טורשישי מלא ובו כל הפרטים על יוזמת האבות השכולים דדי שמחי ויזהר שי, על המשך הזובור של שר הבטחון לרמטכ"ל, על מעלליה הטריים של מכונת הרעל ועל המשבר לכאורה במשפחת נתניהו. איפה שרה? מתי חוזרת? איש לא יודע (הימור: תחזור בכנף ציון אחרי השבעת טראמפ).

https://m.maariv.co.il/journalists/article-1163093

‏רק ראש אכ"א לשעבר מסוגל לייצר מלכודת כזו. מתווה אלעזר שטרן לחשיפת פרצופה האמיתי של ההשתמטות

https://x.com/Elazar_stern/status/1877638189202211082?t=0AxkLoc6UFXLrKcT9nUxCA&s=19

‏תובנות מסודרות על "מתווה ההסכמה":
אי אפשר היה לא להתרגש למראה הסרטון המשותף של שרי המשפטים והחוץ, מציגים בפנינו את "מתווה ההסכמה". אני מניח שאם הרכב הקואליציה היה שונה, הם היו שוקלים לשבת חבוקים ולתלות עיניים מעריצות זה בזה. כל מה שהיה חסר, זו מוסיקה מהסרט "סיפור אהבה" ברקע. כינורות וכאלה. חזון אחרית הימים של ממש.
כי במציאות, אין שנאה גדולה מהשנאה שרוחשים שני אלה אחד לשני. השנאה ההדדית הזו מוצדקת למדי. כולנו זוכרים את "לך תתאשפז" שצעק סער לעברו של לוין בעבר, ואת כל מה שלוין הטיח בסער. אני יכול להזכיר גם תקופות מוקדמות יותר: ביוני 2014 נערכו בכנסת הבחירות לנשיאות המדינה. המועמדים היו ראובן (רובי) ריבלין מהליכוד, דליה איציק, מאיר שטרית מקדימה ועוד כמה. ולא, ראש הממשלה נתניהו לא תמך במועמד המחנה הלאומי ומפלגתו, ריבלין. להיפך. הוא עשה הכל כדי למנוע ממנו את הנשיאות. כולל הכל.
גדעון סער היה אז אדם עם עמוד שידרה עצמאי. הוא היה ראש המטה של ריבלין, "על הראש" של נתניהו. בכל הכוח. לסיבוב השני עלו שניים: ריבלין ומאיר שטרית, איש קדימה, שתמך בזמנו באוסלו ובמתווה שתי המדינות. זה כמובן לא הפריע לנתניהו לתמוך בו. זה כמובן לא הפריע ליריב לוין, השליח זריז הרגליים של נתניהו, לנסות להביא לבחירתו של שטרית. כי לוין הוא אידיאולוג רק בכאילו. פייק אידיאולוג. כשזה לא מתאים לו, האידיאולוגיה מתמוססת.
בהפסקה בין ההצבעות התרחש אירוע משעשע. שני ראשי המטה, ריבלין וסער, נתקלו זה בזה בשוגג במסדרון המוביל לחדרים של הח"כים החרדים. סער הגיע, לוין יצא. מטרתו של סער היתה לשכנע את החרדים, שהיו גם הפעם לשון מאזניים, להצביע ריבלין. לוין יצא משם אחרי שהפציר בהם להצביע שטרית. סער ניצח. ריבלין הפך לנשיא. זו לא היתה הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה, שסער יצא "מלא מלא" נגד נתניהו. וניצח. היו זמנים.
ביום חמישי, ב"מתווה ההסכמה", ראינו את השאריות של סער. רבע שעה אחרי שערק ממחנה מתנגדי ההפיכה המשטרית. רבע שעה אחרי שמינה את גלי בהרב-מיארה ליועמ"שית. למרות שהוא עצמו אחראי להרכב הנוכחי של הוועדה לבחירת שופטים. אחרי שניסח הצעת חוק לפיה נאשם בפלילים לא יוכל לכהן כראש ממשלה.
חלפו שלושה ימים. האבק שקע והכוונות התבהרו. אין לי ספק ששני השועלים הפוליטיים הנכלוליים ניסו לעשות סיבוב על שני האבות השכולים שהגיעו לאירוע בידיים נקיות ולב טהור. ביוזמתם של שי ושמחי הבעתי תמיכה. הם עסקו רק בוועדה לבחירת שופטים. אם סער ולוין היו נקיי כפיים, הם לא היו מעבים את עניין הוועדה והופכים אותו למסע חקיקה נרחב, שכולל גם שינויים דרמטיים בחוק יסוד: החקיקה. אם הם היו נקיי כפיים, הם היו פותחים בהידברות עם נציגי הצד השני, ולא עם שני אבות שכולים שמנסים בכל כוחם לעצור את ההתנגשות. בשורה התחתונה, דדי שמחי ויזהר שי נוצלו על ידי פוליטיקאים. זה לא מפחית מכבודם. להיפך, זה מוסיף לו. ברביעיה הזו, היחידים שחשבו באמת על המדינה, זה הם.
לעצם העניין: תמכתי במתווה הוועדה לבחירת שופטים כבסיס ראוי לפתרון המשבר החוקתי מתוך תפיסה שאסור לחתור ל"נצחון מוחלט" במאבק הניטש כאן כבר מעל שנתיים. עם כל מה שאני חושב על יריב לוין (אדריכל החורבן וכו'), הוא לא חמאס. הוא מייצג ציבור. אני מוכן להתפשר כדי להגיע לשלום בית. אני מוכן להושיט יד.
מה שחשוב במתווה היא העובדה שהשינויים חלים רק מהקדנציה הבאה. זה אירוע דרמטי. זה אומר שלא עוד הנחתות פרועות, בבת אחת, של הפיכה משטרית מטורללת כאן ועכשיו. משנים משהו? אז לוקחים את הזמן, יש עוד שנתיים, בינתיים יכולים לקרות הרבה דברים.
כן, החלפתם של נציגי לשכת עורכי הדין בשני עורכי דין, אחד שימונה ע"י הקואליציה ואחד שימונה ע"י האופוזיציה, היא פוליטיזציה של התהליך. זה לא אידיאלי. זה לא רצוי. אבל זה משהו שאפשר לחיות איתו. ראשית, אסור לשכוח שכשאיילת שקד העבירה את לשכת עורכי הדין לצד שלה, גם זו היתה פוליטיזציה. ואסור לשכוח שהרכבו הנוכחי של העליון כבר כמעט מאוזן. יש בו שופטים שמרנים כמעט כמו ליברלים. לכן, יש בהחלט אפשרות שבעתיד הקרוב בוועדה לבחירת שופטים יישבו שופטים שמרנים. שהרי גם השופטים, בסופו של יום, באים עם דעה פוליטית או תפיסה שיפוטית מהבית. אני לא פוסל אוטומטית הליך פוליטי, ובלבד שלא תהיה אפשרות לשלטון כלשהו להכתיב ללא הפרעה מי יהיו השופטים. שיהיו בלמים ואיזונים. ויש עוד משהו משמעותי כאן: לאופוזיציה ניתנת זכות וטו על הבחירה. כדי לבחור שופט עליון צריך הסכמה של נציג אופוזיציה. כדי שאתמוך באירוע הזה, אני מצפה לכלול בחוק גם הגבלה של מספר השופטים שאפשר לבחור בקדנציה "על הראש" של האופוזיציה, לאחד בלבד. והייתי מאריך את תקופת ה"מבוי הסתום" משנה לשנתיים. וצריך להגדיר מחדש ולהקשיח את הקריטריונים ההתחלתיים שמאפשרים היבחרותו של מועמד להיות שופט עליון.

למשל, אם אין נסיון שיפוטי, יידרשו קרדיטים משפטיים אמיתיים ומשכנעים, כולל פירסומים וכו'. ועוד דבר שחייבים לעגן הוא שנציגי האופוזיציה בוועדה, גם הח"כ וגם העו"ד, לא נבחרים ע"י הכנסת בבחירות חשאיות. הם נבחרים ע"י יו"ר האופוזיציה וניתנים להחלפה ברגע שהם עורקים ועוברים צד. היו לנו מספיק סערים וסילמניות, הגיע הזמן לשים לזה קץ.
המתווה הזה היה מייצר מצב שבשבוע הבא ייבחר יצחק עמית לנשיא העליון ללא משבר חוקתי, שר המשפטים לא יחרים אותו, מועמדי לוין לעליון, שהכישור היחיד שלהם הוא ההשתייכות לפורום קהלת, לא יהיו בעליון בשנתיים הקרובות. בינתיים יהיו בחירות. בחירות שהצד שלנו חייב לנצח.
העובדה שסער ולוין הציגו את "מתווה ההסכמה" בין שניהם כסוג של פשרה לאומית ושהם שואפים לחוקק את החוקים האלה בהליך מקוצר כאן ועכשיו, מעידה אף היא על חוסר תום לב וחושפות את המזימה האמיתית. ולכן, לו הייתי אחד ממנהיגי הצד הליברלי, הייתי מציג הצעה נגדית. מתווה פשרה מטעמנו. בוועדה לבחירת שופטים, הייתי הולך על העקרונות שהתוויתי כאן למעלה. בנושא חוק יסוד החקיקה, הנה העקרונות:
מספר חוקי היסוד יוגבל מאוד. רק בנושאים חוקתיים מוגדרים. מה שיצמצם מאוד את חקיקתם ואת מספרם העתידי. כל חוק שיכול להיחשב חלק מחוקה, יהיה חוק יסוד, ורק בנושאים המהותיים ביותר של הדמוקרטיה. זאת, ועוד: הליך החקיקה של חוק יסוד יהיה מיוחד: רוב של 65 אצבעות לפחות, שיכללו גם תמיכה של 3 ח"כים מהאופוזיציה לפחות, או רוב של 70 ח"כים. ואחרי כל זה, בית המשפט העליון יוכל להתערב בחקיקת חוק יסוד ברוב של 75% מהשופטים המכהנים.
נדמה לי שיש כאן איזון שיאפשר מצד אחד לכנסת לחוקק חוקי יסוד אמיתיים ללא חשש מהתערבות שיפוטית מוגזמת, ומצד שני לבית המשפט העליון להתערב בחקיקה כזו במקרי קיצון.
והכי חשוב: כל פשרה, כל מתווה, כל הסכמה, צריכים להיפתח במשפט הזה: ממשלת ישראל תקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי ה-7 באוקטובר ומה שקדם להם. מוטב מאוחר.
תתתת

‏עוד מעט בפגוש:
דפנה ליאל ואני (עמית בחופשה) נפגוש את:
בן אליהו/ידלין/איגרא /דנה וייס
הפאנל
יו"ר לשכת עורכי הדין עמית בכר
אלמוג "המורד" כהן
יאיר גולן

‏*גנץ על הצעת לוין סער: ״לדון בהסכמות על מתווה הוועדה לבחירות שופטים בין הקואליציה לאופוזיציה - בתנאי שיעצרו כל המהלכים לפגיעה בדמוקרטיה. קץ התביעות - תנאי לניסיון להגיע להסכמות"*

*דבריו המלאים של יו״ר המחנה הממלכתי בני גנץ הערב (מוצ״ש), בהתייחסות ראשונה למתווה שפורסם ביום חמישי:*

״שנה ושלושה חודשים מאסון אוקטובר, הדבר הדחוף ביותר, הוא להחזיר את כל החטופים במתווה מלא וכואב. יש להקים ועדת חקירה ממלכתית וללכת לבחירות כדי להשיב את האמון בין העם לנבחריו. *אסור שבמקום שנתרכז בהחזרת חטופינו, נחזיר את ישראל לשישה באוקטובר.*

כדי לעשות במערכת המשפט רפורמה רחבה ונכונה שתחזק את הדמוקרטיה, צריך הסכמות רחבות, צריך זמן ובעיקר צריך אמון. *זה תהליך מכונן בחייה של אומה, ולא דבר שעושים במחטף בזמן מלחמה.*
גם בבית הנשיא אמרתי, שהנושא הראשון והקשה ביותר לפתרון, הוא הרכב ותהליך העבודה של הוועדה לבחירת שופטים. המתווה שהציגו שר המשפטים ושר החוץ בנושא, אינו מתווה הסכמות לאומי – ככה לא בונים הסכמה בעם. זו לכל היותר הסכמה בתוך הליכוד.

אמנם לכאורה אין במתווה השתלטות של הקואליציה על בחירת השופטים כפי שרצה לוין במקור, אבל הוא לא חף מבעיות.
*למרות הכל, ועם כל ההסתייגויות והחשדנות, אי אפשר להתעלם מכך שיש רבים בעם שמרגישים שהמשבר בבחירת השופטים, מחייב שינוי בנושא כבר עכשיו. אסור להתעלם מהם.*
ברור לכולנו - מדינת ישראל צריכה להתרכז במלחמה באויבים, ולא במלחמות פנימיות.

לכן, *למען טובת המדינה, אני קורא לדון במתווה הוועדה לבחירת שופטים בין נציגי הקואליציה והאופוזיציה, ולבחון אם ניתן להגיע להסכמות על בסיסו.*
וכדי שנתחיל בתהליך, חייבים להתקיים שלושה תנאים:
*הראשון – צריך לבחור נשיא לבית המשפט העליון, ולא לפעול עם "חרב על הצוואר".*
השני – יש לקיים דיון מהותי על בסיס ההצעה הזו, אך לא נקבל אותה כ"כזה ראה וקדש". יש מספר פערים וסימני שאלה שנדרש לדון בהם.
והשלישי והחשוב ביותר – *עצירת כל ההצעות שפוגעות בדמוקרטיה בכנסת הנוכחית.*
הקואליציה צריכה להתחייב שהממשלה תעצור את כל המהלכים לשינויים משטרים ויוזמות שפוגעות במערכת המשפט. *הדחת היועמ"שית צריכה לרדת מהפרק.* שרים בממשלה יקיימו פסקי דין או שיפוטרו. *המטרה שלנו בחתירה להסכמות היא לעצור את הקרע בעם, לתת שקט,* ולעסוק בנושאים הדחופים למדינה,
ולא להפוך אותה לסיפתח של החזרה להפיכה משטרית, בשיטת הסלאמי.

*אני מדגיש: קץ התביעות - תנאי להסכמות. אם תחזור ההפיכה משטרית, ניאבק בה בעוצמה אדירה,* בכל הכלים החוקיים שלרשותנו, ולמרות הקושי לעשות זאת בעת הזו. אני מקווה שבקואליציה יגלו אחריות לאומית.

לפני סיום,
יזהר שי ודדי שמחי הם חברים שאני מכיר שנים ארוכות. ללא קשר לתוצאה ונכונות המהלך, העובדה ששניהם פועלים ומחויבים לחברה הישראלית מעוררת הערכה עצומה.
כל התופעה של בני משפחות שכולות, שמהמקום הקשה ביותר, נאבקים למען המדינה והחברה שלנו, נותנת תקווה ומחזקת אותנו.
*מי כעמך ישראל.*״

זה בעיקר עצוב.
כי מי שדיבר איתו עד לפני כמה דקות, יודע שדעתו עד העריקה היתה הפוכה.
עולב.

‏מי מתנדב לגלות לגאוני הדור הנ״ל שסיוע הומניטרי וממשל צבאי הם החלטות של הדרג המדיני. והוא בלבד. נתניהו רוצה להטיל ממשל צבאי? הוא יכול להחליט על זה מחר בבוקר. לרמטכ״ל אין אפילו זכות ערעור. כנ״ל לגבי הומניטרי. ההחלטות של הממשלה. לא של הצבא.
אבל הי, הממשלה זה צמח מוגן בערוץ הזה. הם לא אחראים לכלום.

למה האנשים האלה עלובים כל כך? למה זה פאתטי כל כך? למה זה מעורר רחמים ושאט נפש כל כך? כי אם יחסלו שוב את סנוואר במקרה, זה יהיה בזכות ביבי. ואם יפרקו את אמא של החמאס וישטחו את עזה, זה ביבי (שפחד להכנס לתמרון מלכתחילה). אבל כשנופלים חיילים, זה בגלל ״הלוי ופינקלמן״.
כמה עלוב צריך להיות כדי להפיל את הנופלים על המפקדים ולקחת קרדיט על ההצלחה?
כמה בזוי צריך להיות להכפיש מפקדים שנלחמים ברציפות כבר שנה ורבע בכל פעם שמשהו משתבש, ולגרוף כל קרדיט בכל פעם שמשהו מצליח?
כמה שצריך. אנחנו בעידן העולב.

‏(עוד) 4 הרוגים ברצועה, אבל אם אתם רוצים למצוא חלק נכבד מח״כי ושרי הליכוד, תמצאו אותם באולמי ״אופוריה״ בראשל״צ, ביום הולדת של חבר מרכז. גמליאל, אלי כהן, דיכטר, אוחנה, סער וכאלה.
זה מותר. סתם שתדעו.

אלה הקימו ועדת חקירה בראשות שופט

אין ספק. ברק סרי הוא יהודי עם לב חם, אהבת אדם באשר הוא, חמלה וראיית האחר. אני מתפלא שהוא לא פרץ בבכי במהלך הקינה הזו.

עיסקת החטופים והקשר הגורדי. טראמפ הוא אלכסנדר מוקדון. הוא בא לחתוך. קטע מהמהדורה אתמול, עכשיו בסטורי באינסטה▶️

https://www.instagram.com/stories/bencaspit5/3543723088378107846?utm_source=ig_story_item_share&igsh=MWEwdTNrMXF6cnl3aA==

‏על פי מקורות שונים, לאחר צאת השבת התקשר שר האוצר סמוטריץ' לנתניהו ודרש הסברים בעניין העיסקה הנרקמת להחזרת החטופים. סוכם שתיקבע ביניהם פגישה "דחופה".
על פי מקורות שונים, ההתרשמות היא שנתניהו אמר לסמוטריץ' דברים בסגנון "ישראל צריכה את העיסקה הזו, היא לא מושלמת, אבל בגלל המשימות הגדולות שלפנינו (איראן, סעודיה) חייבים שטראמפ יהיה בצד שלנו ואסור בשום אופן לקלקל את היחסים איתו עוד בטרם ייכנס לבית הלבן. צריך לעשות הכל כדי שהוא לא יחשוב שהצד שלנו פגע בו או סיכל את סיום העניין בעזה". ההערכה היא כי גם נתניהו מבין שהמשך הדימום חסר התוחלת בין ג'בליה לרפיח לא משפר את מצבה האסטרטגי של ישראל ועולה בדם יקר.
השאלה היא, האם נתניהו אכן נחוש ומחוייב לגישה הזו, או שסמוטריץ' ובן גביר יכולים להקדיח את התבשיל ולהפוך עליו את השולחן כך שיפחד מהם יותר מאשר מטראמפ.
זוהי התמודדות בין השיקול הלאומי, המוסרי, היהודי והאסטרטגי, לבין השיקול הפוליטי הצר והאישי הישרדותי. נתניהו בוחר בד"כ באופציה השניה. הוא חשוב לעצמו יותר מהמדינה בגלל הנחת העבודה שבלעדיו, אין מדינה.
נקווה שזה ישתנה, לפחות הפעם הזו.
אסור לשכוח: יש עוד חילוקי דעות. יש עוד פערים. עניין הרשימה לא סגור (משני הכיוונים). הפרימטר. ועוד. אבל ברגע שסטיב וויטקוף שוגר לכאן בהפתעה ובדחיפות ע"י טראמפ, כל הפערים הללו מתגמדים מעט.
ימים (שמונה) יגידו.

Every jew knows: The Jewish people will always wait, ask and prey for the coming of The Messiah, Son of David, to fix all their problems. We'll, today's Messiah is "Son of Fred". The name is Trump. Donald Trump.

https://did.li/4A2CN

עזבו רגע את הסיפור עצמו עם עלות הטיסות.
יש לי חבר שכתב לי ביום שני, ה-6 בחודש, שהוא כל יחסי לבודפשט וגם מירי רגב עליה.
עבר שבוע. עוד לא חזרה. ומה יש לה בבודפשט? ומאיפה החוצפה? התאונות בשמיים, ההרוגים בשמיים, הפצועים בשמיים, המחירים בשמיים, לפקקים אין סוף. נסיעה שמינית או תשיעית בקדנציה. פעם שניה בודפשט. עלות של מיליונים. ואנחנו שותקים

הודעה מטעם היועצת המשפטית לממשלה

היועצת המשפטית לממשלה לבית המשפט העליון: עו״ד כחלון התמנה לתפקיד מ״מ נציב שירות המדינה בהתבסס על תשתית עובדתית שגויה והוא אינו כשיר לתפקיד.

בנוגע להליך מינוי נציב שירות המדינה: שיקולי איכות, מקצועיות ואי תלות, הם תנאים הכרחיים במינוי נציב ולמניעת פוליטיזציה של השירות הציבורי.

נתניהו שוחח עם ביידן בטלפון. על העיסקה. אין לי מושג אם זה סימן כי או טוב

הם פשוט שונאים את צה"ל.

הצטרפו לתוכנית של ינון מגל ובן כספית
👇👇👇👇


פייסבוק:
https://www.facebook.com/share/v/19mFvHXmJS/

טוויטר:
https://x.com/radio103fm/status/1878698576483852290?t=hLDzeyGCbhdimN4GDP2uPw&s=19