בן גביר בשטח, הערבים במתח. כלומר בחוץ. כל המלצרים. שימו לב לדבריו היום בכנס "בשבע"

‏מכונת האמת בתחקיר ראשון: התמנון הקטארי. בכורה ביום חמישי בערוץ היוטיוב

https://youtube.com/channel/UC98WuyRfXr4K1dTjWTcUvEQ?si=cYLyvlPCDysvunql

‏שר הבטחון, תודה על המחמאות. בציוץ שלך יש הרבה דברים, חוץ מהכחשה. אה, וחבל שלא הלכנו על האי ההוא בסוף. היה יכול להיות מאתגר לכבוש אותו.

ושיהיה בהצלחה לכולנו, כמו שאומרים

אין עוד עם כזה. לוויית ביבס. המונים בוכים. ובכנסת? היו״ר סירב לבטל את הישיבות במהלך הלוויה. בארגנטינה הוכרזו שני ימי אבל. אמיר אוחנה ממשיך כרגיל. הקלון הזה ירדוף אותו כל חייו.

הצטרפו לתוכנית של ינון מגל ובן כספית
👇👇👇👇


פייסבוק:
https://www.facebook.com/sharev/1H6G8TKbCL/

טוויטר:
https://x.com/radio103fm/status/1894644390947160188?t=4KFnHvJuQr6kZf0LvTtCNw&s=19

איך יכול להיות שמדינה שלמה בוכה על הביבסים כאילו הם המשפחה שלנו?
כי הם המשפחה שלנו.
אבל: הכנסת לא השביתה את הדיונים, קרעי עם "מדושני העונג" ודודי אמסלם שמסביר שנתניהו לא היה עדיין בניר עוז כי זה לא הזמן ל"נימוסים והליכות"

https://m.maariv.co.il/journalists/article-1175944

"התקווה בארגנטינה". המונים נאספים בבואנוס איירס לציין את לוויית הביבסים (אבל בכנסת, אמיר אוחנה לא הואיל לבטל את דיוני הבוקר).

אלוהים, שמור על ירדן ביבס (אחרי שפישלת, וגם אנחנו, ב-7 באוקטובר).

כיאה לרוח היום אפילו אליהו יוסיאן, מכונת הסתה בלתי נלאית, בהתנצלות גורפת בפני אחים לנשק.
יפה. נקסט.

‏״שירי, בממ״ד שאלתי אותך, נכנעים או נלחמים.
נלחמים, אמרת לי, נלחמים.
אז נלחמתי״.
ירדן ושירי ביבס.
לבד בממ״ד.
יחד עם קיבוץ שלם. עם עוטף שלם.
סליחה, יקרים.
אנחנו לא היינו שם אתכם.
אנחנו, כלומר מדינת ישראל. הרעיון הציוני. הבית הלאומי. אנחנו, כלומר מדינת ישראל. מהנשיא הרצוג דרך ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי הכנסת, מנכ״לי המשרדים. אנחנו, כלומר צה״ל. המשטרה. השב״כ. המוסד. המודיעין. חיל האוויר. חיל הים. כולנו.
מתי מעט היו ונלחמו. קצת צבא. קומץ שוטרים. יחידות מיוחדות שזרמו דרומה. ומתנדבים. אנשים שחשו להציל, אבל ידם קצרה. מתי מעט נלחמו. חלק שילמו בחייהם. אבל פשוט לא היינו שם. שירי וירדן, יחד עם עוד אלפים מתושבי העוטף, נותרו שם לבדם. נלחמו לבדם. שעות ארוכות, ארוכות. עד מוות.
סליחה ומחילה.
גם את המעט שאפשר היה לעשות אחרי היום ההוא, לא עשינו. לקח לנו הרבה יותר מדי זמן להחזיר אותם. לא הצלנו אותם. הפקרנו אותם.
זאת האמת.
סליחה.

מכונת הרעל לקחה אפטר קצר מהרמטכ"ל ונפתלי בנט (אחרי שערוץ 14 היה צריך לפרסם היום הבהרה מביכה בעניין מרים אדלסון), כדי לעשות סיבוב על הראש של הרכב השופטים במשפט נתניהו.
הנה הטקסט המלא של מה שקרה הבוקר:
העיתונאי איתמר לוין בפתח הדיון: אם אפשר לעשות ב-11:30 הפסקה לשמוע את ההספדים בכיכר למשפחת ביבס.
השופטת: 11:30 זה ממש עוד מעט...אנחנו כמובן משתתפים בצער המשפחה, הנרצחים, החללים. אבל אנחנו נקיים את הדיון כסדרו, כמובן שאתם יכולים לצאת לאירוע.
עו"ד חדד: אולי עשר דק אפשר לקיים אז.
השופטת: עשר דק הן אף פעם לא עשר דקות.
מתחיל הדיון, חדד שואל שאלה על פריט.
לפני תשובה, נתניהו עומד ואומר: כבודכם, ביחס לדברים שנאמרו כאן, אנחנו מלווים עכשיו בפעם האחרונה את שירי ביבס ואת ילדיה הקטנים אריאל וכפיר, ואני מציע שכולנו נקום לדקת דומיה, לזכור נגד מי אנחנו נלחמים ובמה אנחנו נלחמים.
שופטת: אני חושבת שכולנו זוכרים במי אנחנו נלחמים ובמה אנחנו נלחמים, אני מציעה שכרגע נמשיך.

שימו לב שנתניהו לא ביקש דקת דומיה לזכר שירי ביבס, כפיר ביבס או אריאל ביבס. הוא ביקש דקת דומיה "כדי שנזכור נגד מי אנחנו נלחמים".
את הביבסים עדיף שנזכיר כמה שפחות, כי אותם הפקרנו.
כאילו מישהו כאן לא זוכר במי אנחנו נלחמים. רוצים להזכר?
אז ככה: אנחנו נלחמים במי שביבי מימן וטיפח. במי שהאיש הזה סירב להפיל מהשלטון כפי שהבטיח ערב הבחירות ב-2009. באלה אנחנו נלחמים עכשיו.

עומר ונקרט עכשיו

‏היום לפני שנתיים. בדיוק. ליברמן אומר לנתניהו את כל האמת ודורש ממנו לסכל את ראשי חמאס בעזה.
לפני הטבח. לא אחריו.

אין מילים, וכבר אין דמעות. אתמול, בכל הארץ.

‏לוויית הביבסים אתמול היתה אירוע קורע לב ומרטיט נשמות שגרם לנו להרגיש משפחה אחת, לחצי יום.
בהתעלם מסירובו של יו"ר הכנסת להשבית את המשכן לכמה שעות לאות אבל, ל"מדושני העונג" של שלמה קרעי, לדרישתו של נתן אשל מהחטופים "להגיד תודה" לנתניהו ולדודי אמסלם, שקרא לביקור בניר עוז "נימוסים והליכות"
עכשיו בטיקטוק ובאינסטה👇👇👇


https://vt.tiktok.com/ZSMf1f9f

https://www.instagram.com/share/reel/_iSJhP8vr

‏*לשכת ראש הממשלה:*

ראש הממשלה נתניהו הנחה להוציא היום את משלחת המשא-ומתן לקהיר, להמשך השיחות.

אשריה של משפחת ביבס שזכתה בכל הטוב הזה.
ואשרינו שזכינו בפרשן הזה.

ראש הסגל בלשכת רה"מ שיגר לרמטכ"ל מכתב דחוף ובו שאלה מדוע לא הוצגו התחקירים הצה"ליים על המלחמה לראש הממשלה עד עכשיו.

ועכשיו, לניתוח:
אין כל נפקות לפניה של ראש הסגל למזכיר הצבאי. הצבא אטום ומנותק מהפוליטיקה. רוצים לפנות למזכ"ץ? תעשו את זה דרך מזכ"ץ רה"מ. הפניה הנכונה היא לראש הסגל של שר הבטחון, או לשר הבטחון עצמו. אבל בואו לא נצפה מצחי ברוורמן, שלכאורה שינה, כלומר זייף את שעת השיחה הראשונה של נתניהו ב-7 באוקטובר, לסדרים תקינים.
לעצם העניין: התחקירים של צה"ל הם תחקירים מבצעיים. הם לא לשימושה של הממשלה או להסקת מסקנות של הממשלה, אלא לשימוש צבאי מבצעי כדי לשפר ליקויים ולתקן קילקולים. זה עניין פנימי.
התחקירים שאמורים לעניין את לשכת ראש הממשלה, ואותנו, הם התחקירים החיצוניים שאמורה לערוך ועדת חקירה ממלכתית.
ואת זה, הממשלה מפחדת להקים.