>>>>>> ולהוכיח שאף על פי כן ולמרות הכל, אף אחד לא מסוגל לעמוד מולנו כשאנו יוצאים לקרב. צה"ל הוא הצבא החזק והמנצח במזרח התיכון, ואין יריב שמסוגל לשנות את זה. 7 באוקטובר המיט אסון כבד על העם והמדינה. ברשימה האינסופית של נופלי ונרצחי אותו יום נמצאים עשרות אוהדי הפועל ת"א, הקבוצה שגם אני נמנה עם אוהדיה. המספר המוגזם של אוהדים שנרצחו או נפלו נובע מכך שעוטף עזה מכיל, גם היום, מספר רב יחסית של אוהדים אדומים. בנוסף, חלק מהלוחמים שנפלו באותו יום ובשנה שחלפה אחריו, נמנה אף הוא עם אוהדי הקבוצה.
רועי ורמוס, איש שוק ההון ואוהד אדום בעצמו, מפיק עכשיו אלבום זיכרון מיוחד לכל "הנופלים האדומים" הללו. יובאו בו סיפוריהם האישיים, זיכרונות, תמונות, פיסות חיים.
במסגרת זו, היו לי כבוד עצום וזכות גדולה לכתוב על שניים מהנופלים: סמ"ר ירון (נוני) שי, בן 21 ועשרה חודשים בנופלו, לוחם בחפ"ק סיירת הנח"ל, שנפל ב־7 באוקטובר בקרב גבורה שבו בלמו שלושה לוחמים את פריצת הנוח'בות לקיבוץ כרם שלום ולבסיס הסמוך. רב־סרן (מילואים) אייל אבניאון, בן 25 וחודש אחד בנופלו, שנהרג ב־1 ביולי השנה בקרב במרכז רצועת עזה.
לצורך הכתיבה, העמקתי בדמויותיהם של שני הצעירים המופלאים הללו. זה היה מסע קורע לב, מפעים, מעורר השראה. על ירון שי, בנם של השר לשעבר יזהר שי והילה, הופק גם סרט, שהוקרן לאחרונה בערוץ 12, בשם "יהלום משגע".
כשאתה עובר על חייו, על מפעלותיו, על אישיותו, אתה מתקשה להאמין שמדובר ב"ילד" שעוד לא חגג 22. אותם הדברים אמורים לגבי אייל אבניאון. גבר מדהים בן 25, שהשאיר אחריו חומרים כתובים, ארכיונים, מכתבים, יומנים ומעריצים משל היה בן 80. ביקרתי את הוריו, אבי ושרון, בשבעה. הם שכניי בהוד השרון. אמרתי להם שהעובדה שגידלו את אייל וחינכו אותו תעמוד לזכותם עד קץ הימים.
בשנה החולפת התעמקתי בדמויות של נופלים רבים נוספים. לאט־לאט מתפשטת בי ההבנה שאייל אבניאון וירון שי אינם חריגים. אלה פני הדור. אלה כולם. יהלומים משגעים אחד־אחד, אבל לא כאלה של מירי רגב.
דמויות מופת, צעירים וצעירות שחשו ביום פקודה נוראה להציל את המדינה, להילחם על הבית, להקריב את חייהם למען יקיריהם, מדינתם, הרעיון המוזר הזה שלפיו גם ליהודים מגיעה מדינה עצמאית.
חיינו הוארו בדמויותיהם של רס"ן אריאל בן משה (וגלית, אמו המדהימה), של ענר שפירא וגבורתו הבלתי נתפסת, של סא"ל סלמן חבקה המרשים, של רב־פקד ארנון זמורה מעורר ההשראה ושל מאות רבות מבנינו ובנותינו שהוכיחו שגם אם מנהיגינו אינם ראויים להם, הם ראויים לעמם ולמדינתם, הם ראויים לאבותינו שהקימו את המדינה הזו על הארץ שלנו והם צריכים להיות אלה החקוקים על לוח ליבנו.
הם אוהדי הפועל, אבל גם מכבי ובית"ר. הם חובשי כיפה סרוגה, אבל גם חילונים ומסורתיים ודרוזים ובדואים. הם אשכנזים וספרדים ובעיקר מעורבים. הם צעירים ומבוגרים יותר, הם שמאלנים וימניים ואנשי מרכז, הם ביביסטים ורל"ביסטים, הם הומניים או טכנולוגיים, הם מאות רבות של אנשים שיכולים היו להיות איתנו כאן עכשיו, אבל הם אינם. ואנחנו כאן בזכותם.
---------------------------
רועי ורמוס, איש שוק ההון ואוהד אדום בעצמו, מפיק עכשיו אלבום זיכרון מיוחד לכל "הנופלים האדומים" הללו. יובאו בו סיפוריהם האישיים, זיכרונות, תמונות, פיסות חיים.
במסגרת זו, היו לי כבוד עצום וזכות גדולה לכתוב על שניים מהנופלים: סמ"ר ירון (נוני) שי, בן 21 ועשרה חודשים בנופלו, לוחם בחפ"ק סיירת הנח"ל, שנפל ב־7 באוקטובר בקרב גבורה שבו בלמו שלושה לוחמים את פריצת הנוח'בות לקיבוץ כרם שלום ולבסיס הסמוך. רב־סרן (מילואים) אייל אבניאון, בן 25 וחודש אחד בנופלו, שנהרג ב־1 ביולי השנה בקרב במרכז רצועת עזה.
לצורך הכתיבה, העמקתי בדמויותיהם של שני הצעירים המופלאים הללו. זה היה מסע קורע לב, מפעים, מעורר השראה. על ירון שי, בנם של השר לשעבר יזהר שי והילה, הופק גם סרט, שהוקרן לאחרונה בערוץ 12, בשם "יהלום משגע".
כשאתה עובר על חייו, על מפעלותיו, על אישיותו, אתה מתקשה להאמין שמדובר ב"ילד" שעוד לא חגג 22. אותם הדברים אמורים לגבי אייל אבניאון. גבר מדהים בן 25, שהשאיר אחריו חומרים כתובים, ארכיונים, מכתבים, יומנים ומעריצים משל היה בן 80. ביקרתי את הוריו, אבי ושרון, בשבעה. הם שכניי בהוד השרון. אמרתי להם שהעובדה שגידלו את אייל וחינכו אותו תעמוד לזכותם עד קץ הימים.
בשנה החולפת התעמקתי בדמויות של נופלים רבים נוספים. לאט־לאט מתפשטת בי ההבנה שאייל אבניאון וירון שי אינם חריגים. אלה פני הדור. אלה כולם. יהלומים משגעים אחד־אחד, אבל לא כאלה של מירי רגב.
דמויות מופת, צעירים וצעירות שחשו ביום פקודה נוראה להציל את המדינה, להילחם על הבית, להקריב את חייהם למען יקיריהם, מדינתם, הרעיון המוזר הזה שלפיו גם ליהודים מגיעה מדינה עצמאית.
חיינו הוארו בדמויותיהם של רס"ן אריאל בן משה (וגלית, אמו המדהימה), של ענר שפירא וגבורתו הבלתי נתפסת, של סא"ל סלמן חבקה המרשים, של רב־פקד ארנון זמורה מעורר ההשראה ושל מאות רבות מבנינו ובנותינו שהוכיחו שגם אם מנהיגינו אינם ראויים להם, הם ראויים לעמם ולמדינתם, הם ראויים לאבותינו שהקימו את המדינה הזו על הארץ שלנו והם צריכים להיות אלה החקוקים על לוח ליבנו.
הם אוהדי הפועל, אבל גם מכבי ובית"ר. הם חובשי כיפה סרוגה, אבל גם חילונים ומסורתיים ודרוזים ובדואים. הם אשכנזים וספרדים ובעיקר מעורבים. הם צעירים ומבוגרים יותר, הם שמאלנים וימניים ואנשי מרכז, הם ביביסטים ורל"ביסטים, הם הומניים או טכנולוגיים, הם מאות רבות של אנשים שיכולים היו להיות איתנו כאן עכשיו, אבל הם אינם. ואנחנו כאן בזכותם.
---------------------------
❤107👍24👏5
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
ואחר כך הוא יתנצל בפני מי שנפגע. חלאה.
👍97🤬70👎4🔥3⚡1
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
צמרמורת כזו לא חוויתם זמן רב.
נועם צוריאל הוא ראפר, פסנתרן ומילואימניק. הנה מה שאביו כתב לי היום, בעקבות הטור על שני הנופלים ירון שי ואייל אבניאון:
"בן שלום,
בהמשך לטור החשוב והמרגש שלך היום, חשבתי שהשיר המצורף בהמשך עשוי לעניין אותך.
כתב אותו בני נועם (29), מילואימניק בדובדבן (עוצבת חצי האש 551, גדוד 699, 'צוות עיני') פסנתרן וראפר, במהלך אחת הכניסות שלו לעזה, לאחר ששני חברים טובים מהפלוגה שלו - איל מאיר ברקוביץ' וגל מאיר אייזנקוט (מצוות 'בנדה' של מגלן) נפלו בקרב ב- 7.12.23. הם היו 'צמד ברזל'. האחד דתי מסוסיא והשני חילוני מהרצליה. אהבת האחים ששררה ביניהם - חרף היותם לכאורה דבר והיפוכו - הטביעה בנועם חותם בל ימחה, למרות שזכה לצערו להכיר אותם רק חודשיים, מאז גוייסו יחד ב- 7.10.
אני מאמין שרק אם נלמד מהדוגמא האישית המפעימה אותה העניקו לנו גיבורים אלו בחייהם – לכבד, להעריך, לאהוב, ולדעת להגיע לפשרות עם מי ששונה ממך (גם, ואולי בעיקר, אידיאולוגית!) – נהיה ראויים לקרבנם, ונצעיד את מדינת ישראל המופלאה שלנו להמשך שגשוג, פריחה וביטחון לאורך ימים ושנים."
הנה השיר.
לא הכרתי את נועם צוריאל. הוא מדהים וזה צמרמורת.
נועם צוריאל הוא ראפר, פסנתרן ומילואימניק. הנה מה שאביו כתב לי היום, בעקבות הטור על שני הנופלים ירון שי ואייל אבניאון:
"בן שלום,
בהמשך לטור החשוב והמרגש שלך היום, חשבתי שהשיר המצורף בהמשך עשוי לעניין אותך.
כתב אותו בני נועם (29), מילואימניק בדובדבן (עוצבת חצי האש 551, גדוד 699, 'צוות עיני') פסנתרן וראפר, במהלך אחת הכניסות שלו לעזה, לאחר ששני חברים טובים מהפלוגה שלו - איל מאיר ברקוביץ' וגל מאיר אייזנקוט (מצוות 'בנדה' של מגלן) נפלו בקרב ב- 7.12.23. הם היו 'צמד ברזל'. האחד דתי מסוסיא והשני חילוני מהרצליה. אהבת האחים ששררה ביניהם - חרף היותם לכאורה דבר והיפוכו - הטביעה בנועם חותם בל ימחה, למרות שזכה לצערו להכיר אותם רק חודשיים, מאז גוייסו יחד ב- 7.10.
אני מאמין שרק אם נלמד מהדוגמא האישית המפעימה אותה העניקו לנו גיבורים אלו בחייהם – לכבד, להעריך, לאהוב, ולדעת להגיע לפשרות עם מי ששונה ממך (גם, ואולי בעיקר, אידיאולוגית!) – נהיה ראויים לקרבנם, ונצעיד את מדינת ישראל המופלאה שלנו להמשך שגשוג, פריחה וביטחון לאורך ימים ושנים."
הנה השיר.
לא הכרתי את נועם צוריאל. הוא מדהים וזה צמרמורת.
❤247👍42🔥19
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
🤬146❤32👍8👏3🔥2⚡1🤣1
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
הוא תמיד ימצא מישהו. העיקר שהאחראי העליון לא יוזכר. איזה עולב
🤬304👍18👎9🔥5⚡3🤣3❤1
קול קורא:
בבוקר המר הזה, הנה משהו שמראה קצת ממה אנחנו עשויים ואיזה אנשים יש פה: ישראלים רבים, ביניהם בכירים במשק ובחברה, אנשים בני 40 עד 58, חברה שעשו מילואים במשך עשרים ושלושים שנה והשתחררו- ראו שהדור הצעיר עושה מאתיים ימי מילואים ויותר בשנה, ולא יכלו לעמוד מנגד. הם הבינו שהעול הכבד הזה ימשיך גם בשנים הקרובות ליפול על אותה קבוצה קטנה, וכדי להקל עליהם- הקימו כעת את חטיבת יהונתן.
מדובר בחטיבת חי״ר חדשה של ישראלים ששבו לתפקיד המפקד הלוחם, מתוך הזדהות עם כאב האובדן והצורך להגן על הבית. שי באבד משמש כמפקד החטיבה. אשרי העם שאלה הם בניו ובנותיו. אם שירתתם בקרבי (07), ואתם רוצים להיות חלק מאוגדת מילואים חדשה שמוקמת ותפקידה להקל על הצעירים- זה הלינק:
idf.il/211892
אפשר לקבל פרטים גם אצל ספיר:
054-309-2292
(חנוך דאום)
בבוקר המר הזה, הנה משהו שמראה קצת ממה אנחנו עשויים ואיזה אנשים יש פה: ישראלים רבים, ביניהם בכירים במשק ובחברה, אנשים בני 40 עד 58, חברה שעשו מילואים במשך עשרים ושלושים שנה והשתחררו- ראו שהדור הצעיר עושה מאתיים ימי מילואים ויותר בשנה, ולא יכלו לעמוד מנגד. הם הבינו שהעול הכבד הזה ימשיך גם בשנים הקרובות ליפול על אותה קבוצה קטנה, וכדי להקל עליהם- הקימו כעת את חטיבת יהונתן.
מדובר בחטיבת חי״ר חדשה של ישראלים ששבו לתפקיד המפקד הלוחם, מתוך הזדהות עם כאב האובדן והצורך להגן על הבית. שי באבד משמש כמפקד החטיבה. אשרי העם שאלה הם בניו ובנותיו. אם שירתתם בקרבי (07), ואתם רוצים להיות חלק מאוגדת מילואים חדשה שמוקמת ותפקידה להקל על הצעירים- זה הלינק:
idf.il/211892
אפשר לקבל פרטים גם אצל ספיר:
054-309-2292
(חנוך דאום)
❤196👍29⚡3
יעל געתון:
זה סיפור ביזרי במיוחד:
ללן בלווטניק, הבעלים של רשת 13 וחברת החדשות שלה, יש הרי מפעל מלט - "נשר".
כדי להפעיל אותו, בלווטניק נדרש להוציא רישיון מיוחד של המשרד להגנת הסביבה שנקרא היתר פליטה.
היתר הפליטה מוקצב ל-7 שנים ומגדיר לבלווטניק ומנהלי המפעל כמה זיהום לפלוט, איזה פילטרים להתקין ואיך לדווח למשרד ולציבור על פעילות המפעל.
בין כל סעיפי ההיתר האחרון שהוענק למפעל (ביוני 2022, די מזמן), המפעל התבקש להתקין מוניטור לזיהוי מתכות כבדות (תוך חצי שנה מקבלת הרישיון, גם כבר די מזמן).
האם זה קרה?
לא.
למה?
כי המפעל ערער וביקש לבטל את הסעיף.
ומה קרה עם הערעור?
ובכן, כבר יותר משנתיים שהמשרד להגנת הסביבה ברשות עידית סילמן בוחן את הבקשה והופך בה ומסתכל עליה ולומד אותה ובודק ומהרהר וחושב ושוב בוחן.
שנתיים!
אגב, הפרה של אחד מסעיפי היתר הפליטה זו בעצם הפרה של חוק אוויר נקי שיש בצידה עונשים וקנסות.
ומה בינתיים?
כלום.
לא התקינו את המוניטור, לא קיבלו עונש, אפילו לא דיווחו לציבור באופן גלוי ובולט.
סילמן ומשרדה נותנים למפעל של בלווטניק את כל הזמן שבעולם.
על חשבוננו.
ולמה כל כך חשוב לנטר מתכות במפעל הזה? כי הוא אחראי לכמחצית מפליטות הכספית בישראל. בשנת 2023 התעשיות בארץ דיווחו על 138 קילו כספית שנפלטה לאורך כל השנה, מתוכה 69 קילו ממפעל המלט לבדו.
ולמה זה מסוכן כל כך? איך זה שנשר עקפו את תחנות הכוח הגדולות בישראל והאם אנחנו מדברים על מגמת עליה? פרטים נוספים - ממש כאן: shakuf.co.il/53283
לכתבה ולתגובות:
shakuf.co.il/53259
זה סיפור ביזרי במיוחד:
ללן בלווטניק, הבעלים של רשת 13 וחברת החדשות שלה, יש הרי מפעל מלט - "נשר".
כדי להפעיל אותו, בלווטניק נדרש להוציא רישיון מיוחד של המשרד להגנת הסביבה שנקרא היתר פליטה.
היתר הפליטה מוקצב ל-7 שנים ומגדיר לבלווטניק ומנהלי המפעל כמה זיהום לפלוט, איזה פילטרים להתקין ואיך לדווח למשרד ולציבור על פעילות המפעל.
בין כל סעיפי ההיתר האחרון שהוענק למפעל (ביוני 2022, די מזמן), המפעל התבקש להתקין מוניטור לזיהוי מתכות כבדות (תוך חצי שנה מקבלת הרישיון, גם כבר די מזמן).
האם זה קרה?
לא.
למה?
כי המפעל ערער וביקש לבטל את הסעיף.
ומה קרה עם הערעור?
ובכן, כבר יותר משנתיים שהמשרד להגנת הסביבה ברשות עידית סילמן בוחן את הבקשה והופך בה ומסתכל עליה ולומד אותה ובודק ומהרהר וחושב ושוב בוחן.
שנתיים!
אגב, הפרה של אחד מסעיפי היתר הפליטה זו בעצם הפרה של חוק אוויר נקי שיש בצידה עונשים וקנסות.
ומה בינתיים?
כלום.
לא התקינו את המוניטור, לא קיבלו עונש, אפילו לא דיווחו לציבור באופן גלוי ובולט.
סילמן ומשרדה נותנים למפעל של בלווטניק את כל הזמן שבעולם.
על חשבוננו.
ולמה כל כך חשוב לנטר מתכות במפעל הזה? כי הוא אחראי לכמחצית מפליטות הכספית בישראל. בשנת 2023 התעשיות בארץ דיווחו על 138 קילו כספית שנפלטה לאורך כל השנה, מתוכה 69 קילו ממפעל המלט לבדו.
ולמה זה מסוכן כל כך? איך זה שנשר עקפו את תחנות הכוח הגדולות בישראל והאם אנחנו מדברים על מגמת עליה? פרטים נוספים - ממש כאן: shakuf.co.il/53283
לכתבה ולתגובות:
shakuf.co.il/53259
🤬197👍19❤12