ישנה בדיחה ישנה שאומרת:
מה עשתה חווה בכל פעם שאדם חזר הביתה?
ספרה לו את הצלעות, לוודא שאין לו אישה אחרת.
--
הסיפור המקובל על יצירת האישה הוא שהיא נבראה מהצלע של האדם, כלומר, העצמות שיש לכל אחד מאיתנו בבית החזה.
אבל זה לא הפירוש היחיד. למילה צלע, יש משמעות נוספת.
כשאומרים "צלע ההר", למשל, לא מתכוונים שלהר יש עצמות, אלא צד. חלק מצורה. כמו צלעות של ריבוע או משולש.
לפי הפירוש המעניין הזה, אדם וחווה היו בתחילה גוף אחד, מחובר. גב אל גב. וכשהקב"ה הפריד ממנו צלע, הכוונה היא שהוא "ניסר" ממנו את הצלע, את הצד שלו. והאיש והאישה היו מגוף אחד - לשני גופים.
לפי המדרש הזה, מובנת המשיכה בין איש לאישה.
כשמוצאים את האחת, זו שמשלימה אותנו - באופן הכי מילולי- אנחנו רוצים לחזור ולהיות גוף אחד. כמו פעם. אבל זה לא ממש אפשרי.
"עוד מעט כמעט, אנו גוף אחד"
הפליא לכתוב אהוד מנור בשירו 'ברית עולם'.
ובאמת, אחרי שאנחנו גוף אחד, האישה נכנסת להריון ויוצא ממנה תינוק. גוף אחד שהוא שילוב של שנינו.
--
אהבה אמיתית, בעיניי, היא להמשיך ולהרגיש כל הזמן גוף אחד. תודעתית.
לא מטריד אותי שיש כלים בכיור כרגע. באמת. אבל אני יודע של'גוף השני' שלי זה מפריע.
אז גם אם השעה מאוחרת ואני עייף, אני רוצה שהצד השני שלי יקום בבוקר לכיור שטוף וישמח.
בראייה הזו, אני אף פעם לא "מוותר" בזוגיות-
כי בעצם אין פה מישהו אחר. אני פשוט דואג לפעמים יותר לגוף השני שלי. ואוכלים במסעדה שהיא אוהבת, או רואים סרט שהיא בחרה, או הולכים להורים שלה בשבת. בכל זאת, אני חייב להם לא מעט שבזכות האחד שלהם, האחת שלי פה.
--
אני לא תמים.
ברור שאהבה דורשת תחזוק. וככל שהזמן חולף, זה מאתגר יותר. אנחנו עוד מעט סוגרים 14 שנים ביחד (!)
אם לא תאוורר את האהבה, היא תיסתם. אם לא תטפל במנוע, הוא ישבוק חיים. שגרת החיים שלנו שוחקת ולפעמים אנחנו נשאבים לשוטף ושוכחים את הגוף השני שלנו ומתרחקים. ולכן, כמו בכל תחזוק – צריך לבצע עבודות יזומות לפעמים. לקבוע שיוצאים בערב. להפתיע עם מתנה. ולפעמים דברים קטנים שמוכיחים שהגוף השני שלך נמצא בתודעה שלך כל הזמן. ולא, לגוף אין חלקי חילוף 😊
--
יום אהבה שמח ♥
מה עשתה חווה בכל פעם שאדם חזר הביתה?
ספרה לו את הצלעות, לוודא שאין לו אישה אחרת.
--
הסיפור המקובל על יצירת האישה הוא שהיא נבראה מהצלע של האדם, כלומר, העצמות שיש לכל אחד מאיתנו בבית החזה.
אבל זה לא הפירוש היחיד. למילה צלע, יש משמעות נוספת.
כשאומרים "צלע ההר", למשל, לא מתכוונים שלהר יש עצמות, אלא צד. חלק מצורה. כמו צלעות של ריבוע או משולש.
לפי הפירוש המעניין הזה, אדם וחווה היו בתחילה גוף אחד, מחובר. גב אל גב. וכשהקב"ה הפריד ממנו צלע, הכוונה היא שהוא "ניסר" ממנו את הצלע, את הצד שלו. והאיש והאישה היו מגוף אחד - לשני גופים.
לפי המדרש הזה, מובנת המשיכה בין איש לאישה.
כשמוצאים את האחת, זו שמשלימה אותנו - באופן הכי מילולי- אנחנו רוצים לחזור ולהיות גוף אחד. כמו פעם. אבל זה לא ממש אפשרי.
"עוד מעט כמעט, אנו גוף אחד"
הפליא לכתוב אהוד מנור בשירו 'ברית עולם'.
ובאמת, אחרי שאנחנו גוף אחד, האישה נכנסת להריון ויוצא ממנה תינוק. גוף אחד שהוא שילוב של שנינו.
--
אהבה אמיתית, בעיניי, היא להמשיך ולהרגיש כל הזמן גוף אחד. תודעתית.
לא מטריד אותי שיש כלים בכיור כרגע. באמת. אבל אני יודע של'גוף השני' שלי זה מפריע.
אז גם אם השעה מאוחרת ואני עייף, אני רוצה שהצד השני שלי יקום בבוקר לכיור שטוף וישמח.
בראייה הזו, אני אף פעם לא "מוותר" בזוגיות-
כי בעצם אין פה מישהו אחר. אני פשוט דואג לפעמים יותר לגוף השני שלי. ואוכלים במסעדה שהיא אוהבת, או רואים סרט שהיא בחרה, או הולכים להורים שלה בשבת. בכל זאת, אני חייב להם לא מעט שבזכות האחד שלהם, האחת שלי פה.
--
אני לא תמים.
ברור שאהבה דורשת תחזוק. וככל שהזמן חולף, זה מאתגר יותר. אנחנו עוד מעט סוגרים 14 שנים ביחד (!)
אם לא תאוורר את האהבה, היא תיסתם. אם לא תטפל במנוע, הוא ישבוק חיים. שגרת החיים שלנו שוחקת ולפעמים אנחנו נשאבים לשוטף ושוכחים את הגוף השני שלנו ומתרחקים. ולכן, כמו בכל תחזוק – צריך לבצע עבודות יזומות לפעמים. לקבוע שיוצאים בערב. להפתיע עם מתנה. ולפעמים דברים קטנים שמוכיחים שהגוף השני שלך נמצא בתודעה שלך כל הזמן. ולא, לגוף אין חלקי חילוף 😊
--
יום אהבה שמח ♥
הקוסם: טוב, אז הענקתי אומץ לאריה וחכמה לדחליל
דורותי: לא שכחת מישהו?
הקוסם: אוי, לא שמתי לב לאיש הפח
דורותי: בדיוק
דורותי: לא שכחת מישהו?
הקוסם: אוי, לא שמתי לב לאיש הפח
דורותי: בדיוק
"מה החלק הכי קשה בלהיות אבא?"
"כשהוא חולה. אני מפחד שהוא ידביק אותי"
<קהל צוחק>
"מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי?"
"ספורט. מה זה ספורט? זה כאילו 'לך תראה איפה הילד הלך"
<קהל צוחק>
"מה הדבר הראשון שאתה מסתכל עליו באישה?"
"הלב"
<קהל צוחק>
--
אם גם אתם לא הבנתם מה מצחיק בשאלה האחרונה, זה בסדר.
כי למי שענה על השאלה, לא הייתה כוונה להצחיק. ואולי בגלל זה הראיון הזה זכור לי כחוויה קצת עצובה.
מי ששאל את השאלות הללו היה יאיר לפיד ומי שהשיב היה הקומיקאי הצעיר והמבטיח דאז- ישראל קטורזה, אחד הקומיקאים המוצלחים והטובים בעיניי.
השאלות היו רציניות לחלוטין.
יאיר לפיד רצה לתת לקטורזה את הבמה לחשוף גם צדדים נוספים באישיות שלו. קטורזה בחר לנצל את רוב השאלות לפאנצ'ים ולכן גם כאשר ענה ברצינות, הקהל בחר לצחוק.
--
כיתה י"א.
כל השכבה הולכת לביקור ב"רטורנו"- מרכז לטיפול בנפגעי התמכרויות.
לקראת סוף הביקור, אנחנו מתכנסים לשיחה עם מכור שהשתקם ובתום הסיפור האישי שלו הוא נתן זמן לשאלות.
באותה תקופה, הכרתי מישהי שחשבתי שנמצאת במצב דומה וחששתי שהמצב שלה עלול להידרדר. הרמתי את היד כדי לשאול האם לדעתו נכון לערב גורמים ש"יכפו" עליה ללכת לטיפול.
הוא הקשיב לשאלה, ושאל: "כמה טוב אתה מכיר אותה?" ואני עניתי לתומי "היכרות שטחית".
פתאום, חדר של עשרות תלמידים- התחיל לשאוג מצחוק. בלי הפסקה. חצי דקה של צחוק. זה המון. המורים הצטרפו ובשלב מסוים גם המרצה. רק אני לא צוחק. לא הבנתי למה כולם צוחקים למרות שהיה לי ברור שזו תגובה למה שאמרתי.
שאלתי את הבחור לידי מה מצחיק והוא סימן על החזה שלו "היכרות שטחית, יעני שטוחה, לא?"
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי
--
אחד האתגרים שלי כקומיקאי הוא לא להיות הליצן.
אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אבל קומדיה היא רק צד אחד באישיות שלי. יש לי דעות פוליטיות, אני אבא, יש לי תחביבים, אני אוהב לכתוב גם לא קומי. לצייר. כולנו הרבה יותר עגולים מכפי שמצטייר ברשת החברתית.
אחת התגובות שהכי מרתיחות אותי אחרי שאני מפרסם את דעתי היא "תתרכז בלהצחיק, בזה אתה טוב". היא כמובן מגיעה בד"כ מאנשים שדעתי מנוגדת לשלהם. אבל המורכבות הזו של אדם שגם אוהב להצחיק, אבל לא עלינו- בעל דעה, קשה להרבה אנשים.
אורי אורבך האהוב היה מאסטר בתחום.
ישב בדיוק על נקודת האמצע והצליח להגיע למצב שכל דבר שהוא מוציא מהפה או מהעט אתה קודם כל מקשיב ורק אח"כ מקטלג אם זה היה ציני או רציני. אם זה היה מצחיק או נוקב. או אולי מצחיק ונוקב.
אז לפעמים,
לצד הסטטוסים ומשחקי הלשון אני מפרסם מדי פעם גם את דעתי.
זה יכול להיות על אלאור אזריה, על יחס ההלכה להומואים, על הפגנות הנכים, על יום האהבה או למה אני אוהב את המדינה שלי למרות שהיא לא מושלמת. כל מה שנראה לי חשוב ומעניין.
--
זו נקודה אחת שנגעתי בה בראיון עם עמי חניא.
דיברנו גם על איזו תגובה הכי משמחת אותי, למה אני עדיין נשאר איש רכש, ומה עדיף? אלף לייקים או מחיאות כפיים אחרי מופע סטנדאפ.
--
אז אם בא לכם לפרגן ולהקשיב כשאתם מבשלים\שוטפים\בנסיעה,
הנה הלינק —>
"כשהוא חולה. אני מפחד שהוא ידביק אותי"
<קהל צוחק>
"מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי?"
"ספורט. מה זה ספורט? זה כאילו 'לך תראה איפה הילד הלך"
<קהל צוחק>
"מה הדבר הראשון שאתה מסתכל עליו באישה?"
"הלב"
<קהל צוחק>
--
אם גם אתם לא הבנתם מה מצחיק בשאלה האחרונה, זה בסדר.
כי למי שענה על השאלה, לא הייתה כוונה להצחיק. ואולי בגלל זה הראיון הזה זכור לי כחוויה קצת עצובה.
מי ששאל את השאלות הללו היה יאיר לפיד ומי שהשיב היה הקומיקאי הצעיר והמבטיח דאז- ישראל קטורזה, אחד הקומיקאים המוצלחים והטובים בעיניי.
השאלות היו רציניות לחלוטין.
יאיר לפיד רצה לתת לקטורזה את הבמה לחשוף גם צדדים נוספים באישיות שלו. קטורזה בחר לנצל את רוב השאלות לפאנצ'ים ולכן גם כאשר ענה ברצינות, הקהל בחר לצחוק.
--
כיתה י"א.
כל השכבה הולכת לביקור ב"רטורנו"- מרכז לטיפול בנפגעי התמכרויות.
לקראת סוף הביקור, אנחנו מתכנסים לשיחה עם מכור שהשתקם ובתום הסיפור האישי שלו הוא נתן זמן לשאלות.
באותה תקופה, הכרתי מישהי שחשבתי שנמצאת במצב דומה וחששתי שהמצב שלה עלול להידרדר. הרמתי את היד כדי לשאול האם לדעתו נכון לערב גורמים ש"יכפו" עליה ללכת לטיפול.
הוא הקשיב לשאלה, ושאל: "כמה טוב אתה מכיר אותה?" ואני עניתי לתומי "היכרות שטחית".
פתאום, חדר של עשרות תלמידים- התחיל לשאוג מצחוק. בלי הפסקה. חצי דקה של צחוק. זה המון. המורים הצטרפו ובשלב מסוים גם המרצה. רק אני לא צוחק. לא הבנתי למה כולם צוחקים למרות שהיה לי ברור שזו תגובה למה שאמרתי.
שאלתי את הבחור לידי מה מצחיק והוא סימן על החזה שלו "היכרות שטחית, יעני שטוחה, לא?"
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי
--
אחד האתגרים שלי כקומיקאי הוא לא להיות הליצן.
אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אבל קומדיה היא רק צד אחד באישיות שלי. יש לי דעות פוליטיות, אני אבא, יש לי תחביבים, אני אוהב לכתוב גם לא קומי. לצייר. כולנו הרבה יותר עגולים מכפי שמצטייר ברשת החברתית.
אחת התגובות שהכי מרתיחות אותי אחרי שאני מפרסם את דעתי היא "תתרכז בלהצחיק, בזה אתה טוב". היא כמובן מגיעה בד"כ מאנשים שדעתי מנוגדת לשלהם. אבל המורכבות הזו של אדם שגם אוהב להצחיק, אבל לא עלינו- בעל דעה, קשה להרבה אנשים.
אורי אורבך האהוב היה מאסטר בתחום.
ישב בדיוק על נקודת האמצע והצליח להגיע למצב שכל דבר שהוא מוציא מהפה או מהעט אתה קודם כל מקשיב ורק אח"כ מקטלג אם זה היה ציני או רציני. אם זה היה מצחיק או נוקב. או אולי מצחיק ונוקב.
אז לפעמים,
לצד הסטטוסים ומשחקי הלשון אני מפרסם מדי פעם גם את דעתי.
זה יכול להיות על אלאור אזריה, על יחס ההלכה להומואים, על הפגנות הנכים, על יום האהבה או למה אני אוהב את המדינה שלי למרות שהיא לא מושלמת. כל מה שנראה לי חשוב ומעניין.
--
זו נקודה אחת שנגעתי בה בראיון עם עמי חניא.
דיברנו גם על איזו תגובה הכי משמחת אותי, למה אני עדיין נשאר איש רכש, ומה עדיף? אלף לייקים או מחיאות כפיים אחרי מופע סטנדאפ.
--
אז אם בא לכם לפרגן ולהקשיב כשאתם מבשלים\שוטפים\בנסיעה,
הנה הלינק —>
זה הקישור להסכת/פודקאסט —>
זה הקישור להסכת\פודקאסט למי שחפץ
https://soundcloud.com/7epgyxxhza4j/dcqxbboctzpp
זה הקישור להסכת\פודקאסט למי שחפץ
https://soundcloud.com/7epgyxxhza4j/dcqxbboctzpp
SoundCloud
איש שאוהב לכתוב, סטנדאפיסט ואושיית פייסבוק - פרק עשרים ואחד
אמיר מויאל - איש שאוהב לכתוב, סטנדאפיסט ואושיית פייסבוק - פרק עשרים ואחד
אמיר מספר איך הכל התחיל, עוד בבית הספר היסודי שם גילה את יכולות הכתיבה שלו, והמשיך אל התיכון שם חידד ופיתח את היכולת להצחיק ולכ
אמיר מספר איך הכל התחיל, עוד בבית הספר היסודי שם גילה את יכולות הכתיבה שלו, והמשיך אל התיכון שם חידד ופיתח את היכולת להצחיק ולכ
קופאית: היה פה לקוח שטוען שחייבנו אותו פעמיים על החיה הזו שמחליפה צבעים
מנהל: זיקית?
קופאית: מה פתאום, הוא בא בלי קבלה.
מנהל: זיקית?
קופאית: מה פתאום, הוא בא בלי קבלה.
אבא: הדור שלך לא רומנטי כמו הדור שלי.
אני: באמת? מה עשיתם?
אבא: כשרציתי להתחתן, הזמנתי לה כוס תה ושמתי בפנים טבעת
אני: והיא הסכימה?
אבא: היא נחנקה, ואז התחתנתי עם אמא שלך.
אני: באמת? מה עשיתם?
אבא: כשרציתי להתחתן, הזמנתי לה כוס תה ושמתי בפנים טבעת
אני: והיא הסכימה?
אבא: היא נחנקה, ואז התחתנתי עם אמא שלך.
הוא: אם מישהו טועה בעברית לידי, אני לא יתקן אותו
אני: אתה כן
הוא: אני לא יתקן
אני: אתה כן
הוא: אומר'ך לא
אני: אומרים א-ת-ק-ן
הוא: אה 😕
אני: אתה כן
הוא: אני לא יתקן
אני: אתה כן
הוא: אומר'ך לא
אני: אומרים א-ת-ק-ן
הוא: אה 😕
לא מבין למה לוסי צריכה להתחתן עם יהודי.
אם היא עובדת בוקר - יש לה מלא ערבים פנויים.
אם היא עובדת בוקר - יש לה מלא ערבים פנויים.