ביום חמישי הקרוב (!) אני מגיע ל*קצרין* 🤩
לסטנדאפ שמכבד את ה 🧠 שלכם וחוגג את העברית,
כרטיסים כאן >> https://did.li/qSzCN

בשיתוף עם 'מקימי' חיברתי עבורכם חידה לא מאוד קשה אבל גם לא מאוד קלה.
אם הצלחתם לפצח את החידה, אתם מוזמנים לשלוח את התשובה שלכם בדף הנחיתה הייעודי
- ואולי לזכות בפרס!
--
איזה פרס אתם שואלים?
הספר החדש שלי!!
כן, כן – חברים.
בתקופה האחרונה אני עובד על ספר קומי חדש
ויש לכם הזדמנות להיות בין הראשונים שיקבלו אותו.
בחינם!!
--
המהלך הזה הוא חלק מפרויקט בשם "נטיעות מקימות",
שבמסגרתו כל אחד ואחת יכולים לנטוע שתיל להצמחת משפחה באמצעות תרומה, או ליצור עמוד אישי שבו גם תוכלו להביא משפחה וחברים שיהיו חלק.
אז המוצר היחיד שרוצים 'למכור' לכם זה חסד למי שזקוק.
שילוב מבורך בעיניי:
מחשבה. חסד. ואולי פרס על הדרך.
—
יודעים מה הפתרון?
כנסו לכאן ושילחו >>
https://mekimim-netiot.glide.page/dl/d0a5f4

בדיחות אבא, חלק 12!!!

...אלון נפנפף בידיו וקרא: "שלום, שלום בלון אדום!!"
עמדו הילדים, נפנפו בידים – וקראו בקול אל השמים: שלום! שלום! בלון אדום!"
--
אחרי רבע שעה של נפנופים הילדים הרגישו כבר קצת מטופשים והפסיקו. בדיעבד התברר גם שבמשך כל הזמן הזה אלון בכה וסתם נפנף עם כולם כי לא היה לו נעים לצאת בכיין שלוקח קשה מדי בלון שעף.
הם המשיכו להסתובב בקיבוץ, אלון עם ידיים בכיסים, עדיין מסתכל לשמים מחפש את הבלון שלו. לא מבין איך הוא עף כל כך גבוה אם זה בכלל לא בלון הליום.

רון בעט באבן וסינן: "אמא שלך סתם קמצנית, רותי. מה זה הבלונים הפושטים האלה?" רותי נעצרה, הניחה את ידיה על מותניה, הביטה על רון בבוז ורשפה: "לא, רון, כי אבא שלך. מה הוא ממשיך לנפח את הבלון, מה הוא בן שתיים? לא יודע שזה יתפוצץ?"

אורי הסתכל על הרצפה ואמר: "כן, רון, גם הבקשה שלך הייתה ממש מוזרה. לנפח אותו שיהיה גדול כמו הראש שלו, ואז גדול כמו השמש. אם התכוונת בגודל של השמש כמו שהיא נראית מכדור הארץ, אז זה יותר קטן מהראש של אבא שלך. ואם התכוונת לגודל האמיתי של השמש, היא גדולה פי 100 מכדור הארץ. אז בכל מקרה יצאת סתום".

רון התעצבן, קפץ אגרופיו והתקדם אל עבר אורי במבט מאיים. סיגלית תפסה אותו ואמרה: "די רון, אורי סתם מנסה לעצבן אותך כי כשהבלון שלו התפוצץ אז אמרו לו 'אנא אורי- אל תצטער- נביא לך בלון אחר' ואין לו מושג מי אמר את זה ולמי מאיתנו יש בכלל את היכולת הכלכלית לקנות בלונים כשאנחנו בני 6 בערך"
הם התיישבו על הקרקע, ממוללים זרדים יבשים בידיים.

לפתע, נשמע קול של צעדים מהירים ועצבניים.
"הו! הנה אתם! גמדים מעצבנים". היה זה קולה החורק של חדווה, אמא של רותי, שנכנסה בצעדים מהירים אל מרכז המעגל בו ישבו. "שעתיים אני מחפשת אתכם. לא יכולתם להתקשר?!" "עדיין לא המציאו מכשירים סלולאריים, אנחנו ב1975" התגוננה רותי. "טוב טוב" אמרה חדווה "מה זה, איפה כל הבלונים?"
הילדים החליפו מבטים. "התפוצצו" לחשה סיגלית. "מה זה?!" התפלצה חדווה. "התפוצצו" חזרה סיגלית.
אמא של רותי נתנה בהם מבט נוקב. "התפוצצו?! איפה האחריות שלכם??" הילדים הרכינו ראש ושתקו. "כלום אי אפשר לקנות לכם! כמה זמן הם אצלכם שכבר הספקתם לפוצץ אותם?!"
"זה סופו של כל בל..." ניסה רון להגיד, אבל חדווה קטעה אותו "איזה שטויות!" יש בלונים שמחזיקים גם שבועיים. וגם ממתי ילדים בני שש יודעים לדבר ככה" היא המשיכה למלמל לעצמה. "אני מבקשת את הכסף מאלברט חזרה. מה זה הסחורה הזו שמתפוצצת כל כך בקלות"

"שלי לא התפוצץ" אמר אלון, עיניו עדיין תלויות מעלה "הבלון שלי בשמים". "מה זה השטויות האלה בשמים?" נבחה חדווה "תשכח מהסיפורים שסיפרו לכם בגן, כשמישהו מתפוצץ הוא לא 'בשמים'. הוא מת. תתבגר כבר למען ה'". "אבל אני בן 6" אמר אלון להגנתו. "בגיל שלך בתימן כבר הייתי נשואה פלוס שניים. אל תתנשא עליי. 'אני בן 6' הוא אומר לי. קדימה רותי, הביתה".

רותי קמה והלכה בעקבות אמא שלה.
היא נזכרה איך חיבקה את הבלון כמו שמחבקים אימא והוא התפוצץ וניצוץ של תקווה נדלק בעיניה.
הסוף.

כשהתחלתי להופיע היו לא מעט פאנצ'ים שלא עבדו.
הדרך שלי להפוך את הרגע הלא נעים לרגע קומי, הייתה להגיד:
"הקהל מתבקש לעמוד לקריאת אל מלא רחמים, לעילוי נשמת הבדיחה"
זה תמיד היה עובד.
--
אם לשפוט לפי מחיאות הכפיים וההתלהבות, החלק הכי מוצלח במופע סטנדאפ זה כשהסטנדאפיסט עוצר לשתות מים.
--
פעם הופעתי בבריכה במסגרת ערב גברים.
איך שהתחילה ההופעה, אחד החבר'ה התיישב על כיסא פלסטיק שקרס תחתיו.
אמרתי לו תודה רבה. עכשיו אני יכול להגיד שאנשים בהופעה שלי היו על הרצפה.
--
הייתה לי הופעה מול קהל שהערכתי שרובו לא מכיר אותי.
פתחתי את המופע במשפט:
״ערב טוב, קוראים לי אמיר מויאל ואני התוצאה של התקציב שהגדרתם לאירוע״
--
סטנדאפיסט זה המקצוע היחיד שבו אנשים שפוגשים אותך ברחוב, מרגישים מספיק בנוח לגשת אליך ולהגיד: "יאללה, אחי, זרוק בדיחה". למה כשהם פוגשים מישהו שעובד במס הכנסה הם לא אומרים לו: "יאללה, אחי תמלא לי איזה 161 א'!"
--
זה כמובן מגיע יחד עם הלהיט:
"באנה, יש לי בדיחה שאתה חייב להכניס את זה למופע שלך"
מישהו אי פעם נכנס לקונדיטוריה, בא לקונדיטור הראשי ואמר:
"שומע, הכנתי בלילה בלילה שאתה חייב להכניס לעוגות שלך!"
--
*הופעה בצפון*
אני: "מכירים את זה שאתם שמים ווייז, אבל ממש ממהרים אז אתם נוסעים במהירות מופרזת, עוקפים בפראות, חותכים רמזורים וזמן ההגעה בווייז לא משתנה? ואז אתם אומרים לעצמכם, מה - הוא ידע שאני הולך לנהוג ככה?"
*קולט פתאום שוטר בקהל*
*בולע רוק*
אני: "חבר שלי והשטויות שלו, חחחחחח"
--
רק כשאתה מופיע מול דתיים, לא ניגשים בסוף ההופעה כדי להחמיא -
אלא לשאול אם אפשר לחזור איתך לקרני שומרון
--
פעם מישהי שאלה אותי אם כל מה שאני מספר בסטנדאפ קרה באמת. חחחחחחח. ביונסה והשאלות הדביליות שלה.
**
‏במוצאי השבת הקרובה,
‏אני מגיע בע"ה למועדון הגולה בפ"ת לסטנדאפ שמכבד את האינטליגנציה שלכם וחוגג את העברית.

בואו להצטרף למסע שלי 🤗 >> https://tic.li/yw6ldXO

דרישת שלום מאחד הסטטוסים האהובים עליי 😍

בדיחות אבא | חלק 18 🤩