרם מלאה לה שנה.
אלה מחשבות לטווח הארוך. בטווח הקצר מאוד, השאלה תהיה אם הכנסת תצביע בשבוע הבא על פיזורה, ומה תעשינה סילמן וזועבי. בטווח הבינוני, לאור קריסתה הוודאית של הקואליציה, תתחדד מאוד שאלה שנראתה דמיונית עד לא מזמן: נתניהו – או בחירות חמישיות?
היא נראתה דמיונית משני צדדיה: נתניהו לא ראה אפשרות כזו ולכן ניהל מו"מ לעסקת טיעון. וההגדרה "בחירות חמישיות" נראתה מנותקת בתקופה של יציבות יחסית. המטווח היומי שעוברת הקואליציה – ניסיונות התנקשות פוליטיים, סיכול נסיונות מדומיינים כמו במקרה כלפון ומשיכת כל חוק שנוי במחלוקת – מלמד שהמשבר הפוליטי לא הסתיים. בפרישתה, פתרה זועבי לליכוד בעייה פוליטית איומה באשר לחוק "ממדים ללימודים": במקום להישחק עד דק בין דרישת החרדים להצבעה נגד ובין דרישת הקהל להצבעה בעד, חגגו שם את המתנה שנחתה עליהם משום מקום.  
כאשר יתברר סופית שהכנסת מתפזרת, והדבר לא רחוק גם אם זועבי תישאר, יועמדו על קרני הדילמה חברי תקווה חדשה, כולם יחד או השישה לחוד, וכן בנט וכהנא. המתמטיקה היא פשוטה: לאופוזיציה יש 52 חברים, יחד עם שיקלי וסילמן זה מגיע לחמישים וארבעה. קארה, שקד ואורבך תומכים בממשלת ימין על פני בחירות, לכן הקימו סיעה בתוך סיעה. זה אומר שחסרים לנתניהו ארבעה חברים: מתן כהנא כבר אמר לאחרונה למי ששאל שאם הברירה היא בחירות או ממשלת ליכוד, יעדיף את האפשרות השנייה. מה יעשה בנט? האם האיבה שפיתח כלפי נתניהו תמנע ממנו כהונה תחתיו בתפקיד בכיר? או שיעדיף, כמאמר הביטוי המאוס, להישאר על הגלגל.
מה שמביא אותנו לתקווה חדשה: כמה מחברי הסיעה פלירטטו לאחרונה פלירטוט רציני עם האפשרות לחזור לימין. רק שבניגוד לימינה, כל אחד מהם הבהיר שהוא לא יעשה לסער את מה שעשו בימינה לבנט: או יחד, או לחוד. סער היה מסכים אתמול להקים ממשלה בראשות דמות עצמאית יחסית בליכוד, אבל לזה לא מוכן נתניהו. האם תחת הלחץ האיום, בין הקריאה השנייה לשלישית של פיזור הכנסת, ישתנה משהו? מי שאומר שבוודאות לא, מוזמן לצלצל לשאול מופז ולבקש חוויות מהלילה ההוא, ב-2012.
המפסידים הגדולים מהאירוע הם ארבעה: הראשון, יאיר לפיד. אם לא ינשור מימינה עוד חבר אחד, יישאר נפתלי בנט ראש ממשלת המעבר. זו בשורה קשה עבור מי שנשכב על הגדר כדי שהממשלה תקום, ובשורה חשובה לבנט. השני, ניצן הורוביץ. במעשה (מכתב החמץ) ובמחדל (הירדמות בשמירה) הוא נתפס כאחראי מרכזי לנפילת הממשלה. זה עלול לפגוע בו בהתמודדות מול יאיר גולן על ראשות המפלגה. השלישית, איילת שקד. כמה הזהירו והפצירו ושכנעו אותה לחבור לליכוד, אך היא הייתה משוכנעת שכל הקלפים אצלה. מישהו כינה אתמול את השלישייה שהקימה עם קארה ואורבך "שלישיית החשש הגובר". הרביעי הוא מנסור עבאס: בעודו מקים גשרים שאיש לא דמיין אל החברה היהודית, דווקא ח"כית ממרצ, לכאורה מפלגת השותפות היהודית-ערבית, פרסמה מכתב לאומני, מיואש, קריר ודוקרני בגנות השותפות הזו. כמו עוד כמה ששקלו פרישה, גם עבאס נלכד בתוך צוללת שמים חודרים אליה במהירות, רחוק מאוד מנמל הבית. 

(הטור המלא הבוקר בידיעות אחרונות)

זועבי בגלצ: כרגע אתמוך בממשלה אם תבוא לקראת הציבור הערבי.

פעם בגין אמר: ״מישהו יודע מה היהודי הזה רוצה מחיי?״

נכון לפוליטיקאים ללא הבדל דת גזע מוצא ומין

שר החוץ ויו"ר יש עתיד בפוסט בפייסבוק:

אמרו שבחיים לא נקבל את המנדט להקים ממשלה – קיבלנו.
אמרו שהממשלה לעולם לא תקום – קמה.
אמרו שהיא לא תשרוד את החודש הראשון – שרדה.
אמרו שלא נצליח להעביר תקציב – עבר.
אמרו שלא נגיע למושב הקיץ – הגענו.
אמרו שלא נתאושש מפרישת סילמן – התאוששנו.
הספידו אותנו כבר חמש פעמים ביום שידורים מיוחד – וחזרנו.
עכשיו אותם אנשים אומרים לכם שהכל נגמר – לא נגמר. אנחנו כאן.

הממשלה הזו היא הדבר הנכון למדינת ישראל ולעם ישראל. אין לנו שום כוונה להכנע או לוותר עליה. אין לנו שום כוונה לתת לביבי ובן גביר הזדמנות להרוס את המדינה. נעשה מה שאנחנו עושים כל פעם מחדש: נשב עם מי שצריך לשבת, נתקן כל מה שצריך לתקן.

ועוד מילה אחת לחברים שלי בקואליציה: כן, לפעמים זה קשה. אתם יודעים מה, זה אמור להיות קשה. לשנות את ההיסטוריה זו לא משימה קלה. אנחנו עושים משהו שהוא גדול מכולנו. מצילים את מדינת ישראל, את הדמוקרטיה שלנו. יש כוחות גדולים – ואפלים - שנאבקים בנו. עד עכשיו ניצחנו אותם – נגד כל הסיכויים – כי היינו נחושים ועבדנו יחד. זה מה שאנחנו הולכים לעשות גם בהמשך.

רק ביחד ננצח.

מה שרבים שואלים: אם החוק עולה והופל, האם האופוזיציה לא תוכל להעלות את החוק חצי שנה (אלא אם יהיו 61) ? אכן.

אבל לא מתרשם שאבו שחאדה עושה טובה כזו לקואליציה. יעלה רק אם יידע שיש רוב.

קטעים נבחרים

עונה לבנט על הפוסט

גורמים בקואליציה מעריכים: זועבי תשוב בה מהתפטרותה עד מחר

כנראה שאנחנו באמת לא מכירים נשים ערביות

סקר פאנלס פוליטיקס לשבע-תשע עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103: מרצ לא עוברת, בלוק נתניהו 60, הקואליציה הנוכחית על 53

ריטווט

בנט לשרים:

אני לא יודע לנבא אבל אני חושב שהסיכויים שהשבירה תהיה באופוזיציה הם דרמטיים.

כולנו צריכים לצאת מגדרנו לא לתקוע אצבע בעין לצד השני. אף אחד לא נדרש לוותר על האידיאולוגיה במילימטר, רק לדעת שהממשלה הזו עוסקת בדברים המעשיים של מדינת ישראל וכרגע לא נכריע את הדברים האידיאולוגיים.

לא תקום מדינה פלסטינית ולא יהיה סיפוח - אז מה?

פריג׳: למה מצעד הדגלים צריך לעבור בשער שכם?

בנט: תמיד זה היה כך. נתניהו התקפל בשנה שעברה, אבל כל גורמי המקצוע בעד.

שאשא ביטון: אבסורד בכלל השיח הזה.

זנדברג: המצעד הוא פרובוקציה פוליטית