סינדרום ירושלים של מחמד דף

האבק מתחיל לשקוע ברצועת עזה ומעטה "הניצחון האלוהי" עליו דיבר היום מנהיג חמאס, אסמאעיל הניה, מתחיל להסדק.

הנרטיב ששיננו לנו בכירי חמאס בשבועות האחרונים יותר מפעם אחת היה: ירושלים קראה לעזה ועזה נענתה לקריאה.

אתם ודאי זוכרים את קריאות תושבי מזרח ירושלים למחמד דף, קריאות שעוררו בו תחושות שהנה הוא, מחמד דף, הולך להיות צלאח א-דין של העת החדשה ולשחרר את ירושלים.

המביט מן הצד יכול היה להבחין בניצוץ של שיגעון גדלות שהיה מעורב בשיקול הדעת של מנהיגי חמאס בקבלם את ההחלטה לצאת לסבב לחימה מול ישראל. זאת בניגוד לשיקול הדעת המאוד רציונלי ושכלתני שאפיין את החלטותיהם בשנים האחרונות.

אבל, הנה, לא חלפו 24 שעות מאז הפסקת האש ויש תחושה שהקסם מתחיל להתפוגג.
האבק שקע והאחדות הפלסטינית שאפיינה את ימי הלחימה, גם ברשתות החברתיות מתחילה להראות מעט אחרת.

כתבתי לכם מוקדם יותר היום שלהיות "מגן אלאקצא" זה קצת טריקי.

כעת מחמד דף ובכירי הנהגת חמאס צריכים לפרוע את ההכרזות ששחררו לכל עבר באשר להגנה שתספק חמאס לאלאקצא ולמזרח ירושלמים.

היום פרצו עימותים בהר הבית. היו פצועים פלסטינים ושוטרי מג"ב פרצו לרחבה וביצעו מעצרים.

אלאקצא וירושלים שוב קראו לעזה. אבל עזה היתה עסוקה. היתה עסוקה בללקק את הפצעים ולחפור את מתיה מהמנהרות שקרסו.

קשה להאמין שעזה במצבה תוכל להענות שוב ל"קריאתה של ירושלים" ,וזה עוד אחרי "הניצחון האלוהי".

"אופוריית הניצחון" והניסיון התקשורתי המוצלח לשווק אותו כלפי חוץ שמים את חמאס במצב בו מבחן המציאות מוציא את כל העוקץ מההצהרות המפוצצות שנשמעו ביממה האחרונה.

באחד הפוסטים המעניינים שפגשתי היום ברשתות החברתיות (והוא לא היחיד) שאל אחד העזתיים אחרי מראות היום באלאקצא:

"מה קוראים המסגדים בירושלים?" (הוא כיוון לכך שהמסגדים קוראים לעזה שוב להענות לקריאה של ירושלים-א"ע).

התגובות של העזתיים היו מעניינות במיוחד  ונשמעו הרבה פחות לוחמניות ולאומניות ממה שהייתם מצפים. הן בהחלט מעידות על הלך הרוח ברצועה, זה שמעבר להצהרות הרשמיות.

הנה מקבץ מתוכן:

1. הם(המזרח ירושלמים-א"ע) רוצים לחיות על חשבון הדם והכאב של העזתיים.
2. איפה הם היו כשעזה מתה במשך 11 ימים, בהפצצות רצופות יום ולילה? הפסקנו להבין מתי זה יום ומתי זה לילה. עדיף שילכו לישון. מה שקרה בעזה לעולם לא ישכח.
3. שיבינו שהדם שלנו (העזתיים-א"ע) לא זול.
4. שאף אחד לא יקרא לעזה. עזבו אותנו בשקט.
5. איפה היו כשעזה מתה? חגגו ושמחו ואנחנו נהרסנו. מספיק לנו. המוות כאן בכל מקום. עזה הפכה אזור אסון בגלל הלחימה.
6. הקו תפוס.
7. עזה מחוץ לאזור קליטה.
8. עזבו את עזה בשקט. מספיק מה שקרה לה.
9. הפסקנו לשמוע
10. הם רוצים ששוב עזה תשלם את החשבון.
11. שיפנו עכשיו לראמאללה.
12. שלא ייקראו לנו! עדיין לא קברנו את מתינו.

ועוד ועוד

אחד העיתונאים העזתיים מצא דרך מעניינת להציג את המצב בעזה:
"243 איש ניצלו מהחיים בעזה במהלך הסבב האחרון.
אחרי שניצחנו את המערכה שלנו עם המוות התחילה עכשיו המערכה שלנו עם החיים...."

יצא קצת ארוך אבל השתדלתי לתת לכם את הזווית שמעבר לאולפנים בטלוויזיה ומעבר להצהרות של בכירי החמאס על הניצחון האדיר שהשיגו.

הצהרות לחוד ומציאות לחוד.
וזה רק כמה שעות אחרי הפסקת האש. מה יקרה בעוד שבוע כשיבינו העזתיים שהם לא יכולים להגן על ירושלים ונשארו לבדם לאסוף את השברים.

ניצחון אלוהי?

יותר כמו סינדרום ירושלים של מחמד דף.

כלי תקשורת המזוהים עם הציר האיראני מדווחים כי כלי טיס אמריקאי או ישראלי תקף רכב מסוג טויוטה בגבול עיראק-סוריה ליד אזור אלקאא'ם. התקיפה אירעה בשעה האחרונה.

הזרוע הצבאית של הג'האד האסלאמי פרסמה את פוסטר 19 הרוגי המבצע שלה. שימו לשורה העליונה בתמונת המחזור. גודל התמונה כן קובע. במרכז השורה העליונה מימין מח"ט הצפונית ומשמאל ראש המערך הרקטי. יש במה להתגאות. סיכולים בעלי משמעות רבה.

תמונה המיוחסת לאזור בו הותקף רכב הטויוטה במעבר אלקאא'ם בגבול עיראק-סוריה.
ע"פ מקורות המזוהים עם הציר האיראני היו רק "נזקים לרכוש".

ב 15 לחודש פרסמתי כאן☝️ את תמונת מסגד "קליבו" בצפון הרצועה, אחרי תקיפת צה"ל. היום מפרסמים העזתיים תמונה מהאוויר שמדגימה את "חגורת האש", כדבריהם, שיצרו מטוסי חיל האוויר מסביב למסגד. המכתשים שנוצרו מהפצצות מסומנים באדום. כנראה שמדובר באזור עם מערכת מינהור תת קרקעי.

עוד טעימות מהלך הרוח ברצועה כפי שמשתקף בחשבונות פייסבוק של עזתיים בולטים ביממה שלאחר הפסקת האש:

"עוד מישהו חטף "דיכאון הפסקת אש" או שזו רק אני?" כתבה אחת מ"סלביות הרשת" בעזה.

כך נראו התגובות:

1. מתיקות (הניצחון-א"ע) חלפה והגיעה ההבנה. האדרנלין התייבש ויצאנו לראות איך נראית העיר😒
2.... אנחנו צריכים טיפול נפשי.
3. כולנו בדיכאון. ראית איך נראים הרחובות?
4. כל הלילה אני חולמת שהיהודים תוקפים.
5. אצלי יש הרבה יותר מאשר דיכאון.
6. אני בדיכאון. לא מצליחה להרדם.
7. אני לא מצליחה לישון. לא מצליחה לאכול, לצחוק, להחזיק דברים. באמת לא מצליחה לעשות כלום.
8. מתי אבו עבידה יצא כדי לספר לנו סיפור שירים לנו את המורל?
9. אני בדיכאון. שחור לי בנפש.
10.  עדיין לא יצאנו מהבית.

מוביל רשת עזתי אחר כתב:

מה יכול לגרום לתחושה הזו לעבור? אני מרגיש שהם עוד רגע תוקפים. רק אני מרגיש כך?

כך נראו התגובות:

1. גם אני אותו דבר.
2. אני קופצת מכל רעש. מטריקת דלת. מהזזת כיסא. שאללה יעזור.
3. אני כל הזמן מרגישה שעוד רגע יתקפו את הבית ואשמע קולות של טילים ומטוסים. הלילה חלמתי שאני טובעת בדם. הנפש שלי מותשת.
4. מרגיש אותו הדבר. הרעש של הכטב"מים מעצים את התחושה. היו צריכים להכניס את הפסקת הכטב"מים להסכם הפסקת האש.
5. לא מצליחים לישון בגלל התחושה הזו.
6. בכנות אנחנו צריכים רופא לבריאות הנפש. המצב קשה מאוד.
7. יש לך הרבה עוקבים עדיף שתעלה את המורל של האנשים ולא תדכא אותם.
8. איני יכול עם הרעש של הכטב"מים. מרגיש כאילו המלחמה לא נגמרה.
9. הכטב"מים לא מפסיקים לזמזם.
10. כל תושבי הרצועה ככה. לא שכחנו אף רגע קשה שעבר עלינו.
11. גם מרגישים כך ברמה שאיננו מצליחים לישון. הכטב"מים לא מפסיקים לזמזם.
12. עדיף שתשתוק. תנסה לשדר אופטימיות.
13. גם אני מרגיש אותו דבר. אחרי כל רעש שאני שומע אני יוצא החוצה כדי לבדוק שלא תקפו לנו את דלת הכניסה לבית.
14. עד עכשיו אני מרגיש שהבית כל הזמן רועד.

מנהיג חמאס ברצועה יחיא סנואר יוצא מהבונקר לראשונה מאז תחילת מבצע שומר החומות. הוא הגיע לבקר את בנו של מח"ט עזה בחמאס, באסם עיסא, שחוסל על ידי ישראל בתחילת המבצע.

תמונה נוספת שלו, פוקד את רחובות עזה.

מתחכך בהמונים. צמא לאהבת הרחוב.

3 דקות עם יחיא סנואר לפני שהוא נכנס לבקר בסוכת האבלים שהקימו לכבוד מח"ט עזה, באסם עיסא.

שלושת האסים של המערך הרקטי בג'האד האסלאמי שחוסלו על ידי צה"ל בתחילת המבצע: בראשם הבחור השמנמן שלבוש שחור - סאמח אלממלוכ.