בסוף דצמבר רה״מ נתניהו בהצהרה חשובה לציבור ולתשקורת על ציר פילדלפי: ״ברור לך שאנחנו לא נסיים את המלחמה בלי שנסגור את הפירצה הזאת כי בעצם נחסל את החמאס נדאג לפרז את עזה ואח״כ יכנסו עוד אמל״ח ועוד אמצעים קטלניים דרך הפירצה הדרומית..״
🔗 shlomit cohen

‏צמרת צה״ל: ממשל צבאי ברצועה יעלה 40 מיליארד שקל בשנה מתוכם 38 מיליארד על שכר קצונה בכירה, תוספות רמטכ״ל ופנסיות תקציביות.
‏אם תוסיפו לנו עוד 2 עד 2.5 מיליארד נוכל להציב גם כמה סנסורים.

אם הקשבתם לטיעונים של גנץ ואייזנקוט אתמול, הקשבתם לדבר הלא נכון. זו העטיפה, לא המהות. המהות היא תכנית להיפרדות מהפלסטינים, שסיום המלחמה בלי ניצחון הוא השלב הראשון שלה. התקדים - יום כיפור והשלום עם מצרים. כך חושב השמאל למנף את 7 באוקטובר למה שהם רואים בו הישג מדיני. וזה תואם בדיוק את תכניותיו של ממשל ביידן.
הנה הסבר קצר, מסידרת 15 דקות (ביום?), בערוץ #שומר_סף.
https://youtu.be/I5wn7YUjOks

Translate post

ציר פילדלפי, עסקה עם חמאס והבורות שזוכה לעידוד תקשורתי

מרוב מיקוד תקשורתי בסוגיית ציר פילדלפי נוצרה תחושה בישראל כאילו ציר פילדלפי הוא חזות הכל:

"אם מוותרים על ציר פילדלפי אז יש עסקה והחטופים חוזרים מייד...וזהו... אין דבר מלבד זה"

חשוב לציין שישראל נמצאת במו"מ מול חמאס לעסקה שניה כבר מעל לחצי שנה, עוד לפני שצה"ל כבש את ציר פילדלפי ונכנס לרפיח.
הציר לא היה אבן הנגף בפני עסקה, אותה לא הצליחו להשיג במשך חודשים.
צריך להודות ביושר שכעת, בעקבות העיסוק התקשורתי הפומבי בסוגיית הציר בשבועות האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, הוא נהפך לסמל ששני הצדדים בוחרים להתעקש עליו ולהתנות סביבו את העסקה.

מי שמתמקד רק בציר פילדלפי - חוטא לאמת. גם אם תפתר סוגיית פילדלפי, אבן הנגף העיקרית בפני עסקה, היתה ונשארה במשך חודשים סוגיית חידוש הלחימה לאחר העסקה.
כתבתי על כך עשרות פעמים בחודשים האחרונים.
ישראל תמיד רצתה ערבויות לחידוש הלחימה בסוף העסקה וחמאס רצתה תמיד ערבויות שהמלחמה תפסק.

זהו לב העניין!

חמאס רוצה שרידות. חמאס רוצה להמשיך לשלוט בעזה ובאופן הזה להכריז על ניצחונה. היא יודעת שיש לה תמיכה בינ"ל רחבה לסילוק הנוכחות הישראלית משטח הרצועה, כל מה שהיא צריכה זו הפסקה מוחלטת של הלחימה, דבר שיאפשר לה להשתקם ולבסס את כוחה.

ישראל מן העבר השני לא מוכנה להמשך שלטון חמאס ולכן מתעקשת על חידוש הלחימה.

בעניין שמות האסירים הפלסטינים שישוחררו יימצא פיתרון, זה לא הדיל - ברייקר, מסיבה מרכזית אחת - זו לא מטרת העל של חמאס, אלא רק מטרה משנית. מטרת העל היא שרידות השלטון החמאסי ברצועה.

כל עוד לא נפתרה סוגיית חידוש הלחימה אין טעם לייסר את עצמנו סביב סוגיית פילדלפי.

ומעבר לסוגיית פילדלפי, חמאס דורשת את נסיגת ישראל מאזור החיץ המקיף את שטח הרצועה - חגורת ההגנה שיצרה ישראל בטווח של ק"מ מהגבול, במטרה להגן על יישובי העוטף. ייתכן שזו סוגיה אף יותר מהותית מציר פילדלפי.
האם תושבי היישובים סמוכי הגדר בעוטף מוכנים לנסיגה ישראלית משטח זה? בזה צריך לדון.

בישראל בשנים האחרונות, יש נטייה לא בריאה לרדד את השיח, לנצל את בורות האזרחים וללחוץ חזק על סיסמאות שנגמרות בקריאת הכותרת בכתבה. אין דיוני עומק על מהות. השיח התקשורתי דל ועלוב. זו הרעה החולה של הפוליטיקה והתקשורת בישראל. התקשורת חייבת להעמיק את השיח ולדאוג שהאזרח יקבל בשקיפות כמה שיותר מידע אובייקטיבי במקום ללבות את הבורות באמצעות התמקדות בכותרות וסיסמאות.
פעם זה היה אחרת...

כדי להגיב לכתבה לחצו כאן

ולסיום היום, כדי שתהיו באמת גאים במערכת המשפט המפוארת שלנו -
הנה מני מזוז מספר בזחיחות איך, בין היתר, הצליח למנוע מצה"ל ומדינת ישראל למנוע את הברחות הנשק והאמלח ששימש לטבח השביעי באוקטובר (בסיוע אווירי של עתירות לבגץ, כמובן, אנסה להרחיב בהמשך):

"הייתה איזו יוזמה בעיני הזויה, לפני ההתנתקות, לגלח 3000 בתים שסמוכים לציר פילדלפי כדי לשפר את היכולת לשמור נגד הברחות בציר הזה.
האמת היא שהתקשיתי להאמין בהתחלה ששמעתי שמתכוונים לזה ברצינות - עד שבאו אליי אל המשרד ככה בכובד ראש עם מפות -
אבל הרעיון של פשוט לבוא ולגלח 3000 בתים נראה לי כל כך מופרך"

פייר, העובדה שהמדינה הזו עדיין קיימת, למרות כל הכוח שהפיראטים המופקרים האלה לקחו לידיים שלהם -
היא לא פחות מנס גלוי.

‏תיקי נתניהו היו הבסיס לשנאה שהפכה לטירוף שהפך לחרדה קיומית בגללם קרע השמאל את עם ישראל.
‏בינתיים התיקים קרסו בבית המשפט והוכח שכתב האישום הוגש על ידי מאכער עלוב שהוחזק בגרונו ומונה רק כי התחייב להגן על מערכת המשפט.
‏עסקן עלוב ומערכת מושחתת הניעו אפקט פרפר שבסופו סרבנים וממרידים פירקו את צה״ל והובילו לטבח קפלן.
‏דמם של אלפי ישראלים על ידם.
‏חלאות.

כשמסתכלים על ההתבזות המשפטית של מנדלבליט כדאי להזכיר:
בשיטת המשטר האנומלית שברק וחבריו המציאו בישראל,
במשך שש שנים הליצן המשפטי הזה
- שרק אתמול נזרק בשלום והיום כבר נבעט במחוזי -
היה 'הפרשן המוסמך של החוק'.

הקיסר הכל-יכול שבכל סוגיה ציבורית פוליטית ובטחונית פסק, הטיל וטו, עיוות הצעות חוק, עיכב תוכניות, החליט במקום הממשלה מהי עמדתה, האם ואיך היא תיוצג - ואפילו הכריע האם הממשלה תהיה זכאית לייצוג פרטי.

חלם פינת סדום.

אם בתגובה לרצח חטופים יש הפגנות שדורשות מהממשלה להיכנע לחמאס, אז יחיא סינוואר יילמד שלרצוח חטופים זה משתלם לו. עכשיו תסבירו לי מה לא ברור במשפט הזה.

טקסט מכונן של פרופסור משה כהן אליה

״מכתב גלוי לחברי ממחנה המרכז שמאל,

כמי שהיה מלגאי הקרן החדשה ועורך דין באגודה לזכויות האזרח בשנות התשעים, כמי שמי שניסח את חוק איסור ההפליה שמבוסס על איזון בין העקרונות הליברלים של החירות והשוויון, וכמי שמעולם לא הצביע עבור מפלגות הימין – אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים הבאים:

‏הגיע הזמן להציב קו אדום, בוהק וברור לאנשי המחאה הרדיקליים ולפוליטיקאים הכושלים והפחדנים במחנה שלנו, שאין להם עמוד שדרה מספיק חזק כדי לומר: די!

‏רובנו המכריע במחנה הם אנשים הגונים, שפויים, חילונים וליברלים. אנחנו לא Woke, אנחנו לא שמאל רדיקלי הזוי מתאבד, אנחנו דמוקרטים ולא יוריסטוקרטים, ולכן לא נאפשר למשפטנים לשלוט בנו ולהעצים את כוחם על חשבוננו. אנחנו לא ניתן למדינה הזו להתרסק על ידי קבוצה קטנה של שורפי אסמים, אנטי דמוקרטיים שחושבים שהמדינה היא שלהם. היא לא שלהם, היא של כולנו.

‏אני מציע לציונים החילונים במחנה לכרות גט כריתות מול הפלג המוטרף הזה של הקנאים משמאל – הרל"ביסטים המטורללים, היוריסטוקרטים היהירים, ואנשי הווק שהשתלטו על האוניברסיטאות ועל מוסדות התרבות שלנו. אנחנו חייבים להתנתק מהם מבחינה פוליטית. הם מסכנים את קיומה של המדינה ופוגמים ביציבות הדמוקרטית, באמון וביציבות של המוסדות שלנו.

‏אני יודע שרבים מכם צופים בערוץ 14 (למעשה, נתוני הצפיה האמיתיים הם זהים בין 12 לבין 14 ויודעי ח"ן אכן מכירים בכך). אני מקבל מכם פניות בוואטספ תוך כדי שידור. ככל שאתם צופים בערוץ יותר, אתם מבינים היטב שאין בצד השני מפלצות ירוקות עם קרניים חדות.

‏אנא הושיטו יד לאנשי ונשות הימין. הם אנשים טובים, אוהבי עם ישראל וארץ ישראל. אפשר להיות חלוקים לגבי הדרך, אבל יש שם הרבה מאוד נשמה ונכונות להקריב למען המדינה. מקומנו איתם ולא עם המטוררלים של קפלן ולא עם האוליגרכיה המשפטית של ישראל. זו לא דמוקרטיה, וזו לא דרכנו.

‏צריך לחזור להיות ציונים שאוהבים את הארץ ואת עם ישראל, עם ההכרה בכך שאנחנו עוד חוליה בשרשרת בת 3000 שנה של העם היהודי. צריך להעיף את טרפת הרל"ביזם הזו, לשחרר את הדמוקרטיה הישראלית מאחיזתם של היוריסטוקרטים, ולהעמיד את הווקיסטים במקומם. אפשר לשמר כאן ציונות ליברלית, ולא קוסמופוליטניות רדיקלית שאיננה מתאימה לאזור המסוכן שבו אנחנו חיים.

‏רק אז ניתן יהיה לייצב את המערכת, ורק אז ניתן יהיה להגיע גם להסכמות ליברל דמוקרטיות בנוגע לכללי המשחק החוקתיים״.

שבת שלום 🇮🇱

זה כל כך מטורף שאני משתף שוב, מזכיר לכם, לפני שבוע בני וגדי רצו לכנס מסיבת עיתונאים ובעצם אמרו לציבור ולמשפחות החטופים שמה שמונע עסקה זה ביבי והפילדלפי הזה שלו, אייזנקוט רץ גם לרדיו וקשקש על איך מה שמונע עסקה זו הטראומה האישית של נתניהו.
והיום זה.

כותב ד״ר רן ברץ:

‏לא הבנתי את הסערה בעניין הפסיקה על הוועדה למינוי שופטים.
‏אכן, פס"ד מורה לשר המשפטים לכנס את הוועדה.
‏ובכל זאת, אין זה סוף פסוק. שהרי, בל נשכח, המדובר בפס"ד פורמלי. דא עקא, פסקי דין אינם רק פורמליים; פסקי דין הם גם מהותיים.
‏על מהותם של פסקי הדין אנו למדים מיסודות, ערכי ועקרונות הליבה של השיטה הדמוקרטית. וכאמור בליבת העיון המשפטי, מהותו של פסק דין באשר הוא הרי היא לקדם את ערכי הדמוקרטיה באשר היא.
‏בליבת הדמוקרטיה, להווי ידוע, עומד ערך היסוד של הפרדת הרשויות, ומתוכו עלינו להסיק על מהותו של פסק הדין.
‏מכאן נמצינו למדים אפוא כי פסק הדין לא קבע כפשוטו כי על שר המשפטים לכנס את הוועדה, אלא רק המליץ לו לעשות זאת, במקביל להפעלת שיקול דעתו הממשלי המהותי על פי סמכותו המוקנית לו בחוקתנו המטריאלית. זו התוצאה המהותית של עיוננו בפסק הדין.
‏יתר על כן, לו היינו מפרשים את פסק הדין בשיטות פרשנות אוריגינליסטיות או טקסטואליות מיושנות, ייתכן שהיינו מגיעים למסקנה שניתנה הנחיה לכנס את הוועדה.
‏אלא שפרשנות שכזו הייתה מסבכת אותנו בחוסר חוקיות גלויה, תרתי דסתרי חוקתי. למרבה המזל, עומדת לנו לעצה פרשנותנו התכליתית.
‏שהרי ברי כי גם פסק הדין בנידון דידן הוא רק חלק ממארג דמוקרטי ענף, וגם עליו להתפרש, עד כמה שניתן, לאור תכליתו זו, קרי, קידום ערכי היסוד הדמוקרטיים העומדים בלב שיטתנו.
‏לפיכך למעלה מכל ספק שכאשר בית המשפט מטיל, לכאורה, חובת כינוס ועדה על השר, עלינו לפרש את הדברים מתוך הבנה שכפשוטם הרי הם היו ממוטטים על ראשינו שני עמודי תווך דמוקרטיים – ניגוד עניינים מובנה והפרדת רשויות.
‏לפיכך אין שמץ ספק בלב הקורא המהותי כי אין הכוונה לכך ששר המשפטים מחויב לכנס את הוועדה, אלא אך לכך ששר המשפטים רשאי לכנס את הוועדה. כנאמר, קריין ולא כתיבן.
‏אם כן, פרשנות מעט מעמיקה יותר מאשר ההבנה הפורמליסטית הנאיבית של פסק הדין, מעלה כי בית המשפט קבע בפירוש ובמלוא המובן החוקתי ששר המשפטים רשאי לכנס את הוועדה, לפי שיקול הדעת המוקנה לו בחוק, ולא אחרת. זוהי התוצאה המשפטית ההכרחית, ואין בלתה.
‏כי פשוטים הדברים, כדברי המשוררת, ומותר בם לנגוע.