"היי אריאל,
אני הלל, אחותה הבכורה של הדר חושן הי"ד שנרצחה במסיבת הנובה.
הדר היא אחותי הקטנה האהובה והיחידה. כאחות גדולה, זכיתי לראות אותה צומחת להיות אדם מדהים שהפיץ אור ושמחה בכל מקום.

אחרי שאבא שלנו נפטר, לפני עשר שנים, הדר החליטה במודע להתמקד בשמחה ובחיוביות - ולימדה גם אותי איך לראות את היופי בחיים גם ברגעים הקשים.

כדי להנציח את רוחה המיוחדת, אנחנו מקימים אולם שמחות לעילוי נשמתה. האולם יוקם באותו מתחם של בית הכנסת המשפחתי שלנו, מה שהופך אותו למשמעותי עוד יותר עבורנו.

בנוסף להיותו מקום לשמחות, החלטנו שהאולם ישרת גם מטרה חברתית - הוא יסייע למשפחות מיעוטות יכולת לערוך שמחות במחיר מסובסד, ויפעל בו גם גמ"ח לעזרה בארגון שמחות. כך נמשיך את דרכה של הדר בהפצת שמחה ועזרה לאחרים.

אשמח אם תוכל לשתף את המיזם הזה ולעזור לנו להגיע לכמה שיותר אנשים. זו הדרך שלנו להבטיח שהשמחה שהדר הפיצה תמשיך להאיר גם בהיעדרה.❤‍🩹 תודה רבה!

https://givechak.co.il/HadarChoshen?ref=r3

*לשכת ראש הממשלה:*

לאחר שראיין לעומק שבעה מועמדים ראויים, ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט למנות את מפקד חיל הים לשעבר, האלוף במילואים אלי שרביט, לראש השב״כ הבא.

האלוף שרביט שירת 36 שנים בצה״ל, מהן 5 שנים כמפקד חיל הים.
בתפקיד זה הוביל את בניית כח המגן הימי על המים הכלכליים וניהל מערכות מבצעיות מורכבות מול חמאס, חיזבאללה ואיראן.

השב״כ הוא ארגון עתיר זכויות, שעבר טלטלה קשה בשבעה באוקטובר.
ראש הממשלה משוכנע שהאלוף שרביט הוא האדם המתאים להובלת השב״כ לדרך שתמשיך את המסורת המפוארת של הארגון.

למה לא כתבתי לכם כלום בימים האחרונים על התחרות בין מ' ל-ר' ושאר שמות ואותיות? כי הניסיון לימד אותי שפעמים רבות נתניהו מפתיע וממנה אנשים שאיש לא שמע או חשב עליהם.
ולא שלא היו אליי פניות, אבל בחרתי שלא לבזבז את זמני או זמנכם על תחרות שממילא חסרת משמעות לציבור - שהרי האותיות לא אומרות דבר לאיש - ושממילא הציבור לא יכול להשפיע בה.
נאחל הצלחה לאלוף שרביט ונזכיר שגם לאחר רצח רבין הובא מפקד חיל הים דאז, עמי איילון, נבחר לעמוד בראשות שב"כ כדי לשקם אותו.
אחרי 7 באוקטובר ותקופת רונן בר, אין ספק ששב"כ נדרש לשיקום.

״ביבי ימנה יסמן״

להבנתי אנחנו בימים דרמטיים למשא ומתן. כאן מוסבר למה:

https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/17649419

״ועידה שנכשלה״ או תפנית היסטורית לחיוב?

״ועידה שנכשלה״ או תפנית היסטורית לחיוב?

אריאל כהנא

אתחיל מזווית אישית: בשנת 2018 מצאתי את עצמי בעין הסערה, לאחר שכתבתי מספר פעמים בזכות הסרת החרם הישראלי מעל "מפלגת החירות" של אוסטריה.
"מפלגת החירות" נוסדה על ידי נאצים ומנהיגה הכריזמטי בשנות ה-90, יורג היידר, היה שם נרדף לניאו נאצי. אלא שבמהלך העשור הראשון של שנות האלפיים היידר עזב את המפלגה. תלמידו שטראכה, שנבחר לעמוד בראשה, הבין את הטעויות של קודמו, ניקה את מפלגת החירות מאלמנטים אנטישמיים וגזעניים, והחליף את העוינות לישראל בתמיכה מוחלטת.
מטבע הדברים הניקוי לא היה מושלם (אלמנטים אנטישמיים יש לדאבון הלב בכל הקשת הפוליטית באירופה, ועוד לא דיברנו על אוטו-אנטישמים...) אבל מחויבות דווקא כן. בישראל התעוררה אפוא דילמהה אם להמשיך בחרם על שטראכה, או להתאים את המדיניות לשינויי הזמן. הגישה זו הציעה לפתוח אתו בדיאלוג אשר במסגרתו המדינה היהודית תבהיר לשטראכה ואנשיו מה מצופה מהם.
עבדכם הנאמן צידד באופציה השנייה. חשבתי שצריך לתת לאיש צ'אנס, מה שכמובן זיכה אותי במטר קללות וגידופים מחוגי השמאל המטורלל. אבל לא הייתי יחיד. גם בתוך המערכת המדינית היו מי שסברו שיש להציע לשטראכה "מפת דרכים" לתעודת כשרות. בקצה הדרך היה אפילו מדובר על פגישה שלו עם נתניהו, אם יהיה ברור מעל לכל ספק שניקה את מפלגתו משנאת היהודים.
ואולם הממסד הישן נלחם. גם במשרד החוץ, גם בארגונים היהודיים באירופה גבר קולם, וכך הדיאלוג לא נפתח. שטראכה עצמו שבהמשך בכלל נתפס מציע שוחד, נעלם בתהום הנשייה.
ועדיין, היעלמותו לא העלימה את הדילמה: כיצד צריכה ישראל להתייחס למפלגות הימין הקשה באירופה, אשר לחלקן עבר אנטישמי, אבל מבטאות תמיכה עזה בישראל? מדובר בין היתר על הדמוקרטים השבדים, אלטרנטיבה לגרמניה (שנגועה גם היום במחלה העתיקה), מרין לה פן בצרפת, מנהיג מפלגת ווקס בספרד, סנטיאגו אבסקל, וכמובן אוהב ישראל המושבע חירט וילדרס בהולנד.
מצד אחד היה ברור מראש שמפלגות אלה עילכו ויתחזקו לנוכח בעיית המהגרים הפנים אירופית, ולכן האינטרס היה לקרב אותן. מצד שני, איך יכולה המדינה היהודית להכשיר מפלגות שלחלקן עבר שחור משחור? מצד שלישי, לפחות חלקן, אכן עברו שינוי מהותי שניקה אלמנטים אנטישמיים. אז מה עושים?
ישראל נמנעה במשך שנים מלהכריע בדילמה הזו, עד שבא שר התפוצות, עמיחי שיקלי. מאז כניסתו לתפקיד לפני שנתיים, שיקלי רוקם בריתות עם כל מפלגות הימין באירופה ומחוצה לה, ובלבד כמובן שהן נקיות כיום לחלוטין משנאת ישראל. וכך את אלטרנטיבה לגרמניה למשל, שקלי מחרים. אבל עם מרין לה פן בצרפת הוא נפגש. שיקלי השתכנע שלה פן הבת, לא ממשיכה את דרכו האנטישמית של אביה. כך גם עם אבסקל הספרדי ומפלגות אחרות.
זה היה הסדק הראשון בטאבו הישראלי על המפלגות שהשמאל היהודי בארץ ובעולם אוהב להשמיץ. לפני חודש הצטרף אל שיקלי, שר החוץ גדעון סער. בחודש שעבר הכריע סער כי החליט שישראל תקים קשרים פורמליים עם שלוש ממפלגות הימין באירופה - האיחוד הלאומי (RN, מפלגתה של לה פן בצרפת), השוודים הדמוקרטים ו-Vox (מספרד).
"אנו בודקים בכל מקום באופן אחראי ופרטני את המפלגות השונות. אנחנו בודקים את היחס לישראל והתמיכה בישראל. אנחנו גם בוחנים את היחס לאנטישמיות, לתופעות של הכחשת השואה וכיוצא בזה. לחלק מהמפלגות יש שורשים בעייתיים בעבר. אנחנו בוחנים את מעשיהן בפועל היום. האם למשל הם מגנים, מתנערים או מרחיקים מהמפלגה בגין התבטאויות אנטישמיות של חבריהן? זאת אינדיקציה מהותית", הסביר סער לראשי קהילות יהודיות שפגש בבריסל.
נקודת הציון השלישית התרחשה בשבוע שעבר, בוועידת "שגרירים של אמת", שכינס בירושלים השר שיקלי. ראש הממשלה נתניהו בא לנאום בוועידה, כלומר נתן לגיטימציה ישראלית מקסימלית לנציגי אותן מפלגות ימניות שנכחו באולם. בראשם, ז'ורדן ברדלה, סגנה של מרין לה פן, שהיה האורח הבולט של הוועידה והגעתו משכה הכי הרבה זעם מצד המתנגדים.

אבל ברדלה לא היה היחיד. בוועידה שמטרתה מאבק באנטישמיות אחרי 7 באוקטובר, השתתפו כ-1,500 איש מכל העולם. אחדים אכן מהם שנויים במחלוקת בארצותיהם, אולם לא בשל הקשר אנטישמי חלילה, אלא מסיבות אחרות. בנוגע ליהודים, כולם מחוייבים באופן מוחלט.
ולכן, על אף שהיו מספר אישים וגופים שנלחמו בוועידה והחליטו שלא לבוא אליה – מיד נגיע לכך – אפשר דווקא לסמן את האירוע של שיקלי כהצלחה בעלת השלכות לטווח הארוך. ראשית משום שהיא קיבצה מאות רבות של תומכי ישראל בעולם, כגון השדרנית האמיצה, ארין מולן מאוסטרליה, הפילנתרופ סילבן אדמס, יו”ר CPAC מאט שלאפ ועוד רבים וטובים. חשוב אולי יותר, הוועידה הכניסה לתוך האוהל הפרו ישראלי את אותם כוחות הימין של העולם שעד כה היו מחוצה לו. וזהו צעד שעשוי להתברר כבעל השלכות היסטוריות שכן לפחות חלק מהמפלגות האלה יובילו את המדינות שלהן, או ישתלבו בשלטון.

מילת סיום: דווקא אלה שהחרימו את הוועידה מצאו את עצמם בבעיה. ראשית, הוועידה התקיימה. נשיא המדינה הרצוג פגש את משתתפיה. ארגונים יהודיים בולטים כגון הליגה נגד השמצה (ADL), ועידת הנשיאים ואחרים, לקחו בה חלק, על אף לחצים כבדים של השמאל הישן שלא לעשות זאת.
הסתבך במיוחד ה-CRIF, מי שנחשב לארגון המייצג של יהודי צרפת. ה-CRIF מחרים את מפלגתה של מארין לה פן, האיחוד הלאומי, בשל השורשים האנטישמיים של אביה, מארי לה פן, שייסד את מפלגת החזית הלאומית. ואולם לה פן, יחד עם סגנה ברדלה שהיה כאמור כוכב הוועידה, הם בין מנהיגי הימין האירופי שמקפידים לסלק משורותיהם כל מי שמצייץ בכיוון אנטישמי. בה בעת, הם תומכים בישראל תמיכה מוחלטת.
החרם של ה-CRIF הסתובב עליו כחרב פיפיות. צייד הנאצים המפורסם, סרג' קלרספלד, דמות בינלאומית מוערכת ביותר השתתף בוועידה ויצא נגד החרם של ה-CRIF. כלומר מי שהוא אולי היהודי-הצרפתי המוסמך ביותר לעשות זאת, נתן תעודת הכשר לאיחוד הלאומי של צרפת. והיו אישים נוספים שעשו זאת.
כך שבשורה התחתונה, הוועידה של שיקלי השיגה את מטרתה. מפלגות הימין העולמיות שנוקו מאנטישמיות הפכו לבנות ברית של ישראל, וזה טוב ליהודים.

הרשעת מארין לה פן ופסילתה מהמירוץ לנשיאות: את סגנה שביקר בישראל בסוף השבוע, ז׳ורדן ברדלה, שאלתי בראיון האם יתמודד על הנשיאות אם לה פן תורשע.
מצ״ב תשובתו, שניתנה טרם הפסיקה היום כמובן.
מה שכן, ליהודים הצרפתים שפגשו פה את ברדלה בן ה-29, הייתה תשובה מוכנה. ״ברדלה לנשיאות״, הם קראו במפגש אתו ביום חמישי שעבר.

הליכוד:

מעצרו הבריוני של יונתן אוריך הוא שפל חדש במסע הציד הפוליטי להפיל ראש ממשלה מהימין וכדי למנוע את פיטורי ראש השב״כ הכושל.

אחרי שהחקירות המפוברקות שיזמו הפרקליטות וראש השב״כ על זיוף פרוטוקולים בלשכת רה״מ וסחיטה של קצין במזכירות הצבאית של רה״מ שהתפוצצו להם בפרצוף, הם המציאו פרשייה מפוברקת חדשה נוספת על קטר, שגם היא תתפוצץ מהר מאוד.

הניסיון להלך אימים על יונתן אוריך כדי לחלץ ממנו בכח עדות שקר נגד ראש הממשלה באמצעות סחיטה באיומים ומעצר שווא, הוא עוד מעשה עברייני של קליקה משפטית מבוהלת.

במשך שבועות מנהלים הפרקליטות וראש השב״כ חקירות סרק באפלה תחת צו איסור פרסום, כדי לנסות למנוע את פיטורי ראש השב״כ תוך שימוש באוריך ואחרים כבשר תותחים. מטרתם לבצע הפיכה שלטונית באמצעות צווי מעצר.

זו לא חקירה. זו לא אכיפת חוק. זהו ניסיון התנקשות בדמוקרטיה וניסיון להחליף את רצון העם בשלטון הפקידים.

מאיר בן שבת מבהיר: אינני מתמודד על ראשות שב״כ ולא מעוניין בתפקיד. אשמח לסייע לכל מי שייבחר.

סימני שאלה עולים מההתפתחויות המוזרות של השעות האחרונות:

א. מה פשר הבהילות בזימון ראש הממשלה לחקירה מעכשיו לעכשיו, עד כדי עצירת העדות שלו בבית המשפט? רק משהו משמעותי מאוד יכול להצדיק היסטריה שכזו.

ב. מדוע חוקרים עיתונאי על עבודתו העיתונאית? ואם חוקרים אותו, מה עם שאר העיתונאים שביקרו בקטאר, הן לפני המלחמה, הן לאחר שפרצה? השמות ידועים. משהו בסלקטיביות הזו לא מריח טוב.

ג. מדובר בעיתונאי בכיר ומוערך, בעל השפעה רבה על מעמדה הבינלאומי של ישראל. האם היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה והמשטרה, זוכרים שישראל מדינה דמוקרטית שאמורה לאפשר חופש עיתונאי?

ה. מדוע "קטאר-גייט" מצטמצמת לאנשי ראש הממשלה (שהעיתונאי אגב אינו אחד מהם)? יש הרבה מאוד אנשים בעלי כוח ומעמד בישראל שהיו ועודם בקשרים עסקיים ואחרים עם קטאר. מדוע איש מהם לא נחקר על שום דבר?

על פניו, האכיפה הבררנית שוב מרימה את ראשה. מישהו כאן יצטרך לספק הרבה תשובות.

נתניהו מגיב לחקירה

חקירה פוליטית. ציד פוליטי. ניסיון להפיל ראש ממשלה מהימין.