‏אני: יא, תראו איזו תמונה צילמתי בגינה ציבורית!
‏יאיר גולן: איזו תמו- נאצי - למתי, בגי - נאצי - בורית. אמרתי לכם. הם בתוכנו.

משפט שאף פעם לא תשמע מאבוקדו

‏הצמח שהכי נשמע כמו אמא רוסיה שמעירה את הבן שלה:
‏בזיליקום!!

פעם חבר חילוני אהוב, עקץ אותי על ברכת הגומל.
הוא אמר לי ש"אתם הדתיים, בעצם מודים לאלוהים על שהציל אתכם מצרה שהוא הכניס אתכם אליה מלכתחילה".
וכמו בכל צחוק טוב, יש בו גם נקודת אמת.
לכאורה, אם הוא באמת אוהב אותנו-
אז מלכתחילה לא היינו אמורים להיות בסיטואציה הקשה שנקלענו אליה, לא?
--
כמה שעות אחרי פיגוע האבנים שנקלעתי אליו, חזרתי אל אותה שאלה ויצאתי לריצה מלאה מחשבות.
אנחנו הרי רגילים מהילדות שלנו שאם קיבלנו מכה, זה בגלל שעשינו משהו לא בסדר-
אז באופן טבעי, ניסיתי לחשוב מה עשיתי לא בסדר שהגיע לי להיקלע לכמעט אסון הזה.
--
אבל אז אחרי מחשבה - שיניתי כיוון.
אולי זה לא "איזה רע עשיתי שבגללו הגיע לי להיקלע לכזו סיטואציה" אלא להיפך-
"איזה טוב עשיתי, שבזכותו הגיע לי להינצל מהסיטואציה הזו".
--
עכשיו כשהתבגרנו, אנחנו מבינים שלא כל קושי בחיים הוא תוצאה של עונש.
תחשבו על טירונות, למשל. במשך תקופה לא קצרה אתה נמצא במצבים שלפעמים מביאים אותך אל הקצה- אבל יש לזה תכלית.
זה מכין אותנו לשירות שאחר כך. קשה באימונים- קל בקרב.
לימודים קשים ומפרכים, גורמים לנו להצליח במבחנים.
עבודה קשה, עוזרת לנו להגיע להישגים ולהביא פרנסה מכובדת הביתה.
--
מי שראה את התוכנית המרתקת "עולמם הסודי של בני ה4" יודע שכמבוגרים, אנחנו צריכים להכין את הילדים שלנו לסיטואציות קשות.
כי בחיים, לא תמיד נקבל מה שנרצה. לא כולם יהיו שווים. לא לכולם יהיו הזדמנויות. האם הצבת קושי בפני הילד שלי מעידה בהכרח שאני הורה לא טוב?
--
אז אני לא יודע חשבונות שמים. אף אחד לא יודע.
אבל אני יוצא מנקודת הנחה שאם הייתי צריך להיות בסיטואציה קשה, זה בגלל שיש לי מה ללמוד מזה. לגדול מזה.
ושאם ניצלתי וב"ה יצאתי ללא שריטה, זה כנראה בגלל זכויות שיש לי ולא להיפך.
--
רק יום לפני הפיגוע- סיפרתי לכם על פעמונים.
על החסד הגדול ופורץ הדרך שהם מובילים. אני מניח שבזכות הפוסט שלי, כמה אנשים הצטרפו למעגל הנתינה שלהם.
כמעניקים או כמוענקים. אולי, זו הזכות שעמדה לי.
מהסיבה הזו, גם בחרתי לסיים את הפוסט ההוא, בו סיפרתי לכם על האסון- בחיוביות. בהפצת הטוב והאור.
--
אנחנו ממש פסע מיום כיפור.
אומרים ש"צדקה תציל ממוות". זה לאו דווקא עניין מיסטי. כשאתה מעניק לאחר, אתה חי גם דרכו. חייו הם במקום מסוים גם חייך.
וכשהוא בעצמו יוצא ממעגל העוני ותורם לאחרים, יש לך חלק גם בזה. זו שיטת הפירמידה הכי חיובית שאני יכול לחשוב עליה.

אז אם גם אתם נוהגים לתרום לפני יום כיפור -
אני ממליץ בחום "להשקיע" השנה את החלק שלכם - בפעמונים ולהיות שותפים למעגל החיים הטוב והמיטיב שהם מייצרים.
מי שרוצה, אני אשים לינק לתרומה
--
בברכת "שתמיד תהיו בצד הנותן"
אמיר

זה הלינק>>

https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/24235

‏אין באמת סיבה להחזיר את המיחם למקום בשבועיים הקרובים

מצטער, אבל חללי עבודה נשמע לי הרבה יותר כמו אנשים שמתו במשרד

כנים בחגים, סרטון משעשע שעשינו עבור ״כאן״, על אם היינו מדברים בכנות, בחגים.