ב"ה התבשרנו היום שאנחנו לקראת הדפסת מהדורה שנייה של "חושב בקול".
אנחנו מקבלים המון תגובות טובות, וב"ה זכינו לשמח, להצחיק ולחייך הרבה אנשים - וזה האושר האמיתי.
--
וזה אחד הסטטוסים האהובים עליי בספר -->

‏הסיבה ש"שירי ילדים ופעוטות ברצף - 50 דקות!" הוא הסרטון הכי נצפה, היא רק כי אין "שירי ילדים ופעוטות ברצף - 3 שעות ברצף"

שר גרמני: לא ייאמן, איזו השפלה!
אנגלה מרקל: אני עצבנית רצח. אבל יש לי רעיון איך להירגע
שר גרמני: גם לי!! בואי נגיד יחד. שלוש ארבע ו...
אנגלה מרקל: לאכול שוקולד!!
שר גרמני: עוד שואה! ...קולָד!

ילדי היקר,
קיבלת היום תעודת סוף שנה.
בטח כבר הספקת להשוות ציונים עם חלק מהילדים בהסעה.
אולי אפילו התבאסת שחלק מהם קיבלו יותר פעמים "מצוין" ממך.

אבל אני רוצה להגיד לך משהו ילד אהוב.
בטח שמת לב שבתעודה שלך יש שני חלקים-
חלק התנהגותי וחלק מקצועי.

אתה יודע למה?
כי כדי לחצוב בסלע- אתה יכול להצטיין בפיזיקה. או להתמיד.
כי הטיפה לא חוצבת בסלע מכוח עצמתה, אלא מכוח התמדתה.

כשתסיים את בית הספר ותביט אחורה,
תופתע לגלות שאתה זוכר יותר טוב את המשפט שאמר לך המורה שהאמין בך, ופחות את הנוסחה למציאת הנעלם במשוואה. למרות שהמשפט של המורה נאמר פעם אחת, ועל הנוסחה חזרת עשרות פעמים.

וכשהצלצול האחרון ידעך,
אתה תבין שבית הספר הוא בעצם "ארוחת טעימות" מכל המקצועות וזה לגמרי בסדר שחלק מהם לא אהבת ולא הצטיינת.
בסוף, אתה תבחר את הטעם שהכי אהבת, ותשקיע בו את כל מה שיש לך. מתוך בחירה ואז תראה כמה זה כיף.

ודווקא כשספרי הלימוד ייסגרו,
אתה תלמד. אתה תלמד איך הרבה פעמים, מה שישרת אותך בחיים זה דווקא מה שלא נמצא בספרי הלימוד. היצירתיות, הרגלי הלמידה, ההתנהגות ודרך הארץ, היכולות החברתיות שפיתחת בשנים הללו, ולאו דווקא איך חופפים משולשים או מה האוגד במשפט.

כשדלת הכיתה תיסגר,
תפגוש את המוזיקאי המחונן שלא עבר את הבגרות באזרחות, את הספורטאי המצטיין שלא היה לו אף פעם ראש מתמטי, וגם את המהנדס שהפך להיות סמנכ"ל פיתוח בחברת הייטק, למרות שבבית הספר הוא רק חיכה להפסקה.

אז תלמד ותשקיע, אבל גם תשמח ותשחק.
כי להשלים בגרות אפשר, ולהשלים ילדות לא.

אוהב,
אבא

למה לא נשארו לי חברים, טייק 317

קצת מוזר לראות ראש משפחת פשע תובע, חשבתי שהם יודעים לסחוט.

בעמק כשר, בין כרמים ושדות,
עומד מגדל בן חמש קומות.

ומי גר במגדל?

בקומה הראשונה, גר חרדי.
כל היום בתורה הוא הוגה. הוא כל כך למדן, שבקושי יוצא.

בקומה השנייה, גרה דתייה עירונית.
את שני ילדיה היא רואה בקושי, כי חייה מתחלקים בין קריירה וסושי

בקומה השלישית, גר ספרדי
זקנו מטופח באופן קבוע, לשיעור של הרב הוא הולך כל שבוע

בקומה הרביעית, גר חסיד ברסלב.
בשמחה ובטראנס, לשבת הוא נכנס

בקומה החמישית, גר דתל"ש.
אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. בשבת.
איש אינו יודע לאן ומדוע.
כתבו דיירי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו שלט בקיר: "בס"ד. דירה להשכיר"

והנה בשבילים ,בדרכים, בכבישים - אל הבית באים דיירים חדשים.

ראשון, בא מתנחל.
לקומה החמישית חיש עולה, הוא בוגר הסיירת, הוא בכושר מעולה.
קורא את השלט, מנשק את המזוזה ופותח הדלת.

באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, מסבירים לו פנים.
- הנאה שעון השבת בעיניך?
- נאה
- המהיר המניין בעיניך?
- מהיר
- אם כן, שב איתנו!
- לא. לא אשב. השכנים אינם טובים בעיניי.
איך אשב אני, סגן אלוף במילואים עם חרדי משתמט שלא לבש מדים?
נעלב החרדי, והמתנחל הלך לו.

הלך המתנחל, באה חב"דניקית.
דידתה לאיטה לקומה חמישית, מפיה עולה תפילה חרישית.
קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.

באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבה, מסבירים לה פנים:
- הנאה העירוב בעינייך?
- נאה
- הנאה מעלית השבת בעינייך?
- נאה
- אם כן, שבי איתנו!
- לא, לא אשב. השכנים אינם טובים בעיניי.
איך אשב אני, אם לעשרה מענדלים, עם קרייריסטית שבקושי מביאה לעולם שני ילדים?
נעלבה העירוניסטית, והחב"דניקית הלכה.

הלכה החב"דניקית, בא ליטאי.
לקומה החמישית הוא עלה במהרה, שלא ייחשב חלילה ביטול תורה.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, מסבירים לו פנים:
- הנאה המזוזה בעיניך?
- נאה
- המופרדים הכיורים בעיניך?
- מופרדים
- אם כן, שב איתנו!
- לא, לא אשב. השכנים אינם מוצאים חן בעיניי.
איך אשב אני, ליטאי בין ליטאים, שליח ציבור- בכפיפה אחת עם פרענק בור? לא נאה לי ולא יאה לי.
נעלב הספרדי והליטאי הלך.

הלך הליטאי, בא גושניק.
עם סנדלים וגרביים עולה לקומה חמישית, הוגה בפילוסופיה על פרשת
בראשית

באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, מסבירים לו פנים:
- הנאים הספרים בעיניך?
- נאים
- העבים המשקפיים בעיניך?
- עבים
- אם כן, שב איתנו!
- לא, לא אשב. השכנים אינם מוצאים חן בעיניי.
איך אלמד את התוספות על ירושת האיש, והברסלב כל היום עם הטראנסים מרעיש?
נעלב הברסלב והגושניק הלך.

הלך הגושניק, בא אריתראי.
הוא לא ידע לקרוא עברית, אבל שמע שמחפשים דייר לקומה חמישית.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, מסבירים לו פנים:
- הנאה הדירה בעיניך?
- הדירה קטנה
- הנאה המסדרון בעיניך?
- המסדרון אפל, מרובה בו הצל.
- אם כן, לא תשב איתנו?
- אשב ואשב, בחפץ לב. כי השכנים טובים בעיניי.
החרדי, אוהב ללמוד ושכלו חריף
הקרייריסטית יפה ויש לה סטייל מטריף
הספרדי, קולו נעים וערב
וחסיד הברסלב, מעבודת ה' מתלהב.

רואה אני כי נוכל לחיות ביחד בחברה טובה ובשלום מתורבת.
"מצויין" אמרו כולם "אז אתה תהיה גוי של שבת"

האמת הקשה על שירי ילדים 😱

אפור אח בר

התקשרו אליי מהבנק להגיד שאני מפגר בתשלום.
איזה שטויות. אני מפגר גם בחינם :/

ישנה בדיחה ישנה שאומרת:
מה עשתה חווה בכל פעם שאדם חזר הביתה?
ספרה לו את הצלעות, לוודא שאין לו אישה אחרת.
--
הסיפור המקובל על יצירת האישה הוא שהיא נבראה מהצלע של האדם, כלומר, העצמות שיש לכל אחד מאיתנו בבית החזה.

אבל זה לא הפירוש היחיד. למילה צלע, יש משמעות נוספת.
כשאומרים "צלע ההר", למשל, לא מתכוונים שלהר יש עצמות, אלא צד. חלק מצורה. כמו צלעות של ריבוע או משולש.

לפי הפירוש המעניין הזה, אדם וחווה היו בתחילה גוף אחד, מחובר. גב אל גב. וכשהקב"ה הפריד ממנו צלע, הכוונה היא שהוא "ניסר" ממנו את הצלע, את הצד שלו. והאיש והאישה היו מגוף אחד - לשני גופים.

לפי המדרש הזה, מובנת המשיכה בין איש לאישה.
כשמוצאים את האחת, זו שמשלימה אותנו - באופן הכי מילולי- אנחנו רוצים לחזור ולהיות גוף אחד. כמו פעם. אבל זה לא ממש אפשרי.

"עוד מעט כמעט, אנו גוף אחד"
הפליא לכתוב אהוד מנור בשירו 'ברית עולם'.
ובאמת, אחרי שאנחנו גוף אחד, האישה נכנסת להריון ויוצא ממנה תינוק. גוף אחד שהוא שילוב של שנינו.
--
אהבה אמיתית, בעיניי, היא להמשיך ולהרגיש כל הזמן גוף אחד. תודעתית.

לא מטריד אותי שיש כלים בכיור כרגע. באמת. אבל אני יודע של'גוף השני' שלי זה מפריע.
אז גם אם השעה מאוחרת ואני עייף, אני רוצה שהצד השני שלי יקום בבוקר לכיור שטוף וישמח.

בראייה הזו, אני אף פעם לא "מוותר" בזוגיות-
כי בעצם אין פה מישהו אחר. אני פשוט דואג לפעמים יותר לגוף השני שלי. ואוכלים במסעדה שהיא אוהבת, או רואים סרט שהיא בחרה, או הולכים להורים שלה בשבת. בכל זאת, אני חייב להם לא מעט שבזכות האחד שלהם, האחת שלי פה.
--
אני לא תמים.
ברור שאהבה דורשת תחזוק. וככל שהזמן חולף, זה מאתגר יותר. אנחנו עוד מעט סוגרים 14 שנים ביחד (!)

אם לא תאוורר את האהבה, היא תיסתם. אם לא תטפל במנוע, הוא ישבוק חיים. שגרת החיים שלנו שוחקת ולפעמים אנחנו נשאבים לשוטף ושוכחים את הגוף השני שלנו ומתרחקים. ולכן, כמו בכל תחזוק – צריך לבצע עבודות יזומות לפעמים. לקבוע שיוצאים בערב. להפתיע עם מתנה. ולפעמים דברים קטנים שמוכיחים שהגוף השני שלך נמצא בתודעה שלך כל הזמן. ולא, לגוף אין חלקי חילוף 😊
--
יום אהבה שמח ♥

‏הקוסם: טוב, אז הענקתי אומץ לאריה וחכמה לדחליל
‏דורותי: לא שכחת מישהו?
‏הקוסם: אוי, לא שמתי לב לאיש הפח
‏דורותי: בדיוק

"מה החלק הכי קשה בלהיות אבא?"
"כשהוא חולה. אני מפחד שהוא ידביק אותי"
<קהל צוחק>

"מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי?"
"ספורט. מה זה ספורט? זה כאילו 'לך תראה איפה הילד הלך"
<קהל צוחק>

"מה הדבר הראשון שאתה מסתכל עליו באישה?"
"הלב"
<קהל צוחק>
--
אם גם אתם לא הבנתם מה מצחיק בשאלה האחרונה, זה בסדר.
כי למי שענה על השאלה, לא הייתה כוונה להצחיק. ואולי בגלל זה הראיון הזה זכור לי כחוויה קצת עצובה.

מי ששאל את השאלות הללו היה יאיר לפיד ומי שהשיב היה הקומיקאי הצעיר והמבטיח דאז- ישראל קטורזה, אחד הקומיקאים המוצלחים והטובים בעיניי.

השאלות היו רציניות לחלוטין.
יאיר לפיד רצה לתת לקטורזה את הבמה לחשוף גם צדדים נוספים באישיות שלו. קטורזה בחר לנצל את רוב השאלות לפאנצ'ים ולכן גם כאשר ענה ברצינות, הקהל בחר לצחוק.
--
כיתה י"א.
כל השכבה הולכת לביקור ב"רטורנו"- מרכז לטיפול בנפגעי התמכרויות.
לקראת סוף הביקור, אנחנו מתכנסים לשיחה עם מכור שהשתקם ובתום הסיפור האישי שלו הוא נתן זמן לשאלות.

באותה תקופה, הכרתי מישהי שחשבתי שנמצאת במצב דומה וחששתי שהמצב שלה עלול להידרדר. הרמתי את היד כדי לשאול האם לדעתו נכון לערב גורמים ש"יכפו" עליה ללכת לטיפול.
הוא הקשיב לשאלה, ושאל: "כמה טוב אתה מכיר אותה?" ואני עניתי לתומי "היכרות שטחית".

פתאום, חדר של עשרות תלמידים- התחיל לשאוג מצחוק. בלי הפסקה. חצי דקה של צחוק. זה המון. המורים הצטרפו ובשלב מסוים גם המרצה. רק אני לא צוחק. לא הבנתי למה כולם צוחקים למרות שהיה לי ברור שזו תגובה למה שאמרתי.
שאלתי את הבחור לידי מה מצחיק והוא סימן על החזה שלו "היכרות שטחית, יעני שטוחה, לא?"
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי
--
אחד האתגרים שלי כקומיקאי הוא לא להיות הליצן.
אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אבל קומדיה היא רק צד אחד באישיות שלי. יש לי דעות פוליטיות, אני אבא, יש לי תחביבים, אני אוהב לכתוב גם לא קומי. לצייר. כולנו הרבה יותר עגולים מכפי שמצטייר ברשת החברתית.

אחת התגובות שהכי מרתיחות אותי אחרי שאני מפרסם את דעתי היא "תתרכז בלהצחיק, בזה אתה טוב". היא כמובן מגיעה בד"כ מאנשים שדעתי מנוגדת לשלהם. אבל המורכבות הזו של אדם שגם אוהב להצחיק, אבל לא עלינו- בעל דעה, קשה להרבה אנשים.

אורי אורבך האהוב היה מאסטר בתחום.
ישב בדיוק על נקודת האמצע והצליח להגיע למצב שכל דבר שהוא מוציא מהפה או מהעט אתה קודם כל מקשיב ורק אח"כ מקטלג אם זה היה ציני או רציני. אם זה היה מצחיק או נוקב. או אולי מצחיק ונוקב.

אז לפעמים,
לצד הסטטוסים ומשחקי הלשון אני מפרסם מדי פעם גם את דעתי.
זה יכול להיות על אלאור אזריה, על יחס ההלכה להומואים, על הפגנות הנכים, על יום האהבה או למה אני אוהב את המדינה שלי למרות שהיא לא מושלמת. כל מה שנראה לי חשוב ומעניין.
--
זו נקודה אחת שנגעתי בה בראיון עם עמי חניא.
דיברנו גם על איזו תגובה הכי משמחת אותי, למה אני עדיין נשאר איש רכש, ומה עדיף? אלף לייקים או מחיאות כפיים אחרי מופע סטנדאפ.
--
אז אם בא לכם לפרגן ולהקשיב כשאתם מבשלים\שוטפים\בנסיעה,
הנה הלינק —>

זה הקישור להסכת/פודקאסט —>
זה הקישור להסכת\פודקאסט למי שחפץ
https://soundcloud.com/7epgyxxhza4j/dcqxbboctzpp

הWord לא יתקן את השגיאות שלך אוטומטית, יש לו קווים אדומים

קופאית: היה פה לקוח שטוען שחייבנו אותו פעמיים על החיה הזו שמחליפה צבעים
מנהל: זיקית?
קופאית: מה פתאום, הוא בא בלי קבלה.

- שומע, השלט בסוף גדול יותר באיזה 7 מטר ממה שחשבנו
- אין בעיה, פותר לך את זה.

‏מה עובר לי בראש בכל פעם שאני שומע את הפסוק הזה...

אבא: הדור שלך לא רומנטי כמו הדור שלי.
אני: באמת? מה עשיתם?
אבא: כשרציתי להתחתן, הזמנתי לה כוס תה ושמתי בפנים טבעת
אני: והיא הסכימה?
אבא: היא נחנקה, ואז התחתנתי עם אמא שלך.