‏ה"עיתונות" הישראלית העמידה את עצמה לרשות תכניתו של יחיא סינוור: מינוף סוגיית החטופים כדי לסיים את המלחמה בלי ניצחון ישראלי.
לצורך כך היא פועלת באופן שיטתי כדי למנוע דיון רציונאלי. זו הסיבה שהיא מתמסרת להסערה בלתי פוסקת של הרגשות, במקום לתת מקום לטיעונים, ולדמוניזציה של מי שהתנגדו לעסקה - כאילו אין ולא יכולים להיות שיקולים חשובים בעד ונגד, אלא רק צד אחד יפה וצודק, וצד שני מרושע שאסור להקשיב לו.
ה"עיתונות" הישראלית ברובה המכריע היא לא סתם מופקרת. היא פיגוע אסטרטגי בדמוקרטיה הישראלית.

‏הסיבה היחידה שחלקכם זוכרים את השם יולן כהן היא מופע האימים שבו התפרצה בצרחות על ראש ממשלה שמבוגר ממנה ב-40 שנה וגנבה את התהילה ממופע האימים של מיכאל שמש שהיה רק במעט פחות גס ממנה כלפי אדם שמבוגר ממנו ב-47 שנים.
‏ההישג העיקרי בקריירה של ג׳וש בריינר רציני מעט יותר: הוא לא צרח על ראש ממשלה אלא סיפק עשרות ואולי מאות ציוצי התלהבות בנוסח ״שומע בן גביר? איילון חסום״.

‏אין לי מושג מהי תרומתה של הגברת חן ארצי לדרדור השיח הציבורי או לעידוד אנרכיה ברחובות אבל אם היא ברשימת הזוכים הנכבדים יתכן כי איני ערני מספיק.

‏ושאלה לחבר השופטים: מה עם פוליצר לעיתונאי החוקר ואמן האנדרסטייטמנט חיים לוינסון?
‏לא ראיתם איך הוא מקלל את ברדוגו ומעודד נורמה ג׳נטלמנית מעודנת של צילום והטרדת אנשי ימין בעודם סועדים או שותים קפה?

‏לא מגיע לו איזה פרס? מענק? סופ״ש מפנק במלון אירופי עם המו״ל עמוס שוקן?
‏משהו?!?

‏בן אדם מתבזה עבורכם מדי שבוע בהגשת תכנית עם בובת שעווה ולא מקבל אפילו מילה טובה?
‏מטריד ביותר.

אל תבואו

וגם זה יקרה בקרוב בערוץ #שומר_סף. משה סעדה עם כל הסיפור על איך ניסו שי ניצן, מנדלבליט, ורוני אלשיך להשתיק אותו כדי שלא יפריע לתפירת תיקי נתניהו.

פרופ' יובל אלבשן על "הארץ".
כמו שאני אומר כבר הרבה זמן: ההטייה הפוליטית בימין ושמאל אינה דומה. רק בשמאל משקרים ביודעין.
הארץ הוא פשוט הדוגמה הכי בולטת. אבל זה לא שונה בידיעות או בערוץ 12, 13 או 11.

צודק.

אבל הרי זה בדיוק מה שהם כל הזמן עושים בערוץ שירון אברהם עובד בו - לעיתונאים ימנים בפרט ולערוצי תקשורת של הימין בכלל.

זו לא תופעה שולית. זו תרבות אירגונית שלמה. זו אסטרטגיה ברמה הלאומית. מטרתה המודעת אינה לנצח בויכוח אלא למנוע את קיומו. בהתחלה מיוהרה, ואז מבהלה. בהתחלה כי "זה מובן מאליו שאנחנו צודקים" ואז כי בכלל לא ברור ש"אנחנו" עדיין יכולים להסביר למה. ואז ההתנשאות נהיית אינסטרומנטאלית: עוד מנגנון של השתקה. לנו מותר לדבר, ולכם אסור. ובשלב האחרון, כשגם ההשתקה כושלת, כשכבר אי אפשר לסתום לימין את הפה, אפשר למנוע את הויכוח בכל זאת, אם כי בשיטה ההפוכה: לסתום לעצמך את האזניים.

והנה לכם רזי ברקאי, בעמדת נחיתות מובהקת, מול שאלות לא-מתנצלות של נוה דרומי, אחרי הנוקאוט ש 7 באוקטובר נתן לכל אמונותיו, נאחז באד-הומינם במקום בהסבר, מפטר את המראיינת מכיסא המרואיין, כאילו דרומי חטאה חטא שאין לו מחילה: הפכה את הסדר הטבעי של הדברים, שבו רק לו מותר לשפוט אותה, כי לה אסור לקרוא תיגר על הוד-עיתונאותו.

זה הרי דבר שבשיגרה. "אני בעד עיתונות ימנית" אומרת הקלישאה, "אבל אתם לא עיתונות אלא תעמולה". ומאיפה יש לה, לתעמולה, זכות לשאול את ה"עיתונות" שאלה? וזה כמובן רק בן בנו של "ימין זה אחלה, אבל ביביזם זה לא ימין", כאילו זכות ההגדרה העצמית עדיין מופקעת בידיו של המנדט הבריטי, עד שהילידים יפנימו את חינוכם, ויצביעו לפלקאט שיצרו משרדי הפרסום של השמאל, במקום למי שמייצג, לדעתם, את עמדתם המדינית.

ערוצי המיינסטרים ועיתוניו הרי פוסלים במומם ללא הרף וקוראים לאירגוני חדשות ימניים "תעמולה". זוכרים את הראיון ההוא של אמנון לוי עם ינון מגל? אין לי בעיה שתמשיכו לשדר, אמר לוי, רק שימו כיתוב שאומר שאתם תעמולה. כמה אירוני שכך הם מכנים אותנו. כי עם כל הכבוד אני לא מוצא בערוצי הימין שום מקבילה, למשל, להונאה המכוונת, המודעת, של ניפוח מספרי ההפגנות. וזו רק דוגמה אחת, קלה יחסית, כי היא מובקת, וניתנת לכימות במספרים. אבל לא חסרות אחרות, כמובן. הבעיה היא אתוס שלם של אקטיביזם פוליטי שהחליף את השאיפה לתווך תמונה מהימנה של המציאות.

ההשלכות צריכות להיות ברורות לכל מתבונן נטול פניות: האקטיביזם דרדר את הסטנדרטים ודרדר את הרמה. לא תמצאו בערוצי המיינסטרים את רמת הדיון שיש בפורומים, בערוצים, בתחנות, בפודקסטים שלנו. ויש קשר ישיר בין הכפפת הדיווח לאג'נדה, לבין הנבילה האינטלקטואלית ארוכת שנים בשמאל. בין דיקלום קלישאות מוסרניות שחוממו אינספור פעמים במיקרו, שנפלטות כבר שנים על אוטומט, לבין זעמו הילדותי של ברקאי: זו התנשאות שאיבדה את הצדקתה ונסוגה אל הדחף הגולמי, הגס, להעליב. אחרי שנים שהסיסמאות נראו מובנות מאליהן, כמו אינן נזקקות עוד לטיעונים כדי לבססן, התברר, בתגובה לאתגר הראשון, שמ'אין צורך' התדרדרנו ל'אין'. צודק ירון אברהם גם בעניין זה: לברקאי לא היו נימוקים.

אבל זה לא רק ברקאי. תקשורת המיינסטרים כולה סוחרת בסלוגנים, מצהיבה, מלבה רגשות כדי להשתיק טיעונים, ובעודה מטפשת את קהלה - מסעירה אותו, משסה אותו ביריבים אמיתיים ומדומים, מעודדת אותו לפורקן של שינאה ואורגיה של אד הומינם כלפי ה"ביביסטים" או הבבונים, או הבוטים או הצ'חצ'חים, החרדים, המתנחלים, המזרחים המשיחיים או סתם הימנים - היא הופכת, מבלי משים למטופשת בעצמה. הביטו אל שקיעתה של התקשורת באמריקה. זה אותו תהליך. האקטיבזם הופך את הדיון למלודרמה, ההתנשאות זולגת לזעם אין אונים שאבד לו ההסבר, המוסרנות הופכת להפקרות וחוסר אחריות, כי הצדק הוא הרי מוחלט, ולבעליו מותר להתעלם מכל הכללים. כך יורדת תרבות הויכוח לביבים של הדמוניזציה הפרועה של היריב. השם של היריב נהיה מילה נרדפת לרשעות. והיומר ה לחנך את הקהל מתגלגלת לניסיון ללבות Mass formation psychosis.

אז הנה החדשות הטובות: באמריקה תקשורת המיינסטרים כבר בקריסה. כאן זה עוד מתעכב קצת. זה פשוט שאבי וייס עוד לא מבין שהטיטאניק שלו כבר פגעה בקרחון. כי יותר מידי אנשים רואים את המאמץ המיוזע להסתיר, יותר מידי אנשים מזהים את הצליל המזוייף בדיקציה המצוחצחת של אילנה דיין, יותר מידי אנשים רואים את הרמה הנמוכה של המניפולציה, ואת הרזי ברקאי הקטן שכבר מציץ מתוך החליפה של אמנון אברמוביץ'.

ולכאן זה מגיע בסוף: מגישי החדשות יותר ויותר נראים כמו הזקן מאחורי הוילון שפוקד על דורותי להתעלם - להתעלם מהזקן שמאחורי הוילון. אבל הזקן מאחורי הוילון הוא רזי ברקאי. ואנחנו רואים לכם את הברקאי. שום וילון כבר לא יצליח להסתיר אותו.

שמעו, באמת מדובר בחבורה של מטומטמים.

"חגורת האש" הראשונה באיו"ש (:

#איחוד_הזירות

באיחור אלגנטי של 30 שנה בערך.

תיעוד רגע פיצוץ המבנים בג'נין

עבודה יפה אבל כאמור באיחור אלגנטי של 30 שנה.
אם אנחנו לא רוצים לחטוף עוד 7 באוקטובר, ג׳נין וטול כרם צריכות לקבל את הטיפול של ג׳בליה ורפיח. כל מה שקורה ביו״ש עד עכשיו לא מתחיל אפילו לגרד את מה שצריך לעשות.

מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר שהעיד כעד מדינה במשפט נתניהו הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה אזרחית של מילוני שקלים כנגד המדינה, ובאופן אישי כנגד בכירים (חלקם לשעבר) בפרקליטות המדינה, במשטרה, וברשות ניירות ערך.*
*התביעה מתארת מסכת התעללויות קשה שעבר פילבר ב-60 השעות שקדמו לחתימתו על הסכם עד המדינה, שבמרכזם תרגיל חקירה שכלל פגיעה מינית ומעשה סדום בשעה שנקלט כ"אסיר" בשעת לילה מאוחרת בבית כלא הדרים, התביעה מתארת את חלקם של כל הנתבעים בחקירה שכללה גם מניעת שעות שינה, נסיעות ממושכות בין בתי כלא שונים בטענת שוא של חוסר מקום, צעקות ואיומים שהוסתרו באמצעות ביום "הפסקת החשמל" על ידי הצוות החוקר, בקשה מפורשת להפליל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולשנות את העדות שנתן ברשות ניירות ערך, ובסופם את החתימה על ההסכם עד המדינה לאחר כ-60 שעות ללא שינה.*

*כתב התביעה קובע גם כי בנסיבות אלו הסכם עד המדינה שחתם פילבר, והפרקליטות מבקשת לבטל לאחר עדותו שווה כקליפת השום והוא בטל ומבוטל כעפרא דארעא*.

שלמה פילבר מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר הגיש תביעת ענק בסך 10 מיליון שקלים כנגד מדינת ישראל, משטרת ישראל וכן תביעה אישית כנגד בכירי מערכת האכיפה והחקירה וזאת בגין מסכת ההתעללות ששיאה היה ביצוע מעשה סדום במהלך המעצר והחקירה שבסופה חתם על הסכם עד מדינה בתיק 4000.

כתב התביעה שכולל תביעה אישית נגד היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט , פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ועורכות הדין ליאת בן ארי, ויהודית תירוש התובעות בתיק 4000, ובן כנגד אנשי צוות החקירה שהיו שותפים למסכת התעללויות ותרגילי חקירה שתוכננו מראש על מנת להביא את פילבר לחתימה על הסכם עד מדינה ואף לשנות את עדותו כפי שנמסרה לפני כן.

כתב התביעה חושף לראשונה את מהלכי החקירה האכזריים והלא חוקיים שעבר פילבר ב-60 השעות שקדמו לחתימתו על הסכם עד המדינה, ואת תרגיל חקירה המדמה "חוויה של אסיר בבית כלא", שהוחלט לעשות לו לאחר שהביע נכונות לדון על הסכם עד מדינה, תרגיל שכלל מניעת שינה, נסיעות ממושכות במהלך הלילה בין בתי כלא שונים תוך מצג שווא של חיפוש בית מעצר שיוכל לקלוט אותו, ושיאו באירוע פגיעה מינית ומעשה סדום על ידי סוהר במהלך קליטתו בשעה 2:00 לפנות בוקר בכלא הדרים, כאשר כל צוות בית הסוהר נמצא במקום במדים מלאים, וממתין לבואו של העצור. פעולות אלו על פי כתב התביעה נעשו מיד לאחר ישיבה שכונסה במשרד המשפטים לאור הצעתו של פילבר לגבש הסכם ביחס לעדותו, בהשתתפו מנדלבליט, ניצן, בן ארי ותירוש, ראשי היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית של משטרת ישראל ובהם תנ"צ אלי אסייג ותנ"צ יואב תלם, וכן ציפי גז שהייתה מנהלת מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך ומשמשת כיום כשופטת. תלם וגז היו ראשי הצח"מ.

כתב התביעה מתאר בפרוטרוט את המסע שעבר פילבר במהלך הלילה בין בתי כלא שונים בטרם הגיע לבית הכלא הדרים בו כאמור המתינו כל הנהלת הכלא ותוהה איך *"דווקא לעציר החשוב ביותר של מערכת אכיפת החוק, המרכזי כל-כך, שנעצר באופן יזום ("פרוץ"), לאחר חקירה סמויה ארוכה, במסגרת פרשה החשובה ביותר שעוסקים בה באופן ישיר היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, יחד עם בכירי מערכת אכיפת החוק ובכירים נוספים מפרקליטות המדינה – דווקא לו, לא נמצא מקום מעצר, דווקא לו לא תואם מקום מעצר מבעוד מועד, ודווקא הוא צריך לעבור מסכת תלאות מטרטרת מבית מעצר אחד לשני".*

כתב התביעה גם מתאר את שני ימי המעצר הראשונים שקדמו לאותו ליל בלהות, שהחלו במעצר המשפיל של פילבר ביום 18.2.2018 בשעות הבוקר המוקדמות לעיני ילדיו הקטנים כאשר אשתו כבר יצאה לעבודה וכלל החרמת ציוד, טלפונים ומחשבים, ומתאר את החקירה האגרסיבית שעבר פילבר בשני ימי המעצר הראשונים, שכללה בין היתר *"עלבונות, צעקות, כולל התפרצות החוקר אודי אבוקסיס שהטיח בתובע באופן מפורש למדי: "תגיד שזה ביבי!", וכולל אמירה מפורשת (שלימים התבררה כאמירת שווא) על-ידי שני קצינים חוקרים: "אתה מסובך בפרשת שוחד מהחמורות במדינה, שמתנהלת כבר שלוש שנים ויש לנו הררי ראיות"".*

כתב התביעה מתאר את מצבו הנפשי והגופני הקשה של פילבר ביום החתימה על הסכם עד המדינה *"כאשר בשלב זה הוא נמצא במצב עייפות קשה – מעל 50 שעות ערות, בתוכן מספר שעות ספורות של שינה טרופה בתנאים קשים כ"אסיר" שבוצע בו מעשה סדום משפיל ומזעזע".* וכיצד צוות החקירה ניצל מצב זה להמשך התעללות ולחץ אגרסיבי *"הייתה זו 'עת רצון' מושלמת לא רק להחתימו ללא התנגדות על הסכם עד המדינה, אלא אף לנסות ולהרחיב את יריעת הנושאים והאישים עליהם נדרש להעיד – זאת כמובן תוך הפעלת לחץ, מניפולציות, שאגות ואיומים פסולים מן היסוד".* וכיצד הוסתרו פעולות חקירה אלו באמצעות "בִּיּוּם אירוע של "הפסקת חשמל" במהלך רגעים קריטיים בחקירה הקשורים בנסיבות חתימת התובע על הסכם עד המדינה".

‏מצד אחד סחתיין על לוינסון שיוצא פה הומניסט שמבין שיש קווים אדומים שאסור לחצות. לא דבר פשוט במחנה שירד טוטלית מהפסים.
‏מצד שני איפה לוינסון היה בזמן אמת כשכל מי שהעז לומר מילת ביקורת נגד הפרקליטות הוצג כביביסט שמחריב את מוסדות המדינה?

‏הפרקליטות של שי ניצן ומנדלבליט פעלה כארגון פשיעה שביצע מאות עבירות חמורות פי כמה וכמה מכל מה שהאשימו בו את נתניהו.

‏בזמן אמת, כשזה באמת קבע, לוינסון, כמו 99 אחוזים מהתקשורת, פעלו ככלבי התקיפה של שי ניצן במקום ככלבי השמירה של הדמוקרטיה.
‏מקווה שבפעם הבאה שיבצעו פה מעשי סדום, יפרצו לאנשים לניידים ויסחטו אותם לעדויות שקר, לוינסון יהיה מסוגל לגנות את זה בזמן אמת.

לא רואה מצב שברוכי מסרב

התייחסות מעניינת של נשיא אלסלבדור (תומך ישראל ממוצא פלסטיני👆) לעצירת המימון של הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינ"ל- USAID על ידי ממשל טראמפ:

מרבית הממשלות אינן מעוניינות שכספי Usaid יזרמו למדינותיהן כי הן מבינות לאן הכספים האלה הולכים.

על אף שהכספים האלה מסומנים כמיועדים לתמיכה בפיתוח, דמוקרטיה וזכויות אדם, חלק הארי של הכספים הללו מתועל לקבוצות אופוזיציה, ארגונים בלתי ממשלתיים בעלי אג'נדה פוליטית ותנועות הגורמות לאי יציבות (שלטונית- א"ע).

במקרה הטוב 10% מהכספים מגיעים לפרויקטים אמיתיים.
השאר משמש כדלק למימון מחאות וחתירה תחת ממשלות שמסרבות להתיישר לפי אג'נדה גלובלית.

עצירת המימון לסוכנות זו אינה רק תועלת לארה"ב אלא לעולם כולו.

3 תגובות

משיחותיי עם גרוק 2:

גרוק 2 על סמכויות היועמ"שית: