21. טאפר: זה היה סיפור של בגדי המלך החדשים. אנשים ידעו את האמת אבל חששו להפסיד את מה שיש להם ולהתעמת עם הנשיאות, "ויש עדיין הרבה אנשים במפלגה הדמוקרטית, הבכירים ביותר, שלא מוכנים להרי במציאות ובכך שהם היו חלק מהטיוח הגדול שהוביל את דונלד טראמפ מחדש לבית הלבן".

ועדת השרים אישרה היום לקראת קריאה טרומית את הצעת החוק להקמת מרשם מחבלים משוחררים, ביוזמת חברי הכנסת יצחק קרויזר ולימור סון הר-מלך, ובשיתוף פורום “בוחרים בחיים” של משפחות שכולות ונפגעי טרור ארגון “לביא” ו״הקול היהודי״.

ההצעה מבקשת לחייב את המדינה לפרסם מאגר נגיש לציבור הכולל שמות, תמונות ופרטי הרשעה של מחבלים משוחררים – בדומה למרשם הפדופילים הקיים בארצות הברית. התקדמות החוק התאפשרה לאחר שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הודיע כי המשרד לביטחון לאומי יתקצב את המרשם.

בשנים האחרונות שוחררו עשרות מחבלים עם דם על הידיים, חלקם חזרו לפעילות טרור, חלקם בעלי מעמד ולעיתים קרובות איש אינו יודע על כך. ניסיונות לחשוף את שמותיהם נתקלו שוב ושוב בהתנגדות משפטית, בטענה ל”זכות לשיקום”.

הצעת החוק עברה לאחר דיונים ממושכים בוועדת שרים לחקיקה, שם הציגו גורמים משפטיים התנגדויות שונות בטענה לפגיעה בפרטיות ותקנת השבים. יו”ר ועדת השרים, שר המשפטים יריב לוין, דרש מהמשרד להכין נייר עמדה מסודר ולבסוף החליט לאפשר את קידום הצעת החוק.

ח"כ יצחק קרויזר ולימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): "הציבור בישראל זכאי לדעת מי הם המחבלים שמשוחררים בעסקאות, ומה הסיכון שהם מהווים". עוד הוסיפו, "שקיפות היא כלי הכרחי במאבק בטרור. לא ייתכן שמחבלים שפגעו באזרחי ישראל ישובו לרחובות מבלי שהציבור יהיה מודע לכך". קרויזר הדגיש כי פרסום הפרטים יגביר את המודעות הציבורית, יהווה גורם הרתעה ויסייע במניעת השתלבותם מחדש של מחבלים משוחררים במעגלי טרור, וכי "שקיפות בנושא זה היא חיונית לשמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה".

אני עוקב מרחוק אחרי העידכונים ממשפט נתניהו, שם החלה היום החקירה הנגדית מטעם התביעה.
עד כה לא קרה שם כלום.
נציג הפרקליטות שואל את נתניהו על ראשית הקשר בינו לבין מילצ׳ן אי שם בשנות התשעים.
עד כה לא מובן לאן החקירה הולכת

עכשיו התביעה מנסה כיוון הזוי במיוחד ממנו עולה שהקשר בין מילצ׳ן לנתניהו *לאחר ההפסד של נתניהו לברק ב-1999* בעצם נרקם על ידי הצדדים מתוך הנחה שנתניהו יחזור לשלטון מתישהו ואז יצמחו לשניים טובות הנאה כאלה או אחרות. זאת כאשר נתניהו שב לשלטון עשר שנים מאוחר יותר ב-2009.

*ראש האופוזיציה יאיר לפיד על העשרת אורניום איראנית:*

אני מציע לשים לב לכל הדיבורים על תאגיד העשרה אזורי על אדמת איראן. זו הדרך שלהם במשא ומתן לעקוף את נושא העשרה. האיראנים יגידו זה לא העשרה איראנית, זה תאגיד העשרה אזורי שמעשיר גם בשביל הסעודים, גם בשביל האמירתים.

לישראל אסור להסכים לדבר הזה.

*שר הביטחון ישראל כ"ץ החליט למנות את אל"מ (מיל') אביחי תנעמי לפרויקטור המיוחד לטיפול בנערי הגבעות*

שר הביטחון ישראל כ"ץ מינה היום (שלישי) את אלוף-משנה (מיל') אביחי תנעמי, לפרויקטור המיוחד מטעמו לטיפול בנערי הגבעות ביהודה ושומרון - וזאת בהמשך להחלטתו עם כניסתו לתפקידו להפסיק את השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד המתיישבים ביהודה ושומרון.

ההחלטה למנות פרוייקטור מיוחד מטעמו התקבלה, בין היתר, במסגרת הדיונים שערך עם המל"ל, הייעוץ המשפטי לממשלה, שירות הביטחון הכללי ומשרדי הממשלה הנוספים הנוגעים לסוגייה זו.

אביחי הוא איש חינוך, מפקד ולוחם בסיירת מטכ"ל, ואיש עתיר ניסיון חינוכי ובעל שאר רוח שתרם רבות לביטחון ישראל.

*שר הביטחון ישראל כ"ץ:* "כפי שהתחייבתי, אנחנו מציבים כלים אלטרנטיביים ונורמטיביים לטיפול בתופעה, במקום השימוש בצעד הדרקוני של צווי המעצר המנהליים אותו ביטלתי ושאותו אני שולל מכל וכל. אני מאחל לאביחי הצלחה רבה בתפקידו ונעמיד לרשותו את כל המשאבים הנדרשים על מנת לקדם את הטיפול בנערי הגבעות באופן המיטבי, הראוי והמכבד ביותר".

*אל"מ (מיל') אביחי תנעמי:* "אני מודה לשר הביטחון על התמיכה והאמון. אני מקבל על עצמי להוביל את השליחות הלאומית הזו 'ביראת כבוד ובחרדת קודש' לאור רגישותו של הנושא ועל 'דיני הנפשות' הכרוכים בכך".

שר החוץ גדעון סער ייצא מחר (ד׳) לביקור מדיני בגרמניה.

במהלך הביקור יקיים שר החוץ סער רצף פגישות מדיניות עם שר החוץ של גרמניה יוהאן וודפול, שר הפנים אלכסנדר דוברינדט, שרת החינוך קארין פרין, ראש ממשלת בוואריה מרקוס זדר, יו״ר ועדת החוץ ארמין לאשט ובכירים נוספים בממשל.

כמו כן, יבקר שר החוץ סער באנדרטת השואה יחד עם שר החוץ וודפול.

במהלך הביקור השר יקיים מפגש עם ראשי הקהילה היהודית בגרמניה.

בנוסף, במהלך ביקורו השר יקיים השר סער ראיונות לתקשורת הגרמנית.

כזכור לפני 3 שבועות ארח השר סער את וודפול בישראל, בביקורו הראשון של וודפול כשר חוץ מחוץ לאירופה.

שר החוץ גדעון סער במליאת הכנסת:

אי אפשר לתקן את מה שיאיר גולן עשה. להאשים אותנו.
אחרי זה הוא מתחכם - ״לא האשמתי את הצבא. האשמתי את הממשלה״, כשהוא אומר הרג תינוקות כתחביב. מי האנשים שאוחזים בנשק? החיילים שלנו. הבנים שלנו. אני מתפלא שאתם, חברי הכנסת של הסיעה שלו, עוד לא קמתם והתנערתם מהתועבה הזאת שלא הייתה כדוגמתה בישראל.

*אני מצפה שאתם, אנשי המחנה הממלכתי, אנשי ישראל ביתנו ואנשי הסיעות הציוניות באופוזיציה- תגידו בצורה ברורה שיאיר גולן לא יהיה שותף בממשלה שאתם תשבו בה. לא תגנו רק באופן רפה וקלוש את האמירה, אלא תסיקו מזה את המסקנות הפוליטיות ההכרחיות.*

ח״כ דן אילוז: ‏מי שמאיים להפיל ממשלת ימין - בעיצומה של מלחמת קיום - רק כדי להימנע מהשתתפות באותה מלחמה, ייזכר לדיראון עולם.

אינני יודע מי מציע לנתניהו להדיח את יולי אדלשטיין, אך אין ספק שזו תהיה יריה ברגל, ואולי גם בראש (פוליטית כמובן).
קודם כל משום שרוב מכריע של מצביעי ליכוד וחברי ליכוד הרבה יותר קרובים לעמדה של אדלשטיין בנושא הגיוס, מאשר לזו של החרדים.
שנית כי יש עוד לא מעט ח"כים בליכוד ובקואליציה ששותפים גם הם לדעתו של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, כלומר הדחתו כלל לא מבטיחה שהחוק יעבור. אדרבה, צעד דורסני כזה רק ירגיז גם את המצביעים, גם את חברי המפלגה וגם את הח"כים.
שלישית, לא יהיה פרס גדול יותר לאופוזיציה מאשר הדחת ח"כ בכיר בליכוד שבסך הכל רצה מתווה גיוס סביר. לפיד, בנט, ליברמן, גנץ וגם יאיר גולן יעשו מטעמים ממהלך כזה.
אז מה ההיגיון הפוליטי לשחק לידיהם?

השר וחבר הקבינט אבי דיכטר:

אני מכיר אתכם חבריי לממשלה ולקואליציה מהמפלגות החרדיות. אותך אריה דרעי ואותך מוישה גפני, אותך יצחק גולדקנופּף ואותך ישראל אייכלר, את סגני במשרד משה אבוטבול ואותך מאיר פרוש - מדינת ישראל יקרה לכם לא פחות משיקרה לי.

איש מאיתנו אינו יודע לאמוד את משקל התפילות במלחמות ישראל, אלה שהניצחון בהן היה מוחץ ואלה שהניצחון הגיע אחרי הפתעה כואבת. כולנו יודעים לומר מהו מחיר הניצחון בהרוגים ופצועים, ב-77 שנים של מלחמות.

אלא שזו האחרונה, טלטלה את כולנו, גם אתכם חבריי מההנהגה הפוליטית החרדית וגם את הציבור הרחב שמאחוריכם. מאז המתקפה הנפשעת של שמחת תורה, ברור לכולנו שהצבא שלנו, במתכונתו היום, קטן על המשימות והאתגרים.

כל מי אשר ביטחון ישראל יקר לו ועתיד המדינה מאיר את דרכו, יודע שלצה״ל שלנו דרושים עוד לוחמים ועוד תומכי לחימה ועוד חיילים, בסדיר, בקבע ובמילואים.
הצורך המיידי הקיומי הזה, ירחף מעלינו בכל הרכב קואליציוני שיהיה במדינת ישראל. רק הרשימה הערבית, אולי תסכים להשאיר המצב על כנו…

אני שומע את המיית ליבכם בחדרי חדרים. דווקא אתם, ועוד נוספים ששיחותינו רבות באחרונה, מייחלים שתרד בשורה ממעל ותאפשר למלא את שורות הצבא בכוח האדם האיכותי שבו נתברכו אנשיכם.

אל תאמרו יום יבוא, הביאו את היום… עוד היום!

חובת הגיוס אינה מבשרת את ביאת המשיח, עליו נהוג לומר שאף כי יתמהמה, בּא יבוא. במילוי השורות בצה״ל, אין עוד יכולת להתמהמה.

כשעל חבלי הכביסה בבני ברק ובמאה שערים, יתייבשו מדים של צה״ל, נדע שעם מאוחד אנחנו.

בג"ץ הורה ליועצת המשפטית להגיב לדרישה לעצירת תהליכי המשפט נגד נתניהו*

בית המשפט העליון הורה היום (יום ג') ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה להגיב תוך שבעה ימים לעתירה אותה הגישו עשרות קצינים ולוחמים במילואים, הדורשים להשעות את משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקופת המלחמה.

ההחלטה מגיעה לאחר שלפני כחודש דחה בג"ץ עתירה דומה של אותה קבוצת מילואימניקים בטענה של "אי מיצוי הליכים", כיוון שהעותרים לא פנו תחילה ליועצת המשפטית. כעת, לאחר שהעותרים פנו אליה במכתב רשמי ולא קיבלו מענה, זוכים הם להישג משמעותי - בג"ץ מכיר בעתירה ומורה ליועצת המשפטית להגיב.

בעתירתם המקורית ציינו העותרים כי "ברור לכל כי במסגרת ניהול המלחמה נדרש ראש הממשלה להחלטות הרות גורל בתדירות גבוהה מן הרגיל. כך למשל, החלטות ביחס לפעולות מבצעיות שונות, עסקאות חטופים, פגישות מדיניות לקבלת גיבוי בינלאומי ועוד." הם ביקשו מבג"ץ להורות ליועצת המשפטית להפעיל את סמכותה הקבועה בחוק ולעכב את ההליך המשפטי עקב המצב הביטחוני והאינטרס הציבורי.

עו"ד שלמה לרנר, רס"ב במיל' שמשרת למעלה מ-300 יום ברצועת עזה, ממובילי המאבק המשפטי התייחס לעתירה: "לא הגיוני שבזמן שכבר יותר מ-500 ימים שאנו, אנשי המילואים, עצרנו את חיינו כי מדינת ישראל הייתה צריכה אותנו, רשויות אחרות במדינה ממשיכות כאילו כלום לא השתנה", אמר לרנר. "בכל יום יכולה להתחדש הלחימה ואנחנו נמצא את עצמנו בחזית. אנחנו רוצים להיות בטוחים שראש הממשלה ששולח אותנו לקרב מרוכז רק במלחמה ולא בנושאים אחרים שעם כל חשיבותם יכולים להמתין."

כעת, לאחר שבג"ץ הורה ליועצת המשפטית להגיב תוך שבוע, העותרים רואים בכך הישג משמעותי במאבקם להעמיד את הצרכים הביטחוניים של המדינה בראש סדר העדיפויות.

צרפת שיגרה יועצת בכירה לירושלים כדי להרגיע. התוצאה הייתה הפוכה:
https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/18106199

לא הגיוני שהזמן של נתניהו מתבזבז על המשפט

בימים של מלחמה קשה, בפרט כאשר התביעה נגד נתניהו מתקשה להתרומם, האינטרס הציבורי הוא שראש הממשלה יקדיש את כל זמנו להשגת מטרותיה, ולא לדיוני סרק בבית המשפט. וזה לא קשור לשאלה אם אוהבים או שונאים אותו.

אריאל כהנא
זמן, הוא המשאב היקר ביותר העומד לרשות ראש ממשלה.
והנה, בתקופה קשה זו, שניים או שלושה ימי עבודה בשבוע של נתניהו, מוקדשים למשפטו. ניתן להניח כי מעבר לשעות הארוכות בבית המשפט – אשר חלקן כפי שראינו אתמול (ג'), בכלל מוקדשות לקרבות התשה משפטיים בין הצדדים – נתניהו מפנה לא מעט מזמנו להכנות ימי דיונים. כלומר שעות קשב רבות ויקרות שלו, לא מופנות לענייני המדינה.
כל שוחר צדק ומתנגד שחיתות יסכים שאם הראיות והנסיבות מחייבות זאת, גם ראש ממשלה מכהן צריך לעמוד לפני אימת הדין. אולם השאלה היא האם יום למחרת נפילתם של שלושה חיילים בעזה, כש-21 חטופים עדיין כלואים במנהרות, כששנה וחצי אחרי הטבח חמאס עדיין ח וקיים, בימים שמערך ההסברה משותק הלחץ המדיני חסר תקדים, וכשעסקה עם איראן נרקמת במחשכים – האם גם במצב כזה אולם בית המשפט הוא המקום שבו נתניהו צריך לבלות רבע או שליש מהשבוע?
השאלה מתעצמת שבעתיים לנוכח יום הדיונים המוזר אתמול, בו החלה החקירה הנגדית של נתניהו. הוא אמור היה להיפתח בקול תרועה רמה. התביעה הייתה אמורה לדחוק את נתניהו לפינה, לחשוף את תככיו, לגלות את שקריו, להכות בו שוק על ירך ולהפיל אותו לקרשים. ואולם. כל זה אולי היה מצדיק שהוא ינכח בבית המשפט אפילו בימים כאלה.
אלא שדבר מכל זה לא קרה. התביעה לא הוכיחה שהיה "קו אספקה" של שמפניות וסיגרים, לא תיקפה את המספרים העצומים של בקבוקים וקופסאות בהם נקבה בכתב האישום, לא החלישה את גרסתו של נתניהו בדבר חברות ותיקה ועמוקה בינו לבין מילצ'ן, וגם לא ניגשה לשקם את תיק הדגל 4,000, אשר השופטים הבהירו באופן די ברור כי אינם רואים בו עבירת שוחד.
במקום לאחוז בקרני השוורים האלה, נציגיה של גלי בהרב מיארה, נתפסו לזוטי דברים שנתניהו כן או לא חשב ואמר, לפני 26 לאחר שהפסיד לאהוד ברק בבחירות 1999. אז, דווקא אחרי התבוסה, נולד הקשר בינו לבין ארנון מילצ'ן.
נתניהו התעקש לטעון כי באותם ימים גמר אומר לעזוב את הפוליטיקה. מנגד, נציג התביעה עו"ד יוני תדמור, הקדיש יום שלם בניסיון להראות את ההפך ולספר לנתניהו יותר מכפי שהוא יודע על עצמו. זה היה תמוה, לשון המעטה.
כי אמנם היה משהו בציטוט שהביא תדמור מהספר של נתניהו, ממנו אכן עולה שכבר באותם ימים הוא חשב על חזרה לפוליטיקה מתי שהוא. ובכלל, אין צורך בספר. כל מי שחי אז זוכר את "האזרח המודאג", כפי שכונה אז נתניהו – שם קוד לכך שחזרתו לפוליטיקה היא רק שאלה של זמן.
ועדיין, מה כל זה מוכיח? נניח שנתניהו החליט אז לא לחזור אבל בראש שלו היו גם מחשבות הפוכות. איך בדיוק דיסונס קוגניטיב כזה מלמד על קשר פסול בין נתניהו למילצ'ן?
האם מישהו חושב ברצינות, שמילצ'ן התקרב לנתניהו מיד אחרי מפלתו הקשה, ודבק בו לאורך עשור של מדבר פוליטי – עשור שבמהלכו נתניהו היה נטול תפקיד במשך 3 שנים, דחה הזדמנות לחזור לראשות הממשלה (2000), שר חוץ (2002), שר האוצר (2003), יו"ר אופוזיציה של מפלגה בת 13(!) מנדטים (2006) – האם מישהו חושב ברצינות שהם תחזקו חברות כל התקופה הזו, כדי ש-15 שנים אחרי מילצ'ן יצ'פר את ביבי ושרה בסיגרים ושמפניות? נשמע למישהו הגיוני שזו הייתה תכלית החברות? או שזה היה פשר המזימה הזדונית שרקחו?
התשובה לשאלה הזו היא לא כפול. כלומר, לא נשמע סביר שמכאן תצמח ההוכחה לכך שהקשר בין השניים פסול או פלילי. הרי איש לא יכול היה להבטיח מראש למילצ'ן שנתניהו יחזור לשלטון. ואדרבה, העובדה שהקשר התהדק דווקא בימי החולשה הגדולים ביותר של נתניהו, מלמדת שהיה שם משהו שהוא בוודאות מעבר ל"שלח לחמך".
כי אכן משלוחי הסיגרים והשמפניות לא נראים טוב בעיני האזרח הממוצע. הלוואי ולא קרו. ועדיין, אם ביום חזרת נתניהו לראשות הממשלה ב-2009, מילצ'ן היה בין הראשונים לקבל ממנו מכתב תודה על החברות ארוכת השנים, אזי שוב הקשר נראה הרבה יותר חברי והרבה פחות פלילי. קשה מאוד להאמין שעו"ד תדמור יצליח להוכיח את ההפך.
מה שמוביל לנקודה החשובה ביותר. לא מתקבל על הדעת שבימים כל כך קשים לישראל, זמנו של האדם החשוב ביותר במדינה, יבוזבז על הספקולציות הקלושות הללו. זה ממש לא יתכן.
אם התיק היה הולך ומתחזק מדי יום, אם הראיות היו בטון יצוק, או אם השופטים היו יוצרים רושם שנתניהו בדרך להרשעה חמורה – היה אולי מקום לטעון שיש לעצור את המדינה כדי לקיים את המשפט.

אלא שזה פשוט לא המקרה. כיוון שכך, ספק אם צריך לקיים את המשפט בימי שגרה, ואולם ברור שלא הגיוני להמשיך אותו בכזו תכיפות בימי מלחמה. מי שנפגעים מכך הם מדינת ישראל, אזרחיה, חטופיה והאינטרסים שלה. בסוף מדובר באותו אדם שבמקום לקיים דיונים ביטחוניים טוחן מים בקרבות משפטיים, שבמקום לצלצל לוויטקוף מדבר עם פלדמן-פרידמן, ושבמקום לעצור את מקרון מתווכח עם עו"ד תדמור. פשוט לא הגיוני שכך מתנהלים הדברים בימים אלה.
זה לא קשור לשאלה אם אוהבים או שונאים את ביבי, אלא למה שנדרש בעת הזו למדינה הזו. כרגע נתניהו הוא זה שמנהל את המלחמה הקשה ביותר מאז קום המדינה. הרבה יותר דחוף שינצח אותה מאשר את הקרבות המשפטיים שניחתו עליו. אלה ממילא יימשכו עוד מחצית העשור לפחות. מאידך, את המלחמה ותוצאותיה הקשות אי אפשר למרוח על פני כל כך הרבה זמן.
@@@

הותר לפרסום:
- רס"ר (מיל') אלון פרקס (Alon Farkas), בן 27, מכברי, לוחם בגדוד הסיור 6646, עוצבת ׳שועלי מרום׳ (646), נפל בקרב בצפון רצועת עזה.

בכיר בסביבת נתניהו על רקע המשבר עם החרדים: נעשה הכל כדי למנוע בחירות.

רה"מ יפגוש במהלך היום את ח"כ גפני ובכירים נוספים בהנהגה החרדית, במטרה למנוע את נפילת הממשלה.

שגריר ארה״ב בתורכיה, טום ברק, המשמש גם כשליחו של טרמאפ לסוריה בא לארץ, וסייר ברמת הגולן. את הסיור הוביל שר הביטחון ישראל כ״ץ ומשתתפים בו השר רון דרמר, ראש המל״ל צחי הנגבי, אלוף פיקוד הצפון ובכירים נוספים בצה״ל.
בישראל מבקשים להציג לברק את האיומים הביטחוניים הנשקפים מ״סוריה החדשה״, תחת שליטתו של אחמד א שרעא.
הסיור מתרחש יום למחרת ירי המרגמות מהגולן הסורי אל שטח ישראל.
הבכיר האמריקני ביקר גם בנקודות אסטרטגיות.

ברק נחשב לבעל קשרים הדוקים עם נשיא תורכיה, ארדואן.