ממוצע הציונים בישיבות חרדיות נמוך, מהסיבה הפשוטה שציונים בדרך כלל לא הולכים לישיבות חרדיות.

‏אז איך אתם יודעים אם טעיתם באיות?

אתם בטח מכירים אותן.

השניות המותחות האלו כשילד בוכה ואז יש שקט מסתורי ואתה לא יודע אם הוא נרגע או שהוא לוקח אוויר לווווהההה אימתני. או ששומעים רעש של מכה, בכי של ילד ופתאום יש שקט.

אמא רצה לבדוק מה קרה, לעומת אבא שלרוב יעביר דף בעיתון ויגיד "אז הוא איבד את ההכרה ל-2 דקות. מפונק. בגילו בכלל לא הייתה לי הכרה!". אבל כל זה נכון לבכי של היום. לבכי של הלילה יש חוקים משלו. מכירים את הריב הזוגי המיותר של 'מי יותר עייף'? איך אסור להגיד שישנת טוב בלילה, כמה חשוב לפרט איך היה קשה היום בעבודה וכמה קריטי להזכיר שהשבוע ישנת רק 4 שעות בממוצע?

אדם חיצוני עשוי לחשוב שהויכוח הזה מיותר כי אין לו שום השלכות, אבל זוגות יודעים היטב את ההשלכות. מי שזכה בתואר המפוקפק "העייף פחות" הוא זה שימורפק ללא מילים כשהילד קם ויאלץ לקום בהכנעה כדי לטפל באירוע. כמו אבות רבים, אני חירש בכי (המקבילה ההורית של עיוור צבעים) אבל בניגוד לאבות רבים, המוח שלי מאוד יצירתי בדרכים שלו להשאיר במצב שינה ולכן גם כשאני ממורפק ומתבקש לקום, אני מוצא את עצמי חושב: "אני יכול להמשיך לישון, היא הגישה טופס בקשת קימה בפונט לא תקני". אבל המרפק של אשתי פועל על נודניק במרווחים של 3 שניות, ובסוף אני קם.

כלומר, הגוף שלי מתרומם, אבל למעשה אני עדיין ישן. כל התודעה שלי מרוכזת במטרה אחת־ לסיים את האירוע במינימום ערוּת. זה אומר שאני לא ארכיב משקפיים, ואזחל על הרצפה בחושך כדי לחפש את המוצץ הסורר, במקום לפתור את זה בשתי שניות של אור ומשקפיים. כי את הבכי על זה שלא אצליח לחזור לישון־ יהיה לי קשה יותר לעצור.
--
הטור שלי במוצש - השבוע החדש שלך

‏למרות המבול שירד בחוץ, בתיבה היה חם ונוח

הפתעת הבחירות-
בת הים נתנה את הקול שלה לאורסולה.

‏ילדים מתחת לגיל 13 לא מצביעים, כי מפחדים שיתחלף להם הקול

סיפור בחירות/אמיר מויאל
מופאסה חיכה בקוצר רוח ליום שבו יוולד יורש העצר שלו, וכשהוא סוף סוף הגיח לאוויר העולם, הוא כינס מסיבת עיתונאים גדולה בצוק התקווה.

רפיקי לקח את הנסיך ומרח לו על המצח קצת יין שנשאר מההבדלה, מלמל כמה פסוקים ויצא איתו החוצה, לקול תרועת ההמון שהשתחווה והריע.

ב"קשת" מיהרו לדווח בזלזול על העדר שנוהה אחרי מופאסה, ומשתחווה לו. וכמובן סיקר בהרחבה את ההשפעות החרדיות של רפיקי על ראש ממשלת צוק התקווה, עם הכותרת "קופים עלינו את הדת".
ב"רשת" עלתה כתבה מפרגנת על סקאר והאלטרנטיבה השלטונית שהוא מציב. במחנה "רק לא מופאסה" הביעו תקווה שהוא יוכל להביא לסיום הסכסוך ולהביא סוף סוף לשלום עם הצבועים.

בינתיים הזמן חלף, בארזים נפלה שלכת ויורש העצר קצת גדל.
בוקר אחד, הוא נכנס אליהם לחדר בהתלהבות. שרה בי הסתובבה לצד השני וסימבה ניסה להעיר את אבא שלו. הוא משך לו את האוזן ואמר "הבטחת". מופאסה הסתובב לצד השני. "הבטחת". הוא גם הבטיח לפנות את בית הקברות של הפילים בקרוב מאוד, אבל זה לא קרה בינתיים. סימבה לא התכוון לוותר. הוא אמר לו שאם הוא לא יקום עכשיו, הוא ילך לנלה, שעמדה פעם בראש הלשכה של מופאסה.
מופאסה קם מיד והצטרף לבנו, למחזה קסום.

"תראה סימבה" אמר מופאסה "כל מה שמואר עכשיו הוא הממלכה שלנו. תקופת שלטונו של המלך עולה ושוקעת כמו השמש, יום אחד השמש תשקע על התקופה שלי ותזרח עליך, המלך החדש!" סימבה שמח וחייך. "אני צוחק, כמובן" אמר מופאסה. "אני התכוונתי לסקנדינביה שם השמש אף פעם לא שוקעת". החיוך מש מפניו של סימבה המאוכזב. "ומה בדבר האיזור המוצל?" הוא הקשה. פניו של מופאסה התכרכמו "זה דרום תל אביב, סימבה" הוא אמר בכעס "לעולם אל תלך לשם!"

הם המשיכו לטייל בשמש החמימה, כשלפתע עדר של הבטחות קיפץ לידם. "הבט בהבטחות הללו, סימבה, זהו מעגל החיים של הפוליטיקה" הסביר מופאסה. "אבל אבא" הקשה סימבה "אנחנו לא מפרים הבטחות?" מופאסה חייך. "כשאנחנו נבחרים, הבטחותינו הופכות לעשב. ובוחרים, אוכלים את העשב, שוב ושוב. וכך אנחנו נבחרים כל הזמן במעגל החיים הגדול".

"בוקר טוב אדוני" אמר המזכיר הצבאי שלו זאזו והתחיל בתדריך הבוקר.
סימבה השתעמם ובא להעלות ציוץ פרובקטיבי בטוויטר, כשלפתע מתוך האדמה הגיעה חפרפרת ועדכנה את זאזו בזריזות. זו הייתה החפרפרת של כחול לבן. "אדוני!" הוא אמר בעיניים מלאות אימה "צבועים! באדמות המורשת!". מופאסה מיהר ואמר "זאזו, קח מכאן את סימבה הביתה" ורגע לפני שנעלם הוא הוסיף "ותוציא הודעה לעיתונות על 300 יחידות דיור באיזו התנחלות. זה תמיד עובד"

זאזו נאנח, ליווה את סימבה לביתו ואמר
"אין אפוטרופוס לאריות"

אמרתי לאשתי ששטפתי כלים.
תוהה מה יקרה כשהיא תראה את תוצאות האמת ותבין ששיקרתי במדגם.

‏בכל פעם שיש בחירות, אני מופתע מחדש שהקולות הצפים וקולות הימאים לא הולכים באופן טבעי למפלגת "הפיראטים"

‏טוב, הרכבתי את הממשלה ונשאר לי בורג שאין לי מושג מה לעשות איתו

‏ברור שאי אפשר להקים ממשלה נורמלית. נועם פרשו.

אני יודע שזה מטעה, אבל משה דיין לא היה חבר במפלגת הפיראטים.
ואני יכול להבין למה יש לכם רטייה ממנו-
גם לי תמיד הייתה תחושה שהוא מעלים עין.

אני די בטוח שזו הפעם האחרונה שמבקשים ממני ייפוי כוח.

חף מפשע

‏אמא: השולחן במטבח מתנדנד
‏לינוי אשרם: תשתמשי באחת המדליות שלי

למי שהיה מעורה באחת הפרשות שהסעירה היום בעיקר את הרשת

אני רוצה לשתף אתכם במשהו.
על איך זה עובד מאחורי הקלעים.
הנה הצצה קטנה לתהליך שעובר משחק מילים משלב הרעיון עד לניסוח הסופי.
--
היום בבוקר נתקלתי בביטוי "להעלות לרשת" וחוש האבשלום שלי התריע על המשמעות הכפולה של המילה "לרשת"-
גם במובן של אל הרשת וגם במובן של ירושה.
ככה מתחיל בעצם כל סטטוס בז'אנר הזה.
ביטוי או מילה שקראתי באתר חדשות, שיחת רכבת ששמעתי, תגובה בפייסבוק, או סתם מחשבה.
ואז מתחיל השלב השני.
--
בשלב השני אני בוחן פוטנציאל.
אני מתחיל לשחק עם המילה "לרשת" ולבדוק האם היא עובדת רק בצורת הפועל הזו, וגם חושב על ביטויים-
והאם הם יכולים להתאים לשתי המשמעויות של המילה.
רבים מהרעיונות, אגב, נפסלים בשלב הזה
אחרי כמה רגעים אני מעלה בחכה (שזה כמו רשת, רק פחות יעיל) את הביטוי "ממתין לרשת". באופן המובהק והמוכר זו המתנה לרשת האינטרנט, אבל יכול לעבוד גם עם מישהו שממתין לרשת רכוש.
--
ועכשיו השלב השלישי והמאתגר- מציאת קרקע משותפת.
כבר עכשיו, אני יכול לעשות הלחמה מעט מגושמת ולכתוב:
"הקשר בין מישהו שמחכה לקבל מה שכתוב בצוואה, למישהו שלא מצליח להיכנס לאינטרנט: ממתין לרשת"
זה לא ארוך מדי, זה עובד, זה "תקני"- אבל אני יודע שאפשר יותר.
אז אני מנסה לקצר את הדרך ולטשטש את החיבור.
אני מתחיל לשחק ולנסות להפגיש את העולמות השונים של המילה ומגיע לכיוונים של צוואה באינטרנט שאי אפשר לראות אותה - כי אין רשת. אבל אני עדיין לא מרוצה כי זה בכל זאת קצת מלאכותי. מהסיבה הפשוטה שאני לא בטוח שיש כזה דבר וגם אם כן- זה בוודאי לא נפוץ ומוכר.
באופן כללי, אני סבור שכל דבר שמרגיש מלאכותי או מתאמץ מדי-
הורס את הסטטוס. זה חייב להיות פשוט וטבעי.
--
אגב- גם להאכיל בכפית אני לא רוצה.
אני מעדיף שתקראו את הפוסט שלוש פעמים עד ש"תפתרו" אותו.
וכאן באמת יש אתגר, כי המילה "לרשת" במובן של ירושה, היא לא מילה שנמצאת בשימוש יומיומי ולכן היא העקב אכילס של הרעיון
--
בסוף האסימון נופל - הירושה הכי "מובהקת" היא דירה. ומהצד השני, אנשים מחפשים דירות באינטרנט.
אז אדם שמחכה לירושה לא צריך לחפש דירות כי הוא ממתין לרשת אחת, ואדם שאין לו אינטרנט לא יכול לחפש דירות באינטרנט- כי הוא ממתין לרשת.
בינגו. אבל בעיה אחת- אחד לא רוצה, אחד לא יכול. ואני רוצה שהסטטוס יעבוד בכל דרך שתקראו אותו, גם כירושה וגם כרשת.
אז האתגר האחרון הוא למצוא מילה נייטרלית-
שלא תעיד על צורך ולא תעיד על יכולת, אחרת זה לא דו משמעי אמיתי.
--
וכך, הגעתי לניסוח הסופי שפרסמתי הבוקר בטוויטר:
אני לא מחפש דירות באינטרנט, כי אני ממתין לרשת
--
וזהו סיפורו של הסטטוס.
אפשר לשחרר חגורות. מקווה שנהניתם מהנסיעה :)

קורה לכם גם

חשוב מאוד לא לשבור את השרשרת!!!

14 תובנות על ראש השנה
--
1. צריך לטבול את התפוח בדבש סמוך לברכה, אחרת תמצא את עצמך מבלה דקות ארוכות בלוליינות ידיים כדי שהדבש לא ייזל לך על היד עד הברכה.

2. אם לשפוט על פי הלחץ של אמא, היא מעדיפה שייפול רימון יד בסלון מאשר שיהיו לך כתמים של רימון על החולצה

3. חלה במהלך הימים הקרובים:
ערב ראשון- "תן, תן ת'לחם!"
ערב שני- קצת יבש, לא?
שבת- לא בטוח אם זו חלה או מילוי של מזרן

4. במהלך החג לדתי הממוצע אין מושג איזה יום היום בשבוע

5. ראש השנה הוא בעצם יומיים של סעודה מפסקת מטורפת לקראת צום גדליה

6. מכירים את זה שנגמרת הארוחה, כולם מתים מעייפות אבל פתאום נזכרים שצריך להחזיר את סבתא?
אז אנחנו לא מכירים את זה כי אנחנו דתיים

7. שופר יכול לעורר אותך לתשובה אם תשמע אותו ולהרוג אותך מיידית אם תריח אותו

8. אתה לא היחיד שתוהה מתי מגיעים לחלק של אכילת כרפס ובסוף נזכר שזה בכלל בפסח

9. בכל שנה 613 אנשים יכתבו בפייסבוק שברימון אין באמת 613 גרעינים

10. יש שנוהגים לעשות התרת נדרים בראש השנה. נודר שצריך לחלק כרטיסייה שנתית לערסים.

11. ככל שהחזן יאריך יותר בתפילה, ככה תכה חזק יותר על הלב כשתגיד "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דמיינו איך אנחנו דוחפים את הראש של החזן לתוך שופר"

12. אל תשאל טבעונים מה הם אוכלים במקום ראש של דג או ראש של כבש. כי זה יהיה הראש שלך

13. אם אתם רוצים לראות דמעות? תזכירו ליד נערים בגיל ההתבגרות את המונח "בעל תוקע" וחכו כמה רגעים.

14. יש שנוהגים לטבול את החלה במלח ובסוכר. אני לא יודע מה הטעם ואני גם לא רוצה לדעת מה הטעם.

--
חג שמח!