אבל מה שכן, אי אפשר לקחת מאיתנו את יכולת הניתוח החדה כתער.

כן, באמת?
התרשמתם שבנקודת זמן הנוכחית, "יש רצון בחמאס להמשיך בפעימות"?
מה גרם לכם לחשוב שארגון שיצא לטבח המונים וחטיפות כדי להביא לשחרור הרוצחים והפסיכופטים הבכירים שלו מהכלא הישראלי, ירצה לשחרר מאות רוצחים ופסיכופטים בכירים מהכלא? והכל תמורת המחיר המגה-אסטרטגי של העברת 4 גופות והסכמה לא לעשות טקס משפיל?

גאונים ממש.
עכשיו נשאר רק להבין למה לעזאזל שלישראל יהיה רצון או אינטרס להמשיך כשגם לשיטתה הלחימה ממילא תמשיך.

יש אלף יכולות לעטוף את זה.

רוצים, אפשר לזעום על השיגור.

מעדיפים אחרת? אפשר להכריז שבעקבות העינויים הרגשיים והאיומים לשני החטופים שנסחבו לטקס השחרור - אנחנו דורשים שהם ישוחררו בהקדם.

או שפשוט להסביר שבעקבות הגילוי על הרצח המזוויע של התינוקות אנחנו דורשים שחרור של עשרה חטופים תוך 24 שעות או שיפתחו שערי הגיהנום.

אפשר לעטוף את זה באלף ואחת דרכים.
בטח שאת טראמפ נוכל לשכנע בקלות, וזה בעיקר מה שחשוב.

בסוף, השאלה היא האם אנחנו רוצים לחיות ולשרוד ולעשות את הדבר הנכון והקר -
או להמשיך לשחק בטלנבולה שבה אנחנו רוקדים לצלילי החלילנים הפסיכופטים שמכירים כל כך טוב את החולשות הרגשניות שלנו.

ובפינת הסחבה:

סולברג בפסק דין מטומטם להחריד בתחום "הייצוג ההולם" מפרש את הוראות החקיקה (המכילה גם סעיפים מטומטמים למדי, יש להודות, ושיכלה להיות מנוסחת יותר טוב ובחלקה מבוטלת כליל) ככאלו שמאפשרים התערבות שיפוטית גם בזהות המנכל שבוחר כל שר.

הכל תוך בחינה מדוקדקת של אברי המין שאותם המנכל מחזיק ושל השיעור היחסי של אותם איברים בתוך סך אברי המין של מנכלי הממשלה וסיווגם (ואולי על פי ההגדרה העצמית-מגדרית של כל מנכל בהתאם להרגשתו, בסוג של פתרון אפשרי..)

כתבתי כמה פעמים, שכל עוד השופטים הציבו את עצמם במעלה הפירמידה השלטונית - ונשארים שם על כידוני סרבנים, ראשי שב"כ ואנרכיסטים שזוכים לגיבוי היועצת המשפטית - האופוזיציה (הרופסת) נמצאת בעליון.
ישנם קומץ פוליטיקאים לאומיים בגלימה - סולברג, מינץ ואלרון, ובימים טובים אולי עוד אחד שניים - שהם האופוזיציה השלטונית האמיתית.

כמה חבל שסולברג וחבריו בוחרים להתנהל בכזו פחדנות דווקא בתקופה שבה חבריהם לבית המשפט איבדו כל רסן.

וזה לא ענין של ימין או שמאל או של גברים ונשים.

גם בסוגיה הזו, שאפילו שם הקואליציה האימפוטנטית שלנו לא מסוגלת לקחת טרנד לוהט ולמחוק בעצמה DEI,
התמונה מורכבת בהרבה כאשר לפי הנתונים בכתבה.

למעשה, לפי הנתונים החבויים בפסק הדין נשים בכלל מהוות רוב בחלק גדול משדרות הניהול בשירות המדינה.
אבל נניח את זה בצד.

אבל קודם כל זו פשוט פסיקה רעה.
פסיקה שבאמצעות פרשנות מאולצת וחסרת הגיון (ומבין השורות נראה שסולברג מבין זאת היטב, למרות התירוצים הדחוקים והרטוריקה הבטוחה בעצמה) מתייחסת למנכל לכל עובד תוך התערבות אקטיבית ביישום חוק כוללני למדי.

המשמעות המעשית היא לקחת את השרים, האנשים שאותם שלחנו כדי לעבוד למעננו, ולהתערב להם בצורה מגושמת ולא אכיפה - בזהות משרת האמון הכי בכירה וחשובה שיש להם כדי להגשים את מטרותיהם (שבשמם הם נבחרו וייבחרו מחדש).

וכך בית המשפט, בשבתו כממשלת על,
נכנס כמו פיל לחנות החרסינה הלאומית.

ובסוף, מה המשמעות המעשית של פסק הדין?
ומדוע פסק הדין הוא אווילי ומסורבל במיוחד, גם בסטנדרטים של בגץ?

כי בהתערבות הפסולה שלו בגץ למעשה מטיל חובה בלתי אכיפה דה פקטו, שעוסקת במינוי יחיד, שאינו כפוף לוועדת איתור, שמתבצע על ידי הממשלה, לפי המלצה של כל שר בנפרד, באופן שאינו תלוי או בזיקה בין המינויים השונים, כשהרוב המוחלט המינויים בכלל נעשה באופן סימולטני בסמוך להקמת הממשלה.

וכל הבלאגן הזה עתיד ליצור, כרגיל, הנעת דינמיקה ידועה-מראש בה כל מינוי יהיה כפוף לאלף חוות דעת של משפטנים ועתירות והתערבויות ובחינות וכסתוחים.
במקום למנות את הפאקינג מועמדים הכי מתאימים שכל שר מוצא לתפקיד שכל כולו פונקציה של אמון, שיתוף פעולה ועבודה צמודה ואישית.

אבל היי, מה סולברג יכל כבר לעשות?
לא השאירו לו ברירה.

אחרי הכל, צריך ייצוג הולם גם לסמרטוטים.

אגב, מה עם ייצוג הולם בקרב ממשלת-העל של מדינת ישראל? יש מישהו חושב שגווני החברה מיוצגים כראוי בקרב חבורת הפוליטיקאים בגלימה ההומוגנית להחריד הזו?

(עמכם הסליחה, ראש ממשלת-העל לא נמצא בתמונה כי הוא עסוק בלהצהיר שקרים ושבועות אמונים כוזבות לחוקי מדינת ישראל שמהווים עבורו רק טיוטה לפיגום לעקרונות היסוד אותם הוא מפרש לפי מה שבא לו)

כעת, קחו לכם דקה וקראו בקול ובתשומת לב את ס' 15א(א) לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959.

חשוב להבין.
החוק רחב מני ים.
הוא אינו מתייחס רק "לייצוגם של בני שני המינים" אלא גם לייצוג של האוכלוסיה הערבית, של דרוזים, צ'רקסים, של מי שהוא או הוריו נולדו באתיופיה, של "בני האוכלוסיה החרדית" ושל עולים חדשים.

כעת, לאחר הפסיקה ההו-כה-שמרנית של סולברג הסמרטוט, כל אחד יכול לקחת כל סקטור או כל ממשלה בתולדות ההיסטוריה ולהתחיל לסרוק אותה.
כל מי שמחזיק במספיק ארגונים ותרומות זרות ומשאבים ונגישות - וכמובן מקום חם בלב ואהדה אצל שופטי בגץ - יוכל ליזום הליך בכל רגע נתון.
באיזה נושא? כל מה שצריך כדי לשגע את המערכות ולתקוף מהפוזיציה הפוליטית.

כי מה המשמעות של סעיף כל כך רחב שלמעשה אומר הכל ולא אומר כלום? נכון מאד.
שכל כולו נתון לידיהם הלא-נאמנות של משפטני ישראל. יועמשים, פקידים וכמובן שופטי בגץ - שיכריעו באמצעות פרשנות תכליתית אובייקטיבית עד העצם מה יקרה בפועל.
הם לבדם יחליטו: מי מיישם, מתי, באיזה אופן ואילו כלים וסעדים (אם בכלל) יוענקו כדי לאכוף על המדינה את היישום.

ובקיצור:
עוד יום במדינת כל משפטניה.

וכמובן, נוסח סעיף 15א רחב וחובק כל, כמעט -
אבל אתם יודעים ביחס למי הסעיף לא מזכיר שום צורך להעניק תעדוף או ייצוג הולם?
נכון מאד. ליוצאי צבא. ובעיקר לא לבוגרי שירות קרבי, או למשרתי מילואים שמקריבים עשרות ומאות ימים, פרנסה, משפחה -
ולא פעם גפיים או את חייהם.

כי למה שיהיה להם תעדוף בחוק המינויים?
למה שבהינתן מועמדות שווה מול משתמט מגיוס (שגם זכה ביתרון משמעותי ולא הוגן בזמן מבחינת השכלה, נסיון מקצועי וכד') יהיה ברור שכעקרון בסיסי שנובע מאלף ואחד רציונאלים יהיו חייבים להעדיף אותו?

הרי ההטבה הזו לא קשורה לאיך ואיפה הם נולדו, אלא במעשים שהם בחרו לעשות בפועל בחייהם? למה שלבחירות יהיו השלכות?!

ובכלל, הכל טוב, לא צריך להיות חמדנים,
יש למילואימניקים החצופים האלה כבר יום כיף בסופרלנד, גם יום הוקרה רב-משמעות בי"ח אייר ("או במועד הסמוך לו") -
מה לעזאזל הם צריכים יותר מזה?!

אבל הכל טוב. אפשר לחזור למאבק המבטיח לגיוס חרדים.
מאבק חכם. פרקטי, יעיל, ישים.
מאבק אותנטי ולא קשור לשום קמפיין פוליטי. כן כן, החבר'ה מקפלן אמרו בעצמם.
זה בכלל לא ספין של כמה אנשי פרסום מוכשרים וציניים, שמרוב איוולת של ימין נאיבי עד טמטום - מחליף פעולות אמיתיות שיכולים לתעל את ההזדמנות בנקודת הזמן הזו - לענישת פרזיטים ותעדוף משרתים בכל פרמטר ציבורי אפשרי.

למה לעבור לשינוי דרך תגמול, מיסוי, תעדוף וקצבאות ילדים מוגברות למשרתים?
יש לנו מאבק מבטיח שאמנם נמשך איזה 50 שנה ובפועל רק הולך אחורה, אבל היי הכל בסדר. יהיה טוב. אוטוטו דברים מתחילים לזוז. אם רק תאמינו בכך - חסידי גור עוד ינהרו לגולני בהמוניהם.

וזו פנייה נוספת (ונואשת) ליריב לוין.

בחייאת, יריב, תהיה חכם. תחשוב אלגנטי.
זמן טוב לבחור (לפחות בהתחלה) נושאים בהם אתה לא יכול להפסיד.

כי את העימות החוקתי הגדול ואת "מבחן הטנקים" שהבריונים בצד השני כל כך מחכים לו, יהיה צריך לבחור ולעצב בקפידה -
וכמובן בנושאים בטחוניים ו/או הגירה בהם יש קונצנזוס של 90% בציבור.

אבל יש הרבה מאד מה לעשות בדרך.
הרבה צעדים קטנים אבל חשובים.

בתחום הבקרה, השקיפות, וסדרי העבודה של בתי המשפט.
אבל גם יצוג הולם זו דוגמא מעולה.
שחררו פסק דין שמתערב לכם במינוי מנכלי משרד? זרום עם ההטרלה. אמץ אותה.
תודיע שקראת את פסק הדין המרשים והשמרני של סולברג ובכוונתך לאמץ את פסק הדין ואת רוחו - אולי עם שינויים קלים.

לדוגמה, מדוע לא להחיל לשדרג ולאכוף בבתי משפט חובת ייצוג הולם לחרדים?
כמה צ'רקסים יש בבתי המשפט?
כמה תימנים יש או היו בעליון?
ואם כבר בודקים, מהי החלוקה העדתית או הקבוצתית מבין העוזרים והמתמחים בלשכות השופטים?
חשוב מאד לבדוק.
ייצוג שלטוני הולם חייב להתחיל מלמעלה.

ואת אכיפת הייצוג ההולם כדאי להחיל גם במערכות אחרות -
קחו את האקדמיה לדוגמה.
כמה פרופסורים אתיופים יש באוניברסיטת תל אביב?
וכמה מזרחיים אם כבר סופרים?
גם כאן צריך בדיקות, דיווחים תקופתיים, נוהלים ודוחות מקיפים שיבדקו עמידה ביעדים ביחס לכלל המיעוטים הנזקקים באוכלוסיה.

וכמובן, אם בזמן הקרוב יהיו פה נבחרי ציבור ציונים וחפצי חיים,
שיעשו את המובן מאליו,
ויוסיפו כתעדוף מעל לכל של שירות צבאי משמעותי ומילואים -
או אז תתחיל באמת חגיגת הייצוג ההולם.

על הצורך של יריב לוין להתאושש, לנשום עמוק,
לחשוב אסטרטגית איך נכון לפעול מול היריבים האלימים והאנטי דמוקרטים שאת הגבינה שלהם הוא רוצה להזיז,
לחשוב על המצביע החציוני ועל תגובתו לנושאים שונים -
ולבחור סוף-סוף במאבק חכם ארוז היטב ואפקטיבי הרבה יותר - עמדתי באחת הפרשות בצייני 👆

שוד ושבר הלם ותדהמה מי פילל מי מילל ומי יכל לראות את זה בא במשך 938535 השעות של ריאליטי חגיגי באולפני דת החטופים

אבל הכל טוב, חברים, רונן בר אמר שנדע להתמודד

ובכלל, אני שואל אתכם, האם יש יותר קדושת חיים מלאפשר לאויב נאצי פסיכופטי שכבר ביצע בך טבח המונים והצהיר שהוא יעשה זאת שוב ושוב עד שהוא ישמיד אותך -
להתארגן, לחבור לאנשיו, לשלוח מאות מחבלים למקומות שזקוקים לכך, לבנות מחדש מסגרות פלוגתיות וגדודיות, לאסוף חומרי נפץ ולייצר המוני זירות מטעונים, ליצור אמל"ח חדש לכוחות שלו, לרשת נקודות אסטרטגיות במצלמות תצפית, לארגן יחידות רחפנים, לקדם ולאייש מפקדים, להכין מנהרות להתקפה ומחבוא, לאתר משגרי רקטות, להקיף את עצמך במאות אלפי עזתים שחזרו לצפון הרצועה, להכניס לכיסך מאות מיליוני שקלים, לחדש ולמלא את מחסני האספקה -
ולהתכונן מחדש במוטיביצית שיא ללחימה מול צה"ל ומדינת ישראל?

טוב, נו, אולי להחזיר מעל ל-600 רוצחים ורבי מחבלים ומהנדסים וסמלים מיתולוגיים של הפלסטינים וחיות אדם, שיחזרו כסמלי ניצחון ומעל 80% מהם יחזרו לטרור ויעשו הכל כדי לרצוח את הילדים והאחים וההורים שלכם,
ולקבל בתמורה 4 גופות שיועברו מעזה ולכאן -

זה אפילו יותר שיא מרגש של קדושת החיים.

אבל באמת שזהו.
כל השאר כבר לא מתקרב.

וברצינות, אולי הדבר הכי מדאיג הוא המשפט שמסביר כיצד "בצבא נערכים לחידוש הקרבות עם מספר אוגדות וחטיבות מילואים".

באמת, חברים, חאלס עם הפשיטות.
חלאס עם השטויות. די, כמה אפשר להיות ליצנים.

המטרה היחידה הייתה ונותרה לכבוש שטח ריק מנאצים.
(ועל הדרך להפוך את חייהם לגיהנום בדרך למימוש מקסימלי של תוכנית טראמפ)

ובלחימה כזו החובה המוסרית שלנו היא לנצל את היתרונות התחרותיים שלנו.
לעשות מה שצריך כדי להרוג כמה שיותר מהם - ולשמור על החיים של כמה שיותר מאיתנו. ככה פשוט

כל לחימה של צבא שמכבד את חיי לוחמיו, אפילו קצת, חייבת להיפתח בוורסיה כלשהי של תוכנית האלופים.

בחודש-חודשיים של מצור מלא על שטחים מוגדרים.
מצור הרמטי בלי חשמל ומים ונפט וביוב ואספקה.
כשבינתיים, מתחילים פינוי באש.
רק אחרי שברור שהשטח ריק, או לפחות מרוקן כמעט כולו, אפשר להתחיל לשלוח כוחות ודינינינים.

הפעם, עם טראמפ לא יהיה שום תירוץ להתחיל להתקשקש במשך חודשים עם 'בתי חולים' או עם 'בלתי מעורבים' שבוחרים לא ללכת כמה קילומטרים.

בכל מקרה ובכל תרחיש, כך ברור לכל מי שאינו מטומטם, יש ודאות מוחלטת שהמחיר בחיי אדם שנשלם על עסקת הכניעה יהיה גבוה פי כמה וכמה מהחיים שהצלנו.
די בזה בכדי להוות פשע מוסרי חמור שביצענו כחברה (בעיקר מי שתמך, כמובן).

-
לא צריך להוסיף לזה (שוב) תוכניות לחימה מופקרות.

בארה"ב: שר ההגנה פיט הגסת' עוד לא סוגר חודש בתפקיד וכבר מכריז על הדחת הפרקליטים הבכירים בצבא בגלל גישתם המגבילה מדי בתחום של הדין הבינלאומי ותפיסותיהם על ייעוד הצבא כמכשיר לקידום שוויון הכלה וכד'

בישראל: ישראל כץ אוטוטו סוגר ארבעה חודשים כשר בטחון (כשלצדו נתניהו עם 30 שנה לא רצופות כראש ממשלה) והוא עדיין לא בעט מהצבא את הפצרית תומר ירושלמי שממשיכה לרדוף אחרי לוחמים ומילואימניקים.

אגב, במבט אובייקטיבי-חיצוני, בישראל הסיפור של כץ בהדחת הפצרית הרבה יותר ברור והקייס שלו הרבה יותר פשוט.

כל מה שהוא צריך זה לאכוף חקירה בלתי מתפשרת ביחס להדלפות מחקירת שדה תימן ואז להחליט -
האם הוא מדיח אותה על כך שהיא עבריינית הדליפה,
או על המחדל בהימנעות מאיתור המדליף מחקירה שתחת אחריותה.

בכל מקרה, לכץ אין שום סיבה או הצדקה להתעכב בטיפול בה.
מוסרית, מבצעית, צבאית וגם פוליטית.

אין סיבה להיות מודאגים.
את התחקיר על מחדל הוראות הפתיחה באש בשביעי באוקטובר,
ועל סירוס הפרימטר בשנים שקדמו לכך והאחראים לכך -
יערכו כבר המחליפים שלה ושל יתר המעורבים בהדלפה.

מהכתבה הזו בניו יורק טיימס על פיטורי הפרקליטים הצבאיים הבכירים - שר ההגנה הגסת' נשמע טיפוס מעניין בהקשר אמריקאי - אך בעיקר נכס אדיר בהקשר הישראלי ובמאבק לשינוי אזיקי המשפט הבינלאומי.
הגסת' עסוק כולו באופן בו יש להתמודד עם גורמי טרור שלא מחויבים לשום אמנה או קוד התנהגותי.

לפי הדברים המיוחסים לו, פיטורי הפרקליטים הצבאיים הבכירים (בארה"ב החלוקה ליחידות מעט שונה) הם חלק ממהלך רחב שנועד להפוך את הצבא לכוח אגרסיבי יותר בשדה הקרב. כח שפועל עם הרבה פחות הפרעות על ידי חוקי לחימה שנקבעו על ידי 'גורמים זרים' לא רלוונטיים.

הגסת', קצין יוצא צבא שנלחם באפגניסטן ועיראק, חוזר שוב ושוב על הצורך להחזיר "אתוס לוחם" לפיקוד הבכיר ולצבא. צבא, שלטענתו הפך רך, ביורוקרטי ואובססיבי להסחות דעת ולשטויות של 'שוויון' ו'צדק חברתי' שצבא לא צריך להתעסק איתן.

הכתבה מספרת שבספרו, "המלחמה בלוחמים", הגסת' ביקר בחריפות פרקליטים צבאיים על הגבלות מיותרות על הלוחמים בשטח שלדבריו אפשרו שוב ושוב לאויב להתגבר בשדה הקרב.

בספרו הגסת' גם מביע תסכול חוזר ונשנה מהחוקים הבינלאומיים המנותקים כשהוא שואל:"מה אתה עושה אם האויב שלך לא מכבד את אמנות ז'נבה? מעולם לא קיבלנו תשובה. רק עוד מלחמה. עוד נפגעים. ללא ניצחון".

בשימוע שנערך לו ענה הגסת' לשואלים כי "מדיניות ביטחון לאומי של 'אמריקה תחילה' לא תמסור את הזכויות שלה לגופים בינלאומיים שמקבלים החלטות לגבי האופן שבו האנשים שלנו מקבלים החלטות בשדה הקרב". הגסת' גם העניק חנינה ללוחמים, שהיו מעורבים בפרשיות לא פשוטות של הריגה (פרשיות חמורות בערך פי מיליון מאירוע של טיפול אגרסיבי בנוחב'ה דוגמת שדה תימן).

הגסת' מכריז פעם אחר פעם שחיילי ארה"ב המעורבים בקרב צריכים להיות "הכוח הכי חסר רחמים, הכי חסר פשרות, הכוח הקטלני הכי מוחץ" בשדה הקרב, והסביר שגם כאשר "החיילים שלנו יעשו טעויות", הם צריכים לזכות ביחס מכיל תמיד להנות מהספק.

ובקיצור, וואחד סוס דוהר.

סבלנות, חברים.
זה עוד בתהליכי אישור סופיים אצל רבקה פרידמן-פלדמן.

השופטת המדופלמת רק מחכה לפגישה עם מפקד חיל האוויר, סקירת עומק של הרמס"ד, ישיבה עם שגריר ארצות הברית,
וכמובן - עמדה של יהודית תירוש בדבר ההשלכות האפשריות של תקיפה על קצב ניהול החקירות הדרמטיות על הכתבה מס' 256 בוואלה סלבס -
ומיד תפורסם החלטה בענין.