הערב פרסמנו במהדורה של ערוץ 14 ציטוטים מדהימים מתוך דוח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, בנוגע להסתרת מידע מודיעיני מהדרג המדיני על ידי ראשי מערכת הביטחון.

בין היתר, השופט בדימוס יוסף שפירא נזף ברמטכ"ל דאז בני גנץ, בראש השב"כ יורם כהן ובשר הביטחון משה יעלון בעקבות אי העברת המידע לשרי הקבינט, באופן שפגע ביכולתו של הדרג המדיני לקבל החלטות.

שלושת אלה, כידוע, מקיימים ממש בימים הללו קמפיין אגרסיבי נגד ראש הממשלה נתניהו ונגד חוק פלדשטיין, שנועד למנוע תופעות כאלה ולהבטיח זרימת מודיעין הכרחי לראש הממשלה.

שפירא קבע כי בשני מקרים לפחות מערכת הביטחון נמנעה מלהעביר מידע קריטי לשרי הקבינט. במקרה הראשון, קבע המבקר, למערכת הביטחון היה ידוע כי יש פערי מודיעין משמעותיים בגזרת עזה - ובכל זאת נמנעו ראשיה מלשתף את שרי הקבינט במידע זה. המבקר רשם הערה לשר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, לרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, לראש אמ"ן לשעבר אביב כוכבי, וכן לראש השב"כ לשעבר יורם כהן, "על כך שלא הציגו בדיוני הקבינט את הפערים, כאמור, שהיו ידועים להם זה מכבר".

במקרה השני קבע המבקר כי מערכת הביטחון זיהתה, חודשים לפני מבצע צוק איתן, הכנות של חמאס לפעילות עוינת משמעותית ש"ייתכן שלא ניתן יהיה להתריע מפניה", ושר הביטחון דאז, משה יעלון, אף קבע כי מדובר ב"פעילות אסטרטגית העומדת לקראת ביצוע".

אף על פי כן נמנעו יעלון, הרמטכ"ל גנץ, ראש אמ"ן כוכבי וראש השב"כ יורם כהן, מלהציג את המידע לשרי הקבינט. ביוני 2014, כחודש בלבד לפני צוק איתן, קבע הרמטכ"ל גנץ כי מדובר ב"התרעה מובילה" - אך עדיין נמנע מלהביא את המידע לידיעת הקבינט.

בשורה התחתונה קבע המבקר כי התנהלות ראשי מערכת הביטחון גרמה לכך ש "לא ניתן לשרי הקבינט מידע משמעותי שיאפשר להם לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטה בשאלה כיצד נכון לפעול.. אי-מסירת המידע מוקדם יותר לשרי הקבינט גם מנעה מהם לדון באפשרויות הפעולה... ולקבל מראש ולא תחת לחץ הדי הקרב שהחלו להדהד, החלטה שקולה לאחר ניתוח של אותן אפשרויות".

שלום לשמאל. ערוץ 14 עבר להתנשא עליכם. רק מעדכן.


אז ככה. אתמול פתאום קלטתי את זה: זחיחות. התנשאות. זה מה שהיה שם סביבי בפאנל של ערוץ 14.


וזה דבר חדש. בלי לשים לב, עברנו להתנשא עליהם, על כל התבהלות, המשפטנים, העיתונאים, הפרסומאים, הפוליטיקאים במדים והלשעברים מקייטנת גיל הזהב בקפלן (כמו שעירית לינור קוראת לזה). אז הסתכלנו על איזה קליפ מהכנס המגוחך של יאיר לפיד שרוצה לסגור את ערוץ 14 בשם חופש העיתונות, ועודד בן-עמי שמכריז על עצמו שהוא סטטוסקופ.


ואז הסתכלתי על חברי לפאנל וניכר בהם שמינימוס, הם כובשים חיוכים.


ההתנשאות הזאת מתבססת במדיה שלנו. או מדוייק יותר: כבר התבססה. ולא בקול רם, או במאמץ. אלא בנונשלנס. זלזול דק.


ופתאום זה נהיה לי ברור: שבעצם רגשית משהו בסיסי התהפך. לא בטיעוני הויכוח. אלא בתחושה. אנחנו יושבים שם בפאנל (שכרגיל בתכנית מעולה של ברדוגו) הוא לאין ערוך יותר אינטליגנטי ופי כמה יותר משכיל ממצעד הליצנים בערוצי התבהלה, ואנחנו מסתכלים עליהם... מלמעלה.
וזה שינוי דרמטי.


כי פעם, הימין היה חסר נשימה, זקוק לאישור של השמאל, צודק, נואש, זועם. גרונו היה ניחר, מרוב מאמץ להכניס מילה על הצדק שנרמס לפני שנטרקת בפניו הדלת, לפני שכל כמיהותיו להבנה ואישור מצד בעלי הבית האמיתיים נתקלות בעורף של שמאלני שהפסיק להקשיב ופשוט הלך, או במגיש שנזף בו על דיבור בידיים. ופתאום עכשיו – הפוך. אבל בנחת. בביטול.


וזה אומר לא פחות עליהם מאשר זה אומר עלינו. פרופ' משה כהן אליה צודק. ההגמוניה בהיסטריה. צווחנית, כוחנית, נאחזת בציפורניים שלופות במעוזי כוחה, מפעילה כוח שילטוני גס (ומאד מסוכן דורסני ומפחיד) אבל לא באדנות נונשלטית כמו ששי ניצן לקח את הטלפונים של עוזרי ראש הממשלה, אי-אז בלי שום סיבה, ורק חייך כשמישהו מחה. לא. להפך. עכשיו היא עושה את זה כמו טובע הנאחז בקש. כמו מי ששכח איך לשחות ורק חובט במים סביבו בייאוש. וגם אם היא עוד תפגע ברבים, כבר לא תהיה לה תקומה. כי כל כך רואים לה שהיא עכשיו כמו סצינת הסיום של הקוסם מארץ עוץ.


אראל סג"ל זיהה את זה ראשון. בימים ההם, כשהוא ידע פי עשר מדרוקר על טיסנקרופ וגרפית לייצור פלדה לצוללות או מה שזה לא היה שם (היתה פעם "פרשה" כזאת, אולי אתם זוכרים, הצוללות), כבר אז אראל אמר כך: אולי אנחנו עדיין מפחדים מהם, אבל אנחנו כבר לא מכבדים אותם.


אז אוסיף את חנה ארנדט על זה: אין דבר החותר תחת סמכות יותר מצחוק. אמנם את הצחוק אפשר להשתיק זמנית (כמו בצינוק שבו רומסים את אלי פלדשטיין) אבל לא אצל ציבור רחב שרואה פטריוטים, ומאזין לגלי ישראל, קורא מאמרים באתר 'מידה' וכמובן צופה בחדשות והאקטואליה המעולים של ערוץ 14. אה. ולא לשכוח את הפודקסטים המעולים של הימין (כנסו לאתר 'מידה' יש שם גלריה שלמה, ו"שומר סף" בכללה). והצחוק כבר מקנן ומרגיש בבית בבמות התקשורת שלנו, שפשוט מזלזלות בכם. זה המצב.


אז כדאי להפנים: לבן כספית או למחליף של ברקו אין מספיק גרביטס בשביל שהדעה שלו תשנה מעמד של מישהו. כי זה מה שקרה: לא אתם קובעים. ומרגש שזה נגמר, שעון החול מטקטק על כל בריוניכם.

במילים פשוטות קלמן אומר כאן את מה שאנחנו יודעים כבר יותר משנה. מבחינת היועצת המשפטית לממשלה, 213 הרוגים מפשיעה במגזר הערבי זה לא סיבה מספיקה לאפשר למשטרה לעשות את עבודתה. היא לוקחת את משטרת ישראל ואת הציבור כבני ערובה עד שיתנו לה להאזין באופן לא חוקי לפוליטיקאים.

לא סתם היא חוסמת את עבודת וועדת החקירה לרוגלות, בגיבוי נלהב של שופטי בג"ץ. כשהאמת שם תצא לאור, יהיו כמה וכמה בכירים במערכת שיועמדו לדין. ובינתיים, ימשיכו בתקשורת לתת לגלי בהרב מיארה שכפ"ץ ואיתרוג, כמצוות הדת הקנאית ביותר בישראל, דת הרל"ב.

לציוץ בטוויטר>>
https://x.com/rothmar/status/1864981830983614600?s=46&t=Du9vcuJ8-lKgxVfckUZ4MA

‏איריס חיים:

‏עד לאן מותר לסאטירה להגיע?
‏עד איזה רמה יש לאנשים זכות לפגוע ולקרוא לפגיעה שלהם סאטירה.

‏מה 7/10 הפסקתי לצפות בטלוויזיה. מעולם לא חזרתי לצפות בחדשות או בתכניות אחרות.
‏נכון התראיינתי הרבה אבל לא צפיתי אפילו בראיונות שלי .

‏הבוקר , חבר סיפר לנו שלפני כמה ימים בתכנית הנקראת תכנית סאטירה, תכנית שבעבר צפיתי בה, צחקתי מהבדיחות, מהגחכה של אנשים שלא היו בדעותי, ארץ נהדרת.

‏בתכנית הזו הציגו נושא כלשהוא והשלט הצילו 3 חטופים, השלט שנכתב בעזרת תבלינים על ידי אלון שמריז, סאמר אלטטלקה ויותם שלנו, הונף כדי להמחיש רעיון כלשהוא.

‏אגרוף בבטן של אמא.
‏אגרוף, סטירה , גרזן על הראש בפרצוף של אבא.
‏של אח ואחות. של משפחות שעדיין מדממות , קרועות, לא מבינות איך זה שהילדים שלנו לא חזרו בחיים.

‏מיותר לאמר שאף אחד מערוץ 12 או מהכותבים של התכנית לא פנה ולא ביקש רשות להשתמש בשלט הזה שברור מי היחידים שיכולים לאשר את השימוש בו.

‏את מי זה הצחיק? הייתי שמחה לדעת...
‏אל מי המערכון הזה דיבר או גרם לו לחשוב על משהו ... חוץ מלבכות שוב על הבן שלי ושל שני חבריו.

‏עברה בדיוק שנה מהארוע.
‏המדינה כולה מדממת , פצועה, כואבת את כאבנו. אבל...
‏את ארץ נהדרת לא מעניין מה איריס, רביב, תובל, נויה , משפחת שמריז ומשפחת אלטללאקה מרגישים כנראה.

‏בואו נשים סוף לשנאה שחצתה את כל הקווים האדומים. איפה התבלבלנו.

‏סליחה יותם שעשו צחוק מהמאמצים שלכם והפכו אותם לבדיחה גרועה, עצובה ועלובה.

‏אני יוצאת פה בקריאה לציבור שנשאר לו לב במקום הנכון להביע את דעתו על הסוג הנמוך ביותר שיכול להקרא סאטירה.

מאיר דגן זה האיש המופקר שהלשין לאמריקאים על התכנית של נתניהו ואהוד ברק לתקוף באיראן, וכך הכשיל אותה.
ההפיכה הצבאית הזוחלת שאנחנו עדים לה בשנים האחרונות, ושיזהר שי נמנה עם תומכיה, התחילה במובנים חשובים שם: הדרג המקצועי החליט שהוא מעל ריבונות העם באמצעות נציגיו כי נבחרי הציבור הם "האפסים האלה שמנהלים היום את המדינה", ומנע מאיתנו לעקור את הסרטן האיראני כשזה עוד היה קטן.
לצד הפשע, יש בפוטש הזוחל גם טרגדיה - הדרג המקצועי כשל שוב ושוב ושוב, ויותר מכל ב 7 באוקטובר. והוא עדיין חושב שהוא רשאי לבטל את רצון הדרג הנבחר ולהחליט בעצמו על מדיניותה הרצויה של ישראל.
הדי אן איי של האנשים האלה הוא אנטי-דמוקרטי במהותו. וצריך יהיה לשים לזה סוף, אם אנחנו רוצים להחזיר לאזרחי ישראל את השליטה בגורלם.

מאמין שההודעה צריכה להיות מופנית לממשלת ישראל ובתוכם שר הבטחון

שבועיים לאחר פתיחת החסימה בצומת אל פוואר ופתיחת התנועה לכל הכיוונים, התבצע הערב פיגוע דריסה בו נפצעו מספר חיילים, אחד מהם קשה.

אנו קוראים לצה"ל למנוע כניסה לכביש הראשי מהכפרים מסביב ולצאת למבצע גדול להשמדת קיני הטרור בחברון ובשאר הערים ביהודה ושומרון.

מאיר דנא-פיקאר
דוברות בית חג"י

עכשיו, כשחמאס כמעט גמור, חיזבאללה נחל תבוסה בממדים היסטוריים, הציר האיראני מפורק לגורמים וההרתעה של ישראל בשיא שכמוהו לא היה מאז 1967, כדאי להיזכר בכל אלה שהציעו לסיים את המלחמה בלי אף אחד מההישגים הללו; באלה שקבעו בנחרצות האופיינית להם שישראל "לא מסוגלת לעמוד במלחמות ארוכות"; שהחלישו שוב ושוב, בכל הזדמנות אפשרית; שחזו תבוסות ומפלות מעבר לכל פינה.

הם - פעם נוספת - טעו והטעו לכל אורך הדרך. בייאושם, גם עכשיו הם ינסו לספר לכם שלא ניצחנו, אבל בכל יום שחולף המציאות מגחיכה יותר ויותר אותם ואת הנרטיב התבוסתני שהם מכורים לו, ומנסים להדביק בו את כל מי שאפשר - בהצלחה הולכת ופוחתת.

כי עכשיו כבר כל המזרח התיכון יודע שישראל היא מעצמה אזורית; שהחברה שלה - למרות המחלישים הכרוניים - הוכיחה חוסן ובגרות שהקריסו את כל הקונספציות של אויביה; שהצבא שלה הוא החזק באזור ואחד הטובים בעולם; ושאויביה מוכים, מושפלים ונלחמים על חייהם.

כל זה הושג הודות לשלושה מרכיבים עיקריים: אותו חוסן של החברה הישראלית, שהתגלתה כקשוחה לאין שיעור מכפי שכמעט כולם העריכו; קבוצת עילית של לוחמים בסדיר ובמילואים שסחבה על הגב, באופן לא פחות מהירואי, את נטל המערכה הכבירה הזו; והנהגה שהתעלתה לגודל השעה, "החליפה דיסקט", לא נכנעה ללחצים אדירים מבית ומחוץ והתעקשה להמשיך להילחם - ולנצח.

יש עוד משימות גדולות להשלים, בראשן החזרת החטופים והטיפול בגרעין האיראני, אבל מבעד לענני אבק המלחמה שמתחיל לשקוע, עולה תמונת מציאות שבמשך שנים ניסו לשכנע אותנו באותות, במופתים ובעיקר בהפחדות שהיא פנטזיה בלתי מושגת: ישראל מנצחת באופן חד וברור, מקריסה אחד אחרי השני את אויביה - ואת כל התיאוריות התבוסתניות של מחלישיה מבית ומחוץ.

‏שנה שלמה זה היה נתניהו מול כל העולם.
‏הבית הלבן, גנץ, איזנקוט, הרצי ורונן בר. כולם ניסו לכפות עלינו כניעה. הם התנגדו לפעולה ברפיח, התנגדו לפעולה בלבנון וכבר במרץ תדרכו על מהלך מדיני משלים ועל היום שאחרי.
‏עכשיו אהוד יערי הוא לא אביעד גליקמן ולא בן כספית. בניגוד לרוב הקריקטורות באולפנים, רוב הישראלים מסתכלים על יערי כעל בן אדם רציני.
‏ובכן מצטער אבל מה שאנחנו לומדים מהטקסט הזה הוא שאפילו הבן אדם הכי רציני בחדשות 12 הוא לא יותר ממוקיון. ליצן בחליפה.

‏הפוסטמה אפילו לא מבינה איזה תפקיד היא מגלמת.
‏שומעת נשמה?
‏את לא העם. את פה על תקן העלווים.
‏גם הם חשבו שיש להם את כל עמדות המפתח.
‏מערכת הביטחון, בתי המשפט והתקשורת.
‏וגם הכסף הגדול. הכל היה שלהם.
‏לא ממש עזר להם.
‏מציע לכל הדגנרטים שמפנטזים פה על הפיכה צבאית להסתכל טוב טוב איך זה נגמר

שמעון ריקלין (Twitter)

כל דקה שעוברת.
מלמדת עד כמה תפיסות השמאל קורסות לנגד העיניים המשתאות שלנו.
והימין צדק בכל מה שאמר:
לא לאוסלו.
לא להתנתקות.
לא לרדת מרמת הגולן.
לא לעצור ולהמשיך במלחמה נגד ציר הרשע שמתפרק לרסיסים.
מה נשאר להם?
להתעקש שנתניהו יעיד על שטויות בשעה ההיסטורית הזו.
איזו התרסקות מפוארת

‏יומיים אחרי הטבח נתניהו סימן את המטרה ומאז הוא לא נתן לאף אחד להוריד אותנו מהמסלול: לא לביידן ולא לבלינקן ולא לגלנט ולגנץ ולאיזנקוט וגם לא להרצי הלוי ולרונן בר ולגלי בהרב מיארה, ולא לשופטים האנטישמים בהאג וגם לא לשלושה שופטים מופקרים בירושלים.
‏יותר מדי אנשים קטנים מחזיקים ביותר מדי כוח לקשור משקולות לרגליה של מדינת ישראל ולרגלי מנהיגה בשעת מלחמה.
‏למזלנו נתניהו יכל ויכול להם.

הרצי הלוי רמטכ"ל כושל משחק משחקים ולא מפרסם תחקירים. הוא אינו פורש ובהתאם להנחיות הדיפ סטייט מבצע מינויים פוליטיים בצבא. את נושא ההדממה ביום הגורלי הוא לא הסביר ולא יסביר.

Judeoespañol 🇮🇱 ..

פיד ימין - The Right Way
לשיתוף בWhatsApp 💬

לבית המשפט וליועמ"שית לא היה דחוף מספיק לקבוע דיונים במשפט נתניהו במהלך פגרות הקיץ הארוכות שמהן נהנים השופטים והפרקליטים, אבל הם לא מסכימים בשום אופן לפרוס את עדותו של ראש ממשלת ישראל במהלך המלחמה הקשה ביותר ב-50 השנים האחרונות.

שום היתממות או נימוק פורמליסטי לא יכשירו את השרץ הזה - כך נראית טרללת יוריסטוקרטית-פוליטית שפוגעת בביטחון המדינה בשם אובססיה חולנית.

א׳ ואלי פלדשטיין הם שני צדיקים שראויים לקבל צל״ש על דאגתם לביטחון המדינה.

עד שזה יקרה, העם כולו ממתין בציפייה דרוכה לשופט העליון אלכס שטיין שיעשה צדק בסיסי ויחזיר אותם מחר הביתה.

הקונספציה שהובילה לטבח בעוטף עזה לא התחילה כשהרצי הלוי נהיה רמטכ״ל אלא כבר שכיהן כראש אמ״ן (הרמטכ״ל אז היה גדי איזנקוט), ויש להניח שהרבה לפני.

בזמן שהיו פיגועים במדינת ישראל, הוא אומר שמה שמטריד אותו זה הלכידות החברתית - זהו שיגעון מוחלט וריקבון מוסרי.

ייתכן וצריך לטפל בלכידות החברתית (אם כי גם זו סיסמא של השמאל הרדיקלי - נוכחנו לראות כמה לכידות יש בעם ישראל), אך זהו ממש לא תפקידו של ראש אמ״ן ולא של שום אלוף בצה״ל.

ברגע שהצבא מתחיל להתעסק בסוגיות חברתיות ומדיניות, הוא מפסיק להתעסק בביטחון ובהגנה על האזרחים מפני האויב הרצחני.

חייבים לעשות רפורמה ביטחונית שמבהירה לכל אלופי צה״ל שיש להם רק תפקיד אחד- לנצח במלחמה. זה גם יעצור את התופעה שהם מצפצפים על הדרג המדיני וחושבים שהם פוליטיקאים בזמן השירות הצבאי, ומיד לאחר מכן רצים לכנסת.

תפקיד הצבא לנצח במלחמה ולא לעסוק בלכידות חברתית.

רוצה לחלוק את התכנים עם המשפחה והחברים? זה הקישור להצטרפות לערוץ שלי: https://t.me/shaykallach_original

אם הבנתי נכון את הההגיון של השופט שטיין אז הנגד המילואימניק א' צריך להשאר במעצר כל חייו כי הוא יודע סודות מדינה ויש חשש שימשיך להדליף אותם לראש הממשלה

‏זו הודעת משרד המשפטים על ההשחרה בכתב האישום: "החלק החסוי הושחר לבקשת גורמי הביטחון, אולם נוכל לומר שלא מדובר בשמות של אנשים או של ארגון, אלא בגורם זר".
‏לא אנשים ולא ארגון אבל כן גורם זר.
‏דומני שזה לא יהיה הימור פרוע להסיק שמדובר ביישות מדינית זרה.
‏מכיוון שמעורבות של יישות מדינית זרה היא סוגיה השייכת לזירה המדינית לא פחות מאשר לתחום הבטחוני, הרי שיש להביאה לידיעת הדרג המדיני? הלא כן?

‏ובכן כפי הנראה גורמים באמ"ן הסתירו מהדרג המדיני לא רק מידע בעל חשיבות בטחונית - תחת התירוץ הקלוש שהם אלו שקובעים "מה רלוונטי" עבורו - אלא שהם הסתירו מהדרג המדיני מידע בעל חשיבות בזירה המדינית שבה אין ולא יכול להיות להם שום שיקול דעת (מעבר לשאלה המקצועית האם מדובר במידע אמין או לא. מי שאמור לקבוע האם המידע רלוונטי למדינאים הם המדינאים ולא אנשי צבא).

‏מכאן נובע שהנגד המילואימניק מואשם בכך שסירב להיות שותף להסתרה של מידע בעל חשיבות מדינית, מהדרג המדיני.

‏וכאן המקום לחזור לסעיף 2.א בחוק יסוד הצבא הקובע שהצבא נתון למרות הממשלה.

‏אם גורמים בצה"ל זכאים להסתיר מידע ומסמכים מהדרג המדיני;
‏ואם הם רשאים לעשות זאת גם ביחס למסמכים שהם בעלי משמעות מדינית מובהקת;
‏ואם חיילים, נגדים וקצינים שמחליטים להביא את המידע לדרג המדיני מוצאים עצמם במעצר ותחת כתב אישום,
‏הרי שאי אפשר להימנע מהמסקנה שדה-פקטו צה"ל אינו נתון למרות הממשלה.

‏ההגיון של כתב האישום, וכן של השופטים שמאמצים את ההגיון הזה, הוא שצמרת צה"ל וגורמים באמ"ן רשאים להסתיר או להביא מידע לידיעת הדרג המדיני בהתאם לרצונם השרירותי, ומי שמסרב לשתף פעולה עם הנורמה האנטי-דמוקרטית הזו ועם רמיסת חוק יסוד הצבא, הוא הוא העבריין.

‏ככה לא נראית דמוקרטיה וככה לא מתנהלת מדינת חוק. ככה נראית הפיכה צבאית מוגבלת. וככה נראית רדיפה של מי שמסרב לשתף עמה פעולה.