טראמפ: קדימה, פתחו את שערי הגהנום!
מדינת ישראל: פותחת לרוצחים את שערי הכלא.

איך נאמר זאת בעדינות?
יש משהו מאד ביזארי ומכמיר לב במדינה שבמשך כמה ימים (וכנראה הרבה יותר) מרכינה ראש ומתאבלת מעומק לבה על אם ושני ילדיה הקטנים שנרצחו על ידי הנאצים -

וממש באותו זמן משחררת מאות רוצחים ופסיכופטים שהנסיון מראה שיהיו אחראים, ברמה כמעט-מוחלטת של ודאות, לטבח הביבסים הבאים.

ובפינתנו הקבועה:
איך הפכו אמיר אוחנה ועוד כל מיני חדלי אישים את הפרלמנט הישראלי לבורדל מביך

ושוב צריך לכתוב את זה:
יש אינספור נושאים קריטיים ומעשיים שהפרלמנט נדרש לעסוק בהם ולפקח על הרשות המבצעת. אינספור.

אבל אנחנו מדינה דתית.
מדינה שדתה היא דת החטופים.

אז במקום לעסוק בנושאים החשובים עליהם היא אמונה, הכנסת הופכת את עצמה להייד-פארק.
מין מקום פולחן קיצוני וחסר גבולות של דת החטופים.

הפרלמנט הישראלי הפך את עצמו ביודעין לקרקס ביזארי,
כזה שבו קרובי משפחה שקרובי משפחתם חטופים או שגופתם מוחזקת בידי החמאס -
נושאים נאום חופשי שבו מותר להם לעשות הכל כולל לגדף ולטנף על חברי הכנסת שמולם ועל מדינת ישראל.

שימו בצד שנייה את האינטרס הציבורי ואת העובדה שסינוואר יושב וצוהל מול מסך הטלוויזיה, כשהוא רואה איך הציונים הטיפשים מייצרים סיטואציות בלתי-אפשריות מבחינתם.

אבל מה טקס ההשפלה הקבוע הזה אומר?
מה אתם חושבים שזה אומר מבחינת תמריצים?
מי ירצה להצטרף לשיט שואו שכזה?

אתם חושבים שיש לנו בעיה עם חלק גדול מנבחרי הציבור?
נהדר, גם אני.
איך בדיוק תחליפו אותם באנשים ראויים?
כשתהפכו אותם לסמרטוטים?
כשתייצרו טקס קבוע שבו כל מי שרוצה יכול לדרוש לפתוח את הישיבה בדקות ארוכות של הגיגיו ואז להגיד להם שהם יותר גרועים מחמאס?

איזה בנאדם נורמאלי ירצה לקחת חלק בטרלול הזה?

בקצב הזה של הבורדל בפרלמנט הישראלי,
בהתאם לעקרונות דת החטופים,
ולאור הדריסה המוחלטת של כללי המשחק מצד השמאל הישראלי והתקשורת -
מניח שתוך שבוע-שבועיים ככה תראה כנסת ישראל
(במסגרת איזו מחאה סוערת על חבר כנסת סורר שלא ראה בשידור חוזר את אילנה דיין או משהו בסגנון)

ובפינת הצפרדע המתבשלת, למי שהצליח להדחיק:
רונן בר,
ראש המשטרה החשאית,
שאמון על קדנציה כושלת בכל פרמטר אפשרי,
שמתדרך כל יומיים תדרוך פוליטי אחר,
ושעל הידיים שלו יש באופן הכי ישיר שש דם של אינספור חיילים ואזרחים בטבח השביעי באוקטובר -
החליט להיאחז בקרנות המזבח, להפעיל טרור ולחצים כדי להחליט מי יחקור את מחדליו, ולמנות את מחליפיו מתוך שני מקורביו ששימשו כסגנים בזמן הקטסטרופה הארגונית.

אבל היי, הוא לקח אחריות!

תמונת מצב של השיח הפנים הישראלי:
בזמן שצד פוליטי אחד, ככלל,
מדבר בנימוס ומציג טענות ויוצר מעגלי שיח ורבים מאד מתומכיו עשו מאות ימי מילואים ושוטח טיעונים מורכבים מאמין שאם הוא רק יהיה ממש נחמד ויתמקד בשמונים אחוז המשותף הכל יהיה בסדר -
צד שני ליטרלי מתהדר (או לכל הפחות לא מתבייש) בראש ארגון חמוש שמפזר איומים על כך שהוא ישרוף את המדינה אם מישהו יעז לגעת בו ובארגון הכושל שלו.

חדשות טובות.
יש לכם היום הזדמנות מעולה לנייר לקמוס אולטימטיבי לשפיות ולענייניות של בן השיח שלכם.

מבחן קלאסי להבין עם מי אפשר לדבר ומי נדפק לחלוטין מרוב שנאה רלביזם ופוזיציה פוליטית.

פשוט ניגשים ושואלים:
"צהריים טובים, תגיד, עזוב/עזבי שניה ביבי או לא ביבי וימין או שמאל,
לך לך אל מאחורי מסך הבערות ותנסה לענות -
האם נראה לך תקין שמפקד המשטרה החשאית שהוא ללא ספק אחראי מרכזי מאד על כשל מקצועי-מבצעי חסר תקדים שהסתיים במוות של למעלה מ-1200 אזרחים,
מסביר שגם אחרי שנה וחצי ואחרי ש'לקח אחריות' הוא מסרב להתפטר,
תולה את התפטרותו העתידית באירוע חיצוני שלא קשור בשום צורה שהיא לתחום עיסוקו או מומחיותו,
ומודיע שילחם כדי שאת מחדליו יחקרו חוקרים נכונים מהצד הנכון -
ואחרי כל 'מבהיר' לאחר עזיבתו הוא יתעקש על החלפה בידי אחד משני סגניו ו"לא יאפשר" מינוי מחליף חיצוני שיתקן את הארגון השבור הזה?

אם בן השיח שלך מודיע לך שבעיניו הטרלול הזה תקין -
אתה יכול לדעת שאין מה לדבר איתו.

מכל הרעשים, חשוב להתמקד במה שבאמת חמור 'בתחקיר' השב"כ.

תראו, לא נולדנו אתמול.
אנחנו בוגרי אוסלו, ההתנתקות עסקת שליט ושומר חומות. את איכות ההערכות של הפרדות העצלות אנחנו מכירים היטב, לצערנו.

אנחנו מכירים היטב את הפוליטיזציה, הנסיון לטעון ש'יהיה בסדר', המסגור של פסיכופטים נאצים כפרטנרים או גורמים פרגמטיים ואת מנטרות ה'נדע להתמודד'.

לכן, מכיוון שהנסיון האמפירי שלנו מראה - באופן עקבי, שיטתי ומובהק - שלהערכות *הכלליות* של השב"כ אין כל יתרון, התירוצים שלו ביחס לכשלון בהיבט הזה הרבה פחות מעניינים.

מביכים? בוודאי.
אבל אין בהם חידוש.

אז נכון,
יש משהו נלעג במיוחד שגוף שבשבועות לפני הטבח עסק בתדרוכים פוליטיים והסבר למה אסור לשר בממשלה לעלות להר הבית, ושנים לפני כן הופך את המחבלים בכלא הישראלי לשליטים שמטרידים סוהרות ונהנים מחופש מלא ותנאים מצוינים -
ואז מסביר איך למרות שהקשיבו לעצות המטומטמות שלו עדיין עלייה להר הבית ותנאי האסירים הם גורם מרכזי לטבח.

העובדה שהם לא מתביישים אחרי שנה וחצי להמשיך ולאמץ את הקונספציה - גם אחרי שברור לכולם שהכל היה תירוץ כדי להרדים אותנו בדרך לנסיון לחיסול המדינה היהודית - היא אינדיקציה מובהקת לארגון פוליטי וכושל שלא יודע ללמוד, להסיק מסקנות או להשתנות.

ועדיין, זה לא הכשלון המרכזי, ובטח לא המפתיע שבהם.

כי אחרי כל הרעשים,
הסיפור המרכזי הוא הכשלון האדיר בשאלת האיסוף.

המחדל האדיר, שעדיין-לא-נתפס-במלוא-משמעותו, כשאזרחי ישראל גילו שלשב"כ היה אפס יומינט יעיל בשנים האחרונות ובליל הטבח בעזה.

אפס יומינט. אפס מקורות אנושיים אפרטיביים.

זה כמעט מדע בדיוני: אחרי הכנות רבות, היו אלפים רבים שבליל השביעי באוקטובר כבר ידעו על ביצוע הטבח -
אבל מדינת ישראל לא קיבלה שום אינדיקציה מובהקת בנושא.

הכל, גם כאשר בעידוד השב"כ אלפי עזתים עניים נכנסו ויצאו בשנים האחרונות לישראל לעבודה, טיפולים רפואיים ומעבר למדינות אחרות (ובכך נוצרו מנופים, תמריצים, נגישות הזדמנויות גיוס וכד').

ועל המחדל הזה קיבלנו אפס תשובות אתמול.

די במחדל המקצועי הזה, בלב המומחיות בה השב"כ היה צריך להתמקצע.
על זה אזרחי ישראל שילמו לשב"כ - לא בשביל שיקשקש על דמוקרטיה או על צמצום חוק הסבירות.

לא יכול להיות פה ויכוח.
רונן בר וסגניו צריכים להניח את המפתחות ולהסתגר בבית לכמה שנים טובות מרוב בושה.
את הארגון הרקוב הפוליטי והכושל הזה צריך לפרק ולבנות מחדש.

האירוע הביזארי בו בר אשכרה מעז להיאחז בקרנות המזבח ולקשקש על דמוקרטיה ועל ביבי כדי לגייס הלומי שנאה וטמטום להגן עליו -
היא שפל שהופך אותו לאחד מהמופקרים והמסוכנים בתולדות צמרת מערכת הבטחון הישראלית.

תוצאות מדהימות.

יש מחיר לפוליטיזציה של ארגונים.
יש מחיר לבגידת המומחים.
מחיר כבד מנשוא.

וכמו תמיד, יש קורלציה מובהקת בין פוליטיזציה של ארגונים לבין ירידה חדה במקצועיות שלהם.

את הכשל של השב"כ אי אפשר לנתח במנותק מהפוליטיזציה הבוטה של בכיריו.
את רצף הכשלונות המקצועיים של רונן בר ואנשיו, אי אפשר לבחון מבלי לשקלל את ההתעסקות האובססיבית בזוטות, בתככים, בתדרוכים ובאירועים פוליטיים.

הכשל הוא גורף ומיידי.
זה בא לידי ביטוי בתשומת לב, במיקוד, בריכוז המשאבים, בתוצרים ובמדדים, בתמריצים הברורים, ב'חסינות' שמקבל הארגון בפני אוהדיו הפוליטיים.
זה בא לידי ביטוי גם בהפניית עורף למריטוקרטיה וכישורים, אותה ראינו היטב בפרקליטות, כאשר אלו שמקודמים אינם הטובים המקצועיים והמוכשרים ביותר - אלא הנאמנים ביותר.
האיסמנים והמיארות ויתר הפקידים שיוותרו על כל ערך, נורמה וסטנדרט מקצועי בדרך להבסת 'כוחות האופל'.

אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם.
בצמרת הצבא, בשב"כ, וכמובן בפרקליטות ובבתי המשפט.
מי שאמור להיות מומחה בתחומו, הופך לעוד צייצן ממוצע בטוויטר שעמדתו בכל נושא היא בדיוק בהתאם לצו המחנה ולפוזיציה הפוליטית.

בגידת המומחים היא אסון לאומי.

איכשהו התרגלנו, ועדיין, עצוב מאד שגם ברגעיו האחרונים כרמטכל הרצי ממשיך לגבות סרבנות וסרבנים - ולהמעיט מהאירוע המטורף הזה שבו קבוצה פוליטית רדיקלית הכריזה באזני העולם ושכנינו שהם מוכנים לפרק את הצבא בגלל תיקון איזוטרי של צמצום עילת הסבירות.

וכמובן, את כל האירוע הזה קשה לנתק מההקשר:
1. הסרבנים פעלו כדי לשמור על ריכוז סמכויות ועוצמות בידי דרג לא נבחר (שופטי בית המשפט העליון).
2. הרצי העלים עין ולא סיים את האירוע בתקיפות תוך 5 דקות עם איום בשליחת 10 סרבנים לכלא והדחה של 30 אחרים.
3. גם מבחינה הצהרתית הרצי לא פעל בנחישות ובאגרסיביות כדי לגנות את התהליך ומוביליו תוך הפעלת ענישה ואכיפה משפטית ומשמעתית.
4. הסרבנות והמאבק לפירוק הצבא 'הצליחו' וגרמה לממשלה לגנוז להשהות ולמזער את עיקר הרפורמה.
5. טבח השביעי באוקטובר אירע - כאשר מספר בכירי אויבינו הכריזו בחודשים שקדמו לו על מצבו הקשה של "האויב הציוני" בהקשר לסרבנות.
6. הרצי נאבק בחקירת אירועי השביעי באוקטובר - ומעמיד מחסומים ומהמורות בנסיונות מבקר המדינה לבצע את תפקידו. (נו טוב, מדובר בשומר סף מהזן הלא נכון)
7. ובמקביל, הרצי הוא חלק ממאבק למנות את נשיא הגוף שעליו הגן ושמר - לזה שיהיה אחראי על חקירת מחדליו (ובהם, בין היתר, אתרוג הסרבנים שהגנו על אותו נשיא)

"לחבר אותו לרגש"

הכל טוב, אין מה לראות.
סך הכל, באיזו מדינה זה לא קורה?
איזו חברה שמכבדת את עצמה לא מאפשרת לפרוקסיז של נאצים, שממומנים על ידי אנטישמים מסביב לעולם, לעתור לבית המשפט בדרישה לצו ביניים שיורה למדינה, בעיצומה של מלחמה, להעביר לנאצים אספקה וסיוע בזמן שהם מחזיקים 20 חטופים ועוד כ-40 גופות במנהרות שלהם - והרכב עם שני שופטים 'שמרנים' של בית המשפט מורה לממשלה להגיב תוך שבוע לנאצים?

אין מה לראות. אפשר להתקדם.

וכמובן, האחריות לבעוט את הטרלול הזה מכל המדרגות היא קודם כל של ממשלת ישראל ושל האנשים שנבחרו לנהל את המדינה.

הממשלה צריכה (סוף-סוף) להגיב בפסקנות ובכמה שורות:

"מדובר בסוגיה מדינית, לא שפיטה, וכרוכה בנושאים בטחוניים סבוכים ורגישים. לבית משפט זה אין סמכות או לגיטימציה להתערב בה - והעיסוק בה חורג מעקרון השפיטות ומנוגד באופן חזיתי להפרדת הרשויות המתחייבת.

התנהלות הממשלה והצבא בעניינים רגישים מעין אלה מנוהלת בפורומים סגורים וחשאיים, תחת עמימות וחשאיות מתבקשת, והיא נתונה לביקורת הכנסת והאורגנים שלה וכן למשפט הציבור.

לבית המשפט זה אין ולו בדל סמכות להתערב בסוגיה, ואף לא כלים רלוונטיים לבחון אותה. למותר לציין כי אף 'העותרים' לא הצביעו ולו על תקדים היסטורי אחד בעולם כולו שבו בית משפט ביקר, בעיצומה של מלחמה, את כמות ואופן מתן האספקה לאויב שמכריז על כוונתו להשמיד את אותה מדינה.

ממילא, העותרים - המייצגים ישות טרור עוינת - נטולי זכות עמידה ואינם יכולים אף להכנס לשערי בית המשפט. חלף זאת, יש לחקור אותם באופן מיידי בגין סיוע לאויב בשעת מלחמה.

סיכומו של דבר כי באופן מובן, ובהתאם לחובתה הבסיסית לבטחון אזרחי מדינת ישראל, אין בדעת הממשלה להתייחס לגוף הטענות ולאופן בו ישראל עתידה לנהל בהווה ובזמן הקרוב את המלחמה העיקשת מול אויביה הרצחניים (ובכלל זה, בלימת האספקה הסדירה הדרושה להם).
מכל מקום, התייחסות זו נמסרה למען הנימוס והרבה למעלה מן הצורך, ולמען הסדר הטוב יובהר כי כל החלטה של בית המשפט בנושא זה תהא בטלה מעיקרא (VOID) ונטולת סמכות ותוקף
בברכה
בנימין נתניהו"

ולמי ששאל, על מה כדאי לצאת למאבקים מול שלטון המשפטנים?
איפה כדאי וצריך להתעלם מהוראות שניתנו בהעדר סמכות על ידי הפוליטיקאים עם הגלימות?

התשובה היא - בדיוק כאן.
בהכנסת סיוע לאויב בזמן מלחמה (וכשאת איכותו המפוקפקת של השכפץ הלא-רלוונטי בבגץ כולם כבר ראו והבינו).

בקיצור, זו סיטואציה נהדרת למבחן הטנקים המפורסם של ברק.

בניגוד לענינים סבוכים שלממשלה אין יכולת מעשית לאכוף ואין קונצנזוס ברור מספיק בעליון - דוגמת מינוי נשיא לבהמש העליון או צמצום חוק הסבירות, ושלא אתחיל לדבר על 'חוק טבריה' או על סמי-קומבינות פוליטיות אחרות -
יש פה הזדמנות קלאסית לנבחרי הציבור לקחת סוגיה שאיתה הם יכולים ללכת עד הסוף ולהציב גבול לפוליטיקאים עם הגלימה בבגץ.