מיותר לציין, רמטכ"ל במלחמה

בואו ננסה להמר: האם מכונת הרעל תתעלם ותמשיך לטנף ולגדף ולהגחיך, או תתקן?

המכונה ממשיכה בשלה. הכל מותר. גם לטנף את הצבא והרמטכ"ל בזמן מלחמה, ולפזר פייק.
כאן, ריקלין קובע שהרמטכ"ל "מנמנם, שונא דת ודתיים".
מזל שהוא נימנם ולא הפריע כשביבי חיסל את נסראללה. ואת דף. ואת סנוואר. חבל שהוא נימנם כשביבי שחרר את סנוואר ועוד 1026 רוצחים.
לעצם העניין: צילה, אמו רב אלוף הרצי הלוי, שנקרא ע"ש דודו הרצל שנפל בקרב על ירושלים בששת הימים, היתה בתו של הרב דב בער הכהן קוק. הוא גדל בבית דתי, קיבל חינוך דתי, למד בבית הספר התיכון הדתי הימלפרב והיה חניך בשבט "משואות" של הצופים הדתיים.

‏ח"כ רון כ"ץ שיגר ליועמשית פניה דחופה לבדיקת מימון סרטון הנאצה נגד הרמטכ"ל.

העלילה מסתעפת. ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים) במכתב לראש השב"כ, בעניין ההסתה של ערוץ 14 נגד הרמטכ"ל.
לזימי טוענת כי ״בהתאם לסעיף 7 (א), לחוק שירות הביטחון הכללי, הארגון מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, ועליו לפעול כנגד איומים שונים, לרבות ניסיונות חתרנות.
לא ייתכן בשום אופן ובפרט בעת הזו כאשר ישראל מתמודדת עם אחת השעות הקשות בתולדותיה, שתתאפשר הסתה בוטה שכזו כנגד אחד מראשי מערכת הביטחון, שמוביל את מערכה זו.״
״אני קוראת לך, בשם ערכי הארגון עליו אתה אמון ובשם ביטחונה וחוסנה של ישראל, לפעול כנגד הסתה פרועה זו.״

‏לשם פרופורציות:
בבסיס צה"לי כלשהו (השם שמור במערכת) הורה מפקד הבסיס לאחד מקציניו להסיר ממדיו את סיכת החטופים.
הקצין ציית.
המפקד אמר לו: "זה לא תקני לשים תגים ואותות או סמלים שאינם צבאיים על מדי צבא. אחרת, כל חייל ישים משהו שהוא מאמין בו".
כי צבא צריך להיות נקי וטהור מסממנים שאינם צבאיים, באשר הם. דרגות, מדים, אותות, סמלי יחידה ותגי יחידה. זהו.

‏כמה עצב, משמחת תורה עד שמחת תורה.
ים של דמעות.
על השנה שעברה.

https://news.walla.co.il/item/3699531

>>>>>> אך ההודעות ממשיכות להגיע: ״בנט תעזור לנו! יש כאן מחבלים!״
והשעה כבר 7:30, 8:00, 9:00 ואני ממשיך ללחוץ על הבכירים, וגם מתקשר כבר למפקדי יחידות ומפקדי יחידות במילואים: ״שמע, תקפיץ את החיילים שלך, ורדו מיד לכפר עזה!״
וזה לא זז. הזמן נוקף.
אחת מחברות כפר עזה עדכנה אותי שאופיר ליבשטיין נהרג.
היא גם הכניסה אותי לקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״ שזו קבוצת הווצאפ של הקיבוץ (ראו צילומי מסך).
לא האמנתי למראה עיניי.
כל כמה שניות אחד התושבים מדווח: ״מחבלים נכנסים לי לבית. מה לעשות?״, או: ״איפה החיילים?״, או: ״קולות בחוץ. איך אני יודעת אם זה חיילים או מחבלים?״
אני ממשיך ללחוץ על הבכירים. ״אנחנו מכירים. זה מטופל״, הם משיבים.
אבל עדיין לא זז מספיק מהר.
אז עליתי על המכונית שלי ונסעתי לבסיס של יחידת המילואים שלי לשעבר, אוגדה 98 ברמלה.
לקראת הבסיס אני רואה שורות ארוכות מאד של מכוניות חונות בצד
. ״מעולה, הגיעו אלפי חיילים. דברים זזים״, חשבתי לעצמי.
הש״ג מכניס אותי לבסיס כי אני רה״מ לשעבר, ואני מגיע להאנגר של אחד מגדודי המילואים.
ראיתי שם מאות מילואימניקים מתארגנים למלחמה.
הרי באותו הבוקר, הממשלה הודיעה שאנחנו במלחמה.
אך איך נראית התארגנות למלחמה?
חותמים על מלוא הציוד. מדים, נשק, אפודים. רכבים. ציוד קשר. ציוד הסוואה. מנות קרב ועוד ועוד.
התארגנות כזו למלחמה אורכת נניח 6-10 שעות.
ואז הבנתי את הנתק.
הגדודים נערכים ל״מלחמה״, אך בפועל אין מלחמה; יש טבח, פוגרום!
מלחמה נמדדת בימים, שבועות.
טבח נמדד בשניות ודקות!
הבנתי שבעצם הכוחות מתארגנים לדבר הלא נכון.
מבינים?
אני רואה פוגרום בשידור חי בקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״, ובמקביל כוחות המילואים נערכים למלחמה בסגנון לבנון השנייה.
אז מיד ניגשתי למפקד הגדוד הראשון, תפסתי אותו: ״שמע, יש כרגע טבח בדרום, שעה נסיעה מכאן. תפסיקו להיערך ולהזדווד. כל חמישה לוחמים שיש להם נשק קסדה ומחסניות וטוסו דרומה! מיד!״
״אני לא יכול סתם לנסוע לתוך שטח מלחמה, בלי תיאום בלי כלום. זה יגרום לדו״צים (ירי שגוי על כוחותינו), וגם כך אני חייב שהכוח שלי יהיה ערוך״, הוא אמר.
אז הראיתי לו את קבוצת הווצאפ של כפר עזה שיבין מה קורה.
אז הוא הבין. ושינה פאזה.
ואז עברתי לגדוד השני והשלישי כדי להאיץ.
והכל קורה לאט מדי, ואני לא מפסיק לחשוב שכל דקה שעוברת נרצחים עוד ועוד תושבים בדרום.
המעבר התפיסתי מ״מלחמה״ סדורה, שהיא איטית ומסודרת יותר, ל״טבח״ שהוא בהול וגם מבולגן יותר לקח לכולם המון המון זמן.
שקלתי במהלך היום לפרסם סרטון פשוט: ״כל מי שיש לו נשק, שיירד בהול דרומה בקבוצה של 3 אנשים ומעלה!״, אך לא עשיתי זאת מחשש לדו״צים וגם מכיון שלא ידעתי בעצם את תמונת הקרב ולא הייתי בעל תפקיד רשמי וזה היה נראה לי בלתי אחראי.
אבל התברכנו בעם של אריות.
אלפי צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ הבינו שהם חייבים לרדת בכוחות עצמם לשטח ההריגה כדי להילחם ו/או להציל תושבים.
חוליית קלמנזון, רמי דוידיאן, האחים סלוצקי ז״ל, בן שמעוני ז״ל, ועוד רבים רבים רבים וטובים שחלקם נפלו וחלקם חיים.
גם מספר יחידות צה״ל זינקו במהירות לתופת, ואיבדו הרבה לוחמים תוך כדי לחימת גבורה באותן שעות גורליות.
הרבה פעמים אני שואל את עצמי האם באותו יום יכולתי לעשות יותר.
אנחנו חייבים ללמוד ולחקור את עצמנו בצורה הכי כנה ואמיתית, זאת רק באמצעות וועדת חקירה ממלכתית, כדי שמחדל נוראי כזה לא יקרה שוב.
באותו היום גילינו שאנחנו עם של אריות, אך גם ראינו כמה עלובה ההנהגה שלנו.
חייבים כבר להביא הביתה את 101 החטופים שלנו, ולהשיב את מפוני הצפון והדרום לבתיהם בביטחה.
ואז נוכל להתחיל במסע לשיקום המדינה

הפטריוטים היא תכנית סאטירה כמו שערוץ 14 הוא ערוץ מורשת

כשדבורי שאל אותי מי העניק לי תקווה והשראה השנה.

ההדלפות נמשכות. מטורף

https://x.com/sherrwood9/status/1849702327084613973?t=vk2nDWqtJULxQUX6kxZ4gA&s=19

קטע מטורשישי – הטור המלא היום במעריב סופהשבוע

ממטרד לאיום אסטרטגי
האיש שלקח לפני כמה ימים קרדיט על הצלתנו, מכהן כראש ממשלה מאז שנת 2009 כמעט ברציפות (למעט שנה וחצי של ממשלת לפיד־בנט). הוא כיהן כראש ממשלה גם בניינטיז (כשלוש שנים). בסך הכל קרוב ל־17 שנה. הרבה יותר מבן־גוריון. במשמרת שלו הפך חמאס מארגון טרור קיקיוני למפלצת רבת־זרועות ויכולות, שהשפילה את ישראל עד עפר ב־7 באוקטובר, כבשה, שרפה, בזזה, אנסה, רצחה והחריבה חבל ארץ שלם, על יישוביו ובסיסיו. במשמרת שלו הפך חיזבאללה מארגון טרור לא משמעותי, למפלצת טילים, רקטות, קומנדו, כטב"מים ומה לא, שהורידה אותנו על הברכיים לאורך קו הגבול במשך שנים ואילצה אותנו לפנות חבל ארץ שלם מתושביו, ועוד היד נטויה. מה שהיה מטרד לא נעים, הפך לאיום אסטרטגי קיומי.
איראן הפכה בימי נתניהו למדינת סף גרעינית, קרובה יותר מאי פעם ליכולת גרעינית צבאית. החות'ים, שנשמעו עד לא מזמן כמו בדיחה, מטילים על המעצמה הישראלית מצור ימי דה־פאקטו. בשנותיו של נתניהו הפך הנגב לממגורת סמים ופרוטקשן, הגליל הפך למערב הפרוע, הוא לא פתר את משבר הגיוס ונתן לו לתפוח ולצמוח לממדי ענק >>>>>>

>>>>>> הוא לא אכף על החרדים לימודי ליבה, הוא נמלט מהתמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי, הוא הפך את ישראל למדינה מצורעת, שמנהיגיה חוששים מצווי מעצר בינלאומיים והוא עצמו שנוא בוושינגטון כמעט כמו קים ג'ונג און. לאורך הקמפיינים שלו הוא חזר ואיים כי אם לא יהיה בשלטון, "השמאל" יפקיר את ישראל לטרור, ש"ירים את ראשו" כשיזהה את חולשתנו.
ובכן, הטרור הרים את ראשו. הטויוטות הלבנות שטפו את הדרום על הראש של נתניהו. ירושלים הופצצה, מצעד הדגלים פוזר, חבל ארץ שלם הופקר, אבל "מר ביטחון" היה ונשאר. כנראה שזה מה שמגיע לנו. האיש שרק לפני כמה דקות דרש בקולי קולות ועדת חקירה ממלכתית על קשקוש הפגסוס, מסית עכשיו את הציבור שלו נגד מערכת המשפט כדי לפרק את הלגיטימציה של ועדות חקירה. האיש שהסביר לוועדת וינוגרד שרק ראש הממשלה אחראי לביטחון המדינה, הוא ולא אחר, לא שר הביטחון ולא מערכת הביטחון אלא הוא, והוא בלבד, עושה עכשיו הכל כדי להימלט מהאחריות לטבח אבל לקבל אחריות על כל ההישגים שאחריו.

מרוב שהיא מוטה פוליטית, היא הצמיחה לנו את יאיר נתניהו, יונתן אוריך וטופז לוק. אה, גם את מירי רגב.

זה כבר מבצבץ בציוצי שופרות וברגי מכונת רעל למיניהם, אבל זה רציני: בסביבתו המשפטית של נתניהו שוקלים להגיש, בקרוב ממש, בקשה לדחיית עדותו המיועדת להתחיל ב-2 בדצמבר. הסיבה: בטחונית. העובדה שרה"מ אמור להגיע לאותו מקום כל בוקר במשך כמה שבועות תחשוף אותו לאיומי כטב"מים.
איך זה ייגמר אני לא יודע.
איך זה התחיל אני דווקא יודע: בהצהרה והתחייבות שנתניהו יכול גם להיות נאשם במשפט פלילי וגם לנהל מדינה, בעת ובעונה אחת. ואין סתירה בין השניים.
ובכן, יש. עצם הבקשה הזו מוכיחה, שוב, שלראש הממשלה יש אינטרס-צד שהמלחמה תימשך. ככל שהיא תימשך, כך יקשה להמשיך את המשפט.

אפשר גם אחרת. הרב של צפון ת"א אריה לוין ובית הכנסת שלו ערכו אתמול הקפות שניות. ברי סחרוף שר כאן עם אלי שתיוי, אביו של עידן שתיוי שנחטף ונרצח בעזה. לא כולם ישראל זעירא.

טורשישי מלא.
כך נוצחה האמת. כך נמחץ נסראללה. כך חמק האחראי למחדל.

https://news.walla.co.il/item/3699798

‏13 הרוגים ביממה וחצי.
שלושה עשר. חמישה בתקרית בלבנון, עוד חמישה בתקרית בלבנון, עוד שלושה בעזה (שוב חטיבה 460).
אני חושב על גולדקנופף והקערה שלו.
"גם אנחנו", הוא אומר, "רוצים לקחת מהקערה. מגיע לנו. כל אחד לוקח מהקערה, גם לנו מגיע".
הבעיה היא, שלא כל אחד תורם לקערה.
זו אינה הקערה של כולם.
13 הרוגים ביממה וחצי, וזה בלי לספור פצועים. כי גם הפצועים נגרעים מהסד"כ של צה"ל. חלקם לתמיד, חלקם לתקופות ארוכות, חלקם לא יוכלו לחזור לקרבי.
אבל הגולדקנופפים מרוכזים בקערה.
הקואליציה בה הם יושבים עוזרים להם.
אין שם מי שיקום ויגיד, רגע אחד חברים. הקערה הזו מתרוקנת. יש כאן אנשים שרק לוקחים ממנה.
אין כאן מישהו שישים קץ לטירוף הזה.
גם כשאנחנו במלחמה כבר מעל שנה. גם כשצה"ל מתקרב לאלף הרוגים ואלפים רבים של פצועים. גם כשהסדירים שחוקים והמילואימניקים קורסים.
אני חושב על הלוחמים עזי הנפש של הציונות הדתית. נלחמים כמו אריות ונופלים במספרים מטורפים.
יש להם נציגים בקואליציה הזו.
הנציגים האלה לא באמת מייצגים אותם.
הם חוששים שאם יתעקשו שכו-לם יתרמו לקערה, אז עוד עלולים להרחיק אותם ממנה.
הם לא מבינים שזה לא הזמן לפוליטיקה.
זה הזמן לעשיית המעשה ההסטורי המתבקש, ההכרחי, המנהיגותי.
הם לא עושים אותו.
עד מתי זה יימשך?
עד מתי שנאפשר לזה להימשך.
כי ממה שאני שומע מסביב, הגב של הגמל עומד להישבר.