May 12
*גורם ישראלי:*
- השחרור של עידן אלכסנדר הושג בזכות המדיניות להפעלת הלחץ הצבאי על החמאס, והביצוע של הלחץ בשטח על-ידי צה״ל.
- חמאס הבין שהוא נדרש לבצע מחווה לאמריקנים כי זו הדרך היחידה שלו לנסות למנוע את הרחבת המלחמה.
- בזכות הלחץ הצבאי, החמאס הסכים לשחרר עד-כה את מרבית חטופינו, *ללא קשר לדרכון זר זו או אחר.* נמשיך לעשות הכל כדי לשחרר את כל חטופינו.
- החמאס לא מקבל כלום בתמורה לשחרור עידן, ואין הפסקת אש. לצורך הבטחת השחרור של, יוקם מסדרון בטוח להוצאתו מהרצועה.
- המשא-ומתח למתווה ויטקוף המקורי - שישראל הסכימה לו - יימשך תחת אש.
אם חמאס יסכים למתווה, הרחבת המלחמה תידחה לצורך ביצוע העסקה ושחרור חטופינו.
- השחרור של עידן אלכסנדר הושג בזכות המדיניות להפעלת הלחץ הצבאי על החמאס, והביצוע של הלחץ בשטח על-ידי צה״ל.
- חמאס הבין שהוא נדרש לבצע מחווה לאמריקנים כי זו הדרך היחידה שלו לנסות למנוע את הרחבת המלחמה.
- בזכות הלחץ הצבאי, החמאס הסכים לשחרר עד-כה את מרבית חטופינו, *ללא קשר לדרכון זר זו או אחר.* נמשיך לעשות הכל כדי לשחרר את כל חטופינו.
- החמאס לא מקבל כלום בתמורה לשחרור עידן, ואין הפסקת אש. לצורך הבטחת השחרור של, יוקם מסדרון בטוח להוצאתו מהרצועה.
- המשא-ומתח למתווה ויטקוף המקורי - שישראל הסכימה לו - יימשך תחת אש.
אם חמאס יסכים למתווה, הרחבת המלחמה תידחה לצורך ביצוע העסקה ושחרור חטופינו.
May 12
*משרד ראש הממשלה:*
ממשלת ישראל מחבקת את חייל צה״ל סמ״ר עידן אלכסנדר שהושב משבי החמאס.
משפחתו עודכנה על-ידי הגורמים הממונים כי הוא חבר לכוחותינו.
יחד עם כל גורמי מערכת הביטחון תסייע ממשלת ישראל לקליטתו ותלווה אותו ואת משפחתו.
ממשלת ישראל מחויבת להשבתם של כל החטופים והנעדרים - החיים והחללים כאחד.
נוסיף לפעול ללא לאות עד להשבתם של כולם הביתה, לישראל.
"הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי" (תהלים פרק ל"א, פסוק ט"ז).
ממשלת ישראל מחבקת את חייל צה״ל סמ״ר עידן אלכסנדר שהושב משבי החמאס.
משפחתו עודכנה על-ידי הגורמים הממונים כי הוא חבר לכוחותינו.
יחד עם כל גורמי מערכת הביטחון תסייע ממשלת ישראל לקליטתו ותלווה אותו ואת משפחתו.
ממשלת ישראל מחויבת להשבתם של כל החטופים והנעדרים - החיים והחללים כאחד.
נוסיף לפעול ללא לאות עד להשבתם של כולם הביתה, לישראל.
"הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי" (תהלים פרק ל"א, פסוק ט"ז).
May 12
עוצר לרגע חופשה שמחה לרגל 25 שנות נישואין כדי לומר כמה מילים ממבט אישי על מה שמתחולל בין ארה״ב וישראל, טראמפ ונתניהו.
במרץ 2024 לאחר הראיון של עורך ישראל היום עמר לחמנוביץ׳ ושלי, עם טרמאפ, חשתי וכתבתי שיש התרחקות מסוימת של טראמפ מישראל. לא חשבתי אז ולא חושב היום שהוא ״התהפך״. ממש ממש לא. אבל המניה שלנו בעיניו ירדה. מכל מיני סיבות.
הדברים עוררו אז תמיהה וצוטטו במקומות רבים, כולל ניו יורק טיימס, שלא ביכה כמובן ריחוק בין טראמפ וישראל.
בשבוע שעבר, נודע לי בתחילה שיש אכזבה ותסכול של נתניהו מטראמפ. פרסמתי ולשכת נתניהו לא הכחישה. בהמשך נודע לי שהאכזבה הדדית ושטראמפ חושב שנתניהו הוא זה ״שלא זז״, ולכן החליט להתקדם בלעדיו.
אירועי השבוע האחרון מלמדים שזה בדיוק המצב. טראמפ מתקדם מעל הראש של נתניהו וישראל בגזרות שונות. הוא לא פוגע בנו אבל הסיטואציה די מביכה.
ועדיין, אחרי כל זה שוב יש לשאול: האם טראמפ עוזב אותנו?
התשובה החד משמעית היא לא!
טראמפ מילא מחסני התחמושת של ישראל, נותן לנו חופש פעולה מוחלט בכל הגזרות, שותף לדעה שחמאס לא יוכל להישאר בעזה ובימים האחרונים שוב מבהיר שאיראן תצטרך לפרק את תשתיות הגרעין שלה.
זה טרמאפ.
נכון, הוא גם בלתי צפוי. צריך להשגיח על כל צעד שלו.
ובתוך כל זה יש דבר נוסף שטראמפ וויטקוף מאמינים בו והוא שכל מדינה זכאית לקבל את ההחלטות שלה על גורלה. אלה הדברים המפורשים של וויטקוף מיום השבעת טראמפ וזו הגישה של טראמפ מאז ה-20 בינואר. הוא לא הבייביסיטר של ישראל, לטוב או לרע, אבל הוא כן מצפה שהביביסיטר יזוז קדימה, לכאן או לכאן.
כך שטראמפ רץ לפנים כדי לשקם את מעמד אמריקה בעולם. או לפחות לנסות לעשות זאת.
אבל זה לא אומר שישראל, או כל מדינה אחרת, מנועה מלקבל את ההחלטות שלה על גורלה. להפך.
נתניהו אמר לביידן באחת השיחות שישראל אינה מדינת וסאלים, ואני משוכנע שהוא חושב כך ויפעל כך גם כשבבית הלבן יושב הנשיא הכי פרו ישראלי שהיה אי פעם.
זכותו וחובתו המלאים לפעול כך.
נתניהו דרך את מכונת המלחמה הישראלית עד הקצה. אם חמאס לא ייכנע לגמרי בימים הקרובים, רה״מ יהיה חייב להפעיל אותה, בלי קשר לעמדה של טראמפ.
צבא המילואים איננו יו-יו. עסקה של ״הכל תמורת הכל״, איננה אפשרית על פי הרמטכ״ל, וכל ילד מבין שהשחרור הנפלא של עידן אלכסנדר (טוב שנתניהו שהתעקש לומר ״עד 24״, ולא ״21״), הוא ניסיון לתקוע טריז בין אמריקה של טראמפ לישראל של נתניהו.
תקוותי היא שאמריקה לא תיפול למלכודת הזו, אך אני בעיקר משוכנע שנתניהו לא יפול בה.
במזרח התיכון, בעולם כולו, ובפרט בבית הלבן הנוכחי, מכבדים את החזק.
וברגע שיסתיים ביקור טראמפ באזור יגיע הרגע להראות את היד החזקה של ישראל. בכל החזיתות. כי כשישראל תנצח גם אמריקה תנצח.
רק מה, חייבים להשיג את הניצחון הזה מהר.
במרץ 2024 לאחר הראיון של עורך ישראל היום עמר לחמנוביץ׳ ושלי, עם טרמאפ, חשתי וכתבתי שיש התרחקות מסוימת של טראמפ מישראל. לא חשבתי אז ולא חושב היום שהוא ״התהפך״. ממש ממש לא. אבל המניה שלנו בעיניו ירדה. מכל מיני סיבות.
הדברים עוררו אז תמיהה וצוטטו במקומות רבים, כולל ניו יורק טיימס, שלא ביכה כמובן ריחוק בין טראמפ וישראל.
בשבוע שעבר, נודע לי בתחילה שיש אכזבה ותסכול של נתניהו מטראמפ. פרסמתי ולשכת נתניהו לא הכחישה. בהמשך נודע לי שהאכזבה הדדית ושטראמפ חושב שנתניהו הוא זה ״שלא זז״, ולכן החליט להתקדם בלעדיו.
אירועי השבוע האחרון מלמדים שזה בדיוק המצב. טראמפ מתקדם מעל הראש של נתניהו וישראל בגזרות שונות. הוא לא פוגע בנו אבל הסיטואציה די מביכה.
ועדיין, אחרי כל זה שוב יש לשאול: האם טראמפ עוזב אותנו?
התשובה החד משמעית היא לא!
טראמפ מילא מחסני התחמושת של ישראל, נותן לנו חופש פעולה מוחלט בכל הגזרות, שותף לדעה שחמאס לא יוכל להישאר בעזה ובימים האחרונים שוב מבהיר שאיראן תצטרך לפרק את תשתיות הגרעין שלה.
זה טרמאפ.
נכון, הוא גם בלתי צפוי. צריך להשגיח על כל צעד שלו.
ובתוך כל זה יש דבר נוסף שטראמפ וויטקוף מאמינים בו והוא שכל מדינה זכאית לקבל את ההחלטות שלה על גורלה. אלה הדברים המפורשים של וויטקוף מיום השבעת טראמפ וזו הגישה של טראמפ מאז ה-20 בינואר. הוא לא הבייביסיטר של ישראל, לטוב או לרע, אבל הוא כן מצפה שהביביסיטר יזוז קדימה, לכאן או לכאן.
כך שטראמפ רץ לפנים כדי לשקם את מעמד אמריקה בעולם. או לפחות לנסות לעשות זאת.
אבל זה לא אומר שישראל, או כל מדינה אחרת, מנועה מלקבל את ההחלטות שלה על גורלה. להפך.
נתניהו אמר לביידן באחת השיחות שישראל אינה מדינת וסאלים, ואני משוכנע שהוא חושב כך ויפעל כך גם כשבבית הלבן יושב הנשיא הכי פרו ישראלי שהיה אי פעם.
זכותו וחובתו המלאים לפעול כך.
נתניהו דרך את מכונת המלחמה הישראלית עד הקצה. אם חמאס לא ייכנע לגמרי בימים הקרובים, רה״מ יהיה חייב להפעיל אותה, בלי קשר לעמדה של טראמפ.
צבא המילואים איננו יו-יו. עסקה של ״הכל תמורת הכל״, איננה אפשרית על פי הרמטכ״ל, וכל ילד מבין שהשחרור הנפלא של עידן אלכסנדר (טוב שנתניהו שהתעקש לומר ״עד 24״, ולא ״21״), הוא ניסיון לתקוע טריז בין אמריקה של טראמפ לישראל של נתניהו.
תקוותי היא שאמריקה לא תיפול למלכודת הזו, אך אני בעיקר משוכנע שנתניהו לא יפול בה.
במזרח התיכון, בעולם כולו, ובפרט בבית הלבן הנוכחי, מכבדים את החזק.
וברגע שיסתיים ביקור טראמפ באזור יגיע הרגע להראות את היד החזקה של ישראל. בכל החזיתות. כי כשישראל תנצח גם אמריקה תנצח.
רק מה, חייבים להשיג את הניצחון הזה מהר.
May 13
אני מבין שהקבוצה שתמכה באוסלו,
ובהתנתקות,
ובעסקת שליט,
ובאי הכרעת חמאס לפני 7 באוקטובר,
ובעצירת המלחמה לפני הכניסה לרפיח,
ולפני תפיסת פילדלפי,
וחיסול סינוואר (1),
ודף,
ונסראללה,
וחיזבאללה,
ואסד,
וסינוואר (2) ככל הנראה ובע"ה,
- היא זו שעכשיו שוב רוצה לעצור לפני ההשמדה הסופית של הנאצים המודרניים.
עכשיו מה המסקנה?
נ"ב – דווקא כמי שמאמין שיש פוטנציאל לעסקה עם "סוריה החדשה", ברור לי שקודם כל יש לחסל את חמאס, כדי שגם לג'ולאני יהיה ברור עם מי יש לו עסק.
(אריאל כהנא)
ובהתנתקות,
ובעסקת שליט,
ובאי הכרעת חמאס לפני 7 באוקטובר,
ובעצירת המלחמה לפני הכניסה לרפיח,
ולפני תפיסת פילדלפי,
וחיסול סינוואר (1),
ודף,
ונסראללה,
וחיזבאללה,
ואסד,
וסינוואר (2) ככל הנראה ובע"ה,
- היא זו שעכשיו שוב רוצה לעצור לפני ההשמדה הסופית של הנאצים המודרניים.
עכשיו מה המסקנה?
נ"ב – דווקא כמי שמאמין שיש פוטנציאל לעסקה עם "סוריה החדשה", ברור לי שקודם כל יש לחסל את חמאס, כדי שגם לג'ולאני יהיה ברור עם מי יש לו עסק.
(אריאל כהנא)
May 14
May 15
May 16
מכתב לגיל
רצה טראמפ, ודווקא בשבוע שבו אשתי ואני קבענו חופשה קדושה לרגל 25 שנים ביחד – ותודה למי שהביאתני הלום – הוא בחר להגיע למזרח התיכון.
כיוון שבכל שבוע קורים בארץ דברים דחופים, החלטתי שלא לדחות או לבטל. כך קרה שבאירועים הדרמטיים שקרו, צפיתי ממרחק מסוים. והיה בכך הרבה יתרון.
כי החופשה, תודה ששאלתם, הייתה מקסימה. היינו בבולגריה, מדינה החברה באיחוד האירופי. בולגריה עושה מאמצים אדירים לקדם את עצמה, אך לא תמיד בהצלחה.
כלומר מצד אחד רואים איים רבים של מודרנה, וטכנולוגיה, ודור צעיר עם תודעה מערבית ששולט באנגלית ורוצה לרוץ קדימה. מצד שני, פרימיטיביות עדיין נוכחת. למשל, כבישים רבים במצב נוראי, עגלה רתומה לסוס היא עדיין כלי תחבורה בכפרים, ובשווקים מוכרים מגל ולא כפריט מוזיאוני. זה כנראה גם ההסבר לכך שבולגריה זולה מאוד. אגב, אחד המכשולים בפני ההתקדמות הבולגרית הוא חוסר יציבות פוליטי ו"מעגלים חוזרים של בחירות".
ישראל, במילים אחרות, מתקדמת עשרות מונים יותר, וגם יקרה כפליים. כך שמצד אחד, היה אפשר לקנא בירוק, בשקט, בקצב הרגוע ובמחירים הנמוכים של הבולגרים. מצד שני, מי שלא רץ קדימה נשאר תקוע מאוחר.
כל ההקדמה נועדה לומר דבר לגמרי אחר.
כי אמש, בשדה התעופה המיושן והמבולגן של סופיה (חברה באיחוד האירופי כאמור), פגשתי ישראלי כבן 70, תושב מכבים-רעות. נקרא לו גיל. יחד המתנו בתור אולי שעה. יחד עקפו אותנו כל מיני תחמנים (ישראלים כמובן) שחושבים שהמטוס לא ימריא כשכולם עליו.
גיל סיפר שהוא לא צופה בחדשות כי "אין מה לראות". הסכמתי אתו שלא לראות טלוויזיה זה לגמרי בסדר. גם על הציפייה שלו שכל צעירי ישראל יתגייסו לצה"ל, חתמתי. בהמשך התברר שהוא עשה עסקים עם לא מעט חרדים. משום מה הוא עדיין מכנה אותם "קרציות" ו"עלוקות". פחות התחברתי. לצעיר יהודי אמריקני עם פאות, הסביר שהוא חייב להתגייס לצה"ל מיד כשינחת בארץ. הבחור המתוק הגיב בחיוך וטפיחת שכם.
העניין של הוא ש"הדור שלי מיואש. אם לא הילדים והנכדים, היינו עוזבים את הארץ". זה המסר שעלה מכל משפט שני שלו. הוא משוכנע שאין לנו עתיד ושהמדינה אבודה. הוא שרת בצה"ל 4 שנים מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. הייתה לו אמונה וציפייה שהילדים והנכדים שלו כבר לא יצטרכו להילחם על עצם קיומנו. כנראה שהטבח, בשילוב המצב הפוליטי ("סמוטריץ' אגו מנאייק ששולח חיילים למות בעזה כדי להקים התנחלויות"), רוקנו אצלו כל תקווה.
"אז מה אתה מציע? שנחזור כולנו לפה? למקומות מהם באנו? אתה יודע איך זה נגמר. עשן באושוויץ".
"זו שאלה קשה", הוא השיב, "אבל אני לא אדם חכם. לי יש רק שאלות". וכשאשתו אמרה לו שיפסיק, גיל השיב, "אני רק פורק". עם הצורך הרגשי הזה, כל מי שהיה מסביב הזדהה.
כל השיח הזה התנהל כאמור בתור המתיש בטרמינל ונמשך באוטובוס שלקח אותנו למטוס.
בטיסה עצמה כבר שמעתי את סיפורו של אדם אחר מרחובות. הוא איבד את נכדו הבכור בנסיבת הנובה. עד השעה אחת בצהרים הנכד עוד היה בקשר עם המשפחה, מדווח לה על מצבו ומוסר מיקומים בתחינה שיבואו להציל אותו. לבסוף רצחו המחבלים אותו ואת שני חבריו.
הכאב על הנכד, ועל בתו השכולה שמבקרת בלילות את בנה בבית הקברות, בקע מכל שורה של האיש. "למי שיש אמונה יותר קל. תראה את הבחור הזה שאיבד את אשתו. הם היו בדרך לחדר לידה והוא אומר 'נקום ונתאושש'. בגלל שהוא דתי הוא מדבר ככה", השווה בין מצבו לבין הרצח המחריד של צאלה גז והתגובה של בעלה, חננאל. לבולגריה הוא בא להתרענן בבית נופש שקנה לפני מספר שנים. "אחרי יום הזיכרון הרגשתי שאני חייב לצאת קצת. זה היה קשה מדי", הוסיף.
הטיסה נחתה בשלום וממש ביציאה מהטרמינל תפסה אותנו האזעקה התורנית מתימן.
חשבתי שזה די מדהים שישראל היא (כמעט) המדינה היחידה בעולם שסתם ככה נופלים לה טילים על הראש. מצד שני, כולם סמכו על מערכות ההגנה שכמותן בוודאות אין בעולם, כך שהכל היה רגוע. כך הסתיים הטיול שלנו.
++++
השיחות הטיפוסיות עם שני הישראלים המבוגרים הללו, הפערים העצומים בין המקום שממנו באנו לארץ שלנו – ולא שיש פה משהו חדש – חידדו אצלי תובנה ישנה.
החלוקה בעם ישראל איננה בין ימנים לשמאלנים, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילונים או ביביסטים ורל"ביסטים.
החלוקה היא בין מי שמאמינים שלמרות הכל יהיה פה טוב ואולי גם שאין ברירה אחרת, לבין מי שהרימו ידיים. אלה שתי הקבוצות.
אין לי טענות לגיל. הוא התייאש, גם בגלל המצב הפוליטי, אם בגלל המצב של המדינה ואם בגלל הקשר ביניהם. זכותו ,אבל אני יכול רק להצטער בשבילו.
כי ניסינו את החלופות. יותר מדי שנים ביותר מדי מקומות. זה לא ממש הצליח.
מי שלא רוצה לאבד את זהותו היהודית, במוקדם או במאוחר יפגוש את העוינות ליהדות. כך שאין לנו באמת אופציה 'לחזור למקומות מהם באנו'.
אכן, שבילי הארץ שלנו מלאים בצער, וכאב, ועוולות ובעיות שמחייבות פתרון ואתגרים עצומים.
רצה טראמפ, ודווקא בשבוע שבו אשתי ואני קבענו חופשה קדושה לרגל 25 שנים ביחד – ותודה למי שהביאתני הלום – הוא בחר להגיע למזרח התיכון.
כיוון שבכל שבוע קורים בארץ דברים דחופים, החלטתי שלא לדחות או לבטל. כך קרה שבאירועים הדרמטיים שקרו, צפיתי ממרחק מסוים. והיה בכך הרבה יתרון.
כי החופשה, תודה ששאלתם, הייתה מקסימה. היינו בבולגריה, מדינה החברה באיחוד האירופי. בולגריה עושה מאמצים אדירים לקדם את עצמה, אך לא תמיד בהצלחה.
כלומר מצד אחד רואים איים רבים של מודרנה, וטכנולוגיה, ודור צעיר עם תודעה מערבית ששולט באנגלית ורוצה לרוץ קדימה. מצד שני, פרימיטיביות עדיין נוכחת. למשל, כבישים רבים במצב נוראי, עגלה רתומה לסוס היא עדיין כלי תחבורה בכפרים, ובשווקים מוכרים מגל ולא כפריט מוזיאוני. זה כנראה גם ההסבר לכך שבולגריה זולה מאוד. אגב, אחד המכשולים בפני ההתקדמות הבולגרית הוא חוסר יציבות פוליטי ו"מעגלים חוזרים של בחירות".
ישראל, במילים אחרות, מתקדמת עשרות מונים יותר, וגם יקרה כפליים. כך שמצד אחד, היה אפשר לקנא בירוק, בשקט, בקצב הרגוע ובמחירים הנמוכים של הבולגרים. מצד שני, מי שלא רץ קדימה נשאר תקוע מאוחר.
כל ההקדמה נועדה לומר דבר לגמרי אחר.
כי אמש, בשדה התעופה המיושן והמבולגן של סופיה (חברה באיחוד האירופי כאמור), פגשתי ישראלי כבן 70, תושב מכבים-רעות. נקרא לו גיל. יחד המתנו בתור אולי שעה. יחד עקפו אותנו כל מיני תחמנים (ישראלים כמובן) שחושבים שהמטוס לא ימריא כשכולם עליו.
גיל סיפר שהוא לא צופה בחדשות כי "אין מה לראות". הסכמתי אתו שלא לראות טלוויזיה זה לגמרי בסדר. גם על הציפייה שלו שכל צעירי ישראל יתגייסו לצה"ל, חתמתי. בהמשך התברר שהוא עשה עסקים עם לא מעט חרדים. משום מה הוא עדיין מכנה אותם "קרציות" ו"עלוקות". פחות התחברתי. לצעיר יהודי אמריקני עם פאות, הסביר שהוא חייב להתגייס לצה"ל מיד כשינחת בארץ. הבחור המתוק הגיב בחיוך וטפיחת שכם.
העניין של הוא ש"הדור שלי מיואש. אם לא הילדים והנכדים, היינו עוזבים את הארץ". זה המסר שעלה מכל משפט שני שלו. הוא משוכנע שאין לנו עתיד ושהמדינה אבודה. הוא שרת בצה"ל 4 שנים מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. הייתה לו אמונה וציפייה שהילדים והנכדים שלו כבר לא יצטרכו להילחם על עצם קיומנו. כנראה שהטבח, בשילוב המצב הפוליטי ("סמוטריץ' אגו מנאייק ששולח חיילים למות בעזה כדי להקים התנחלויות"), רוקנו אצלו כל תקווה.
"אז מה אתה מציע? שנחזור כולנו לפה? למקומות מהם באנו? אתה יודע איך זה נגמר. עשן באושוויץ".
"זו שאלה קשה", הוא השיב, "אבל אני לא אדם חכם. לי יש רק שאלות". וכשאשתו אמרה לו שיפסיק, גיל השיב, "אני רק פורק". עם הצורך הרגשי הזה, כל מי שהיה מסביב הזדהה.
כל השיח הזה התנהל כאמור בתור המתיש בטרמינל ונמשך באוטובוס שלקח אותנו למטוס.
בטיסה עצמה כבר שמעתי את סיפורו של אדם אחר מרחובות. הוא איבד את נכדו הבכור בנסיבת הנובה. עד השעה אחת בצהרים הנכד עוד היה בקשר עם המשפחה, מדווח לה על מצבו ומוסר מיקומים בתחינה שיבואו להציל אותו. לבסוף רצחו המחבלים אותו ואת שני חבריו.
הכאב על הנכד, ועל בתו השכולה שמבקרת בלילות את בנה בבית הקברות, בקע מכל שורה של האיש. "למי שיש אמונה יותר קל. תראה את הבחור הזה שאיבד את אשתו. הם היו בדרך לחדר לידה והוא אומר 'נקום ונתאושש'. בגלל שהוא דתי הוא מדבר ככה", השווה בין מצבו לבין הרצח המחריד של צאלה גז והתגובה של בעלה, חננאל. לבולגריה הוא בא להתרענן בבית נופש שקנה לפני מספר שנים. "אחרי יום הזיכרון הרגשתי שאני חייב לצאת קצת. זה היה קשה מדי", הוסיף.
הטיסה נחתה בשלום וממש ביציאה מהטרמינל תפסה אותנו האזעקה התורנית מתימן.
חשבתי שזה די מדהים שישראל היא (כמעט) המדינה היחידה בעולם שסתם ככה נופלים לה טילים על הראש. מצד שני, כולם סמכו על מערכות ההגנה שכמותן בוודאות אין בעולם, כך שהכל היה רגוע. כך הסתיים הטיול שלנו.
++++
השיחות הטיפוסיות עם שני הישראלים המבוגרים הללו, הפערים העצומים בין המקום שממנו באנו לארץ שלנו – ולא שיש פה משהו חדש – חידדו אצלי תובנה ישנה.
החלוקה בעם ישראל איננה בין ימנים לשמאלנים, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילונים או ביביסטים ורל"ביסטים.
החלוקה היא בין מי שמאמינים שלמרות הכל יהיה פה טוב ואולי גם שאין ברירה אחרת, לבין מי שהרימו ידיים. אלה שתי הקבוצות.
אין לי טענות לגיל. הוא התייאש, גם בגלל המצב הפוליטי, אם בגלל המצב של המדינה ואם בגלל הקשר ביניהם. זכותו ,אבל אני יכול רק להצטער בשבילו.
כי ניסינו את החלופות. יותר מדי שנים ביותר מדי מקומות. זה לא ממש הצליח.
מי שלא רוצה לאבד את זהותו היהודית, במוקדם או במאוחר יפגוש את העוינות ליהדות. כך שאין לנו באמת אופציה 'לחזור למקומות מהם באנו'.
אכן, שבילי הארץ שלנו מלאים בצער, וכאב, ועוולות ובעיות שמחייבות פתרון ואתגרים עצומים.
May 16
אבל, באמת ובתים גם אין לנו ברירה אחרת.
מעבר לכך, קוממיות של אומה אינה עניין של דור או שניים. בטח ובטח שכאשר מדובר בעם עתיק כמו היהודים, המסע והמשא לעצמאות מלאה יהיו הרבה יותר ארוכים וקשים.
נדרש מאמץ לאומי רב דורי, שכולל את כל שכבות האומה. והוא לא יסתיים בהצלחה, אם לא יבינו כלל חלקי האוכלוסייה שכולם ללא יוצא מן הכלל, חייבים לקחת בו חלק. ולא רק על עצם הקיום כולם צריכים להיאבק, אלא גם על הקידמה, והמדע והאמונה והערכים. בלעדיהם, במקרה הטוב נגמור כמו בולגריה. במקרה הפחות טוב, נגמור בכלל.
ולכן, גיל, אין לנו אופציה להתייאש. אכן, האתגרים גדולים ועצומים. יחלפו דורות עד שנשתקם מ-7 באוקטובר.
אבל, אין לנו כאומה מסלול אפשרי אחר. ואדרבה, אם שלושה דורות מעלינו, היהודים הצליחו להקים מדינה משגשגת אחרי ששליש מבני העם נרצחו בשואה, ודאי וודאי שיש בקרבנו הכוחות לעשות זאת כיום. זה רק עניין של הסתכלות החיים.
כי אז היינו עם זעיר, מוכה, יחפני וללא בית. אף על פי כן, איש לא העלה על דעתו את האפשרות להתייאש.
כיום, על אף האסון, ישראל היא עדיין אחת המדינות המתקדמות בעולם. ואם ננהל אותה נכון וביחד, היא תוסיף להיות כזו לדורות רבים קדימה.
מנגד, את פניה של אומה שחלקה מיואשת, ראינו יחד בבולגריה. אם כך, באלו משתי האפשרויות תבחר?
מעבר לכך, קוממיות של אומה אינה עניין של דור או שניים. בטח ובטח שכאשר מדובר בעם עתיק כמו היהודים, המסע והמשא לעצמאות מלאה יהיו הרבה יותר ארוכים וקשים.
נדרש מאמץ לאומי רב דורי, שכולל את כל שכבות האומה. והוא לא יסתיים בהצלחה, אם לא יבינו כלל חלקי האוכלוסייה שכולם ללא יוצא מן הכלל, חייבים לקחת בו חלק. ולא רק על עצם הקיום כולם צריכים להיאבק, אלא גם על הקידמה, והמדע והאמונה והערכים. בלעדיהם, במקרה הטוב נגמור כמו בולגריה. במקרה הפחות טוב, נגמור בכלל.
ולכן, גיל, אין לנו אופציה להתייאש. אכן, האתגרים גדולים ועצומים. יחלפו דורות עד שנשתקם מ-7 באוקטובר.
אבל, אין לנו כאומה מסלול אפשרי אחר. ואדרבה, אם שלושה דורות מעלינו, היהודים הצליחו להקים מדינה משגשגת אחרי ששליש מבני העם נרצחו בשואה, ודאי וודאי שיש בקרבנו הכוחות לעשות זאת כיום. זה רק עניין של הסתכלות החיים.
כי אז היינו עם זעיר, מוכה, יחפני וללא בית. אף על פי כן, איש לא העלה על דעתו את האפשרות להתייאש.
כיום, על אף האסון, ישראל היא עדיין אחת המדינות המתקדמות בעולם. ואם ננהל אותה נכון וביחד, היא תוסיף להיות כזו לדורות רבים קדימה.
מנגד, את פניה של אומה שחלקה מיואשת, ראינו יחד בבולגריה. אם כך, באלו משתי האפשרויות תבחר?
May 16
*הודעת משפחות חטופים מפורום תקווה:*
הדיווחים הבוקר על הגברת התקיפות ברצועה מצביעים על כך שהכיוון הוא נכון.
הלחץ הצבאי חייב להיות הרבה יותר חזק, בעצימות גבוהה ומתואם עם לחץ מדיני, מצור מוחלט, ניתוק מים וחשמל והכרעה אמיתית.
ההצדקה לפעילות המבצעית היא אך ורק עבור שחרורם של כל חטופינו יחד, ללא סלקציה וללא פעימות.
הפעם חייבים להכריע.
חייבים לנצח.
חייבים להשיב את כולם הבייתה.
הדיווחים הבוקר על הגברת התקיפות ברצועה מצביעים על כך שהכיוון הוא נכון.
הלחץ הצבאי חייב להיות הרבה יותר חזק, בעצימות גבוהה ומתואם עם לחץ מדיני, מצור מוחלט, ניתוק מים וחשמל והכרעה אמיתית.
ההצדקה לפעילות המבצעית היא אך ורק עבור שחרורם של כל חטופינו יחד, ללא סלקציה וללא פעימות.
הפעם חייבים להכריע.
חייבים לנצח.
חייבים להשיב את כולם הבייתה.
May 16
משלחת ישראל בדוחא תמשיך גם היום במגעים עם המתווכות במאמץ לקדם עסקת חטופים. בהתאם להתפתחויות במהלך היום, תתקבל בהמשך החלטה האם להחזיר את המשלחת בסוף היום לארץ, או לתת סיכוי ליום נוסף של מגעים. בישראל ההערכה הרווחת ממשיכה להיות שאין סיכוי לפריצת דרך. גורם מדיני אמר לישראל היום כי העלאת רף התקיפות הלילה של צה"ל, היא גם על רקע הקיפאון במו"מ וגם צעד מקדים לקראת שלב ההכרעה של חמאס שצפוי בקרוב מאוד, אם לא תהיה פריצת דרך בקרוב.
(אריאל כהנא)
(אריאל כהנא)
May 16
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
חטיבה 646 ״מכינה את הקרקע״, תרתי משמע, בסג'עיה,
לקראת הפעולה הגדולה המתוכננת.
לקראת הפעולה הגדולה המתוכננת.
May 16
איך אומרים ביסמוט בנורבגית?
חה״כ בועז ביסמוט התראיין השבוע לערוץ הטלוויזיה הנורבגי nrk. הוא הלם במראיין באופן כל כך מוצלח עד שתומכי ישראל במדינה החלו למכור חולצות ״כמו בועז״.
הנה קטע מהראיון:
חה״כ בועז ביסמוט התראיין השבוע לערוץ הטלוויזיה הנורבגי nrk. הוא הלם במראיין באופן כל כך מוצלח עד שתומכי ישראל במדינה החלו למכור חולצות ״כמו בועז״.
הנה קטע מהראיון:
May 16
*הודעת 'פורום פצועי המלחמה':*
אנו מברכים את חברנו הלוחמים מכלל היחידות הערוכים בשטחי הכינוס למבצע מרכבות גדעון. הפעם מטרת המבצע חייבת להיות כיבוש השטח והכרעת חמאס. הגיע זמן הכרעה!
הגיע לידיעתנו מחברנו הלוחמים והמפקדים הנערכים למבצע, שבכוונת הצבא להמשיך לספק מים לשטחים בשליטת חמאס במהלך התימרון.
הזרמת מים לשטחי חמאס תאפשר לו לפגוע בחיילנו ולא תייצר הפרדה בין צבא החמאס לאוכלסייה העזתית מה שיביא להרוגים ופצועים נוספים לשווא. המהלך סותר גם את דברי ראש הממשלה בפגישתו איתנו שסיוע ינתן אך ורק דרומית לציר מורג באזור שבשליטת צה"ל.
אנחנו דורשים שעוד לפני הכניסה לתימרון, כלל הסיוע והמים ימסרו ויחולקו אך ורק למי שיצא משטחי החמאס לשטח שמדרום לציר מורג, אסור לשלוח את חברנו החיילים להיפצע ולהיהרג לשווא. אלו הרגעים האחרונים לוודא שהפעם הולכים לניצחון והכרעה מלאה. אין לתת מים לחמאס!
אנו מברכים את חברנו הלוחמים מכלל היחידות הערוכים בשטחי הכינוס למבצע מרכבות גדעון. הפעם מטרת המבצע חייבת להיות כיבוש השטח והכרעת חמאס. הגיע זמן הכרעה!
הגיע לידיעתנו מחברנו הלוחמים והמפקדים הנערכים למבצע, שבכוונת הצבא להמשיך לספק מים לשטחים בשליטת חמאס במהלך התימרון.
הזרמת מים לשטחי חמאס תאפשר לו לפגוע בחיילנו ולא תייצר הפרדה בין צבא החמאס לאוכלסייה העזתית מה שיביא להרוגים ופצועים נוספים לשווא. המהלך סותר גם את דברי ראש הממשלה בפגישתו איתנו שסיוע ינתן אך ורק דרומית לציר מורג באזור שבשליטת צה"ל.
אנחנו דורשים שעוד לפני הכניסה לתימרון, כלל הסיוע והמים ימסרו ויחולקו אך ורק למי שיצא משטחי החמאס לשטח שמדרום לציר מורג, אסור לשלוח את חברנו החיילים להיפצע ולהיהרג לשווא. אלו הרגעים האחרונים לוודא שהפעם הולכים לניצחון והכרעה מלאה. אין לתת מים לחמאס!
May 16
הרך הנולד של צאלה הי"ד לעולם לא יכיר אותה, לעולם לא ירגיש את מגעה, אבל לעולם לא ניתן לו להרגיש לבד
נרתמים ותורמים למשפחת גז האהובה 👇🏻🩷
https://givechak.co.il/Tzeela
נרתמים ותורמים למשפחת גז האהובה 👇🏻🩷
https://givechak.co.il/Tzeela
givechak.co.il
האור של צאלה יזהר לעד, מעניקים חיבוק למשפחה ולילדים - Givechak
בי"ז אייר
ב22:00 בלילה נשמעו יריות על הציר, הציר לפת ציר כואב במיוחד. צאלה גז, אמא מסורה לשלושה ילדים ואחד ברחמה, אישה אוהבת ואהובה לבעלה ופסיכותירפיסטית בחסד, נורתה באכזריות בידי בני עולה, כמה מאות מטרים מהבית, בדרכה ללדת את בנה הרביעי.
מאז שום דבר לא אותו…
ב22:00 בלילה נשמעו יריות על הציר, הציר לפת ציר כואב במיוחד. צאלה גז, אמא מסורה לשלושה ילדים ואחד ברחמה, אישה אוהבת ואהובה לבעלה ופסיכותירפיסטית בחסד, נורתה באכזריות בידי בני עולה, כמה מאות מטרים מהבית, בדרכה ללדת את בנה הרביעי.
מאז שום דבר לא אותו…
May 16
האם ביקור טראמפ באזור היה טוב או רע לישראל ואיפה הבדל המרכזי בינו לבין נתניהו?
»
דונלד טראמפ מסיים את ביקורו במזרח התיכון, וזו הזדמנות טובה לבדוק מה יצא מהמסע הזה והאם ישראל התחזקה או נחלשה כתוצאה ממנו.
טראמפ חתם עם סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות, על הסכמי סחר בשווי מצטבר של טריליוני דולרים. גם אם לא כל הסכומים העצומים האלה יזרמו בסופו של דבר למשק האמריקני, עדיין מדובר בזריקת מרץ בלתי נתפסת בהיקפה לכלכלה הגדולה בעולם.
כידוע, הכלכלה הזו שרויה בגירעון מסחרי אדיר מימדים. כלומר, טראמפ הוביל פה מהלך היסטורי שצפוי לחזק את המשק האמריקני, ולשפר את המיצוב הכלכלי שלו מול סין. כשיש כסף ויש טכנולוגיה - והרבה מכספי ההשקעות האמריקנים והאמירותיים צפויים לזרום לענפי הטכנולוגיה – יש משאבים לבנות כוח צבאי חזק.
אמריקה חזקה, כך לימדו אותי, היא דבר טוב ליהודים. זאת ועוד, כשאנחנו עמדנו בתור, א-לוהים חילק שכל ולא נפט. מה לעשות שלישראל אין את משאבי הנפט והאנרגיה שמאפשרים לנסיכויות המפרץ להציע לטראמפ את הסכומים המדוברים. טראמפ אמר שהמדינות הראשונות שיבקר בהן, הן אלה שישקיעו באמריקה, וזה בדיוק מה שעשה. כך שהבכי והנהי לגבי כל זה לא ממש מובנים לי.
אשר לנו, אם נשכיל לשמור על הקדמה הטכנולוגית שלנו – וזה לא דבר שקורה מאליו אלא כתוצאה ממאמץ לאומי - נהיה הזבוב שרוכב על הפיל בדרך להצלחה. אבל זה כבר תלוי בנו, לא בטראמפ.
בנוסף להיבט הכלכלי-צבאי-טכנולוגי, ארה"ב חזרה פוליטית למזרח התיכון. רק לפני שנה-שנתיים, סין היא זו שנתנה פה חסות למהלכים אזוריים. כעת טראמפ קשר את ארה"ב למזה"ת בהסכמים שלא יאפשרו לה להתנתק מהזירה. גם זה טוב לישראל.
אז הכל מושלם?
לא. החלק שהטריד השבוע הרבה אנשים ובצדק הוא שטרמאפ נקט במהלכים האלה, כשהוא כמעט מתעלם מישראל. זה לא טוב, וההסבר שלי לכך נמצא בסוף המאמר.
על כל פנים, למיטב הבנתי זו לא הייתה הכוונה המקורית. מלכתחילה – אם אני קורא נכון את המהלכים – טראמפ האמין שעד לנקודת הזמן הזו, ישראל כבר תסיים את המלחמה. הדבר לא קרה, כי כאשר טראמפ המליץ לנו "לפתוח את שערי הגיהינום", העדפנו ללכת לעסקת חטופים ולהוציא כמה שיותר אנשים מהמנהרות.
כיוון שכך, חמאס עדיין לא חוסל. וכיוון שהארגון הרצחני עדיין על הרגליים, ישראל לא מוכנה (בצדק לטעמי) לסיים את המלחמה. זאת בעוד התנאים הסעודים לנורמליזציה, הם סיום המלחמה בעזה ומלמול ישראלי כלשהוא על 'מדינה פלסטינית'.
בקיצור, סדרי העדיפויות ולוחות הזמנים של טארמפ ושל נתניהו, התגלו כבלתי תואמים. וכך טראמפ רץ לו קדימה, בעוד ישראל מרוכזת באתגרים של עצמה.
האם זה טוב? רע? האם זה אומר שטראמפ נטש את ישראל?
הבה נעבור זירה אחר זירה.
איראן – זה הפרק המטריד ביותר. על פניו כל בכירי הממשל, כולל טראמפ, אוחזים היום בגישה הקשוחה ולפיה איראן חייבת לנטרל את יכולות ההעשרה שלה. טראמפ אף אמר שהאייתולות נדרשים לעצור את תכנית הטילים ואת התמיכה שלהם בארגוני הטרור. אם יקרום הסכם בינו לבינם בתנאים האלה, ישראל תוכל לחיות אתו. העניין שאיש לא יודע אם יהיה הסכם והאם אלה יהיו קווי המתאר שלו.
יתרון איכותי – חוק אמריקני שיהיה קשה מאוד לשנות אותו, מחייב את ארה"ב לשמור על היתרון האיכותי של ישראל. כלומר, גם אם המפרציות יקבלו את כל המערכות המתוחכמות שטראמפ הבטיח להן, לישראל הוא יהיה חייב לתת יותר. בנקודה הזו ראוי להזכיר את הפרסומים שהיו בשעתו כאילו הסכמי אברהם נחתמו בתמורה לכך שהאמירויות יקבלו מטוסי 35F. ובכן, חמש שנים עברו ואף מטוס לא הגיע.
סוריה – לטעמי האישי, וכתבתי זאת עוד הרבה לפני הסרת הסנקציות עליה הודיע טראמפ, קיים פוטנציאל משמעותי להסכם טוב בין ישראל לבין סוריה החדשה. אחמד א שרעא הוא אמנם במקור ג'יהאדיסט, אך כזה שעבר תהליכי התפקחות והתבגרות. דווקא חולשתו היא הזדמנות לדחוק אותו להסכם בתנאים טובים לישראל, להרחיק אותו מקטאר ותורכיה ולקרב אותו למערב, לסעודים ולאמירותיים. הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה ותמשיך להתקדם בלעדינו. "אם אינך יכול להם – הצטרף אליהם", אומר הפתגם. אני מאוד מקווה שניישם אותו. גם פה, הכדור בצד ישראל ולא בזה האמריקני.
עזה – טראמפ נותן לישראל חופש פעולה צבאי מלא. אינני יודע כמה זמן תהיה לו סבלנות להתארכות המלחמה, אך הוא שותף מלא לדעה שיש לסלק את חמאס מעזה. חובת ההוכחה עלינו להראות מסוגלות לכך.
חטופים – כנ"ל. טראמפ לא כפה ולא יכפה שום עסקה. אנחנו אלה שצריכים להחליט לפה או לפה.
אם נחבר בין הנקודות, נוכל לראות כי הדבר העיקרי שמפריד בין טראמפ לנתניהו הוא הקצב.
טראמפ טס קדימה. קצב ההחלטות שלו בשורה ארוכה מאוד של תחומים, מסחרר באופן בלתי נתפס. הוא עוקף בסיבוב את אובמה, את ביידן וגם את עצמו מהכהונה הראשונה.
»
דונלד טראמפ מסיים את ביקורו במזרח התיכון, וזו הזדמנות טובה לבדוק מה יצא מהמסע הזה והאם ישראל התחזקה או נחלשה כתוצאה ממנו.
טראמפ חתם עם סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות, על הסכמי סחר בשווי מצטבר של טריליוני דולרים. גם אם לא כל הסכומים העצומים האלה יזרמו בסופו של דבר למשק האמריקני, עדיין מדובר בזריקת מרץ בלתי נתפסת בהיקפה לכלכלה הגדולה בעולם.
כידוע, הכלכלה הזו שרויה בגירעון מסחרי אדיר מימדים. כלומר, טראמפ הוביל פה מהלך היסטורי שצפוי לחזק את המשק האמריקני, ולשפר את המיצוב הכלכלי שלו מול סין. כשיש כסף ויש טכנולוגיה - והרבה מכספי ההשקעות האמריקנים והאמירותיים צפויים לזרום לענפי הטכנולוגיה – יש משאבים לבנות כוח צבאי חזק.
אמריקה חזקה, כך לימדו אותי, היא דבר טוב ליהודים. זאת ועוד, כשאנחנו עמדנו בתור, א-לוהים חילק שכל ולא נפט. מה לעשות שלישראל אין את משאבי הנפט והאנרגיה שמאפשרים לנסיכויות המפרץ להציע לטראמפ את הסכומים המדוברים. טראמפ אמר שהמדינות הראשונות שיבקר בהן, הן אלה שישקיעו באמריקה, וזה בדיוק מה שעשה. כך שהבכי והנהי לגבי כל זה לא ממש מובנים לי.
אשר לנו, אם נשכיל לשמור על הקדמה הטכנולוגית שלנו – וזה לא דבר שקורה מאליו אלא כתוצאה ממאמץ לאומי - נהיה הזבוב שרוכב על הפיל בדרך להצלחה. אבל זה כבר תלוי בנו, לא בטראמפ.
בנוסף להיבט הכלכלי-צבאי-טכנולוגי, ארה"ב חזרה פוליטית למזרח התיכון. רק לפני שנה-שנתיים, סין היא זו שנתנה פה חסות למהלכים אזוריים. כעת טראמפ קשר את ארה"ב למזה"ת בהסכמים שלא יאפשרו לה להתנתק מהזירה. גם זה טוב לישראל.
אז הכל מושלם?
לא. החלק שהטריד השבוע הרבה אנשים ובצדק הוא שטרמאפ נקט במהלכים האלה, כשהוא כמעט מתעלם מישראל. זה לא טוב, וההסבר שלי לכך נמצא בסוף המאמר.
על כל פנים, למיטב הבנתי זו לא הייתה הכוונה המקורית. מלכתחילה – אם אני קורא נכון את המהלכים – טראמפ האמין שעד לנקודת הזמן הזו, ישראל כבר תסיים את המלחמה. הדבר לא קרה, כי כאשר טראמפ המליץ לנו "לפתוח את שערי הגיהינום", העדפנו ללכת לעסקת חטופים ולהוציא כמה שיותר אנשים מהמנהרות.
כיוון שכך, חמאס עדיין לא חוסל. וכיוון שהארגון הרצחני עדיין על הרגליים, ישראל לא מוכנה (בצדק לטעמי) לסיים את המלחמה. זאת בעוד התנאים הסעודים לנורמליזציה, הם סיום המלחמה בעזה ומלמול ישראלי כלשהוא על 'מדינה פלסטינית'.
בקיצור, סדרי העדיפויות ולוחות הזמנים של טארמפ ושל נתניהו, התגלו כבלתי תואמים. וכך טראמפ רץ לו קדימה, בעוד ישראל מרוכזת באתגרים של עצמה.
האם זה טוב? רע? האם זה אומר שטראמפ נטש את ישראל?
הבה נעבור זירה אחר זירה.
איראן – זה הפרק המטריד ביותר. על פניו כל בכירי הממשל, כולל טראמפ, אוחזים היום בגישה הקשוחה ולפיה איראן חייבת לנטרל את יכולות ההעשרה שלה. טראמפ אף אמר שהאייתולות נדרשים לעצור את תכנית הטילים ואת התמיכה שלהם בארגוני הטרור. אם יקרום הסכם בינו לבינם בתנאים האלה, ישראל תוכל לחיות אתו. העניין שאיש לא יודע אם יהיה הסכם והאם אלה יהיו קווי המתאר שלו.
יתרון איכותי – חוק אמריקני שיהיה קשה מאוד לשנות אותו, מחייב את ארה"ב לשמור על היתרון האיכותי של ישראל. כלומר, גם אם המפרציות יקבלו את כל המערכות המתוחכמות שטראמפ הבטיח להן, לישראל הוא יהיה חייב לתת יותר. בנקודה הזו ראוי להזכיר את הפרסומים שהיו בשעתו כאילו הסכמי אברהם נחתמו בתמורה לכך שהאמירויות יקבלו מטוסי 35F. ובכן, חמש שנים עברו ואף מטוס לא הגיע.
סוריה – לטעמי האישי, וכתבתי זאת עוד הרבה לפני הסרת הסנקציות עליה הודיע טראמפ, קיים פוטנציאל משמעותי להסכם טוב בין ישראל לבין סוריה החדשה. אחמד א שרעא הוא אמנם במקור ג'יהאדיסט, אך כזה שעבר תהליכי התפקחות והתבגרות. דווקא חולשתו היא הזדמנות לדחוק אותו להסכם בתנאים טובים לישראל, להרחיק אותו מקטאר ותורכיה ולקרב אותו למערב, לסעודים ולאמירותיים. הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה ותמשיך להתקדם בלעדינו. "אם אינך יכול להם – הצטרף אליהם", אומר הפתגם. אני מאוד מקווה שניישם אותו. גם פה, הכדור בצד ישראל ולא בזה האמריקני.
עזה – טראמפ נותן לישראל חופש פעולה צבאי מלא. אינני יודע כמה זמן תהיה לו סבלנות להתארכות המלחמה, אך הוא שותף מלא לדעה שיש לסלק את חמאס מעזה. חובת ההוכחה עלינו להראות מסוגלות לכך.
חטופים – כנ"ל. טראמפ לא כפה ולא יכפה שום עסקה. אנחנו אלה שצריכים להחליט לפה או לפה.
אם נחבר בין הנקודות, נוכל לראות כי הדבר העיקרי שמפריד בין טראמפ לנתניהו הוא הקצב.
טראמפ טס קדימה. קצב ההחלטות שלו בשורה ארוכה מאוד של תחומים, מסחרר באופן בלתי נתפס. הוא עוקף בסיבוב את אובמה, את ביידן וגם את עצמו מהכהונה הראשונה.
May 16
ישראל לעומת זאת מתמהמהת. מדשדשת במרץ. מתחבטת בין הכרעה סופית ומוחלטת של חמאס, לבין עוד כווץ' בניסיון להשיג עסקה. כך חולפים להם הימים, השבועות והחודשים, ואין נקודת סיום, לפה או לפה.
דומני שאם יש משהו שטראמפ איבד את הסבלנות אליו זו ההתמרחות הזו. טראמפ רוצה החלטות מעשיות, כאן ועכשיו. כך הוא מנהל את אמריקה. אני מבין שקשה לו להבין, מדוע כך לא מתנהלת ישראל.
(אריאל כהנא)
דומני שאם יש משהו שטראמפ איבד את הסבלנות אליו זו ההתמרחות הזו. טראמפ רוצה החלטות מעשיות, כאן ועכשיו. כך הוא מנהל את אמריקה. אני מבין שקשה לו להבין, מדוע כך לא מתנהלת ישראל.
(אריאל כהנא)
May 16
סוכנויות הידיעות: התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ״יוצא לחופשה״.
May 16