‏יושבים?
‏ספר מתכוני אפייה לפסח:
‏"אסור להחמיץ"

‏כשהמרוקאים כבר סתם עושים מאכלים בשביל להסתלבט

לכבוד המפתחים של ווייז:
אני יודע שהבטיחות מאוד חשובה לכם, אז אם אפשר להגדיל את הריבוע של
"אינני הנהג" כי ממש מסוכן ללחוץ עליו כשאתה ב90 קמ״ש.

🎶 קניידלעך הוא נשק לך והלך 🎶

- חברים, הגיע הזמן לתת שמות לגדלים השונים של הדף.
מזכיר לכם שזה צריך להתחיל בA
- אוקיי. מה דעתך שככל שהמספר גדול יותר, הדף קטן יותר?
- מה דעתך על יא גאון?

יומיים בשנה לא זזים כי יש צפירה.
363 ימים בשנה צופרים כי אין תזוזה.

קריאה שאני משתדל לפרסם כל שנה

מתוך 5,000 איש שיצאו ל'צעדת המוות' שרדו רק 300.
זכינו לארח אתמול אחד מהם במסגרת מיזם "זיכרון בסלון".
הוא בן 95 כמעט, ראשו צלול לחלוטין.
שמו נתן וחינוכו היקי ניכר לכל אורך הערב. הוא זוכר את ילדותו לפרטים. תאריכים, מספרים, מקומות.
--
את צעדת המוות, שרד באורח נס נתן בזכות המון תושייה.
הרוסים התקרבו אל המחנה בו שהו והחיילים הנאצים הסיגו אותם משם בצעדה רגלית שנמשכה שבועיים (!) בשלג (!!) מבלי שניתן להם אוכל כלל (!!!). שבועיים.
כאשר עצרו בכפרים נטושים בדרך, במקום לישון הוא ניצל את העצירה כדי לחפש אוכל מתחת לשלג.
למזלו הרב מצא מדי פעם גזר או כרוב שהחזיקו אותו בחיים עוד מספר ימים.
--
עקב הרעב התמידי היה על סף מוות בגלל סיבוכי מעיים, לקה בטיפוס ובשלב מסוים הפך להיות "מוזלמן"- עור ועצמות.
הוא נע ונד ממחנה למחנה ובזכות השליטה שלו במספר שפות, חכמתו והקסם האישי שלו הצליח בסופו של דבר, אחרי תלאות רבות לשרוד, להגיע לארץ ישראל ולהקים משפחה לתפארת.
סיפורו המצמרר והמרגש הותיר אותנו נדהמים.
--
למילים שלנו יש כוח עצום.
שימוש לא נכון בהן יכול לרוקן אותן מתוכן.
אם למשל אגיד על כל שיר שאני שומע שהוא "מהמם", תבינו שלמילה הזו כבר אין ממש משמעות מיוחדת מבחינתי.
וכשאני אקשיב ליצירה שלכם ואגיד שהיא "מהממת", זה כנראה לא ירגש אתכם ולא יניע בכם כלום
--
לעומת זאת,
נסו להיזכר בפעם הראשונה שמישהו או מישהי אמר לכם "אני אוהב אותך". איזו צמרמורת. איזו התרגשות. כי רוב האנשים שומרים את שלוש המילים הללו רק לאדם אחד שהוא אתם.
--
בשנים האחרונות אני מפרסם בכל פעם שמגיע יום השואה קריאה להפסיק ולהשתמש במונחי שואה כדי לתאר מאורעות היום יום שלנו.

הבוס שלנו לא נאצי. לא חשוב כמה הוא קשוח ודקדקן.
היום שלנו לא היה "שואה". לא משנה כמה קושי חווינו בו.

למילים שלנו יש כוח עצום.
אל תשְׁחקו אותן והקפידו להשתמש בהן רק במשמעות המקורית שלהן.
השואה צריכה להישאר סמל חד פעמי לרוע ואכזריות בלתי נתפסים שעיצבו חלק ניכר מהזהות שלנו.

אל תשחקו אותה

"זה לא בסדר שמתייחסים לניצולי שואה רק ביום השואה!!"
כתב הישראלי הממוצע רק ביום השואה.

‏בג"צ רוצה למנות שופט חובש כיפה רק כדי שהעונש יהיה מדתי

אומרים שחלת מפתח היא סגולה לפרנסה.
אבל אתם יודעים איזו סגולה טובה יותר לפרנסה?
לעבוד

אוגד: יאללה, זזנו? כולם פה?
מושא: כן, קדימה, צריך להזדרז
נשוא: למה אתה מאחורה נושא, אתה לא יכול להזדרז?
נושא: איזה, הלוואי עליי.

מכירים את זה שמישהו הולך לישון בצהריים ואתם לא יודעים אם לאחל לו לילה טוב או צהריים טובים? אז האקדמיה ללשון קבעה כי יש לאחל לו למות ביסורים.

שתי מתנות קיבלנו- הזיכרון והשכחה.
הזיכרון, כדי שיהיה לנו בשביל מה לחיות.
והשכחה, כדי שנוכל להמשיך לחיות.

מַשְׁבֵּר.
כיום המילה הזו משמשת אותנו כדי לתאר תקופה קשה שעוברת עלינו.
אבל בשפה העברית הקדומה יותר, המילה 'משבר' תיארה גם את פתח היציאה של התינוק מהרחם וגם את מקום מושבה של היולדת בעת הלידה.

המילה 'משבר' של היום כנראה נולדה מה'משבר' של פעם.
במהלך הלידה הגוף והנפש עוברים משבר. כאב חזק ומתמשך, סכנה לעובר וליולדת, בכי, צרחות, ייאוש, פחד. יש הנוהגים לקיים אפילו התרת נדרים אחרי הלידה, כיוון שבשיא הכאב האישה עשויה לנדור בינה לבין עצמה שהיא לא תלד יותר.

מצד שני, החלק המדהים ביותר בלידה בעיניי, הוא שברגע שמניחים את התינוק החדש שנולד על בטנה החשופה של האם, הכאב שהיולדת חוותה רק כמה רגעים קודם- כמעט לא קיים. מתגמד. הוא לא נעלם לגמרי, אבל המראה של התינוק החדש שבא לעולם, מקומט ככל שיהיה- משכיח מהיולדת כמעט לחלוטין את כל הסבל שהיא עברה.

הלידה של המדינה שלנו הייתה במשבר גדול ומתמשך. מלחמות, מבצעים, קרבות. עשרות אלפי הרוגים. אבות, ילדים, אמהות, אחים ואחיות. כאב חזק ומתמשך, סכנת קיום, ייאוש, בכי ופחד. אבל דווקא מתוך הכאב הזה וההקרבה הזו - יש לנו מדינה. חיה. נושמת. והמעבר הוא חד. מכאב הזיכרון לחגיגות העצמאות. כמו לידה.

בשיא הכאב והצער על אילו שאינם, בשיא המַשְׁבֵּר-
צריך גם לשמוח בחיים שהוא הביא איתו.

כשאתה רואה דוכן צמר גפן מתוק:
3% איזה טעים זה
97% מחשב כמה רווח הזבל הזה עושה

‏איזה מסוכן זה ספריי שלג, ראיתי איזה ילד קקה שהשתמש ונשברו לו הידיים והרגליים

באיזו עוד מדינה.
--
באיזו עוד מדינה,
יותר מ20 אלף איש יגיעו להלוויה של חייל שהם לא מכירים, רק כדי שההלוויה לא תהיה ריקה?
היכן בעולם,
אפשר למצוא ארגון כמו ידידים - סיוע בדרכים, שישלח אליך מתנדב לכל מקום כי נתקעת מחוץ לבית, כי יש לך פאנצ'ר, או סתם כי הרכב לא מניע?
איפה ברחבי הגלובוס,
תמצא אלפי ארגוני חסד, שיעזרו לך מכל הלב מבחינה רפואית, כלכלית, סיעודית, נפשית, ויחד עם מאות אלפי המתנדבים שלהם, אתה יודע שאף פעם לא תהיה לבד?
*
איזו עוד מדינה,
עצרה את הנשימה שלה למשך 18 ימים (!) בחיפוש אחרי שלושה נערים שנחטפו?
היכן בעולם,
בזמן מלחמה ישנה דווקא הגירה חיובית מרחבי העולם?
איפה ברחבי הגלובוס,
אנשים מבטלים טיול שתוכנן במשך חודשים רק כדי שתהיה להם את הזכות להגן על המדינה שלהם?
*
באיזו עוד מדינה,
חייל מוכן לסכן את חייו רק כדי שלהורים של החבר שלו יהיה קבר לעלות אליו?
היכן בעולם,
בתי החולים קורסים בזמן מלחמה, אבל דווקא בגלל כמות המבקרים?
איפה ברחבי הגלובוס,
תוכל למצוא מישהו שלא מסכים עם דעתך, אבל מוכן לקפוץ על רימון כדי שתוכל להמשיך ולהשמיע אותה?
*
איזו עוד מדינה,
קיבצה אליה מאות אלפים מכל העולם שבאו לבנות אותה ולהיבנות בה?
היכן בעולם,
תושבי הצפון מארחים אלפי משפחות מהדרום המופגז, ותושבי הדרום מארחים אלפי משפחות מהצפון המופגז?
איפה ברחבי הגלובוס,
יש אנשים שלא משנה באיזה חור הם, את החגים הם יעשו יחד בבית חב"ד.
**
אני רוצה לגור במדינה שבה לכולם יש דעה. גם אם זה על ספר שהם לא קראו.
אני רוצה מדינה שבה אני יכול לצאת לאכול לאפה שווארמה עם סמנכ"ל הלוגיסטיקה ולדבר איתו בגובה העיניים.
אני רוצה לדבר עברית. לשמוע עברית. לקרוא עברית. לנשום עברית.
אני רוצה להתהלך באותם שבילים שבהם הילכו אבות אבותיי לפני אלפי שנים.
אני רוצה לגור במדינה, שבה גם אחרי שעזבת – חשוב לך להזכיר כל הזמן לכולם כמה טוב לך שם בחוץ.
--
חג עצמאות שמח!!

בגדול, אם ירד מחר גשם הוא יהיה בחזקת בשרי