ועכשיו

*לשכת ראש הממשלה:*

יחד עם כל אזרחי ישראל, רעייתי ואני אבלים עם משפחותיהם של סמל ישי אליקים אורבך וסמ״ר ים פריד, זכרם לברכה, שנפלו בלחימה בעזה.

לב כולנו עם המשפחות היקרות שאיבדו את היקר להן מכל.

אליקים וים נפלו על הגנת המדינה במלחמה על קיומנו. גבורתם ואומץ לבם יחרטו בליבנו לעד.
יהי זכרם ברוך.

שר ההגנה של ארה״ב פיט הגסת לא יגיע לישראל ביום ראשון. זאת בניגוד לכוונה הראשונית.
הגסט יצטרף למסעו של טרמאפ לסעודיה, איחוד האמירויות וקטאר. רק במקרה שתהיה עסקת חטופים או פריצת דרך אחרת, ההערכה היא שטראמפ יבוא בכל זאת בישראל.

שגריר ארה״ב בישראל מייק האקבי במסיבת עיתונאים בשגרירות האמריקנית בירושלים:
החל תהליך יישום התכנית ההומניטרית בעזה על פי העקרונות שקבע הנשיא.
האוכל יחולק באופן שחמאס לא יוכל לשים עליו את ידו. לא תהיה סכנה לחיים אדם.
עוד מהשגריר: האקבי: חברות פרטיות יספקו הגנה לעובדי הארגונים שחלקו את האוכל. צה״ל יהיה בפרימטר. זה לא מבצע של צה״ל. המבצע מיועד רק לאנשים שצריכים אותו.

האקבי הסביר כי יישום התכנית לא תלוי בהסכם הפסקת אש, אלא ״רק ביכולת שלנו ליישם אותה ולא בשום דבר אחר״. עם זאת הוא ציין כי עדיין לא נקבע מועד לתחילת ההפעלה של התכנית.

האקבי: אין שום בעיה ושום קונפליקט בין ישראל וארה״ב. היחסים עם ישראל מצוינים. ישראל לא צריכה להגיד לנו על כל דבר שהיא עושה. היא מדינה עצמאית.

האקבי: ארצות הברית לא חייבת לומר לישראל כל דבר שהיא רוצה לעשות, וכך גם ישראל״.

דובר צה"ל:

ראשוני: צה״ל זיהה כי שוגר טיל מכיוון תימן לשטח ישראל, מערכות ההגנה פועלות ליירט את האיום.
יש לפעול לפי הנחיות פיקוד העורף.

*שר הביטחון ישראל כ"ץ:*

החות'ים ממשיכים לשגר לעבר ישראל את הטילים האיראנים. כפי שהבטחנו - נגיב בעוצמה בתימן ובכל מקום שיידרש.

אירוע חמור בתורכיה:
לפני מספר שעות זוהה ירי על בניין סמוך לקונסוליית ישראל באיסטנבול. היורה נעצר על ידי כוחות הבטחון המקומיים. אין נפגעים ולא נגרם נזק לנציגות ישראל.

ביום שישי התיישבתי לראיון מיוחד עם שגריר ארה״ב בישראל מייק האקבי. זו תגובתו לבכי ולנהי שנשמע בישראל: ״דיברתי עם הנשיא וסגנו. הם היו אומרים אם היה כעס על נתניהו. הנשיא לא נטש את ישראל. התחושות לא קשורות למציאות״.

https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/17926159

מרגש עד צמרמורת


*ראש הממשלה בנימין נתניהו:*

במבצע מיוחד של המוסד וצה״ל, השבנו הביתה את גופתו של לוחם השריון רס״ל צבי פלדמן ז״ל, שנפל בקרב בסולטן יעקב ביוני 1982 במלחמת לבנון הראשונה.

במשך עשרות שנים היה צביקה נעדר, והמאמצים לאתרו לצד הנעדרים הנוספים מאותו קרב לא פסקו לרגע.

לפני כשש שנים השבנו לקבר ישראל את רס״ל זכריה באומל ז״ל, היום השבנו את צביקה ז״ל, ולא נפסיק לפעול להשבתו של רס״ל יהודה כץ שעודו נעדר מאותו קרב.

במשך שנים ארוכות אישרתי פעולות חשאיות רבות לאיתורם של נעדרי סולטן יעקב, והבטחתי למשפחת פלדמן שלעולם לא אפסיק לפעול להשבתו של צביקה הביתה.

ההורים היקרים פנינה ואברהם לא חדלו לפעול בנושא ולדאבון הלב כבר הלכו לעולמם. אנו משיבים אליכם - איציק, שלמה וענת - את צביקה היקר, אליכם ואל אדמת ארץ ישראל שכה אהב.

אני מבקש להודות למוסד, לצה״ל, לשב״כ ולמתאם השו״נ גל הירש על עשרות שנים של מאמצים ועל עשייתם הערכית, הנחושה והאמיצה להשבתו של צביקה ולהשבתם של כל נעדרינו וחטופינו - החיים והחללים כאחד.

מדינת ישראל וממשלת ישראל בראשותי מחויבת לכך באופן מלא.

כדברי הנביא ירמיהו:
״ויש תקווה לאחריתך נאום ה׳, ושבו בנים לגבולם״.

*״השיחה האמיתית עוד תתקיים״, ענת פלדמן מעולם לא איבדה תקווה*

ענת פלדמן, אחותו של צבי, מעולם לא איבדה תקווה כי התעלומה שאפפה את גורל אחיה תיפתר וכי ביום מן הימים ישוב ארצה.
הבוקר, מיד כשקיבלה את העדכון הראשוני על השבת גופתו של צבי לארץ, ביקשה שיקשרו אותה בדחיפות לאלוף במילואים מוטי אלמוז, לשעבר ראש אגף כוח אדם בצה״ל שמתוקף תפקידו היה אחראי הטיפול בשבויים והנעדרים ובני משפחותיהם. בין אלמוז לענת נרקם קשר מיוחד, לאחר שהאלוף הקפיד לשמור איתה על קשר גם הרבה אחרי שפשט את המדים.
לפני שש שנים, ביום שבו הושבה ארצה גופתו של זכריה באומל, שהיה נעדר גם כן מקרב סולטן יעקב, אלמוז שהיה אז בתפקידו, נסע תחילה לפגוש את מרים באומל https://www.israelhayom.co.il/article/646689
לאחר המפגש המצמרר ההוא, אלמוז נסע לביתה של ענת פלדמן.
הוא הבטיח לה שגם אחיה יימצא והשניים סיכמו כי אלמוז יהיה זה שיבשר לה את הבשורה. מאז השניים שמרו כאמור על קשר, משוחחים בטלפון אחת לכמה חודשים. מאז כל טלפון הסתיים בהבטחה ההדדית בין השניים, ״אבל זו לא השיחה האמיתית ביננו. השיחה האמיתית עוד תתקיים בעתיד״, כאשר הכוונה לכך שאלמוז יהיה זה שמספר למשפחת פלדמן על מציאת צביקה.
וכך הבוקר, מיד כשנציגי צה״ל באו לבית המשפחה, הבקשה של ענת הייתה להעלות את אלמוז על הקו. פלדמן ציינה כי אלמוז יודע עד כמה המשפחה מעולם לא איבדה תקווה על אף הזמן שחלף.
לענת הוא אמר, ״זו השיחה האמיתית שלנו, ההבטחה מתקיימת סוף סוף, נמשיך להיות בקשר״.

(אריאל כהנא)

יעל אלכסנדר עם אדם בוהלר בדרך לארץ

*גורם ישראלי:*

- השחרור של עידן אלכסנדר הושג בזכות המדיניות להפעלת הלחץ הצבאי על החמאס, והביצוע של הלחץ בשטח על-ידי צה״ל.

- חמאס הבין שהוא נדרש לבצע מחווה לאמריקנים כי זו הדרך היחידה שלו לנסות למנוע את הרחבת המלחמה.

- בזכות הלחץ הצבאי, החמאס הסכים לשחרר עד-כה את מרבית חטופינו, *ללא קשר לדרכון זר זו או אחר.* נמשיך לעשות הכל כדי לשחרר את כל חטופינו.

- החמאס לא מקבל כלום בתמורה לשחרור עידן, ואין הפסקת אש. לצורך הבטחת השחרור של, יוקם מסדרון בטוח להוצאתו מהרצועה.

- המשא-ומתח למתווה ויטקוף המקורי - שישראל הסכימה לו - יימשך תחת אש.
אם חמאס יסכים למתווה, הרחבת המלחמה תידחה לצורך ביצוע העסקה ושחרור חטופינו.

*משרד ראש הממשלה:*

ממשלת ישראל מחבקת את חייל צה״ל סמ״ר עידן אלכסנדר שהושב משבי החמאס.
משפחתו עודכנה על-ידי הגורמים הממונים כי הוא חבר לכוחותינו.

יחד עם כל גורמי מערכת הביטחון תסייע ממשלת ישראל לקליטתו ותלווה אותו ואת משפחתו.

ממשלת ישראל מחויבת להשבתם של כל החטופים והנעדרים - החיים והחללים כאחד.
נוסיף לפעול ללא לאות עד להשבתם של כולם הביתה, לישראל.

"הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי" (תהלים פרק ל"א, פסוק ט"ז).

‏עוצר לרגע חופשה שמחה לרגל 25 שנות נישואין כדי לומר כמה מילים ממבט אישי על מה שמתחולל בין ארה״ב וישראל, טראמפ ונתניהו.
‏במרץ 2024 לאחר הראיון של עורך ישראל היום עמר לחמנוביץ׳ ושלי, עם טרמאפ, חשתי וכתבתי שיש התרחקות מסוימת של טראמפ מישראל. לא חשבתי אז ולא חושב היום שהוא ״התהפך״. ממש ממש לא. אבל המניה שלנו בעיניו ירדה. מכל מיני סיבות.
‏הדברים עוררו אז תמיהה וצוטטו במקומות רבים, כולל ניו יורק טיימס, שלא ביכה כמובן ריחוק בין טראמפ וישראל.

‏בשבוע שעבר, נודע לי בתחילה שיש אכזבה ותסכול של נתניהו מטראמפ. פרסמתי ולשכת נתניהו לא הכחישה. בהמשך נודע לי שהאכזבה הדדית ושטראמפ חושב שנתניהו הוא זה ״שלא זז״, ולכן החליט להתקדם בלעדיו.
‏אירועי השבוע האחרון מלמדים שזה בדיוק המצב. טראמפ מתקדם מעל הראש של נתניהו וישראל בגזרות שונות. הוא לא פוגע בנו אבל הסיטואציה די מביכה.

‏ועדיין, אחרי כל זה שוב יש לשאול: האם טראמפ עוזב אותנו?
‏התשובה החד משמעית היא לא!
‏טראמפ מילא מחסני התחמושת של ישראל, נותן לנו חופש פעולה מוחלט בכל הגזרות, שותף לדעה שחמאס לא יוכל להישאר בעזה ובימים האחרונים שוב מבהיר שאיראן תצטרך לפרק את תשתיות הגרעין שלה.
‏זה טרמאפ.
‏נכון, הוא גם בלתי צפוי. צריך להשגיח על כל צעד שלו.
‏ובתוך כל זה יש דבר נוסף שטראמפ וויטקוף מאמינים בו והוא שכל מדינה זכאית לקבל את ההחלטות שלה על גורלה. אלה הדברים המפורשים של וויטקוף מיום השבעת טראמפ וזו הגישה של טראמפ מאז ה-20 בינואר. הוא לא הבייביסיטר של ישראל, לטוב או לרע, אבל הוא כן מצפה שהביביסיטר יזוז קדימה, לכאן או לכאן.
‏כך שטראמפ רץ לפנים כדי לשקם את מעמד אמריקה בעולם. או לפחות לנסות לעשות זאת.
‏אבל זה לא אומר שישראל, או כל מדינה אחרת, מנועה מלקבל את ההחלטות שלה על גורלה. להפך.
‏נתניהו אמר לביידן באחת השיחות שישראל אינה מדינת וסאלים, ואני משוכנע שהוא חושב כך ויפעל כך גם כשבבית הלבן יושב הנשיא הכי פרו ישראלי שהיה אי פעם.
‏זכותו וחובתו המלאים לפעול כך.
‏נתניהו דרך את מכונת המלחמה הישראלית עד הקצה. אם חמאס לא ייכנע לגמרי בימים הקרובים, רה״מ יהיה חייב להפעיל אותה, בלי קשר לעמדה של טראמפ.
‏צבא המילואים איננו יו-יו. עסקה של ״הכל תמורת הכל״, איננה אפשרית על פי הרמטכ״ל, וכל ילד מבין שהשחרור הנפלא של עידן אלכסנדר (טוב שנתניהו שהתעקש לומר ״עד 24״, ולא ״21״), הוא ניסיון לתקוע טריז בין אמריקה של טראמפ לישראל של נתניהו.
‏תקוותי היא שאמריקה לא תיפול למלכודת הזו, אך אני בעיקר משוכנע שנתניהו לא יפול בה.
‏במזרח התיכון, בעולם כולו, ובפרט בבית הלבן הנוכחי, מכבדים את החזק.
‏וברגע שיסתיים ביקור טראמפ באזור יגיע הרגע להראות את היד החזקה של ישראל. בכל החזיתות. כי כשישראל תנצח גם אמריקה תנצח.
‏רק מה, חייבים להשיג את הניצחון הזה מהר.

אני מבין שהקבוצה שתמכה באוסלו,
ובהתנתקות,
ובעסקת שליט,
ובאי הכרעת חמאס לפני 7 באוקטובר,
ובעצירת המלחמה לפני הכניסה לרפיח,
ולפני תפיסת פילדלפי,
וחיסול סינוואר (1),
ודף,
ונסראללה,
וחיזבאללה,
ואסד,
וסינוואר (2) ככל הנראה ובע"ה,
- היא זו שעכשיו שוב רוצה לעצור לפני ההשמדה הסופית של הנאצים המודרניים.
עכשיו מה המסקנה?
נ"ב – דווקא כמי שמאמין שיש פוטנציאל לעסקה עם "סוריה החדשה", ברור לי שקודם כל יש לחסל את חמאס, כדי שגם לג'ולאני יהיה ברור עם מי יש לו עסק.
(אריאל כהנא)

ואומר לך בדמייך חיי

מכתב לגיל
>>>

מכתב לגיל
רצה טראמפ, ודווקא בשבוע שבו אשתי ואני קבענו חופשה קדושה לרגל 25 שנים ביחד – ותודה למי שהביאתני הלום – הוא בחר להגיע למזרח התיכון.
כיוון שבכל שבוע קורים בארץ דברים דחופים, החלטתי שלא לדחות או לבטל. כך קרה שבאירועים הדרמטיים שקרו, צפיתי ממרחק מסוים. והיה בכך הרבה יתרון.
כי החופשה, תודה ששאלתם, הייתה מקסימה. היינו בבולגריה, מדינה החברה באיחוד האירופי. בולגריה עושה מאמצים אדירים לקדם את עצמה, אך לא תמיד בהצלחה.
כלומר מצד אחד רואים איים רבים של מודרנה, וטכנולוגיה, ודור צעיר עם תודעה מערבית ששולט באנגלית ורוצה לרוץ קדימה. מצד שני, פרימיטיביות עדיין נוכחת. למשל, כבישים רבים במצב נוראי, עגלה רתומה לסוס היא עדיין כלי תחבורה בכפרים, ובשווקים מוכרים מגל ולא כפריט מוזיאוני. זה כנראה גם ההסבר לכך שבולגריה זולה מאוד. אגב, אחד המכשולים בפני ההתקדמות הבולגרית הוא חוסר יציבות פוליטי ו"מעגלים חוזרים של בחירות".
ישראל, במילים אחרות, מתקדמת עשרות מונים יותר, וגם יקרה כפליים. כך שמצד אחד, היה אפשר לקנא בירוק, בשקט, בקצב הרגוע ובמחירים הנמוכים של הבולגרים. מצד שני, מי שלא רץ קדימה נשאר תקוע מאוחר.
כל ההקדמה נועדה לומר דבר לגמרי אחר.
כי אמש, בשדה התעופה המיושן והמבולגן של סופיה (חברה באיחוד האירופי כאמור), פגשתי ישראלי כבן 70, תושב מכבים-רעות. נקרא לו גיל. יחד המתנו בתור אולי שעה. יחד עקפו אותנו כל מיני תחמנים (ישראלים כמובן) שחושבים שהמטוס לא ימריא כשכולם עליו.
גיל סיפר שהוא לא צופה בחדשות כי "אין מה לראות". הסכמתי אתו שלא לראות טלוויזיה זה לגמרי בסדר. גם על הציפייה שלו שכל צעירי ישראל יתגייסו לצה"ל, חתמתי. בהמשך התברר שהוא עשה עסקים עם לא מעט חרדים. משום מה הוא עדיין מכנה אותם "קרציות" ו"עלוקות". פחות התחברתי. לצעיר יהודי אמריקני עם פאות, הסביר שהוא חייב להתגייס לצה"ל מיד כשינחת בארץ. הבחור המתוק הגיב בחיוך וטפיחת שכם.
העניין של הוא ש"הדור שלי מיואש. אם לא הילדים והנכדים, היינו עוזבים את הארץ". זה המסר שעלה מכל משפט שני שלו. הוא משוכנע שאין לנו עתיד ושהמדינה אבודה. הוא שרת בצה"ל 4 שנים מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. הייתה לו אמונה וציפייה שהילדים והנכדים שלו כבר לא יצטרכו להילחם על עצם קיומנו. כנראה שהטבח, בשילוב המצב הפוליטי ("סמוטריץ' אגו מנאייק ששולח חיילים למות בעזה כדי להקים התנחלויות"), רוקנו אצלו כל תקווה.
"אז מה אתה מציע? שנחזור כולנו לפה? למקומות מהם באנו? אתה יודע איך זה נגמר. עשן באושוויץ".
"זו שאלה קשה", הוא השיב, "אבל אני לא אדם חכם. לי יש רק שאלות". וכשאשתו אמרה לו שיפסיק, גיל השיב, "אני רק פורק". עם הצורך הרגשי הזה, כל מי שהיה מסביב הזדהה.
כל השיח הזה התנהל כאמור בתור המתיש בטרמינל ונמשך באוטובוס שלקח אותנו למטוס.
בטיסה עצמה כבר שמעתי את סיפורו של אדם אחר מרחובות. הוא איבד את נכדו הבכור בנסיבת הנובה. עד השעה אחת בצהרים הנכד עוד היה בקשר עם המשפחה, מדווח לה על מצבו ומוסר מיקומים בתחינה שיבואו להציל אותו. לבסוף רצחו המחבלים אותו ואת שני חבריו.
הכאב על הנכד, ועל בתו השכולה שמבקרת בלילות את בנה בבית הקברות, בקע מכל שורה של האיש. "למי שיש אמונה יותר קל. תראה את הבחור הזה שאיבד את אשתו. הם היו בדרך לחדר לידה והוא אומר 'נקום ונתאושש'. בגלל שהוא דתי הוא מדבר ככה", השווה בין מצבו לבין הרצח המחריד של צאלה גז והתגובה של בעלה, חננאל. לבולגריה הוא בא להתרענן בבית נופש שקנה לפני מספר שנים. "אחרי יום הזיכרון הרגשתי שאני חייב לצאת קצת. זה היה קשה מדי", הוסיף.
הטיסה נחתה בשלום וממש ביציאה מהטרמינל תפסה אותנו האזעקה התורנית מתימן.
חשבתי שזה די מדהים שישראל היא (כמעט) המדינה היחידה בעולם שסתם ככה נופלים לה טילים על הראש. מצד שני, כולם סמכו על מערכות ההגנה שכמותן בוודאות אין בעולם, כך שהכל היה רגוע. כך הסתיים הטיול שלנו.
++++
השיחות הטיפוסיות עם שני הישראלים המבוגרים הללו, הפערים העצומים בין המקום שממנו באנו לארץ שלנו – ולא שיש פה משהו חדש – חידדו אצלי תובנה ישנה.
החלוקה בעם ישראל איננה בין ימנים לשמאלנים, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילונים או ביביסטים ורל"ביסטים.
החלוקה היא בין מי שמאמינים שלמרות הכל יהיה פה טוב ואולי גם שאין ברירה אחרת, לבין מי שהרימו ידיים. אלה שתי הקבוצות.
אין לי טענות לגיל. הוא התייאש, גם בגלל המצב הפוליטי, אם בגלל המצב של המדינה ואם בגלל הקשר ביניהם. זכותו ,אבל אני יכול רק להצטער בשבילו.
כי ניסינו את החלופות. יותר מדי שנים ביותר מדי מקומות. זה לא ממש הצליח.
מי שלא רוצה לאבד את זהותו היהודית, במוקדם או במאוחר יפגוש את העוינות ליהדות. כך שאין לנו באמת אופציה 'לחזור למקומות מהם באנו'.
אכן, שבילי הארץ שלנו מלאים בצער, וכאב, ועוולות ובעיות שמחייבות פתרון ואתגרים עצומים.