ברוך שפטרנו.
‏לא יחסר לאיש מלבד לביידן ולקאמלה האריס, בתקווה שגם הם אוטוטו פאסה.

הימין חוגג.
וגם הלוחמים בחזית, בעזה ובלבנון, שמיצו מזמן את שר הביטחון הרופס.
אבל הקפלניסטים זועמים ורושפים אש.
ללמדנו שגלנט לא היה שר ביטחון של הימין וגם לא של דור הניצחון.
הוא היה שר הביטחון של הסרבנים, הממרידים ומפרקי צה"ל. שר הביטחון של שורפי האסמים.

ייזכר לא רק כשר הביטחון הכושל בתולדות המדינה, אלא גם כאיש קטן וחלש שלא הבין את גודל השעה.
כגולם שקיבל הזדמנות להוביל את מדינת ישראל לניצחון, ובמקום זאת חתר בכל דרך לתבוסה ולכניעה.
כל מה שהושג כאן בשנה האחרונה הושג על אפו ועל חמתו, תוך התגברות על עמדותיו הכנועות ולמרות
אינספור הקשיים שהערים.
ברוך שפטרנו.

תכלס.

נקודה חשובה:
עצם העובדה שהתפיסה הרווחת בעזה ובעולם הערבי היא אמונה שהחלפת שר הבטחון מהווה צעד בדרך להורדת כפפות, גירוש, מצור ולוחמה אגרסיבית -
חיובית מאד ועשויה להתברר כקריטית להמשך המלחמה.

יום היסטורי.
‏ניצחון הטוב על הרע,
‏ניצחון האמת (גם אם היא בוטה) על השקר, ההתחזות והעמדת הפנים,
‏ניצחון החירות והדמוקרטיה על הדיכוי, הרדיפה המשפטית וסתימת הפיות.
‏ניצחון אוהבי ישראל על שונאיה וקושרי ידיה.
‏ניצחון השפיות על הטירוף הפרוגרסיבי
‏וניצחון העולם החופשי על המרקסיזם התרבותי החומצי שאוכל את יסודות המערב.

‏סיכוי טוב שהעולם ניצל מפורענות גדולה אם ההגה של המעצמה החשובה בעולם היה מופקר בידי הפרוגרסיביים והפייסנים בתקופה כל כך מסוכנת.

‏חג שמח!
‏לאמריקה.
‏לישראל.
‏לעולם.
‏🇺🇸🇮🇱🇺🇸🇮🇱🇺🇸🇮🇱

האמת מתגלה!
לא מרגלים ולא גניבת מסמכים!
קציני צה״ל מסורים ופטריוטים שגילו שממשיכים להסתיר חומרים ולמדר את ראש הממשלה.
בושה שהם במעצר, המפקדים שלהם ומי שעצר אותם אמורים לשבת במרתפי חדרי החקירה!

מוחמד סינוואר: ניסית את הנייה?

מזכירה: הוא מת.

מוחמד סינוואר: נסראללה?

מזכירה: גם.

מוחמד סינוואר: מה עם חמינאי?

מזכירה: לא עונה כבר חודש.

מוחמד סינוואר: אין ברירה, תתקשרי למולי שגב.

מרד הנפילים

בשעות שלפני מתקפת ה-7 באוקטובר זרמו לאמ"ן ולשב"כ הררים של מידע על הכנות חמאס למתקפה, אבל הרצי הלוי ורונן בר החליטו למדר את הדרג המדיני ולא לעדכן את נתניהו.

דמיינו את עצמכם בסיטואציה דומה.
ועכשיו דמיינו עצמכם בסיטואציה שונה.
החלטה מופקרת שקיבלתם לא הובילה לטרגדיה המונית, אלא למוות של אדם אחד. לא יותר.
רובכם המוחלט לא הייתם סולחים לעצמכם.
הייתם מתקשים לתפקד במשך תקופה ארוכה, כנראה במשך שנים. הייתם מקפידים קלה כחמורה בכל צעד ובכל החלטה. כמי שנכווה ברותחין הייתם נזהרים בצוננין - טראומה מהתנהלותכם הכושלת בעבר.

אבל הרצי הלוי ורונן בר בנויים אחרת.
לא אדם אחד, לא עשרה, וגם לא מאה שילמו בחייהם על התנהלותם של הרצי הלוי ורונן בר - אלא אלפים.
1,200 נרצחו.
250 נחטפו.
אלפים נפצעו.
אבל לא רק שהרצי הלוי ורונן בר אינם מתייסרים על ההחלטה המופקרת והאנטי-דמוקרטית שלהם למדר נתניהו ממידע מודיעיני חיוני, הם ממשיכים בדרכם הסוררת והפושעת.

יתרה מכך, לא רק שהמערכות שהם עומדים בראשן ממשיכים למדר את הדרג המדיני ולהסתיר ממנו מידע חיוני לניהול המלחמה ולביטחון ישראל, אלא שכעת מערכת הביטחון מנהלת מסע ציד ורודפת אנשי מודיעין שאינם מוכנים להסתיר מידע חיוני מראש ממשלת ישראל.

מצטער אבל עזות המצח הפושעת והמתמשכת הזו מחייבת אותי לומר אמת שרובנו היינו מעדיפים להדחיק עד לאחר המלחמה: ההחלטה של הרצי הלוי ורונן בר למדר את נתניהו בשעות שלפני המתקפה היא לא רק טעות בשיקול הדעת. זהו פשע.

רק על ההחלטה הזו לבדה מקומם של הרצי הלוי ורונן בר מאחורי סורג ובריח.

אבל הם בשלהם.
אנשים נטולי מצפון.
ונטולי כבוד לחוק, לדמוקרטיה ולאזרחי ישראל.

דומני שאחרי השנה האחרונה אין צורך להכביר במילים ביחס לדגלאס מארי ולבן שפירו שהפכו לדוברים הרהוטים והנחושים ביותר למען ישראל בתקשורת העולמית וברשתות החברתיות.
ביום שלישי הבא, ה-19 לנובמבר, תהיה לקהל הישראלי הזדמנות לפגוש ולשמוע את שניהם מקרוב בכנס לחירות ציון שייערך בבנייני האומה בירושלים ביוזמת המרכז לחרות ישראלית.
הכנס ייערך בשפה האנגלית.
נותרו כרטיסים אחרונים לרכישה בקישור הבא:


https://bit.ly/48J9EyW

בהמשך לשיחתי הבוקר עם ההיסטוריון וחוקר המודיעין קובי סגל, להלן הדברים שכתב בנושא האלוף' שלמה גזית, שמונה לתפקיד ראש אמ"ן לאחר מחדל יום הכיפורים וקבע כי זכותו וחובתו של איש מודיעין לדלג מעל ההיררכיה הצבאית ולהביא לידיעת הדרגים הבכירים מידע בעל משמעות אסטרטגית.

שמה האמיתי של פרשת "הדלפת המסמכים" צריך להיות פרשת מידור ראש הממשלה. מי שאמור לשבת כעת בחדרי החקירות אינם אנשי המודיעין שביצעו את חובתם והעבירו מידע שהמערכת מנסה להסתיר מהדרג המדיני, אלא ראשי מערכת הביטחון שממשיכים למדר את הדרג המדיני אפילו אחרי שהחלטה קודמת שלהם להסתיר מידע מנתניהו הובילה לאסון חסר תקדים.

ואלו דבריו של גמלאי המוסד מתוך חוברת של המרכז למורשת המודיעין לסיכום כנס לציון 40 שנים למלחמת יום הכיפורים שנערך באוקטובר 2013.
גם כאן אחד הלקחים המרכזיים מהמחדל: חובתו של איש המודיעין להתריע, להניף דגל אדום ולהביא מידע חיוני לידיעת הדרגים הבכירים ומקבלי ההחלטות.

שמה האמיתי של פרשת "הדלפת המסמכים" צריך להיות פרשת מידור ראש הממשלה.
ומי שאמורים לשבת כעת בחדרי החקירות אינם אנשי המודיעין שביצעו את חובתם והעבירו מידע שהמערכת מנסה להסתיר מהדרג המדיני, אלא ראשי מערכת הביטחון שממשיכים למדר את הדרג המדיני.